Tiferet Yisrael on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 189
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ס"א עיין מ"ש הגאון אמוז"ל סק"א הקשה הא ה"ל ג' ראיות וב' דלוגי' שווי' בשבוע וא"כ למה לא אמרינן וסת לדילוג בשבוע וע"ש מ"ש ובהך סי' גופ' נסתפק הגז"ל בעצמו בהך סברה ולפענ"ד הקלוש' אפשר לתרץ דאיירי דהית' למודה לראות מקדם באותו יום בשבוע בוסת הקבוע ושינת' לראות ביום אחר בשבוע אבל לא קבעה וסת ואח"כ התחילה לראות בהפלגה כנ"ל א"כ גם רב מודה דצריך ג' דלוגים בשבוע דלמוד' שאני ובנתי' כבר קבעה וסת הפלגה בבירור וצ"ע:
סעיף ב בש"ע ס"ג אם קבעה וסת לשעה דין זה יליף הראב"ד מהך דסלקא מבי טביל' א"ל הבעלה עג"נ ע"ש ואנכי בעניי לא אוכל להבין הך ראי' דמבואר בגמ' הטעם דהכירת חברת' דימה בה ולזאת התיר להבעלה עג"נ טרם ביאת לעיר וכמ"ש רש"י ותוס' שם וא"כ י"ל מלבד דהוי אפשר כוסת הקפיצות ואפשר יותר דהמה תלה רק בהכירת חברת' ואפשר דהראב"ד לא פי' כן בגמ' אבל התמיה שתמה הגאון אמוז"ל בסק"ג על המחבר שפסק שנעקר בפ"א אפי' בלא בדיקה י"ל הא הרי"ף והרמב"ם וכן הראב"ד גופ' ס"ל בבא מהדרך בעלה בא עלי' אפילו היא ישינה כיון דוסתות דרבנן וע"ל בקפ"ד מ"ש טעם לדבר א"כ בהך וסת דהוא נגד הרוב נשים דלא כוונ' בשעות וגם אינו מפורש כן בש"ס ופוסקים סמך המחבר על הנך גדולים הנ"ל דאין מצריך אפי' תחילה בדיקה דהמה ודאי ס"ל כאן דאוקמי בחזקת טהרה ל"צ אפי' תחלה למבדק וי"ל:
סעיף ג עמ"ש הגאון אמוז"ל בסק"ט למה השמיט המחבר דעת הרמב"ם דכתב בפ"ח ה"ז מהל' א"ב הית' למוד' לראות ט"ו ושינת' לט"ז שניהם אסורים שינת' לי"ז הותר' ט"ז שינת' לי"ח נאסר י"ח והותרו וכו' וכ' הכ"מ דאע"ג דקבעה וסת מה"ט הותר' ט"ו דנעקר' בקביעות וסת אחר מ"מ חוששת לח"י נמי אולי תראה בו וכן גירס' תוס' והניח בצ"ע ובאמת קו' גדולה היא ולפענ"ד אפשר לומר דס"ל דגם תוס' ורמב"ם מודה לדינא דש"ע דאם תקבע פ"א וסת דילוג דאין חושש יותר רק הרמב"ם מיירי בראי' י"ז הי' ממשך ב' ימים והיום בח"י ראתה בלי המשכה כלל כדרכה פעם כפעם ואף דקיי"ל דלא כרמב"ן רק דאזלינן תמיד בתר תחילת הראי' מ"מ כבר כתב הג' אמוז"ל בס"ק י"ז דהטור ס"ל כרמב"ן גבי וסת הדילוג דמהכ"ת ידח' וסת חודש השכיח בפני אינו שכיח וסת הדילוג א"כ י"ל דכן ס"ל הרמב"ם (ואפשר מזה הטעם פסק הטור לעיל כרמב"ן בלי חולק כיון דתו' ורמב"ם הכא ס"ל כוותו) כך וודאי אם ראינו דלא הית' רגילה כלל למשוך וסתה ב' ימים עד אותו ראי' י"ז העבור וגם היום בח"י ראתה בלא המשכ' אף שאמרינן שתקבע וסת הדילוג דקיי"ל באמת דאזלינן בתר תחילת ראי' והותר' ט"ו דנעקרת ע"י ראי' הדילוג