במוסף הוה ביה רזא דנקודה עלאה ורזא דעמודא דאמצעיתא בכל סטרין: במוסף, שהוא יסוד דז"א. יש בו סוד נקודה עליונה שהיא א"א וסוד עמוד האמצעי המכריע בכל הצדדים. שהוא ת"ת דז"א. פירוש, שיש בו הארת חכמה מא"א שקבל בסוד תוספת נהורא כנ"ל. ויש בו אור דחסדים שקבל מת"ת דז"א. ובגין כך אתוסף ביה תרין אתוון, ומשום זה נתוסף בהיסוד ב' אותיות, שהם ו' י' של הכתוב ויקרא אלקים לאור יום, הרומז על אצילת ספירת היסוד כנ"ל. אשר ה ו' רומזת על אור החסדים שקיבל מקו אמצעי, וה י' רומזת על הארת החכמה שקבל מא"א.

בלילה גריעו ביה אלין תרין, כדין קרא, באצילת הנוקבא שהיא לילה, חסר בה ב' אותיות אלו, וכתיב בה קרא וחסר בה אותיות ו' י'. כתיב ויקרא אצל היסוד שהוא יום כתוב ויקרא, וגרע מניה ו' י' וכתיב קרא לילה, והחסיר מהמלה ויקרא ו' י' אצל הנוקבא וכתוב בה רק קרא לילה. פירוש, כי יש ב' חסרונות בהנוקבא א) חסרון אור חסדים וב) חסרון בנין, כנ"ל, ועליהם רומז החסרון של ב' האותיות ו' י' בהמלה קרא לילה אשר חסרון ו' רומז על חסרון אור חסדים, וחסרון י' רומז על חסרון בנין שלה. שה"ס מה דאתוסף הכא גרע הכא, כי ב' אותיות הללו נתוספו בהיסוד, דהיינו הרמז של ו' י' של ויקרא אלקים לאור יום, והוא משלים ב' חסרונות הנוקבא. הכא רזא דשמא דשבעין ותרין אתוון גליפא דכתרא עלאה כאן הוא סוד השם של ע"ב אותיות החקיקות בכתר עליון. דהיינו בהרמז של ב' האותיות ו' י' ואכמ"ל.