ומעתה יש מקום לדון בשאלה, קטנה שלא הגיע זמנה לראות ועברו עליה שלוש עונות בהן ראתה והדר קחזיא [חזרה וראתה] בעונות, כלומר, שלש פעמים בהפסקה של עונה (שלושים יום) ביניהם, מאי [מה] דינה, האם מטמאה מעת לעת או דיה שעתה? אמר רב גידל, אמר רב: פעם ראשונה ושניה — דיה שעתה, שלישית — מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה.

עוד שנינו בברייתא שאם לאחר שפסקה שלוש עונות וראתה ועוד עברו עליה שלש עונות שלא ראתה בהן, וראתה שוב לאחריהן — דיה שעתה. ומעתה דנים אם לאחר מכן הדר קחזיא [חזרה וראתה] בעונות מאי [מה] יהא דינה, האם מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה, או דיה שעתה?

אמר רב כהנא, אמר רב גידל, אמר רב: פעם ראשונה — דיה שעתה, שניה — מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה.

ומעתה דנים בגוף הברייתא: הברייתא מני [כשיטת מי היא]? — כשיטת רבי היא, שאמר כלל בדיני החזקות: בתרי זימני הוי [בשתי פעמים נהיית] חזקה ולכן בפעם השלישית הריהי ככל הנשים, אחר שהוחזקה על ידי שתי הראיות הקודמות.

ואולם מעתה אימא סיפא [אמור את סוף] הברייתא: עברו עליה שלש עונות שלא ראתה בהן, ואחר כך שוב ראתה — דיה שעתה, והרי בכך אתאן [באנו] לשיטת ר' אליעזר, שכל אשה שלא ראתה שלוש עונות דיה שעתה!

וכי תימא [ואם תאמר] כי הברייתא כשיטת רבי היא, ואולם בדין זה של עונות סבר לה [סבור הוא] כר' אליעזר, ואולם על כך יש להקשות: מי סבר לה [האם אכן סבור הוא רבי כר' אליעזר בכך]? והא [והרי] מסופר שאירע ופסק רבי כר' אליעזר, שלאחר שנזכר רבי שמחלוקת יחיד ורבים היא, וראוי היה לפסוק כרבים החולקים על ר' אליעזר, קאמר [אמר] כי ניתן לסמוך על שיטת ר' אליעזר בשעת הדחק, משמע שמלכתחילה אין רבי פוסק כר' אליעזר! אלא יש לומר בשיטת הברייתא כי כר' אליעזר היא, ואולם בדין הוסתות סבר לה [סבור הוא] כרבי שדי בשתי פעמים כדי לקבוע חזקה.

א ועוד בדיני התינוקת. כתם דם שנמצא בבגד של תינוקת שעדיין לא הגיע זמנה לראות וראתה שלוש ראיות, אם נמצא כתם זה בפרק הזמן שבין ראייה ראשונה וראייה שניה שלה — טהור הכתם מלטמא אותה, שכיון שאינה מוחזקת לראות לא גזרו על כתמיה. ואולם אם נמצא בפרק הזמן שבין ראייה שניה ושלישית — חזקיה אמר: טמא. ר' יוחנן אמר: טהור. ומסבירים את השיטות החלוקות: חזקיה אמר: טמא, כיון שדינה הוא שאילו לא היה זה כתם אלא חזיא [ראתה] דם ממש בפרק זמן זה — היתה מטמאה, כתמה נמי [גם כן] — טמא. ור' יוחנן אמר: טהור, כיון שלא אתחזקה [הוחזקה] בדם, שהרי לא ראתה דם ממש אלא שתי פעמים — כתמה נמי לא מטמינן לה [גם כן אין אנו מטמאים אותה].