מ"מ איכא חשש אולי תראה בחודש הבא ג"כ בח"י ואז ברור דתקבע וסת החודש השו' ואזלינן בתר סוף הראיה של י"ז כדי שיוכל לקבוע בח"י לחודש השוו' השכיח אבל אם עבר ח"י ולא ראתה וראתה לי"ט אז הדר' לדינ' דאזלינן בתר תחילת וסת וזה כוונת התו' והרמב"ם דס"ל דחוששין לח"י דאולי תראה בו ואם תראה בו בוודאי תקבע לוסת החודש ואזלינן בתר סוף ראי' אבל לדינא דגמ' דאם דילגה בלי המשכה דאין חוששין כלל לח"י מודה ול"פ כלל על גירס' וסוגי' הגמ' ולזאת ל"צ להביא הב"י דעתם. או י"ל דהתו' ורמב"ם איירי אם אשה רגילה לראות תמיד בתחילת היום ול"ק לה שפיר אי קודם הנץ החמה או לאחר הנץ החמה א"כ מדינא אסורה רק אותו הלילה וביום שלפניו מותרת אך כבר כתב הש"ע בס"ק פ"ז אם שימש בעונה הסמוך וראתה תולה בוסת' ועמ"ש אמוז"ל דדעת הפרישה עיקר דתולה הקלקול וכו' וס"ל להרמב"ם כיון דיש לחוש דאפשר דראתה בחודש שלפניו באותו יום אולי גם בחודש הזה תראה באותו יום אבל אם תקבע בלי ספק וסת הדילוג גם הרמב"ם ותוס' מודה לדינא דש"ע וצ"ע. או י"ל בפשוט דאיירי דדילג תמיד ליום אחריו רק בי"ז לא קים לה שפיר אי קודם הנץ החמה או לא ובח"י ראתה כדרכה ביום ואמרינן מסתמ' קבע וסת לדילוג ועוקרת להראשון להיות מותרת ט"ו וראי' י"ז הי' לאחר הנץ החמה ואורח בזמנו בא רק מ"מ ס"ל לתוס' ורמב"ם דעדיין אינו יוצא מחשש אולי יראה בחודש הבא ג"כ לח"י ותקבע וסת החודש השכיח כי אולי עדיין ל"ק וסת הדילוג כי הי' הראי' קודם החמה וא"ל למה עקרתו וסת הקבוע ט"ו י"ל דמסת' ל"ח לזה אבל אם יראה בחודש הבא בי"ח ודאי חיישינן לזה ולזה אסורה אבל לדינא דש"ע דאיירי בלי ספק שראתה לדילוג מודה הרמב"ם ותוס' ובזה ניח' דברי ה"ה שכתב על הרמב"ם שא"צ לבאר שזה גמ' ערוכה היא ותמ' עליו הכ"מ הא לשיטת הרמב"ם נאסר י"ח ע"ש י"ל דלמד ברבינו כדברינו הנ"ל וזה מוכח ממשנה ומגמ' דאם לא תקבע כדינא וסת הדילוג דחוששין לוסת החודש וא"צ רבינו לבאר והאמת אגיד אף שהדבר קשה קצת בדברי הרמב"ם שעיקר חסר מ"מ הנלע"ד כתבתי כי בלא"ה ק' שדברי תוס' ורמב"ם יהי' נגד משנה וגמ' דמבואר דאם תקבע וסת הדילוג כדינא בלי ספק דשוב אין חוששת לוסת החודש דשוויי' לכל דינא שתקבע בד' פעמים בדילוג כמו וסת החודש בג"פ וצ"ע. וא"ל לפ"ד קו' הרא"ש בפ"ק דנדה ותבדוק בתוך וסת אפילו ל"ק וסת כר"י דאולי ימשך כנ"ל ז"א כי עמש"ל סק"ו בזה בדברי אמו"ז הגז"ל:
סעיף ד עמ"ש אמו"ז הגז"ל בסק"י לתרץ סתירות הרא"ש מנדה לב"ק דשם כתב גבי נגיחות הלכה כרב ותוכן דבריו דבאמת ראוי לפסוק כרב דהלכה כמותו באיסור' רק כיון דוסתו' דרבנן פסקינן להקל כשמואל וסברה ישרה הוא וא"ל אי פסקינן כשמואל דצריך ג' דלוגי' איכא ג"כ חומר' דצריך לחוש לכמה מיני וסת וכדומה לפ"ד לעיל בקפ"ד צריך בדיקה לפני כל תשמיש ותשמיש משא"כ א"א דקבע' וסת כרב בב' דלוגי' א"צ לזה כלל ז"א דמ"מ איכא כמה קונת אי לא קבע' לענין עקירה וכדומה כמבואר בסעיף ב' וס"ד. אך לכאורה יש לעורר האיך מדמה הגמ' נגיחות שור לוסת אליבי' דשמואל דצריך ג' דלוגי' גבי וסת ה"ה בשור דלמא שמואל בעצמו מסופק בוסת אם די בב' דלוגים כרב רק להיות כי וסתות דרבנן מקיל לגבייהו ומצריך ג' דלוגים אבל גבי נגיחות דדאוריית' הוא מודה שמואל לרב דסגי בב' דלוגים ז"א הא שמואל לשיטתו אזיל וס"ל בנדה דף ע"ז וסתות דאורייתא ובלא"ה אם באמת מסופק האיך יפסוק גבי שור לחומרא להוציא ממון מיד המוחזק מספק:
סעיף ה עמ"ש הגאון אמוז"ל בסק"ד על הש"ך בסקכ"ו דהעלה אם ראתה אשה ר"ח שבט אדר ניסן ואח"כ סירג' וראתה סיון ואח"כ אב דחשבינן ניסן לוסת הקבוע ואין כאן רק ב"פ לסירוג והק' ז"ל הא בגמ' דב"ק בעי' לי' שור נגח ה' ו' שבת שבת ושבת שבת קמיית' ליומא קמא שדינן ואייעד לכולא יומא או לשבת בתריית' שדינן ולא אייעד אלא לשבתות ועלתה בתיקו וכן הרמב"ם פ"ו מנ"מ כתב דהוא ספק וא"כ הדברים דומים בלי הבדל כלל וא"א בתיקו במלתא דרבנן ספיקא לקולא א"כ יש לילך לקולא לכל צד ולומר דקבעה וסת לסירוג ולא לחודש וא"צ לחוש אלא מב' לב' חדשים וכו' ע"ש וטרם אעלה אמרתי להתבונן אם יש נ"מ לדינא לדברי הש"ך דהחמיר ולדברי אמו"ז הגז"ל דהוכיח להקל כי לכאורה העיקר פלפול בהך נדון אשה שראתה שבט אדר ניסן ואח"כ סיון אב א"כ כל הספק אם הגיע לחודש אלול אי כדברי הש"ך דשדינן ניסן לוסת החודש א"כ אסור' אלול מכח וסת החודש דלא דלגה רק ב"פ וא"א כדברי אמוז"ל דשדינן ניסן לוסת הסירוג לקולא א"כ יהיה ר"ח מותרת אבל יותר לכאורה אין נ"מ דממנ"פ אם רואה באלול איגלאי מילתא דבוסת החודש קיימא דהא כל סברתו להתיר מכח ספק והשתא ע"י ראית אלול אתברר לנו דבוסת קמיית' קיימא דשכיח וכרוב נשים חזית וא"כ הספק רק על אלול ואף כי צעיר ישראל לימים ולחכמה ואיני כדאי להכניס ראשי בין שני הרים גדולים מ"מ לעצור במילין מי יכול אמרתי לכאורה כ"ע מודה דאסור' באלול דאף דאזלינן לקולא שקבעה וסת לסירוג כדברי אמו"ז הגז"ל דכבר הבאתי בס"ק הקודם דברי הרמב"ם בפ"ח מהא"ב דפסק דאף דוודאי תקבע וסת הדילוג דמ"מ חוששת לחודש הבא אולי תקבע וסת החודש ולעיל הק' הג' אמוז"ל על המחבר למה השמיט דעת הרמב"ם דכן הוא דעת התו' וא"א כמש"ל דרמב"ם איירי בספק קביעות וסת לדילג ולזה כ"ע מודה א"כ גם כאן דאיכא ספק' טובי ובאת להתיר רק מכח ספיק' לקולא פשיטא דצריך לחוש ופשיט' אם הרמב"ם איירי בוסת הדילוג גמור א"כ כאן דאיכא ספק טובי כ"ע מודה לדינא דרמב"ם ותוס' דאסור' לעולם בר"ח אלול הבא א"כ ברור דאסור' באלול הבא ובאלול אתברר לנו הספק אך באמת ק' על הש"ך מנ"מ אם שדינן ניסן לוסת החודש הקבוע או לא דהא לפ"ד הנ"ל ר"ח אלול לעולם אסורה לשמש ובהגיע תור אלול אתברר לנו הספק וא"ל אם לא שדינן ניסן לוסת החודש הקבוע ס"ל להש"ך דגם לוסת הסירוג לא שדינן רק הוי כאשה שאין לה וסת כלל וצריך בדיקה לפני תשמיש וכה"ג צריך לחוש להפלגה וכדומה חדא זה דוחק וחומר' יתיר' דהא ודאי אית לה וסת או חודש או דילוג ובלא"ה בזה ודאי אזלינן לקולא ועוד לדברי הש"ך סקפ"ד דס"ל אפי' אשה שאין לה וסת תוך למ"ד הוי כאשה שיש לה וסת וא"צ בדיקה לבעלה ובלמ"ד נתברר לנו הספק כנ"ל וא"ל אף דאלול באסור' קיימא מחמת חשש דלמא תקבע וסת החודש מ"מ סמוך לוסתה מותרת ואינה אסורה רק אותה עונה ממש משא"כ אם אסורה מחמת וסת קבוע אסורה לשמש אפי' סמוך לוסתה הא מבואר לעיל בסקפ"ד שצריך לפרוש סמוך לוסת' אפי' לא ראתה רק פ"א ודוחק לחלק דכ"ז אם אותו ראיה מקדם אין לתלות כלל בוסת אחר אבל במקום ספק יוכל לומר שזה הראי' היה וסת דילוג ואף דניחוש אולי היה לקביעות אחר אז א"צ סמוך לוסתה לפרוש כיון דבלא"ה הוא רק דרבנן וספיק' לקולא זה דוחק גדול וצ"ל בדוחק דוודאי א"א כדעת הש"ך דהוי קבוע א"כ בעברה וסתה אסור לבוא עלי' בלי שאלת פי' כמבואר לעיל בסי' קפ"ד דלא כהרי"ף ורמב"ם דמתירין לבוא עלי' אפי' ישינה משא"כ אם הוא רק מחמת חשש כ"ע מודה לדינא דרמב"ם והרי"ף דמותר לבוא עלי' אפי' ישינה דהוי בכלל ס"ס אולי ניסן שדינן לוסת דילוג ואין זמנ' לראות ואת"ל לוסת חודש שדינן מ"מ אולי לא ראתה ומותרת וזה יהיה כוונת אמו"ז הגאון זצ"ל אבל בגוף הדין אין כאן נ"מ דבר"ח אלול ודאי אסורה דלמא לא נחוש בספק וסת דילוג מה שהרמב"ם ותוס' חוששין אפילו בלי ספק כלל ובהגיע תור אלול נתברר לנו הספק דודאי אם ראתה חזינן דוסת החודש קבעה לוסת ואם לא ראתה פשיטא דקבעה וסת לדילוג וצ"ל דכל ההפרש הוא אם בעלה צריך לשאול אותה או מותר לבוא עלי' בלי שאלת פי' כדעת הרי"ף והרמב"ם וזה יהי' כוונת הש"ך דכתב בפשיטות דניסן לוסת החודש שדינן וא"כ אסורה ותמה עליה הא הוא עלתה בתיקו וספיק' לקולא וא"כ א"צ לחוש רק מב' לב' חדשים וא"כ פשיטא דמותר לבוא עלי' בלי שאלת פי' בעברה עונת אלול אבל בגוף הדין דר"ח אלול אסור' לשמש גם אמוז"ל מודה זד"ג אך י"ל דאיכא נ"מ טובא בניהם לענין עקיר' ודאי אם לא ראתה בר"ח אלול הבע"ל מותרת מ"מ אם תראה אח"כ כ' תשרי ובר"ח תשרי לא ראתה לדעת הש"ך עדיין יש לה וסת קבוע לר"ח דהא לא עקרה עדיין ג"פ כסדרן ולדעת אמו"ז הגאון ז"ל א"צ עקיר' כלל לוסת החודש וצריך עקיר' ג"פ לוסת הסירוג דקבעה וצ"ע כי יש לדחות גם זה: אמנם בגוף הקו' נראה להליץ בעד הגאון הש"ך דלכאורה קו' אמו"ז הגז"ל קשה ביותר על הגמ' ב"ק ותפשוט מסוגיא דנדה כי לכאורה דברי הש"ך מבוארים מגמ' וכאשר אבאר דאי' שם ב"ק דף ל"ד אבעי להו שור שנגח שבת שבת ושבת יום א' וב' מהו שבת בתריית' לשבת שדינן ואייעד לשבתות ולא לימי חול א"ד בתר שני ימים אחר שבת שדינן ואייעד לכולא יומא נגח בה' ובו' שבת שבת וכו' שבת קמיית' וכו' והנה לכאורה קשה הא הגמ' מדמי נגיחות לפלוגת' דרב ושמואל בוסת והא אי' בנדה דף ס"ד אתיבי' היתה למודה לראות בט"ו ושינת' לט"ז וכו' שינת' לי"ז וכו' שינתה לי"ח הותרו כולן ואינו נאסרה אלא מי"ח ואילך וק' לרב א"ל רב למודה שאני ופי' רש"י ודאי למודה לראות בט"ו ראיות ט"ו שדינין לט"ו הקודמים כי קאמרינן אלא אם התחילה לראות או באשה שאין לה וסת עכ"ל א"כ לפ"ז אם ראתה אשה ב"פ בט"ו לחודש והיום ראתה בט"ו דקבעה בה וסת דא"צ יותר מג"פ ושינת' אח"כ לט"ז ואח"כ לי"ז מודה רב דצריך עוד דילוג לח"י כמבואר ברש"י דראי' ט"ו שדינן לוסת קבוע רק הוא אומר דסגי בב' דילוגים היינו אם התחילה לראות אבל לא אם תשליש היום בראי' ט"ו הזה לוסת קבוע א"כ מ"פ הגמ' גבי נגיחות נגח ה' ו' שבת שבת ושבת הא זה דומה לוסת ומודה רב דראי' ט"ו שדינן לוסת קבוע א"כ גם גבי נגיחות שדינן שבת קמיית' לנגיחות ה' ו' ואייעד לכולא יומא וק' ותפשוט וד"ל דאף אם זה הראי' ט"ו שהיא למודה לראות בהם הי' ג' לראית' לוסת קבוע לא שדינן וברייתא דלמודה מיירי דראתה כבר ג"פ ורש"י לא חש וכתב רק דאנא קאמר' בתחילה ראי' וה"ה אם זה ראי' ט"ו היא פעם ג' מ"מ לא שדינן לראי' קמיית' ורש"י או או קאמר מלבד דזה דוחק כי לא מצינן במשנה רק כשתקבע ג"פ וק' הא לפעמים ל"ת עד שראתה ד"פ כנ"ל אף גם לכאורה מוכח דברייתא הכא דלמוד' ט"ו איירי דווקא עם הראי' שראה היום בט"ו קבעה ג"פ דאל"כ ק' לשמואל דס"ל דלעולם צריך ג"פ האי מתני' דתקשה לרב ק' ג"כ לשמואל דקתני היתה למודה לראות ט"ו ושינת' וק' טעמא דלמודה הא אינו למודה א"צ ג"פ וסגי בב"פ וקשי' לשמואל והלא זה סוגי' בכל הש"ס ויותר ק' להנך פוסקים כשמואל דצריך ג"פ כיון דתני כוותו שינת' לכ"א וכו' עיין בהרא"ש וק' הא אליבי' דרב נמי איירי בלמודה לראות בכ' א"כ גם כרב אתי' ואף די"ל כיון דסתם גמ' דחק' דייקא נמי דשבקינן וכו' זה דוחק ועיין בהה"מ פ"ח הנ"ל שכתב כיון דתני' כוותו וזה יוכל להיות גם כרב וביותר כיון דקתני דווקא למודה ובפרט הא הלכה כרב באיסור' וצ"ע) וע"ק האי למודה מאי למימרא אליבי' דשמואל הא בלא למוד' ג"כ צריך ג"פ לרב ניחא דאשמעינן דווקא למודה וא"ל דאשמעינן למודה כמו דמתרץ הגמ' על קו' דקארי לי' מ"ק לי' דה"א דעוקרת בתרתי הא זה מפורש במתני' דהכא דאין וסת נעקר עד שתקבענו וכו' ובאמת על סתם גמ' ג"כ ק' דמתרץ למודה אצטריך דה"א דעקרת' בב"פ הא זה מתני' מופרשת וא"ל דברייתא מפרש דברי המתני' הא זה כבר תנא לי' בברייתא שינתה וכו' וצ"ע. לכן י"ל דהכא איירי למודה דראתה מקדם ב"פ בט"ו והיות תשלש הוסת הקבוע ובחודש שלאחריו שינתה לט"ז וס"ל לרב ושמואל דשדינן זה הט"ו לוסת הקבוע וא"כ שפיר אשמעינן רבות' דלמוד' דה"א דשדינן זה הט"ו לוסת הדילג ולאחריו כאבעי' הגמ' בב"ק גבי נגיחות כיון דרואים דדילג עוד פעמים אשמועינן דשדינן ראי' ט"ו לוסת הקבוע וצריך עוד ג"פ בין לרב ובין לשמואל וז"ש רב למודה שאני כיון דבחודש הזה שראתה בו לט"ו נקבע וסת קבוע הוי למודה ואינו מהמנין ופריך הגמ' ודקארי לי' וכו' הא זה הוי לי' למודה ומשני ה"א דעקרת' בב"פ דה"א דאינו דומה למתני' כיון דאיכא ספק לא שדינן ראי' ט"ו לוסת החודש אלא לדילג קמ"ל וא"ש ולפ"ז דברי הרש"י בדיוק נאמר' אנא קאמרינן דוקא בהתחילה לראות ודברי הש"ך על נכון כי דבריו נאמר' בפירוש בגמ' ולק"מ אך עדיין יהי' קו' הנ"ל על הגמ' בב"ק במ"ע ותפשוט מהכא לכן נראה לי בעיני הק' לתרץ דוודאי גבי וסת שפיר שדינן ראי' ט"ו לוסת החודש הקודם ולא לוסת הדילג דלמה נדחה וסת החודש דשכיח מפני וסת הדילוג דאינו שכיח אך גבי נגיחות בב' ימי חול י"ל מ"מ שדינן שבת לשארי שבתות דבלא"ה איכא סברא דשבת אינו מהמנין לימי חול כלל דאי' במתני' שם מועד לשבתות וכו' ופירש"י דשבת נח ממלאכתו וזחה דעתו משא"כ בחול והירושלמי כתב כיון דרואה בגד נקי ולבן ואיכא ג"כ סברה להיפך כיון דכבר נגח ב"פ בימי חול אך בב' ימים לא נעשה מועד וכיון דעבר' ימי חול ולא נגח וכמ"ש המהרש"א לשם דאיירי דראה בימי חול ולא נגח א"כ איגלא מילתא דלא אייעד לימי חול רק לשבתות ובודאי שבת קמיית' לא שדינן לימי חול הקודמי' אבל גבי וסת שדינן ראי' ט"ו לראי' ט"ו הקודמים חדא התם גבי אשה הא בלא"ה צריך להפסיק ולהמתין זמן מה לראות פעם ב' ומה לי אם תמתין למ"ד יום או ל"א יום ועוד התם ראי' ט"ו ראי' מעליא ואיכא לשדינן לוסת החודש כמו לוסת הדילג ומהכ"ת ידח' שכיח וכו' משא"כ הכא דאיכא סברא דראי' שבת אינו מהמנין כנ"ל ואינו דומה כלל לוסת בזה הענין ולק"מ וצדקו דברי הש"ך וק"ל:
סעיף ו עמ"ש אמ"ו הגז"ל בסקי"ז סברא ישרה לתרץ דברי הטור דפסק כאן כדברי הרמב"ן דאזלינן בתר סוף וסת כיון דיוכל לקבוע וסת החודש דשכיח משא"כ לעיל ע"ל באריכות וא"ל א"כ עדיין ק' כקו' הרא"ש בר"פ התינוקת ותבדוק בשעת וסת אפי' למ"ד אין קובעת וסת תוך וסת כדי לידע זמן המשכת וסת ז"א עד וסת שאינו שכיח לא חיישינן ולא תקנו ע"ז כלל: