Steinsaltz on Yoma Daf 84a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
למקטליה בדבר הנזרק [להרוג אותו בדבר הנזרק] מרחוק בלבד, כגון חץ, שלא יהרגנו בידים, שאם רוח רעה היא יש להיזהר אף מפני הנגיעה בו.
ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של שמואל. ששנינו: כשהורגין אותו את הכלב השוטה — אין הורגין אותו אלא בדבר הנזרק. ועוד בענין כלב שוטה: דחייף ביה [מי שמתחכך בו] כלב שוטה — מסתכן במחלה, דנכית ליה [מי שהכלב נושך אותו] — מיית [מת]. ושואלים: על זה שאמרנו כי דחייף ביה [מי שמתחכך בו] כלב שוטה — הוא מסתכן, שואלים: מאי תקנתיה [מה תקנתו] לריפוי? ומשיבים: נישלח מאניה ונירהיט [שיפשוט את בגדיו וירוץ]. מסופר: רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע חף ביה חד מינייהו בשוקא [התחכך בו אחד מאלה הכלבים השוטים בשוק], שלחינהו למאניה ורהיט [פשט את בגדיו ורץ]. אמר: קיימתי בעצמי "החכמה תחיה בעליה" (קהלת ז, יב).
על שאמרנו דנכית ליה [מי שנושך אותו] הכלב — מיית [מת], שואלים: מאי תקנתיה [מה תקנתו]? אמר אביי: ניתי משכא דאפא דדיכרא [שיביא עור של צבוע זכר] וניכתוב עליה [ושיכתוב עליו]: אנא פלניא בר פלניתא אמשכא דאפא דיכרא כתיבנא עלך [אני פלוני בן פלונית על עור של צבוע זכר כותב אני עליך] לחש זה: "כנתי כנתי קלירוס". ואמרי לה [ויש אומרים] שצריך לכתוב: "קנדי קנדי קלורוס", וכותב את השם י-ה י-ה ה' צבאות אמן אמן סלה. ונשלחינהו למאניה ולקברינהו בי קברי עד תריסר ירחי שתא [ושיפשוט את בגדיו ויקבור אותם בבית הקברות עד תום שנים עשר חדשי השנה] ונפקינהו ונקלינהו בתנורא [ושיוציאם אחר כך וישרפם בתנור] ונבדרינהו לקטמיה [ושיפזר את אפרו] על פרשת דרכים והנך תריסר ירחי שתא [ואותם שנים עשר חדשי השנה] בהם קבורים בגדיו, כי שתי מיא [כאשר הוא שותה מים] — לא לישתי [ישתה] אלא בגובתא דנחשא [בקנה של נחושת] ולא מן המעין, דילמא חזי בבואה דשידא וליסתכן [כדי שלא יראה את דמותו של השד במים ויסתכן], כי הא [כמו זה] המעשה של אבא בר מרתא שהוא המכונה גם אבא בר מניומי, עבדא ליה אימיה גובתא דדהבא [עשתה לו אמו קנה של זהב] לצורך זה.
א ועוד אמר ר' מתיא בן חרש שהחושש בגרונו נותנים לו סם אפילו בשבת. מסופר: ר' יוחנן חש [היה סובל] ממחלת צפידנא שהיא מחלה הפוגעת בתחילה בשיניים ובחניכיים ולבסוף בבני המעים**. אזל גבה דההיא מטרוניתא** [הלך לגברת גויה אחת] שהיתה מפורסמת כרופאה, עבדא ליה מלתא [עשתה לו דבר רפואה] חמשא [ביום חמישי] ומעלי שבתא [ובערב שבת]. אמר לה: בשבת מאי [מה אעשה]? אמרה ליה [לו] לא צריכת [אין אתה צריך] לכך. שאל אותה: אי מצטריכנא מאי [אם אצטרך לכך מה] אעשה? אמרה ליה [לו]: אישתבע לי דלא מגלית [השבע לי שאין אתה מגלה] מה היא התרופה, ואז אומר לך ותוכל לעשות בעצמך אם תזדקק לכך, אישתבע [נשבע]: לאלהא דישראל לא מגלינא [לאלהי ישראל אין אני מגלה]. נפק [יצא] ר' יוחנן דרשה בפירקא [דרש בדרשה פומבית] וגילה את סוד התרופה הזו.
ותוהים: והא אישתבע לה [והרי נשבע לה]! ומשיבים: הוא ניסח את השבועה כך: לאלהא דישראל לא מגלינא [לאלהי ישראל אין אני מגלה] ומכאן הא [הרי] לעמו ישראל מגלינא [מגלה אני]. ומקשים: מכל מקום, והא איכא [והרי יש בכך] משום חלול השם שהיא סבורה שאדם גדול כר' יוחנן הפר את שבועתו! ומשיבים: דמגלי לה מעיקרא [שהוא גילה לה מתחילה], שמיד לאחר שנשבע אמר לה ששבועה זו אינה מונעת ממנו מלפרסם ברבים.
