"ולשאת ולספחת" (ויקרא יד, נו), ואין "שאת" אלא לשון גבוה, שנאמר: "ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות" (ישעיה ב, יד). ואין "ספחת" אלא לשון טפילה (נספח), שנאמר: "ספחני נא אל אחת הכהנות לאכל פת לחם" (שמואל א ב, לו), לרמז שמי שקודם מתנשא ("ולשאת") לבסוף נעשה ספחת (טפל) בלבד.

אמר ר' יהושע בן לוי: בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקדוש ברוך הוא, שבשעה שבית המקדש קיים אדם מקריב קרבן עולה — שכר עולה בלבד בידו, מנחה — שכר מנחה בידו. אבל מי שדעתו שפלה — מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את כל הקרבנות כולם, שנאמר: "זבחי אלהים רוח נשברה" (תהלים נא, יט), משמע, מי שרוחו נשברה הריהו כמקריב את כל הזבחים ("זבחי אלקים") כולם. ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת, שנאמר בסוף הפסוק: "לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה" (תהלים נא, יט).

ועוד אמר ר' יהושע בן לוי: כל השם (מעריך, ומודד) אורחותיו בעולם הזה — זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "ושם דרך אראנו בישע אלהים" (תהלים נ, כג), אל תקרי "ושם" (ב־ש) אלא "ושם (ב־ש) דרך".

א שנינו במשנה: כיצד מקנא לה? — אמר לה: "אל תדברי עם איש פלוני" וכו'. על לשון המשנה שואלים: הא גופא קשיא [היא עצמה קשה], שכן אמרת: אמר לה בפני שנים "אל תדברי עם איש פלוני זה" — אלמא [מכאן] שדבור סתירה הוא, שנחשב כאילו נסתרה עימו ונאסרת על בעלה,

והדר תני [וחזר ושנה]: דיברה עמו, עם האיש שהוזהרה עליו — עדיין מותרת לביתה, ומותרת לאכול בתרומה, אלמא [מכאן] שדבור לא כלום הוא, שהרי אם נסתרה ודאי אסורה עליו!

אמר אביי: הכי קאמר [כך אמר], כך יש להבין את דברי המשנה: אמר לה "אל תדברי" ודברה, או "אל תדברי" ונסתרה— הרי זה ולא כלום, שמה שאסר עליה דיבור איננו קינוי של ממש. אמר לה "אל תסתרי עם איש פלוני ", ודברה עמו בלא להיסתר — עדיין מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה. אולם אם נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה, אז אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה.

ב שנינו במשנה ש אם מת הבעל לאחר שנסתרה בלא שנבדקה, ונפלה לפני היבם — חולצת ולא מתייבמת. ושואלים: אמאי [ומדוע] ? תתייבם נמי יבומי [גם כן], שהרי לא היה כאן אלא חשד בלבד, וכיון שלא הוכח החשד מדוע תיאסר על היבם?

אמר רב יוסף: אמר קרא [הכתוב] לענין גירושין: **"**כי מצא בה ערות דבר... ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר" (דברים כד, א-ב), שמדובר באשה שיש בה ערות דבר, אף שלא הוכח שזנתה, שבעלה מגרש אותה. ויש לדייק: יכולה היא להיות אשה לאיש אחר ואולם הריהי לא יכולה להיות אשה ליבם, שאינו נחשב "אחר" אלא כבא במקום אחיו.

אמר ליה [לו] אביי: אלא מעתה אם יש להסיק להלכה מלשון הכתוב "איש אחר" ולא יבם — חליצה נמי [גם כן] לא תיבעי [תצטרך] מן היבם, שהרי משמע שיכולה להינשא לאחר ואינה עומדת כלל ליבום! אמר ליה [לו] רב יוסף: אילו איתיה [ישנו] לבעל בחיים, מי [האם] לא בעיא [צריכה היתה] ממנו גט כדי להתיר את עצמה לכל אדם, על אף שנאסרה עליו? השתא נמי תיבעי [עכשיו גם כן תצטרך] חליצה כדי להתיר את הקשר שהיה לה עם היבם, אבל להתייבם אסור לה.

ואית דאמרי [ויש שאומרים] בנוסח אחר, אמר רב יוסף: רחמנא אמר [התורה אמרה] על אשה שמצא בה ערות דבר "ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר" והכוונה היא — שלא ליסתריה לביתיה [יסתור, יחריב את ביתו] על ידי חיים עם אשה רעה זו, ואת אמרת תתייבם נמי יבומי [ואתה אומר תתייבם גם כן]? אבל חליצה מן היבם חייבת.

אמר ליה [לו] אביי: אלא מעתה שאנו חוששים שאשה זו פרוצה ועלולה להחריב בית בעלה, אם כן לאחר גם כן לא תינשא, שלא תיסתריה לביתיה [תסתור את ביתו]!

אמר ליה [לו] רב יוסף: