אם הפר האב ולא הפר הבעל (הארוס), או שהפר הבעל ולא הפר האב — הנדר אינו מופר. ואין צריך לומר אם קיים אחד מהן את הנדר שאף אם הפר לה האחר, הנדר קיים.

א גמרא על מה שנאמר במשנה הפר האב ולא הפר הבעל אין הנדר מופר, תוהים: היינו רישא [הרי זוהי ההתחלה] ששנינו בה: אביה ובעלה (ארוסה) מפירין נדריה! ומשיבים: יש צורך בדבר, כי מהו דתימא [שתאמר] שאו אביה או בעלה מפירים נדריה קתני [שנה], ו"אביה ובעלה" משמעו — כל אחד מהם לחוד, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שהכוונה היא לשניהם יחד.

ב שנינו במשנה "ואין צריך לומר שנדרה קיים אם קיים לה אחד מהן". שואלים: למה לי למיתנא [לשנות] זאת? השתא [עכשיו, הרי] יש לומר אם הפר זה בלא זה — ולא כלום, אינו נחשב כהפרה, אם כן כאשר קיים אחד מהן למה לי? וכי דבר זה צריכא למיתני [צריך לשנות]?

ומשיבים: כי איצטריך ליה [כאשר הוצרך לו] דין זה הרי הוא במקרה כגון שהפר אחד מהן וקיים אחד, וחזר המקיים ונשאל לחכם על הקמתו, ומבטל את מה שקיים. מהו דתימא [שתאמר]: מאי דאוקי הא עקריה [את מה שהקים הרי עקר אותו] על ידי השאלה לחכם, ואם כן אין כאן כבר נדר ודי במה שהפר השני, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שמפירין שניהם בבת אחת, כלומר, רק על ידי הפרה של שניהם.

ג לאחר בירור סגנון המשנה שואלים לגופה של ההלכה: דין זה שנערה המאורסה אביה ובעלה מפירין את נדריה, מנלן [מניין לנו]? שכיון שהיא עדיין בבית אביה, די שיפר לה הוא לבדו! אמר רבה, אמר קרא [הכתוב]: "ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה... ואם ביום שמוע אישה... (במדבר ל, ז. במדבר ל, ט), מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה (ארוסה) מפירין נדריה. ושואלים: אימא האי קרא [אמור שכתוב זה] דווקא באשה נשואה כתיב [נאמר]!

ומשיבים: אי [אם] משום נשואה, קרא אחרינא כתיב [כתוב אחר נאמר] "ואם בית אישה נדרה" (במדבר ל, יא). ומסתבר שהפסוקים הקודמים מדברים בארוסה, שעדיין אינה מצויה בבית בעלה. ושואלים: אימא תרוייהו [אמור ששניהם] מדברים בנשואה?! וכי תימא תרי קראי [ואם תאמר שני כתובים] באשה נשואה למה לי — אפשר לפרש שבא הכתוב הנוסף למימר [לומר] לנו שאין הבעל מיפר בקודמין, שאינו יכול להפר נדרים שנדרה לפני נישואיה, אלא רק באלה שב"בית אשה נדרה".