על האופן בו העמדנו את דברי ר' אליעזר מקשים: תנן [שנינו במשנה] אמר ר' אליעזר: ומה אם אשה שקנה לעצמו הרי הוא מיפר את נדריה, אשה שהקנו לו מן השמים — אינו דין שמיפר נדריה? ואי [ואם] מדובר פה כפי שהסברנו בשעשה בה מאמר (קידושי כסף), הלא אף זה קנה לעצמו הוא שהרי הוא עצמו עשה בה מאמר! ומשיבים: מכל מקום מה שקנה לעצמו הרי זה על ידי שמים שהרי לא הוא שבחר בה, אלא משמים הקנו אותה לו.

ואומרים: אם כן תפשוט [תפתור] מכאן את מה דבעי [ששאל] רבה: האם מאמר לשיטת בית שמאי אירוסין הוא עושה או נשואין גמורים הוא עושה? תפשוט [תפתור] מדברי ר' אליעזר (ההולך לשיטתם) שנשואין הוא שעושה. דאי [שאם] תאמר שהמאמר רק אירוסין עושה — הא תנן [הרי שנינו במשנה] : נערה המאורסה אביה ובעלה (ארוסה) מפירין נדריה, ואם כן היה צריך לומר שגם האב צריך להשתתף כדי להפר את נדרי בתו הזקוקה לייבום.

אמר רב נחמן בר יצחק: אין מכאן כל ראיה כיון שאכן אפשר לומר כי מאי [מה] פירוש "יפר" שנאמר כאן — יפר בשותפות עם האב.

ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] כר' אמי: שומרת יבם, בין ליבם אחד בין לשני יבמין, ר' אליעזר אומר: יפר היבם, ור' יהושע אומר: רק אם היתה שומרת יבם לאחד ולא לשנים. ר' עקיבא אומר: לא לאחד ולא לשנים.

אמר ר' אליעזר: ומה אם אשה שאין לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו, כלומר, סתם אשה, שאין לו כל קשר איתה לפני שמארס אותה, מכל מקום משבאת (משבאה) לרשותו — נגמרה לו ומפר נדריה. אשה, זו היבמה, שיש לו חלק עד שלא תבא לרשותו, משבאת לרשותו אינו דין שתגמור לו לענין זה?

אמר לו ר' עקיבא: לא, אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו בקידושין, שכשם שאין לו חלק בה לפני כן, כך אין לאחרים חלק בה. תאמר באשה יבמה שהקנו לו מן השמים, שכשם שיש לו עמה חלק — כך יש לאחרים, לשאר היבמים, חלק בה!

אמר לו ר' יהושע: עקיבא, דבריך שיש בה חלק לאחרים — נכונים בשני יבמין, מה אתה משיב על יבם אחד? אמר לו לר' יהושע: כלום חלקנו על יבם אחד ועל שני יבמין, בין שעשה בה מאמר בין שלא עשה בה מאמר בכל ענין אחר? וכשאר דברים כן נדרים.

ומעירים: בלשון הזה אמר בן עזאי כששמע את המשא והמתן הזה בין החכמים: חבל עליך בן עזאי שלא שימשת כל הצורך את ר' עקיבא, שכל כך גדולה חכמתו.

את הברייתא הזו הבאנו כראיה לדברי רבי אמי, ושואלים: מאי [מהו] שאמרנו שברייתא זו