והא [והרי] אפשר לצמצם (לדייק). כלומר: אין הכרחי שיהא הריוח גדול יותר, שהרי אפשר לדייק ולעשות שיהא הרווח ביניהן בדיוק כמותן, והמשנה לא דרשה יותר! אמר ר' אמי: הכוונה היא במעדיף, כלומר: המשנה אינה מכשירה אלא באופן שהוא עושה במכוון את הרווח גדול מעט מן השיפודים.

רבא אמר: אפילו תימא [תאמר] כי המשנה מכשירה אף בשאין מעדיף, אלא כך עושה: אם היו נתונים השפודים שתי — נותנן לסכך הכשר ערב, היו נתונים ערב — נותנן שתי, וכדי שיוכלו אלה להשאר על גבי השפודים בלא ליפול חייב שירבה הסכך הכשר על הפסול.

א שנינו במשנה שאם מסככה בארוכות המטה, הרי זו פסולה. ומציעים: לימא מסייע ליה [האם נאמר שמשנה זו מסייעת לו] לר' אמי בר טביומי, שאמר ר' אמי בר טביומי: סוכה שסככה בבלאי כלים, כלומר: בשברי כלים — פסולה. שאף ששברי כלים אינם מקבלים עוד טומאה, אולם מאחר שסכך זה בא מדבר שהיה פעם פסול — הריהו פסול לעולם. וראיה ממשנתנו, שהרי ארוכות המיטה אינן עוד כלי לעצמן אלא שבר כלי בלבד, ובכל זאת הריהן פסולות!

ודוחים: יש לפרש כאן כדאמר [כפי שאמר] בענין אחר ר' חנן אמר רבי: שמדובר כאן לא בארוכות המיטה בלבד, אלא או בארוכה ושתי כרעים הצמודות לה, או בקצרה ושתי כרעים הצמודות לה, שאפשר להעמידן סמוך לקיר ולהשתמש בהן כעין מיטה, הכא נמי [כאן גם כן] מדובר בארוכה ושתי כרעים, בקצרה ושתי כרעים. ואם כן אפשר לומר שבמשנתנו מדבר בארוכות המיטה כשהן עדיין בגדר כלי ממש, ולא שבר כלי.

ושואלים: היכא איתמר [היכן נאמר] במקורו ענין זה של ר' חנן אמר רבי? ומשיבים: אהא דתנן [על זו ששנינו במשנה]: