Steinsaltz on Rosh Hashanah Daf 21a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ומשיבים: תרי ירחי חסירי קלא אית להו [שני חודשים חסרים רצופים, קול יש להם], שדבר זה נדיר ביותר ובודאי יוודע הדבר בינתיים.
א מסופר: לוי אקלע [הזדמן] לבבל בחדסר [ביום אחד עשר] בתשרי לפי החשבון שם. אמר: בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבה דמערבא [טעים הוא התבשיל של הבבליים ביום הגדול, יום הכיפורים, של ארץ ישראל], שעיברו בארץ ישראל את חודש אלול והיה יום זה עשירי בתשרי לחשבונם. אמרי ליה: [אמרו לו]: אסהיד [העד] שהיום יום הכיפורים וננהג אף אנו כך! אמר להו [אמר להם]: לא שמעתי מפי בית דין "מקודש". וכיון שאני לא שמעתי במפורש אף שאני יודע מתי נקבע החודש אין אני יכול להעיד במישרין ולשנות את חשבונכם.
מסופר, היה מכריז ר' יוחנן: כל היכא דמטו שלוחי [כל מקום שמגיעים אליו שלוחים] של חודש ניסן, להודיע מתי נתקדש החודש שיקבעו לפי זה את חג הפסח. ולא מטו שלוחי [מגיעים השלוחים] של חודש תשרי להודיע מתי יום הכיפורים וסוכות שכן בתשרי אינם הולכים בראש השנה וביום הכיפורים, ונמצא שלעולם יש להם פחות שני ימים כדי ללכת להודיע לתפוצות — ליעבדו תרי יומי [שיעשו גם את הפסח שני ימים]. גזירה עשו על חודש ניסן אטו [משום] חודש תשרי, שאם יעשו בניסן רק יום אחד יבואו לעשות כן גם בחודש תשרי, למרות שאינם רשאים לעשות כן.
מסופר: ר' אייבו בר נגרי ור' חייא בר אבא, תלמידיו של ר' יוחנן איקלעו לההוא אתרא דהוה מטו [הזדמנו למקום אחד שאליו היו מגיעים] שלוחי ניסן ולא מטו [היו מגיעים] שלוחי תשרי, ועבדי חד יומא, ולא אמרו להו ולא מידי [והיו עושים בני המקום יום חג אחד בניסן, ולא אמרו להם חכמים אלה דבר]. שמע ר' יוחנן רבם את הדבר ואיקפד [והקפיד] עליהם, שעושים בניגוד למה ששמעו מפיו. אמר להו [להם]: לאו אמרי לכו [האם לא אמרתי לכם] היכא דמטו [במקום שמגיעים] שלוחי ניסן ולא מטו [מגיעים] שלוחי תשרי ליעבדו תרי יומי [שיעשו אף בניסן שני ימים], גזירה ניסן אטו [משום] תשרי!
מסופר: רבא הוה [היה] רגיל דהוה יתיב בתעניתא תרי יומי [שהיה יושב בתענית יום הכיפורים שני ימים רצופים] שמא נקבע יום הכיפורים למחרת ולא היום. מספרים: זימנא חדא אשתכח כוותיה [פעם אחת נמצא שאכן היה הדבר כמותו], שבאמת טעו הכל והוא היה היחיד שצם בזמן.
בדומה לזה מסופר: רב נחמן יתיב בתעניתא כוליה יומי דכיפורי [ישב בתענית בכל יום הכיפורים] כרגיל, לאורתא אתא ההוא גברא [לעת ערב בא אדם אחד] אמר להו [להם]: למחר יומא רבה במערבא [מחר הוא היום הגדול, יום הכיפורים, בארץ ישראל] וצריך איפוא לצום למחר, ונמצא שהוצרכו לצום שני ימים רצופים.
אמר ליה [לו] רב נחמן: מהיכא את [מאיזה מקום אתה]? אמר ליה [לו]: מן המקום דמהריא. אמר ליה [לו, עליו] בלשון נופל על לשון: בגללך דם תהא אחריתו, וכיוון על עצמו, שבגלל אותו אדם עליו לצום במשך יומיים ויכול למות בשל כך. קרי עליה [קרא עליו] את הפסוק: "קלים היו רדפינו מנשרי שמים "(איכה ד, יט), שהרי אם היה שליח זה מאחר קצת, היו בינתיים אוכלים ושותים, ואילו הוא הקדים ובא בדיוק בזמן שלא יוכלו עוד לאכול ולשתות.
ב שלח ליה [לו] רב הונא בר אבין לרבא: כד חזית דמשכה [כאשר רואה אתה שנמשכת] תקופת טבת עד שיתסר [שישה עשר] בניסן, שלפי החשבון נמשכת תקופת טבת עד שישה עשר בניסן (שבו אורך היום והלילה משתווים), ואם רואה אתה שתמשך תקופת טבת עד לאחר שישה עשר בניסן — עברה לההיא שתא [עבר את השנה הזאת] ולא תחוש [ואל תחשוש] לה לחפש עוד טעם אחר, דכתיב [שנאמר]: "שמור את חדש האביב" (דברים טז, א), כלומר, שמור אביב של תקופה שהוא תקופת ניסן שיהא בחדש ניסן לפני הפסח.
אמר להו [להם] רב נחמן להנהו נחותי ימא [לאותם יורדי הים]: אתון דלא ידעיתו בקביעא דירחא [אתם שאין אתם יודעים בקביעות החודש] לפי ראיית הירח, כי חזיתו סיהרא דמשלים ליומא [כאשר רואים אתם את הירח שהוא משלים ליום], כלומר שהירח נראה משעת שקיעה עד הנץ החמה דעו לכם שאז אמצע חודש ניסן ובעירו חמירא [ובערו את החמץ].
ושואלים: הלא אימת [מתי] משלים הוא — בחמיסר [בחמישה עשר בחודש] והא אנן מארביסר מבערינן [והרי אנו מארבעה עשר מבערים אנו] את החמץ, ואם כן לא יעשו אז כראוי! ומשיבים: לדידהו דמגלו להו עלמא [להם, ליורדי הים, שמגולה להם העולם], כלומר, שהאופק פתוח ונראה, מארביסר [מיום ארבעה עשר] הוא משלים כל הלילה ואינו מחשיך עד הזריחה, ולכן יכולים הם לסמוך על סימן זה לקביעת הפסח, ולבער בו את החמץ.