Steinsaltz on Shevuot Daf 17a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
או דלמא [שמא] בכל טומאת פנים גמירי [למודים אנו במסורת] דין שהייה, לא שנא [אינו שונה] לענין קרבן ולא שנא [ואינו שונה] לענין מלקות? שאלה זו לא נפתרה, ונשארה בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.
א בעי [שאל] רבא: טמא שתלה עצמו באויר עזרה כשיעור השתחוואה, מהו דינו? וצדדי השאלה: כי גמירי [כאשר למדו, קיבלו במסורת] דין שהייה הרי זה באשר לשהייה שהיא בת השתחואה שאפשר לו להשתחוות, אבל זו דלאו [שאינה] בת השתחואה, שהרי אינו יכול להשתחוות בעודו תלוי באוויר — לא גמירי [למדו] חיוב על כך. או דלמא [שמא] לגבי טומאה בפנים שהייה גמירי [למדו], לא שנא [אינו שונה] שהייה בת השתחואה ולא שנא דלאו [ואינו שונה זו שאינה] בת השתחואה? אף שאלה זו לא נפתרה ונשארה בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.
ועוד בעניינים אלו בעי [שאל] רב אשי: טימא עצמו במזיד, מהו הדין לענין שהייה במקדש? וצדדי השאלה: האם דווקא לגבי מי שנטמא באונס גמירי [למדו, קיבלו במסורת] דין שהייה, ואולם לענין מי שנטמא במזיד לא גמירי [למדו] דין שהייה. או דלמא [שמא] בכל טומאת פנים גמירי [למדו] שהייה, לא שנא [אינו שונה] היה זה באונס ולא שנא [ואינו שונה] היה זה במזיד? אף שאלה זו לא נפתרה ונשארה בתיקו [תעמוד].
ועוד בעי [שאל] רב אשי: נזיר השוהה בקבר (בית הקברות), שאסור לנזיר להיטמא בטומאת המת, האם בעי [צריך] שהייה כדי להתחייב מלקות על האיסור שעובר בו, או אינו צריך? וצדדי השאלה: האם נאמר כי בפנים בבית המקדש גמירי [למודים אנו] דין שהייה, בחוץ לא גמירי [אין למודים] דין שהייה, ומיד מתחייב. או דלמא [שמא] בדבר טומאה שבא באונס גמירי [למודים אנו] דין שהייה, לא שנא [אינו שונה] בפנים ולא שנא [ואינו שונה] בחוץ? שאלה זו לא נפתרה ונשארה בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.
ב שנינו במשנה: בא לו בארוכה — חייב, בקצרה — פטור וכו'. אמר רבא: קצרה שאמרו שפטור עליה, לאו דווקא שיוצא מיד, אלא אפילו הולך בה עקב בצד גודל (בפסיעות קטנות ביותר), ואפילו הולך שם כל היום כולו.
בעי [שאל] רבא: שהיות שלא שהה כשיעור השתחוואה, אלא שהה פחות מזה, ושוב חזר ושהה מעט, מהו שיצטרפו? ושואלים: ותיפשוט ליה מדידיה [ותפתור לו את הבעיה הזו משלו] ממי שהלך לאט, שהרי אדם זה שוהה בתוך כדי הליכה כזו! ומשיבים: התם [שם] מדובר בשלא שהה כלל, אלא כל הזמן הוא הולך, ואילו רבא שואל במי שמפסיק בהליכתו ושוהה.
בעא מיניה [שאל אותו] אביי מרבה שאלה הפוכה מזו של רבא: אם בא לו בארוכה, אבל שהה בדרכו רק שיעור יציאה קצרה, מהו? האם שיעור זמן מסויים גמירי [למודים אנו במסורת], וכי [וכאשר] בא לו בארוכה שיעור קצרה — פטור. או דלמא [שמא] דוקא גמירי [למודים אנו]: בארוכה — חייב, בקצרה — פטור? אמר ליה [לו]: במקרה זה לא נתנה ארוכה להדחות אצלו, ובכל אופן שילך בה, ואפילו עשה אותה בריצה, חייב.
מתקיף לה [מקשה על כך] ר' זירא: אלא הלכה זו דקיימא לן [שמוחזקת בידינו] שטמא ששימש שעבד במקדש, שדינו במיתה בידי שמים, היכי משכחת לה [כיצד אתה מוצא אותה]? אי דלא [אם שלא] שהה שם כדי השתחוויה — היכי עביד [כיצד עשה] עבודה בפרק זמן קצר כל כך? אי [אם] ששהה שם — בר [בן] כרת הוא, ודינו חמור ממיתה בידי שמים!
אי אמרת בשלמא שיעורא גמירי [נניח אם אתה אומר ששיעור זמן למדו במסורת], ואם לא שהה כדי השתחוואה והליכה בדרך הקצרה — פטור, משכחת לה [מוצא אתה אותו] מקרה שמשמש בטומאה בלא לעבור על כרת — דאניס נפשיה [במקרה שדוחק עצמו] ועובר במרוצה בדרך הקצרה ועבד [ועושה] עבודה, ששיעור הזמן שהיה במקדש היה רק כשיעור הדרך הקצרה, שאינו חייב עליו כרת, ולכן נידון רק על מה שעבד עבודה בטומאה.