אלא להך לישנא דאמרת פליגי [ללשון זו שאתה אומר שאף התנאים חולקים בכך], בשלמא למאן דאמר לא מעכבא [נניח לשיטת מי שאומר כי אינה מעכבת] הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא] — כשיטת ר' יהודה היא,

אלא למאן דאמר מעכבא [לדעת מי שאומר מעכבת] הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא]? ומתרצים: תני [שנה] תקן כך: מצוה להניח את הגורלות על השעירים, אולם אם לא הניח — כשר. ובזה הכל מודים שאינה מעכבת.

תא שמע [בא ושמע] פתרון אחר לשאלה מן הברייתא: מצוה על הכהן להגריל ולהתודות, לא הגריל ולא התודה — כשר. וכי תימא הכי נמי [ואם תאמר כך גם כן] תתקן גם כן שמצוה להניח, אם כן אימא סיפא [אמור את סופה של אותה ברייתא] ר' שמעון אומר: לא הגריל — כשר, לא התודה — פסול.

ועתה נברר מאי [מה פירוש] "לא הגריל"? אילימא [אם תאמר] שכוונת הדברים היא לא הניח, אם כן מכלל הדברים שר' שמעון סבר כי הגרלה מעכבא [מעכבת], והתניא [והרי שנינו בברייתא] באותו ענין עצמו: אם לאחר שערכו הגרלה על שני שעירים וקבעו כל אחד למצוותו מת אחד מהן, מביא חבירו (שעיר אחר) שלא בהגרלה, דברי ר' שמעון. הרי שלדעתו אין ההגרלה מעכבת!

ומשיבים: ר' שמעון לא ידע מאי קאמרי רבנן [לא ידע היטב, לא היה ברור לו, מה אומרים חכמים], והכי קאמר להו [וכך אמר להם], כלומר, כך יש לפרש את הדברים: אי [אם] הגרלה הגרלה ממש קא אמריתו [אומרים אתם], כלומר: העלאת הגורל מן הקלפי, הרי פליגנא עלייכו בחדא [חולק אני עליכם בהלכה אחת], שלדעתי זו אינה מעכבת. אי הגרלה דאמריתו היינו הנחה [ואם הגרלה שאתם אומרים כוונתה הנחה] פליגנא עלייכו בתרתי [חולק אני עליכם בשתים] בהגרלה ובהנחה, שלדעתי שתיהן אינן מעכבות.

תא שמע [בא ושמע] ראיה ממקור אחר; ששנינו כי מהלך העבודה הנעשה בפר יום הכיפורים מעכב את מהלך העבודה הנעשה בשעיר, שכל עבודה בשעיר האמורה להיעשות לאחר שנעשו עבודות מסויימות בפר, אם עשאה לפניהן — עבודה זו פסולה,

ואילו עבודה האמורה להיעשות בשעיר לפני עבודות הפר אם עשה לפניה את עבודות הפר המאוחרות אין מעכב את עבודות הפר במתנות שבפנים ואינן נפסלות.

ומעתה נסביר: בשלמא [נניח] מה שאמרו כי פר מעכב את השעיר, כוונתו היא: דאי אקדמיה [שאם הקדים] והקריב את השעיר מקמי [לפני] הפר — לא עבד [עשה] ולא כלום וצריך לחזור ולעשות כתיקונו. אלא שעיר אין מעכב את הפר מאי ניהו [מה הוא], מה עניינו?

אילימא [אם תאמר] דאי אקדים [שאם הקדים] את המתנות של הפר בהיכל מקמי [לפני] נתינת המתנות של השעיר הניתנות בפנים — דבר זה אינו יתכן, שהרי "חוקה" כתיב בהו [נאמר בהם], ודבר שכתוב בו "חוקה" פירושו שהוא לעכב.

אלא לאו [האם לא] הכוונה דאקדים [שהקדים] את המתנות של הפר הניתנות בפנים מקמיה [מלפני] הגרלה על השעירים. ומדסדרא לא מעכבא [וכיון שהסדר לגבי ההגרלה אינו מעכב] — סברה היא שעיקרא [עיקר] הגרלה נמי לא מעכבא [גם כן אינה מעכבת]! שאם ההגרלה היא חובה ממש ביום הכיפורים אינו מסתבר שיכול לשנות את זמנה.

ודוחים: לא, הכוונה בברייתא היא כי אם הקדים מתנות של פר במזבח הפנימי מקמי [מלפני] מתנות של שעיר בהיכל אין הדבר מעכב**.** ודבר זה כשיטת ר' יהודה הוא, שאמר: דברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ — לא מעכבי [אינם מעכבים] וזריקת הדם על המזבח מן הדברים שבחוץ היא.

ומקשים: והא [והרי] במתנות שבפנים קתני [שנינו], ומשמע שאנו מדברים דווקא על עבודת פנים!

אלא כך יש לומר: הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא] — כשיטת ר' שמעון היא, שאמר: הגרלה לא מעכבא [מעכבת] אבל שאר החכמים סבורים כי היא מעכבת.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: לעולם אותה ברייתא המדברת בשינוי הסדר כדעת ר' יהודה היא, אולם נהי דבסדרא לא מעכבא — הגרלה מיהא מעכבא [אף על פי שבסדר אינה מעכבת — הגרלה עצמה מכל מקום מעכבת].

ולפי זה ואזדו לטעמייהו [הולכים הם לשיטתם] שכבר הביעו בדומה לזה, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: