תאנא אתגליף שמא וכו׳: למדנו, השם הקדוש נחקק בבחינות ידועות, באותיות רשומות של כ״ב אותיות. ה י׳ ב א׳, א׳ ב י. י׳ ב ב', ב׳ ב י'. י׳ ב ד׳, ד׳ ב י' י׳ ב ה'. י׳ בג'. ה׳ ב י'. ג׳ ב י'. ו׳ ב י'. וכן כולם נחקקים ב י'. ה י׳ מעלה אותם. שהיא מעלה כל כ״ב האותיות.

פירוש. ה י׳ רומזת לחכמה, והיא שורש לכל כ"ב אותיות. כי כשמתחילים לכתוב איזו אות, עושים בתחלתה נקודה, שהיא י׳, ואח״כ ממשיכים כתיבת האות. שהסו״ה כולם בחכמה עשית. וגם השם הקדוש הוי״ה מתחיל ב י׳. שהיא חכמה. ומפרש כאן, איך כ״ב אותיות נכללות בשם הקדוש הויה. וז״ש, אתגליף שמא קדישא וכו׳ באתוון רשימין דכ״ב. ואומר, שתחילה נכללת ה י׳ דשם הויה, בכל כ״ב האותיות, להיותה שורש להם כנ״ל, וז״ש, י׳ ב א׳, שה י׳ מאירה לאות א'. ו א׳ ב י'. ואח״כ עולה ה א׳ ונכללת בי׳ וכן כל האותיות, י׳ ב ב׳ ו ב׳ ב י'. י׳ ב ג׳ ו ג׳ ב י'. י׳ ב ד׳ ו ד׳ בי'. י׳ ב ה׳ ו ה' בי'. י׳ ב ו'. (כצ״ל ובדפו״י, מעורבים צירופים האחרונים) וכן, כלהו מתגלפי ב י'. שעד״ז נחקקים כל האותיות ב י׳ שה י׳ מאירה להם, ואח״כ יוד סליק לון, שהם עולים לה י׳ ונכללים בה. ונמצאת ה י׳ של שם הויה כלולה מכל כ״ב אותיות.