[א-ג] חזר איוב מה שאמר, והוא שחבריו לא היו עונים לו בפי שאלתו אבל היו מרבים דבריהם על עונש הרשע, עמל כמו און בהרבה מקומות, מה ימריצך מה הוא הדבר שחיזק טענותיך אלו על טענותיך הראשוני׳ כי ענית לי בהם.

אלו הייתם במקומי הייתי גם אני מדבר לכם כדבריכם והייתי מנחם אתכם בתנחומים של הבל, והייתי מחביר עליכם מלים ודברים ואניעה עליכם במו ראשי הייתי מלעיג עליכם כמו שאתם מלעיגים בי, כי תנועת הראש יורה על הלעג כמו שאמר אחריך ראש הניעה בת ירושלים.

[ה-ו] הרמב״ן ז״ל כתב כי ניד כמו לנוד לו, אל תנודו לו, ואין לזה הפי׳ שורש, כי אע״פ שאותיות אהו״י מתחלפות אין בכל המקרא ניד מענין הספד, ולפי הדקדוק האמתי יהיה כלם מענין התנועה על דרך ההשאלה ע״ש שהסופדי׳ והמקונני׳ מתנועעים בגופם בהיותם מקוננים וסופדי׳ על המת, והדבר הדומה לזאת ההשאלה הוא שתאמר למי שקבל בשת מחבירו או מאדם אחר מולבן, שפני׳ חוזרי׳ לבני׳, ופי׳ הפסוק אחזק אתכם בדברי׳ כמו שהייתם אתם עושים לי, או הייתי שותק וחושך תנועת שפתי, מפני שאינני רואה בעצמי איזה משני אלו יהיה בוחר ואיזה מהם יכשר לי הדבור או השתיקה אני יודע באחד מהם תועלת.

[ז-ח] שיתף איוב באלה הפסוקי׳ את חבריו עם הבורא לתפוש עליהם, והמפרשי׳ לא הרגישו בזה, אמר אך הלאני על אליפז ושב לדבר עמו לנכח ואמר השימות, ר״ל באת לסתור על דעתי ולהפסיד על סברתי, כ״א נאמר שעדתי הוא מענין קהל ועדה אין לו מקום לפרש בו זה, אבל על דרך ההשאלה נוכל לפרש עדתי דבריו וכחתיו, כי לפי הפתיחה לא נשאר לאיוב בן ולא בת ולא נער, וא״ת והלא אמר לחבריו גרי ביתי, נשוב לך כי זה אמר על דרך המשל, ומאחר שיהיה אמת שיהיו לו גרי בית ואמהות הוא העיד שחשבוהו לזר ונתרחקו ממנו, א״כ איך יהיה אומר עליהם השימת כל עדתי, אע״פ שאינו רחוק לומר כי על דרך משל נאמרו שניהם ויהיה עדתי אנשי סודו והנסכמי׳ עם כונתו, ומי שפירש השימות מענין פליאה אין לו בו ראיה, כי כלם הם או מהתפעל או מפעל הקל כמו משתומם על המראה, שממו עליך רבים, אבל לפי האמת כל אלו השמות מושאלי׳ וענינם קרוב, ועל שם רבוי ההשתוממות על הדבר יאמר בו לשון שממה שהאדם שעומד משתומם הוא שמם וחרב מדעתו ומכונתו ויהי׳ פי׳ השימות ענין הפסד, ותקמטני וכו׳ רצית לחתוך ולבטל מה שהוא מבואר נגלה בדבר שיש בו עדים בי, ומענין אשר קמטו בלא עת, ויקם בי כחשי לפי דברי אליפז היה קם עלי כחשי ושקרותי שאומר עלי כי דברי שקר וכזב, והוא עונה זה בפני ואינו מתבייש.

אפו ר״ל הבורא הוא שונא אותו ונוטר לו איבה ועושה עמו כדרך השונאים שיחרקו שניהם בעת כעסם, ובלדד השיבו במענה הבא טורף נפשו באפו.

פערו ר״ל חבריו פתחו פיהם ומחרפי׳ אותי, יחד והם בהסכמה אחת למלאות נפשם מכעס.

יסגירני חזר על הבורא שהסגירו ביד אליפז, וקרא אותו אויל מפני שהאריך עמו בדברי׳ ותפש עליו יותר מחבריו, רשעים ר״ל חבריו שמטים אותו מן הדרך הישר כי ירטני כמו יעותני מענין כי ירט הדרך לנגדי, ועל כן קראם רשעים מפני שהיה נראה לו כמוציאים אותו מן הדרך הישר אל הדרך הנלוז.

[יב-יג] עתה חזר להתרעם על הבורא אשר מנפץ ומחתך אותו לחתיכות קטנות פתאום והוא מקים אותו כמטרה לחץ לכל המקרים הרעי׳ עד שיקיפו אותו המורים, ויפרפרני נגזר מן הערבי שאומר יתפרפר לדבר שמתפוצץ מעצמו ומתחתך לחתכות קטנות, רביו מן וימררהו ורבו והוא מן הפעלים הכפולים.

[יד-טו] אמר שהבורא יפרוץ במעשיו פרץ על פני פרץ סתירה על סתירה, רמז בזה על בניו ועל ממונו שאבד זה אחר זה, ירוץ ימהר לעשות לו רעה ועל כל מיני הרעות והצרות שהבורא עשה בו אמר שק תפרתי מרוב האבלות, ועוללתי לפי ענינו יהיה כמו וגוללתי על שם שהעולל מתגולל בעפר כשהוא שוחק גם כשהוא כועס יהי׳ זה הלשון מושאל ממנו, קרני ר״ל קרן ראשו.

[טז-יז] מרוב הבכי האדימו פניו כי חמרמרו מענין בארות חמר, ר״ל שהיו בהם מים אדומי׳ לפי פי׳ רבינו סעדיה באון זצ״ל וכן בערבי קורין אחמר לדבר האדום, פ״א כמו ותחמרה בחמר שמרוב הבכי נתקרמו פניו מטיט ומחמר, והפי׳ הראשון עיקר אף שהוא לקוח מלשון ערבי, כי בזה הספר מלוח זרות ורבות ואין להם חבר במקרא אלא בלשון ערבי. ועל עפעפי צלמות, כלומר שהמות קרובה לי כמו שיאמר הפסוק כי כפשע ביני ובין המות, וכל הצרות קרו בלא פשע ואין בי עונות שיהיו מוחצים ביני ובין. תפלתי.

[יח-יט] כל אדם יראה דמי הנשפך ארצה חנם ולא יהיה להם מקום שיהיו נסתרים בו, ואפילו השמים שהם רמי׳ ועליונים ממני יודעים זה החמס והם לי עדים שהדין והמשפט עמי, ולקח הדרך שלקח מ״ר האזינו השמים ששם אותם עדים על דבריו.

[כ-כב] מליצי אמר על חבריו שהוא בוכה ודומע לפני האל שישמענו ממה שהוא מבקש ממנו, והוא שיוכל הגבר להתוכח עם הבורא כמו בן אדם שמתוכח עם רעהו, והייתי אומר למה יקרה זה שהאדם הוא קצר ימיו ושנותיו מעט במספר ובאים מהרה והולכי׳ להם וכשימות ילך באורח ובדרך לא ישוב לעולם, ולמ״ד לגבר תהיה כמו למ״ד נוספת או לגבר יהיה כח שיוכח.