ר' יוסי בר' יהודה היא. והני מילי הוא דמשני [ודברים אלה מותרים כאשר משנה בגיבול]. ושואלים: היכי משני [כיצד משנה]? אמר רב חסדא שאינו גובל בבת אחת אלא על יד על יד [מעט מעט].

עוד שנינו: ושוין שבוחשין את השתית (מאכל עשוי קלי) בשבת ושותים זיתום המצרי, לפי שאין בו משום רפואה. ומקשים: והאמרת [והרי אמרת] "אין גובלין" ופה נאמר שמסכימים הכל שמותר לבחוש את השתית, אף שבחישה זו כעין גיבול היא! ומתרצים: לא קשיא [אין הדבר קשה], שיש לחלק ולומר כי הא [זה] ששנינו שנחלקו בשתית הרי זה בעבה, שהוא כעין גיבול, ואולם הא [זה] שמשמע שרק גיבול אסור ואולם בחישה מותרת, הרי זה — ברכה, שאין זו לישה. והני מילי [ודברים אלה] הוא באופן דמשני [שמשנה בעשייתם].

ושואלים: היכי משני [כיצד משנה]? אמר רב יוסף: השינוי הוא בכך שכרגיל בחול דרכו שנותן תחילה את החומץ ואחר כך נותן את השתית, ואילו בשבת נותן תחילה את השתית ואחר כך נותן את החומץ. מסופר: לוי בריה [בנו] של רב הונא בר חייא אשכחיה לגבלא דבי נשיה דקא גביל וספי ליה לתוריה [מצא את הגבל של בית הוריו שמגבל מורסן ומאכיל אותו לשורו]. בטש ביה [בעט בו] שיפסיק. אתא אבוה אשכחיה [בא אביו של לוי ומצאו] ואמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר אבוה דאמך משמיה [אבי אמך משמו] של רב, ומעירים: ומנו [ומי הוא זה]? — ר' ירמיה בר אבא: גובלין ולא מספין [מאכילים], ודלא לקיט בלישניה [ועגל שאינו לוקט, לוקח אוכל בלשונו] — מהלקיטין ליה [מאכילים אותו]. והני מילי הוא דמשני [ודברים אלה מותרים כאשר משנה].

ושואלים: היכי משני [איך משנה בגיבול]? אמר רב יימר בר שלמיא משמיה [משמו] של אביי : שמעביר את התרווד או שאר כלי שבוחש בו במורסן שתי וערב. ושואלים: והא לא מערב שפיר [והרי אינו מתערב יפה], ומה מועיל אם כן בפעולה זו? אמר רב יהודה: הכוונה היא שמנערו לכלי.

באותו ענין כתיב אפינקסיה [כתוב היה על פנקסו] של זעירי: אמרית קדם [אמרתי לפני] רבי, ואגב מעירים: ומנו [ומי הוא] "רבי" זה — ר' חייא, וזה שאמרתי לפניו: מהו הדין, האם מותר לגבל בשבת? אמר: אסור. מהו לפרק, כלומר, לתת את הכלי מבהמה אחת לחברתה? אמר: מותר. אמר רב מנשיא: חד קמי חד, תרי קמי תרי [כלי אחד לפני בהמה אחת, שני כלים לפני שתי בהמות] — שפיר דמי [יפה הדבר, מותר]. תלתא קמי תרי — [שלושה כלים לפני שתי בהמות] — אסור, שיש בכך טרחה יתירה, שנותן לבהמה מזון יותר מן הרגיל. רב יוסף אמר: מותר להוסיף קב ואפילו קביים. עולא אמר: מותר להוסיף כור, ואפילו כוריים, ואין מקפידים על כך כלל.

כתיב אפינקסיה [כתוב היה על פנקסו] של לוי: אמרית קדם [אמרתי לפני] רבי, ואגב מעירים: ומנו [ומי הוא]? — רבינו הקדוש, הוא ר' יהודה הנשיא, על דהוו גבלין שתיתא [על שהיו גובלים את השתית] בבבל, והוה צוח [והיה צווח] על כך רבי, ומנו [ומי הוא]? — רבינו הקדוש, על דהוו [שהיו] גבלין שתיתא ולית דשמיע ליה [גובלים את השתית, ולא היה מי ששומע לו], ולית חילא בידיה למיסר [ואין כוח בידו לאסור] משום ר' יוסי בר' יהודה שנחלק עליו והתיר, ועליו סמכו כל המתירים.

א כיון שהביאו דברים שהיו כתובים על פנקסיהם של חכמים מסופר, כי כתיב אפינקסיה [כתוב היה על פנקסו] של ר' יהושע בן לוי: האי מאן דבחד בשבא, יהי גבר ולא חדא ביה [מי שנולד באחד בשבת יהא אדם ולא אחת בו].

ושואלים: מאי [מה הפירוש] "ולא חדא ביה" [ומהו "ולא אחת בו"]? אילימא [אם תאמר]: ולא חד לטיבו [דבר אחד לטוב] בו, והאמר [והרי אמר] רב אשי: אנא בחד בשבא הואי [אני באחד בשבת, ביום ראשון הייתי, כלומר, נולדתי], ולא שייך לומר בו שלא היה בו דבר אחד לטוב! אלא תאמר שהכוונה היא שלא חדא לבישו [אחת לרע], והאמר [והרי אמר] רב אשי: אנא ודימי בר קקוזתא הווין בחד בשבא [נהיינו, נולדנו באחד בשבת], אנא נעשיתי מלך, ראש ישיבה, והוא הוה ריש גנבי [היה ראש גנבים], והרי שאין בזה כלל קבוע! אלא, יש לומר: אי כולי לטיבו אי כולי לבישו [או כולו לטוב או כולו לרע]. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — דאיברו ביה [שנבראו בו] ביום ראשון אור וחושך.

האי מאן דבתרי בשבא יהי גבר [מי שנולד בשני בשבת יהא אדם] רגזן. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — משום דאיפליגו ביה מיא [שנחלקו בו ביום השני המים] העליונים והתחתונים בימי בראשית, והרי הוא איפוא יום של מחלוקת. האי מאן דבתלתא בשבא [מי שנולד בשלישי בשבת] — יהי גבר עתיר [יהיה אדם עשיר] וזנאי יהא [יהיה]. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — משום דאיברו ביה [שנבראו בו] עשבים, שהם תמיד בשפע גדול, אבל אינם מקפידים להיות נפרדים זה מזה, אלא גדלים בערבוביה. האי מאן דבארבעה בשבא [מי שנולד ברביעי בשבת] — — יהי גבר חכים ונהיר [יהיה אדם חכם ובקי]. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — משום דאיתלו ביה מאורות [שניתלו בו המאורות]. והחכמה משולה לאור.

האי מאן דבחמשה בשבא [מי שנולד בחמישי בשבת] — יהי גבר [יהיה אדם] גומל חסדים. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — משום דאיברו ביה [שנבראו בו] דגים ועופות שאינם מתפרנסים מעבודתם אצל בני אדם, אלא מזונם ניתן להם בחסד ה'. האי מאן דבמעלי שבתא [מי שנולד בערב שבת] — יהי גבר [יהיה אדם] חזרן. אמר ר' נחמן בר יצחק: הכווה היא שיהיה חזרן במצו‍ת, שכן ערב שבת עיקר הנעשה בו הוא הכנה ליום השבת. האי מאן דבשבתא יהי [מי שנולד בשבת] — בשבתא ימות, וכל זה על דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא [שחיללו עליו את היום הגדול של השבת], שהרי מחללים את השבת מפני שלום הנולדים בו ביום, וכמידה כנגד מידה ימות בשבת. אמר רבא בר רב שילא: וקדישא רבא יתקרי [וקדוש גדול ייקרא], כיון שנולד בשבת שהוא יום קדוש.

אמר להו [להם] ר' חנינא לתלמידיו שספרו לפניו דברים אלה, פוקו [צאו] ואמרו ליה לבר ליואי [לו לבן לוי, לר' יהושע בן לוי]: לא מזל יום גורם לאופיו של הנולד אלא מזל שעה גורם; האי מאן [מי] שנולד בשעת מזל חמה — יהי גבר זיותן [יהיה אדם יפה], יהי אכיל מדיליה ושתי מדיליה, ורזוהי גליין [יהיה אוכל משלו ושותה משלו, וסודותיו גלויים], אם גניב [יגנוב] — לא מצלח [יצליח], שהוא כחמה המאירה, שאורה משלה והיא גלויה לכל. האי מאן [מי] שנולד בשעת מזל כוכב נוגה — יהי גבר עתיר [יהיה אדם עשיר] וזנאי יהי [יהיה]. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — משום דאיתיליד ביה נורא [שנולדה בו האש] בשעה של מזל זה, והיא אש היצר הבוער תמיד. האי מאן [מי] שנולד בשעת מזל כוכב — יהי גבר נהיר וחכים [יהיה אדם בקי וחכם], משום דספרא [שסופר] החמה הוא, שכוכב חמה סמוך לחמה. האי מאן [מי] שנולד בשעת מזל לבנה יהי גבר סביל מרעין [יהיה אדם סובל מכאובים], בנאי וסתיר, סתיר ובנאי [בונה וסותר, וסותר ובונה], אכיל דלא דיליה ושתי דלא דיליה ורזוהי כסיין [אוכל לא משלא ושותה לא משלו, וסודותיו מכוסים] אם גנב [יגנוב] — מצלח [יצליח], כלבנה המשתנה והולכת, שאורה אינו משלה, ופעמים גלויה ופעמים נסתרת. האי מאן [מי] שנולד במזל שבתאי — יהי גבר מחשבתיה בטלין [יהיה אדם שמחשבותיו בטלות]. ואית דאמרי [ויש אומרים]: כל מה דמחשבין עליה בטלין [שחושבים עליו יתבטל]. האי מאן [מי] שנולד במזל צדק יהי גבר [יהיה אדם] צדקן. אמר ר' נחמן בר יצחק: וצדקן שאמרו הרי זה במצו‍ת. האי מאן [מי] שנולד במזל מאדים — יהי גבר אשיד דמא [יהיה אדם שופך דם]. אמר ר' אשי: אי אומנא, אי גנבא, אי טבחא, אי מוהלא [או מקיז דם, או גנב, או שוחט, או מוהל]. אמר רבה: אנא במאדים הואי [אני הייתי, נולדתי במזל מאדים] ואיני עוסק באף אחת מאומנות אלה. אמר אביי: מר נמי עניש וקטיל [אדוני גם כן כדיין מעניש והורג].

ב איתמר [נאמר] שנחלקו חכמים, ר' חנינא אומר: מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל. ר' יוחנן אמר: אין מזל לישראל. שעם ישראל איננו כפוף לשלטון המזלות, ואין חוקי המזלות חלים עליו. ואזדא [והולך] ר' יוחנן בזה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר ר' יוחנן: מניין שאין מזל לישראל? שנאמר: "כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה" (ירמיה י, ב) — גויים יחתו, ולא ישראל.

ואף רב סבר [סבור] שאין מזל לישראל, שאמר רב יהודה שכך אמר רב : מניין שאין מזל לישראל? — שנאמר באברהם: "ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר כה יהיה זרעך**"** (בראשית טו, ה), ולמדו חכמים ש**אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם "**הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אתי" (בראשית טו, ג) אמר לו: לאו [האם לא] כאמור "והנה דבר ה' אליו לאמור לא ירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא ירשך" (בראשית טו, ד)?!

אמר לפניו אברהם: רבונו של עולם נסתכלתי באיצטגנינות (בידיעתי את חכמת המזלות) שלי, ולפי מזלי איני ראוי להוליד בן. אמר ליה [לו] הקדוש ברוך הוא: צא מאיצטגנינות שלך ("ויוצא אותו"), שאין מזל לישראל. מאי דעתיך [מה דעתך], מדוע חושב אתה כך?