ושואלים: מאי עבדא ליה [מה הרפואה שעשתה לו]? אמר רב אחא בריה [בנו] של רב אמי: מי שאור (מים ששרו בהם שאור) שמן זית, ומלח. רב יימר אמר: שאור גופיה [עצמו], שמן זית, ומלח. רב אשי אמר: תרופה זו היתה משחא דגדפא דאווזא [שומן המיוצר ממוח עצם הכנף של האווז]. אמר אביי: אנא עבדי לכולהו [אני עשיתי את התרופות הללו כולן] ולא איתסאי [התרפאתי ממחלה זו], עד שאמר לי ההוא טייעא [ערבי אחד] מה התרופה לכך: אייתי קשייתא דזיתא דלא מלו תילתא [קח גרעיני זיתים שלא הגיעו לשליש בישולם] וקלינהו בנורא אמרא חדתא [ושרוף אותם באש על מעדר חדש] ואדביק בככי דריה [והדבק אותם בשורת החניכיים]. עבדי הכי ואיתסאי [עשיתי כן והתרפאתי].
ושואלים: ממאי הוה [ממה נעשית] מחלת הצפידנא? מחמימי חמימי דחיטי, ומשיורי כסא דהרסנא [מאכילת פת חמה מדי של חיטים, ומשיירי דגים מטוגנים בשמן]. ומאי סימניה [ומה סימנו] של חולי זה — כד רמי מידי בככיה ואתא דמא מבי דרי [כאשר הוא מכניס משהו בין שיניו ויוצא דם מן החניכיים]. ר' יוחנן כי חש [כאשר היה סובל] ממחלת הצפידנא, עבד הכי בשבתא ואיתסי [עשה כך רפואה זו בשבת והתרפא]. ושואלים: ור' יוחנן היכי עביד הכי [כיצד עשה כך] להתרפא בשבת בדבר שהוא מחלת השיניים בלבד? אמר רב נחמן בר יצחק: שאני [שונה] צפידנא הואיל ומתחיל חולי זה אכן בפה והוא נראה כמחלת שיניים, אולם בסופו של דבר הריהו גומר בבני מעיים והוא מסוכן.
אמר ליה [לו] ר' חייא בר אבא לר' יוחנן: כמאן [כשיטת מי] עשה זאת — כשיטת ר' מתיא בן חרש, שאמר: החושש בפיו — מטילין לו לתוך פיו סם רפואה בשבת. אמר ליה [לו] ר' יוחנן: כן הוא, אלא שאני אומר בזו האחרונה בלבד, בהטלת סם בפיו בשבת מודים לו חכמים, ולא באחרת. ואם כן לגבי סם בשבת מסכימים חכמים לדעת ר' מתיא בן חרש.
לימא מסייע ליה [האם נאמר שמסייעת לו] ברייתא זו: מי שאחזו ירקון — מאכילין אותו בשר חמור לרפואה, מי שנשכו כלב שוטה — מאכילין אותו מחצר כבד שלו, והחושש בפיו — מטילין לו סם בשבת, דברי ר' מתיא בן חרש. וחכמים אומרים: באילו אין בהם משום רפואה. ונדייק מן הלשון "באלו" למעוטי מאי [למעט מה]? מאי לאו למעוטי [האם לא הכוונה למעט] ענין זה של סם שחכמים מודים שמותר בשבת?
ודוחים: לא, למעוטי [למעט] רפואה אחרת שאמר ר' מתיא: מקיזין [הקזת] דם לריפוי מחלת הסרונכי, שמותר לעשות כן בשבת. ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר. דתניא [שכן שנינו בברייתא אחרת]: שלשה דברים אמר ר' ישמעאל בר' יוסי ששמע משום (משם) ר' מתיא בן חרש: מקיזין דם לסרונכי בשבת, ומי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו, והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת.
וחכמים אומרים: באילו אין בהן משום רפואה. "באילו" למעוטי מאי [למעט את מה]? מאי לאו אתרתי בתרייתא [האם לא היתה הכונה על שני דברים האחרונים] שאין בהם משום רפואה ולמעוטי דרישא [ולמעט את הראשונה] הקזה לסרונכי שהיא רפואה לדעת הכל! ודוחים: לא, אין מכאן ראיה, כי אפשר לומר: אתרתי דרישא קמייתא [על שתי הראשונות של הברייתא הראשונה], ולמעוטי דסיפא [ולמעט מה שאמר באחרונה] לגבי סם בשבת, שבזו הודו לו.