כל אלו הענינים מפעולת האל וממעשיו נראי׳ לעין מהיותם מפורסמי׳, וכן מפי השמועה שמעתי שהענין כן כמו שראיתיהו.

חתם בזה הפסוק כונת כל מה שאמר וספר ממעשי השם, ואמר שדעתו ודעת חבריו בזה דעת אחת וכמו שאמר בתחלת המענה גם לי לב כמוכם לא נופל אנכי מכם, וגם בעבור זה חרף אותם בסיימו אלו הספורי׳ וקרא אותם טפלי שקר ורפאי אליל, מפני שסדרו לפניו דברי׳ שהיה הוא כבר יודע אותם, והמפרשי׳ לא הרגישו בשום דבר מזה.

[ג-ה] אבל אני מחפש לטעון עמכם בזה, והוא שרצוני לדבר עם הבורא וחפצי הוא להתוכח עמו, אבל אתם אינכם משיבי׳ לי כפי שאלתי ורצוני אבל תחליפו לי כונתי בכונה אחרת שאינני שואל עליה והיא אצלי שקר, טופלי מלה נדרשת לפי ענינה, והקרוב שהטי״ת במקום תי״ו וכן יהיה ותטפל על עוני, ר״ל שתבקש עלי דברי׳ שאין להם טעם, אליל מענין אל, ופי׳ כמו הרופא שאין לו חכמה שיכיר בה החולי כן אתם עמי תדברו אלי דברי׳ שאינם לי רפואה ולא נחמה לצרותי, ויותר טוב היה לכם שתחרישו וזה תהיה חכמתכם.

שאם תשמעו ממני במה שארצה להתוכח עמכם תבינו כוונתי ותדעו רצוני ודעתי לאי זה דבר הוא נוטה.

[ז-ח] למ״ד הלאל ולו ולאל הם כמו למ״ד בעבור, וכי בעבור האל לכבד אותו תדברו לי עולה ודברי מרמה ובאתם לכבד פני הבורא בדברי׳ שלא שאלתי עליהם או תריבו עמי בעבורו ובעבור אהבתו.

[ט-יא] כמה היה טוב שהבורא היה מנסה אתכם במיני היסורי׳ ויחקור בהם מה שבתוך לבבכם מאמונה, לראות אם אתם סובל׳ אותם כמוני ואז הייתי רואה אני אם אתם תהיו צועקי׳ חמס על מה שחל עליכם כמו שחל עלי אם לא פשעתם כמו שלא פשעתי אני, והיה מוכיח אתכם באותם היסורי׳ לדעת אם תעמדו קיימים שלא תתפשו עליו בסתר, כלומר בתוך לבבכם, כי בגלוי אי אפשר שתצדיקו אותו ותשאו פניו כמו שעשיתי אני שאמרתי יהי שם ה׳ מבורך, אבל בתוך לבי ומחשבתי אני תמה למה חלו בי הצרות חנם, הלא שאתו וכו׳ כי באמת ידעתי כי שאתו של הקב״ה היה מבעת אתכם כמו שבעת אותי ופחדו גם כן היה נופל עליכם כמו שהיה נופל עלי.

כלומר מרוב הפחד והבעתה שתהיה לכם מן הבורא בהיותו מוכיח אתכם תהיו נמשלים לאפר ולאפר כאדם שמפחד מן המיתה שפניו מעופרי׳, ור״ל באמרו זכרוניכם אפילו כשיעלה זאת התוכחת על מחשבתכם וזכרוניכם תשובו כמו האפר, לגבי חמר גביכם, גופכם גם כן יהיה נמשל לחומר מרוב פחדכם, והרמב״ן כבודו יונח במקומו פירושו הוא רחוק מאוד.

מאחר שדבריהם אינם בהסכמה אחת עם דעתי הניחו אותי שאדבר, ואל תדברו אתם ובזה יהיה לי שום נחת רוח, פ״א שיעבור מעלי מה שאני מתרעם עליכם.

בזה הפסוק הודיע לחבריו על מה היתה תלונתו עליהם כשלא היו מודים לדבריו, ואמר להם תאמרו לי על מה אשא בשרי בשיני מחוזק כאבי ומרוב צערי והחלאי׳ הביאוני עד שערי מות ונפשי תחלוף מעלי כאלו היתה עומדת בכפי, פ״א מרוב כאבי אדבר דברי כפירה על השם ואסכן בזה על נפשי פן תהיה נענשת.

[טו-טז] ואם כל זה אפילו היה הבורא הורג אותי לא הייתי מספיק תוחלתי ממנו, ומה שאני רוצה הוא שאתוכח עמו, ועל כן יש לי תקוה שגם הוא וכו׳ ואבוא לפניו כאדם זכאי כי אם הייתי רשע לא הייתי בא לפניו.

[יז-יט] אחר שהתחלתי לגלות לכם על מה אני מתרעם אוסיף לטעון עמכם, ובעבור אחותי עמכם יהיו נא דברי קרובי׳ לאזניכם, כי רצוני לערוך משפט עם כל אדם ועם הבורא שאני יודע כי אני אנצח, עתה הייתי מחריש מתרעומותי עליו ולא הייתי חושש עם הייתי מת אחר מיכן מרוב תאותי להתוכח עמו.

[כ-כא] זה שני ענינים היה אומר לו שלא יעשה עמו ואז היה יודע כי לא היה נסתר מהשגחתו.

תערוץ ענינו כמו תפחידנו, ולפעמי׳ הוא בודד כמשפט הפעלי׳ הקלי׳, כמו אל תערץ אבל בזה הפסוק הוא יוצא, המפרשי׳ אומרי׳ כי בסד כמו בסוד ואין לו טעם, וא״א שהסמך במקום הצדי ופירושו רשת, ר״ל ואני נלכד במצודתך והמצודה תקחני בשרשי רגלי שם הכפות ותעמוד בהם חקוקה עד שאיני יכול להוציאה מרגלי.