א משנה ר' אליעזר אומר: כאשר באים חכמים להתיר נדר, פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו. שאומרים לו: אילו ידעת שהדבר גורם לבזות את הוריך שיש להם בן הנוהג קלות ראש ונודר, האם היית נודר? וחכמים חולקים על ר' אליעזר ואוסרין לעשות כן.

אמר ר' צדוק כסיוע לדברי חכמים: עד (במקום) שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום (הקדוש ברוך הוא), וכבוד המקום הוא שלא ידור נדרים והוא בנדרו גרם לפגיעה בכבוד המקום, ואם כן — אין נדרים! אולם מודים חכמים לר' אליעזר בדבר שנדר בינו לבין אביו ואמו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו, מאחר שפתח זה שייך לגופו של הנדר.

ועוד אמר ר' אליעזר: פותחין בנולד, וחכמים אוסרין. כיצד הוא "נולד"? אמר "קונם שאני נהנה לאיש פלוני" ואחר זמן נעשה אותו אדם סופר (חכם, או לבלר, או מלמד תינוקות) שהוא נזקק לו, או שהיה המודר משיא את בנו ועורך סעודה לכל בני העיר, ואמר: אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר.

או שאמר "קונם לבית זה שאני נכנס" ונעשה אחר כך אותו בית בית הכנסת, אמר: "אילו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת לא הייתי נודר". בכל אלה ר' אליעזר מתיר, וחכמים אוסרין.

ב גמרא שואלים: מאי [מה] פירוש דברי ר' צדוק **"**אם כן אין נדרים"? אמר אביי: הכוונה היא: אם כן אין נדרים ניתרין יפה. שמפני שמאיימים על הנודר ואומרים לו שהנדר עצמו יש בו צד עבירה וזלזול בכבוד המקום, הוא אומר שמתחרט על הנדר, אף שבאמת אינו חוזר בו מכוונתו הראשונה, ונמצא שאין היתר אמיתי וראוי לנדר.