א בעי [שאל] רב פפא: יש יד לקידושין, או לא? האם גם בקידושין מתחשבים באמירה בלתי מושלמת, או שאין הקידושין חלים במקרה כזה? ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא [אם תאמר] במקרה שאמר לה לאשה "הרי את מקודשת לי" ואמר לחבירתה "ואת נמי" [גם כן], פשיטא [פשוט] שהקידושין של השניה חלים במקרה זה, שהרי היינו [הרי אלו] קידושין עצמן, ואין צורך בדיבור מפורש יותר מזה! אלא כגון שאמר לה לאשה "הרי את מקודשת לי" ואמר לה לחבירתה "ואת", והשאלה היא: מי אמרינן [האם אנו אומרים]: "ואת נמי [גם כן] מקודשת **"**אמר לה לחבירתה, ותפסי [ותופסים] בה קידושין לחבירתה, או דלמא [שמא] מה שאמר "ואת" — "ואת חזאי" [רואה] אמר לה לחבירתה, ואם כן לא תפסי [תופסים] בה קידושין בחבירתה?

ושואלים: ומי מיבעי ליה [והאם היה דבר זה מסופק לו] לרב פפא? והא מדאמר ליה [והרי ממה שאמר לו] רב פפא לאביי בשאלה בדין קידושין: מי סבר [האם סבור] שמואל שידים שאין מוכיחות (שאין כוונתו מוכחת מתוכן) הויין [הריהן] ידים — מכלל הדברים, מתוך שאלתו, אפשר להבין דסבירא ליה [שסבור הוא] לרב פפא שלגבי ידיים מוכיחות אין מקום לשאלה כלל, ואם כן ברור שיש יד לקידושין! ומשיבים: חדא מגו מאי דסבירא ליה [אחת מתוך מה שהיה סבור לו] לדעת שמואל אמר ליה [לו] רב פפא לאביי, שמה ששאל את אביי אינו מוכיח לגבי דעת רב פפא עצמו, אלא היא שאלה על פי מה שהבין בשיטת שמואל, ואין כאן הבעת דעה בענין זה.

ב ועוד, בעי [שאל] רב פפא: יש יד לפאה, או אין יד לפאה? ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא [אם תאמר] במקרה שאמר "הדין אוגיא ליהוי [ערוגה זו תהא] פאה והדין נמי [וזו גם כן] ", מה מקום לשאלה? ההיא פיאה מעלייתא [מעולה, גמורה] היא, שאמירה זו היא מפורשת. ומסבירים: כי קא מיבעיא ליה [כאשר נשאלה לו], הרי זה באפן מסויים, וכגון שאמר "והדין" [וזו] ולא אמר "נמי" [גם כן], מאי [מה] יהא הדין? שאולי היתה כוונתו לומר שהערוגה האחרת ("והדין") תישאר לו, ולא תיכלל בתוך כל השאר שעושה אותו פאה (תוס').

ותוהים: האם מכלל הדברים, ממה שיש ספק אם כל השאר נעשה פאה, יש להבין דכי אמר [שאם היה אומר] "שדה כולה תיהוי [תהיה] פאה", הויא [הריהי] נעשית פאה?

ומשיבים: אין [כן], והתניא [וכן שנויה ברייתא]: **מנין שאם רוצה לעשות כל שדהו פאה עושה — תלמוד לומר: "**לא תכלה פאת שדך" (ויקרא יט, ט) ודרשו שיכול אדם לעשות שיהא כל שדהו ("שדך") פאה ("פאת").

לאחר הדיון בפרטי ההלכה מבארים את עצם שאלתו של רב פפא. מי אמרינן [האם אנו אומרים]: כיון דאיתקש [שהוקש, הושווה] דין פאה לקרבנות אם כן, נאמר: מה קרבנות יש להם יד — אף פאה יש לה יד, או דלמא [שמא] כי איתקש [כאשר הוקש] דין פאה לקרבנות — לענין איסור "בל תאחר" בלבד הוא דאיתקש [שהושווה] ולא לענין אחר? ומבררים: והיכא איתקש [והיכן הושווה] הדבר? — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: