Steinsaltz on Shabbat Daf 96a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הא [זה] ששנינו ששיעור הכלי כדי להיטהר הרי זה במוציא רימון — הרי זה ברברבי [בכלים גדולים], והא [וזה] ששנינו שיעורם כדי שייפחתו ברובם — הרי זה בזוטרי [בכלים קטנים]. אמר רב אסי, שונין הלכה זו: כלי חרס שיעורו להיטהר מטומאה בנקב הכונס משקה. ולא אמרו שיעור מוציא משקה אלא לענין טהרת גיסטרא בלבד. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? ומשיבים: אמר מר זוטרא בריה [בנו] של רב נחמן: לפי ששימוש בגיסטרא הוא לשים אותה כעין צלחת מתחת לכלי חרס נקוב, הרי אם גיסטרא אחת ניקבה ומטפטפת אין עושים בה עוד שימוש, ואין אומרים "הבא גיסטרא לגיסטרא", אלא זורקים אותה מיד.
אמר עולא: פליגי [נחלקו] בה בהלכה זו תרי אמוראי במערבא [שני אמוראים במערב, בארץ ישראל], ר' יוסי בר' אבין ור' יוסי בר זבדא. חד [אחד מהם] אמר שטהרת כלי חרס בנקב ששיעורו כמוציא רמון, וחד [אחד מהם] אמר: כשורש קטן. וסימניך (וסימן יהא לך בדבר זה) שתזכור שלא נחלקו בנקב כמוציא זית, על פי האימרה אחד המרבה ואחד הממעיט, שהמחלוקת היא קיצונית בין חכם לחכם, ולא הזכירו דעה ממוצעת. ואכן, אמר רב חיננא בר כהנא משמיה [משמו] של ר' אליעזר דיעה ממוצעת: כלי חרס שיעורו כדי להיטהר הוא כמוציא זיתים. ומר קשישא בריה [בנו] של רבה מסיים בה הלכה זו משמיה [משמו] של ר' אליעזר: והרי הן, אותם כלים שניקבו, ככלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה — שאין הם מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים. ולענין טהרה באוהל המת של כלי שיש עליו צמיד פתיל, אין כלי חרס בטל עד שיפחת רובו.
א משנה הזורק חפץ בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד — חייב. ואילו הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ועבר החפץ את רשות הרבים שבאמצע — ר' עקיבא מחייב משום הוצאה לרשות הרבים, וחכמים פוטרין.
כיצד? שתי גזוזטראות (שהן רשות היחיד) המצויות זו כנגד זו בשני עברי רשות הרבים, המושיט והזורק מזו לזו — פטור, אבל אם היו הגזוזטראות שתיהן בדיוטא (קומה) אחת ובאותו צד של דרך הרבים והיתה בין גזוזטרה לגזוזטרה רשות הרבים, המושיט מזו לזו — חייב, והזורק — פטור, וטעמו של דבר: שכך היתה עבודת הלויים בנשיאת קרשי המשכן:
שתי עגלות היו עומדות זו אחר זו ברשות הרבים, והיו הלווים מושיטין הקרשים מזו לזו והרי זה ממש כמעביר מדיוטא לדיוטא דרך רשות הרבים ובאותו צד של רשות הרבים, אבל לא היו זורקין מעגלה לעגלה מפני כובד הקרשים, נמצא שהושטה שדוגמתה היתה במשכן נאסרה, וזריקה שלא מצאנו לה דוגמה במשכן — לא נאסרה.