אמר רבא: אין כאן סתירה, ואין כאן ענין שבסברות, אלא המחלוקת היא בהבנת לשון הכתוב, הכא מעניניה דקרא והכא מעניניה דקרא [כאן מעניינו של הכתוב וכאן מעניינו של הכתוב]. ר' יהודה סבר [סבור]: גבי רוצח בשוגג, שגולה, כתיב [נאמר] "ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים**"** (דברים יט, ה), ומשמעו: כל מי שהוא בר מיעל [בן כניסה] ליער, וסומא נמי בר מיעל [גם כן בן כניסה] ליער הוא. ואי אמרת [ואם אומר אתה] כי "בלא ראות" בא לרבות את הסומא — הרי דבר זה כבר מ"יער" נפקא ליה [יוצא, נלמד לו], שהרי אף הוא בן כניסה ליער. אלא שמע מינה [למד ממנה] שמה שנאמר "בלא ראות" בא למעט, וכוונתו: פרט לסומא.

ר' מאיר סבר [סבור] ומפרש כך: כתיב [נאמר] באותה פרשה "אשר יכה את רעהו בבלי דעת" (דברים יט, ד) — כל מי שהוא בר מידע [בן ידיעה] שיכול לדעת, וסומא לאו בר מידע [לא בן ידיעה] הוא, שאינו יכול לדעת בדיוק היכן נמצא אדם מסויים. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שיש לפרש ש"בלא ראות" כוונתו פרט לסומא — הרי דבר זה מ"בלי דעת" נפקא ליה [הוא יוצא, נלמד לו]. אלא שמע מינה [למד מכאן] ש**"בלא ראות"** כוונתו לרבות את הסומא שגולה, ולא למעט אותו.

א משנה המדיר הנאה מחתנו, והוא בכל זאת רוצה לתת לבתו מעות, ואינו יכול לתת לה, מפני שמה שקנתה אשה קנה בעלה, אומר לה: הרי המעות האלו נתונין לך במתנה, ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן, אלא רק מה שאת נושאת ונותנת בפיך הוא נתון לך במתנה.

ב גמרא אמר רב: לא שנו אלא שאמר לה בלשון זו "מה שאת נושאת ונותנת בפיך" הוא יהיה שלך, אבל אם אמר "מה שתרצי עשי" — במקרה כזה לא הועיל התנאי, וקנה יתהון [אותם] הבעל. ושמואל אומר: אפילו אמר לה "מה שתרצי עשי" — לא קנה יתהון [אותם] הבעל. מתקיף לה [מקשה על כך] ר' זירא: