ת״ח כל את וכו׳: בוא וראה, כל אות ואות של השם הקדוש נראה בו השלמות של כל השם. יוד, דהויה, כבר נתבאר שהיא שלמות הכל. שה י׳ רומזת על חו״ב עלאין, ו׳ על ז״א שהוא ימין שבדעת, ד׳ על המלכות שהיא שמאל שבדעת. כנ״ל. ה׳ דהויה היא שלמות הכל ואע״פ שאינה במילוי א׳, אלא ה׳ בלבד, כי למדנו, שבצורה של ה׳ היא שלמות הכל. כי צורת כתבה של ה׳ היא י׳ ו׳ ד', שהיא שלמות הכל כנ״ל, כי צורת ה׳ היא ד׳ על ו', והקרן זוית של ה ה׳ היא י'. דהיינו דלא כ י׳ דהויה,שהיא שלמות הכל רק כשהיא במילואה יו"ד, אבל לא כשהיא י׳ פשוטה בלי מילוי (כנ"ל אות ע״א) משא״כ ה׳ דהויה היא שלמות הכל אפילו כשהיא פשוטה בלי מילוי. מפני שבה יוצאת ה י׳ מאויר ונעשה אור כמ״ש שם. ו׳ דהויה בין בצד זה, כשהיא במלואה, ובין בצד אחר, כשהיא פשוטה, היא שלמות הכל. כי ו׳ מורה על קו אמצעי, הכולל בתוכו ב׳ הקוין ימין ושמאל, שה״ס י״ה, וע״כ היא שלמות הכל, דהיינו חו״ב שהם י״ה וה ו׳ עצמה שהיא דעת. ו׳ ה', כלומר ה ה׳ דהויה המחוברת עם ה ו׳ דהויה, היא שלמות גדולה ביותר להעטיר לכל העולמות, כי ו״ה ה״ס ז״א ומלכות כשהם בזווג. הרי שהכל אחד, שכל אות מהויה יורה על כל השלמות שבהויה. וכבר העירו בה החברים.