א"ת, כד נטיל אתוון כלהון, כללא דכלהו אתוון אינון רישא וסיפא: את, כשנוטלת כל האותיות היא הכלל של כל האותיות, ראש וסוף. פירוש הנוקבא נקראת את בעת שנוטלת כל האותיות, מטעם שהאותיות הן כלים והכלים, נכללות רק בהנוקבא, והיא כללא מרישא שהיא א' עד סיפא שהיא ת'. ולכן הנוקבא נקראת א"ת. לבתר אתוסף ה' לאתחברא כלהו אתוון בה', אח"כ נתוסף על א"ת אות ה', כדי לחבר כל הכ"ב אותיות עם ה'. פירוש, כי אחר שכבר נכללו מכלהו אתוון דז"ס תחתוניות, נתוסף עליה ה' ראשונה מבחינת אמא, ואז היא ראויה לזווג עם הז"א ואתקרי אתה, ועל דא ואתה מחיה את כלם ואז היא נקראת אתה, וזה שאומר הכתוב ואתה מחיה את כלם. כי ע"י זווגה עם הז"א יכולה להחיות כל צבאיה שבג' העולמות בי"ע ולהשפיע להם בכל צרכם. א"ת רזא אדני והכי אקרי, השמים דא הוי"ה רזא עלאה א"ת ה"ס אדנ"י, וכן היא נקראת, השמי"ם הוא הוי"ה, שה"ס העליון להשם אדנ"י, כי הז"א הנקרא השמים ונקרא קו"ל, ה"ס שם הוי"ה. והנוקבא שלו, הנקראת את ונקראת דיבור, ה"ס שם אדני.