Steinsaltz on Sotah Daf 22b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ועד כמה הוא קרוי שאינו ראוי להוראה — עד שלמד ארבעין שנין [שנה]. ושואלים: איני [וכי כך הוא]? והא [והרי] רבה אורי [הורה] וכל ימיו לא היו אלא ארבעים שנה! ומשיבים: מדובר פה בשוין, שאם הגיע לדרגת ידיעה שווה לזו של החכם בעיר — רשאי להורות אפילו בפחות מארבעים.
א שנינו במשנה: ומכות פרושין הם מבלי עולם. תנו רבנן [שנו חכמים]: שבעה פרושין הן שאינם פרושים אמיתיים אלא ממבלי עולם: פרוש שיכמי, פרוש נקפי, פרוש קיזאי, פרוש מדוכיא, פרוש "מה חובתי ואעשנה", פרוש מאהבה, פרוש מיראה.
ומסבירים: פרוש שיכמי — זה העושה כמעשה אנשי העיר שכם, שכשם שהם נימולו שלא לשם שמים — כך הוא נוהג בפרישות מעשיו שלא לשם שמים. פרוש נקפי — זה המנקיף (חובל) את רגליו, מפני שגורר אותן כדי להיראות צנוע ועניו. פרוש קיזאי — אמר רב נחמן בר יצחק: זה המקיז דם לכתלים מתוך שעוצם עיניו, לכאורה מתוך פרישות וצניעות, ומתוך כך מכה ראשו בכותל, וזב ממנו דם. פרוש מדוכיא — אמר רבה בר שילא: דמשפע כי מדוכיא [שהולך כפוף כמו בוכנה של עלי].
שנינו בברייתא: פרוש "מה חובתי ואעשנה". ושואלים: הא מעליותא [זו מעלה] היא אם שואל אדם ורוצה לברר מה חובתו! אלא הכוונה היא שאמר "מה חובתי תו [עוד] ואעשנה", כלומר, שמתוך דבריו אנשים מבינים שהוא מושלם בכל דבר, ומחפש דברים שלא קיים עדיין.
ועוד שנינו בברייתא פרוש מאהבה פרוש מיראה שעושים מאהבת שכר המצוות או מיראת עונש העבירות. אמרו ליה [לו] אביי ורבא לתנא (לחוזר המשניות): לא תיתני [תשנה] בברייתא פרוש מאהבה פרוש מיראה, למרות שאינם עושים לשם שמים ממש, שהרי אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, אלא אף מתוך מניעים אחרים, שמתוך שעוסק בהן לא לשמה בא לבסוף לעשותן לשמה.
אמר רב נחמן בר יצחק: דמטמרא מטמרא ודמגליא מגליא [הנסתר נסתר והגלוי גלוי], בי דינא רבה ליתפרע מהני דחפו גונדי [בית הדין הגדול, שבשמים, ייפרע מאלה שלובשים גלימות של פרושים] ואינם ראויים לכך. ובאותו נושא, בו אנו עוסקים באנשים המראים עצמם כחסידים וצדיקים, מספרים: אמר לה ינאי מלכא [המלך] לדביתיה [לאשתו] לפני מיתתו: אל תתיראי מן הפרושין, ולא ממי שאינן פרושין (הצדוקים), אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי בעבירה ומבקשין שכר כפנחס שקינא לה'.
ב משנה ר' שמעון אומר: אין זכות תולה במים המרים. ואם אתה אומר הזכות תולה במים המאררין כדברי חכמים במשנה הקודמת — מדהה [מחשיך, מפחית] אתה בכך את כוח המים המרים בפני כל הנשים השותות שתסמוכנה על זכותן, ולא יודו שנטמאו. ומצד אחר מוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו, שאומרים הבריות: טמאות הן, אלא שתלתה להן זכות. ואילו רבי אומר: הזכות תולה במים המאררים, שאם יש זכות לאשה שחטאה אינה מתה מיד, ואולם אינה יולדת ואינה משבחת (נעשית בריאה ויפה יותר), אלא מתנוונה [מתנוונת, נעשית חולה] והולכת, לסוף היא מתה באותה מיתה האמורה בסוטה.
אם נטמאת מנחתה של הסוטה עד (לפני) שלא קדשה המנחה בכלי — הרי היא ככל המנחות שבמקדש שאירע בהן דבר כזה, ותפדה ותצא לחולין. ואם משקדשה בכלי נטמאה — הרי היא ככל המנחות, ותשרף. ואלו הסוטות שמנחותיהן נשרפות אם קדשו כבר בכלי: