Steinsaltz on Pesachim Daf 52a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ברור כי ביישוב לא עבידנא [אין אנו עושים] מלאכה ביום טוב שני מפני שינוי המחלוקת, שהרי שאר אנשים בגולה נוהגים בו איסור. אולם במדבר מאי [מה הדין]? אם נמצא אדם שלא במקום ישוב ויודע את קביעות החודש כיצד ינהג? אמר ליה [לו] הכי [כך] אמר רב אמי: ביישוב — אסור, במדבר — מותר.
ובדרך אגב מספרים כי רב נתן בר אסיא אזל [הלך] מבי [מבית המדרש] של רב לפומבדיתא ביום טוב שני של עצרת, שסמך על מה שידע בקביעות החודש, וחילל יום טוב שני על ידי יציאה מחוץ לתחום. שמתיה [נידהו] רב יוסף כעונש על כך. אמר ליה [לו] אביי: ולנגדיה מר נגידי [ושידונו אדוני במלקות] על עבירה חמורה זו! אמר ליה [לו]: עדיפא עבדי ליה [דבר עדיף, חמור יותר, עשיתי לו] דבמערבא מימנו אנגידא דבר בי רב ולא מימנו אשמתא [שבארץ ישראל היו נמנים על מלקות לתלמיד חכם שחטא ולא היו נמנים לנדותו] מפני כבוד התורה, ואם כן משמע שנידוי חמור יותר ממלקות.
איכא דאמרי [יש שאומרים]: נגדיה [ציוה] רב יוסף שילקוהו. אמר ליה [לו] אביי: נשמתיה מר [שינדהו אדוני] שהרי רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] מנדים על שני ימים טובים של גליות אם חיללם! אמר ליה [לו]: הני מילי — איניש דעלמא [דברים אלה אמורים בסתם אדם] הכא צורבא מדרבנן [כאן תלמיד חכם] הוא, דטבא ליה עבדי [מה שטוב יותר עבורו עשיתי], דבמערבא מימנו אנגדתא דבר בי רב ולא מימנו אשמתא [שבארץ ישראל נמנים להלקות תלמיד חכם ואין נמנים לנדותו] ולא רצה להחמיר כל כך בדינו.
א במשנה שנינו: "כיוצא בו המוליך פירות שביעית" ממקום למקום שצריך להחמיר כמנהג מקומו וכמקום שהלך אליו, ור' יהודה סובר שיכול הוא לומר לך אף אתה לאותו מקום שממנו הבאתי. ושואלים: ולית ליה לר' יהודה [ואין לו אין הוא מקבל] הא דתנן [זה ששנינו במשנתנו]: נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם?!
אמר רב שישא בריה [בנו] של רב אידי: מילתא אחריתי קאמר [דבר אחר אמר] ר' יהודה, והכי קאמר [וכך אמר, כך התכוון]: או הלך אדם ממקום שלא כלו הפירות למקום שלא כלו ושמע שכלו במקומו — חייב לבער, ר' יהודה אומר: אינו חייב לבער ויכול לומר צא והבא לך אף אתה מהיכא דאייתינהו [מהיכן שהבאתים], והא [והרי] לא כלו להו [להם] עדיין ומותר לי להמשיך לאכול מהם.
ושואלים: למימרא [האם לומר] שר' יהודה לקולא [להקל] חולק על חכמים שבמשנה? והאמר [והרי אמר] ר' אלעזר: לא אמר ר' יהודה אלא לחומרא! אלא איפוך [הפוך] נוסח המשנה, שלפיו יובן שהבא ממקום שלא כלו למקום שלא כלו ושמע שכלו במקומו — אינו חייב לבער, ור' יהודה אומר: צא והבא לך אף אתה מהיכא דאייתינהו [מהיכן שהבאתים אני] והא כלו להו [והרי כלו להם] ולכן חייב לבער.
אביי אמר: לעולם כדקתני [לעולם ניישב את המשנה כפי ששנינו] והכי קאמר [וכך אמר]: או שהביאום ממקום שלא כלו למקום שכלו והחזירן למקומן ועדיין לא כלו — אינו חייב לבער, ור' יהודה אומר: צא והבא לך אף אתה מהיכא דאייתינהו [מהיכן שהבאתי אותם] והא כלו להו [והרי כלו להם] כי כשהביאם בחזרתו הביאם ממקום שכלו, וחייב לבערם.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: ולשיטת ר' יהודה אטו אגבא דחמרא קלטינהו [על גב החמור קלט אותם]?! כלומר: וכי משום שרק העביר את הפירות על גב החמור דרך מקום שכלו בו פירות ולקחם משם, ולא גדל שם ואינו אוכלם שם, יחול עליהם איסור?! אלא אמר רב אשי: מחלוקת ר' יהודה וחכמים קשורה בפלוגתא דהני תנאי דתנן [כפי מחלוקתם של תנאים אלה ששנינו] במשנה: הכובש שלשה כבשין משלושה מיני ירקות בחבית אחת בשביעית, ר' אליעזר אומר: אוכלין על הראשון כלומר, מותר לאכול מכל הכבשים רק כל זמן שהמין הראשון מצוי עדיין בשדה, וכשנגמר — צריך לבער הכל, כי יש כאן תערובת של המותר והאסור.
ר' יהושע אומר: אוכלים את כולם אף על האחרון אף עד שיכלה מין זה מן השדה, ורבן גמליאל אומר: כל מין שכלה מינו מן השדה — יפריד אותו מן השאר ואחר כך יבער מינו מן החבית, והלכה כדבריו. והקשר עם מחלוקת ר' יהודה וחכמים הוא מעין זה: סתם משנתינו סבורה כר' יהושע, שכל עוד יש צד היתר — יש להתיר הכל, ור' יהודה סבור כר' אליעזר (ר"ח), שאם יש צד להחמיר — מחמירים.