ר' יוסי אומר: רק אם היתה תקופת תמוז עודפת ונכנסת בחודש תשרי אחד ועשרים יום, מעברים. ומסבירים: ושניהם מקרא אחד דרשו, והוא: "וחג האסיף תקופת השנה" (שמות לד, כב), שהבינו שחג האסיף (חג הסוכות) צריך להיות בתקופה חדשה של השנה. מר סבר [חכם זה, ר' יהודה, סבר]: כוליה [כל] החג בעינן [אנו צריכים] שיהא בתקופה חדשה, שחג האסיף (מתחילת חול המועד של סוכות) צריך להיות כולו לאחר תקופת תשרי (יום שוויון היום והלילה הסתווי). ומר סבר [וחכם זה, ר' יוסי, סבר] כי לפחות מקצת חג בעינן [צריכים אנו] שיהיה בתקופה חדשה, ודי גם ביום אחד, ורק אם כל החג (עד עשרים ושנים בתשרי) הוא עדיין בתקופת תמוז יש לעבר את השנה.

ושואלים: מאי קא סברי [מה סברו] שני חכמים אלה? אי קסברי [אם סבורים הם] שיום התקופה גומר את התקופה, ויום זה נחשב לתקופה הקודמת, בלאו הכי נמי [בלא זה גם כן], לא למאן ד****אמר כוליה [לשיטת מי שאומר כי כל] החג צריך להיות בתקופה החדשה, איכא [יש כאן], שהרי אם היום האחרון שייך עוד לתקופה הקודמת הרי ששישה עשר בתשרי (תחילת חג האסיף) שייך עדיין לתקופה הישנה. ולא למאן ד****אמר [לשיטת מי שאומר] כי לפחות מקצת חג צריך שיהיה בתקופה חדשה איכא [יש], שאם חלה התקופה בעשרים ואחד בתשרי, לא החלה התקופה החדשה אלא בעשרים ושנים בו, לאחר שנגמר חג האסיף! אלא ודאי קסברי [סבורים הם] שניהם כי יום תקופה מתחיל את התקופה החדשה.

ועל מסקנה זו מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בברייתא אחרת: יום תקופה גומר, אלו דברי ר' יהודה, ר' יוסי אומר: יום תקופה מתחיל, הרי שהם חולקים בבעיה זו, ואין לפרש את הברייתא הקודמת לפי שיטות אלה.

ועוד, תניא [שנינו בתוספתא]: אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה תקופה חסירה רובו של חודש, וכמה הוא רובו של חדש? ששה עשר יום, ר' יהודה אומר: שתי ידות בחודש (שני שלישים מן החודש). וכמה שתי ידות בחדש? — עשרים יום.

ר' יוסי אומר: מחשבין, אם היה בחודש ניסן כבר ששה עשר יום בתוך התקופה שלפני הפסח (תקופת טבת) — מעברין את השנה, כך שיחול הפסח בתוך תקופת ניסן, אבל אם חל חודש תשרי באופן שהיו בו ששה עשר יום בתקופה שלפני החג (תקופת תמוז) — אין מעברין. ר' שמעון אומר: אף באופן שהיו בו ששה עשר יום בתקופה שלפני החג — מעברין. אחרים אומרים: מעברים אפילו על מיעוטו של חודש, וכמה מיעוטו? ארבעה עשר יום. ומסכמים: אכן קשיא [קשה] מברייתא אחת לשניה, שאין דברי חכמים בהן שווים אלה לאלה.

ודנים באותה תוספתא לגופה: אמר מר [החכם], ר' יהודה אומר: שתי ידות בחודש, שהן עשרים יום. ר' יוסי אומר: מחשבין, ששה עשר יום לפני הפסח — מעברין. ומקשים: הלא היינו [זוהי שיטת] ר' יהודה! שאם נערוך חשבון נמצא כי עיבור השנה בשל התקופה שישה עשר יום לפני פסח זהה לעיבורה בשל תקופת תשרי עשרים יום לפני החג!

ומשיבים: יום תקופה גומר ויום תקופה מתחיל איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה], ונחלקו בשאלה זו, האם מצרפים את היום האחרון לתקופה הישנה או החדשה.

בהמשך דברי ר' יוסי אמר מר [החכם]: ששה עשר יום לפני החג אין מעברין. ומדקדקים, אלא לשיטת ר' יוסי תאמר כי ששה עשר יום לפני החג הוא שלא מעברים, הא שיבסר ותמניסר [הרי אם היה זה שבעה עשר ושמונה עשר יום לפני החג] — מעברין?

והאמר [והרי אמר]: ששה עשר לפני הפסח, ומכאן נדייק: דווקא שישה עשר — אין [כן], בציר [בפחות] — לא, והרי סתירה בין הדברים!

ומשיבים: לא, אין לדייק כך, אלא אידי ואידי [זה וזה], בשני המקרים אין מעברין, ואיידי דתנא רישא [ומתוך ששנה בתחילה] "ששה עשר לפני הפסח", תנא נמי [שנה גם כן] "ששה עשר לפני החג", ואין לדקדק מכאן ששישה עשר ולא יותר.

עוד שנינו שר' שמעון אומר: אף ששה עשר לפני החג מעברין. ומקשים: אם כן, היינו [זהו] בדיוק כשיטת התנא קמא [הראשון]!