ושואלים: ולדעת ר' שמעון שלא בעי [מצריך] קידוש קומץ המנחה בכלי, אלא מוליכו בידו למזבח, וכן למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי לר' שמעון נמי בעי [גם כן צריך] קידוש קומץ, אבל ביד שמאל אכשורי מכשר [מכשיר], אם כן, הלימוד ממצורע "יד" "יד" של רבא למה לי?

אי [אם] לקמיצה עצמה שתהיה ביד ימין — מדברי רב יהודה בריה [בנו] של ר' חייא נפקא [יוצא], שאמר רב יהודה בריה [בנו] של ר' חייא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' שמעון שהכשיר הקטרת קומץ שלא בכלי שרת? [שאמר קרא [הכתוב] לגבי מנחה**]: "קדש קדשים היא כחטאת וכאשם"** (ויקרא ו, י), לומר כי יש לדמותה הן לחטאת והן לאשם:

אם בא לעובדה להקטיר את קומצה ביד — עובדה בימין כדין הזאת דם של חטאת שנעשית ביד ימין, ואם בא לעובדה בכלי שמכניס את הקומץ לכלי שרת — עובדה ביד שמאל כדרך שעושה בזריקת דם האשם שהיא בכלי. והרי קמיצה נעשית ביד, ואם כן מן ההיקש לחטאת למדנו שהיא נעשית בימין!

ומשיבים: לא נצרכא [נצרכה] גזירה שווה זו של רבא [אלא] לקומץ של מנחת חוטא. שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל ואמר ר' שמעון שאין מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה, כמו כל מנחה, כדי שלא יהא קרבנו של חוטא מהודר, אם כן, כי [כאשר] קמץ לה בשמאל נמי תיתכשר [גם כן תהא כשרה], קא משמע לן [משמיע לנו] שאינה כשירה אלא בימין.

א משנה השוחט את הזבח, וקודם שהספיק לקבלו בכלי נשפך הדם על הרצפה, ואספו מן הרצפה לכלי — פסול.

ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים], מה שנאמר: "ולקח הכהן המשיח מדם הפר" (ויקרא ד, ה), ולא "מדמו", בא להדגיש: מדם הנפש של הפר, הדם המקלח מוורידי הצוואר, בו יוצאת נפשו, ולא מדם העור, ולא מדם התמצית הדם שמתמצה מורידי הצואר לאחר הקילוח של דם הנפש.

ומוסיפים ואומרים: ומה שנאמר: "מדם הפר" — כוונתו כאילו היה כתוב: דם מהפר יקבלנו וכדין משנתנו, שאם נשפך הדם לרצפה — שוב אינו כשר. ומסבירה הגמרא: דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לפרש "מדם הפר" כדכתיב [כמו שכתוב] לפי פשוטו: "מדם" ואפילו מקצת דם — והאמר [והרי אמר] רב: השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר, שנאמר: "ואת כל דם הפר ישפך" (ויקרא ד, ז)!

אלא "מדם הפר" כוונתו: דם מהפר יקבלנו, כאילו עברה האות מ' למלה "הפר". וקסבר [וסבור הוא] התנא, כי במדרש הכתובים גורעין ממלה אחת אות ומוסיפין אותה למלה אחרת, ודורשין כאילו כך היה כתוב.

ג גופא [לגופה] של הלכה שהזכרנו, אמר רב יהודה אמר רב: השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר, שנאמר: "ואת כל דם הפר ישפך" (ויקרא ד, ז). ומקשים: והא [והרי] בשיריים כתיב [נאמר] דבר זה, במה שנותר לאחר שנזרק הדם, ולא בקבלת הדם!

ומשיבים: אם אינו ענין לשיריים, דהא ליתיה לכוליה [שהרי איננו לכל] הדם, שכן מקצתו כבר נזרק על המזבח, תניהו ענין בקבלה.

אמר רב יהודה אמר שמואל: השוחט את הזבח צריך שיגביה סכין של שחיטה למעלה לאחר השחיטה, כדי שלא יזל הדם מן הסכין אל תוך הכלי, שנאמר: "ולקח מדם הפר", ולא מדם הפר ודבר אחר (דם הסכין).

ושואלים: ודם שעל הסכין במאי [במה] הוא מקנח ליה [אותו]? אמר אביי: מקנח אותו בשפת המזרק, כדכתיב [כמו שנאמר]: "כפורי זהב" (עזרא א, י) והם מזרקי הדם, ונקראו בשם זה משום שבהם מכפרים (מנגבים) את הדם.

אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא: השוחט צריך שיתן