י״ל שתוחלת האדם יהיה נכזבת אם יחשב בזה הדג למושכו חוצה ולהשליכו לפני הרואי׳ והעומדי׳ על הדגי׳ בהוציאם מן המים למוכרם, ויהיה מראיו כמו מראי׳ אותו כשתפרידנו מכינויו ויהיה יוטל כמו יושלך.

מי הוא האכזר המעיר שיתיצב לפני על זה ויאמר שהוא יעורנו, ומי יקדי׳ אותי בדבריו להעיר זה הדג ממקומו שאם יוכל על זה אני אשלמנה ואתן לו שכרו ואוכל לעשות זה כי תחת כל השמים לי הוא, לא אחריש בדיו שאם לא יעורנו לא אחריש כזביו ואם יעורנו אגיד דבר גבורותיו ואספר חין ערכו כי חין כמו חן והוא כמו בין הכות שהוא בן הכוח.

מי יבא ברסן כפול להעלותו מקרקע היום ולגלות פני לבושו שהוא מי הים המכסי׳ אותו והלובשים אותו, דלתי פניו או שפתי פיו או עפעפיו, סביבות שניו עגול שניו וסדר מקומם ואמר שהם יטילו אימה על כל הרואה אותם והשוה אותם למגנים החזקי׳ העושי׳ לאנשי הגאוה, אפיקי ענינו חוזק, סגור חותם צר הם כחותם סגור וצר כלומר דחוק ומדובק, ואמר עליהם שהם ניגשי׳ ודבקי׳ זה עם זה עד שלא יכנס ביניהם רוח, וי״מ אפיקי מגיניו קשקשותיו, עטישותיו הם המי׳ היוצאי׳ מנחיריו מאירים ודומי׳ להתחלת היום והמים שיזרוק מפיו דומי׳ ללפידים וגחלי אש.

מנחיריו הם אפיו ואע״פ שזכר עטישותיו שהם נחיריו ר״ל עתה כי העשן יתערב עם המים היוצאי׳ מנחיריו מחוזק תנועתם כמו שיתחדש האש עם הברד בחוזק תנועתו לרדת ארצה ובהפגש חלקיו קצתם עם קצתם, כדוד ידוע ענינו ובלשון חכמים קדרה, ואגמון הנו״ן נוספת כגון אביון חשבון ופירושו שזריקת מימיו דומי׳ לדוד הרותח שישפעו מימיו חוצה בהיות תחתיו אש חזק, ומריבויו יעשה כאגם מים בצאתו מנחירו, נפשו ר״ל קברו ואמר שלויתן הוא חם בתוך גופו עד שהוא מלהט כגחלי׳ ולהב מפיו יצא בזמן שמוציא האויר מקרבו ורוצה להתנפש, וזה יעשה בעת שיוצא ראשו חוצה מן המים, ואמר כי צוארו חזק תמיד והוא עומד בדצה וחדוה ואין בו דאגה כי דאבה כמו דאגה.

מפלי מענין נפילה והנפרד מפל למשקל מטע מסע, ופי׳ מפלי בשרו חתיחות הבשר הנקראים מושקלי אשר בהם התנועה ואין בבעלי חיים שום אבר אלא הוא מורכב מאותם החתיכות כי בהם יתנועע האבר ההוא, ואמר שאותם החתיכות דבקות באיברי׳ בתוקף וכל אחד מהם הוא יצוק עליו כלומר מחוזק ולא ימוט כי העצבים והיתרי׳ יתקשרו עמהם ולא יסורו ממקומם, וי״מ מפלי בשרו שבשרו נופל זה על זה מרוב שמנו וזה הפי׳ איננו אמתי מפני שאין זה נמצא בדגי׳ לעולם והוא שיפול בשרו זה על זה מרוב שמנו.

ואמר לבו הוא חזק ומקוים במקומו כמו אבן שלא יזוז ממקומו בכבדותו ויצוק כפלח הרחים התחתון אשר יסוב עליו הרכב שעליו, ואמר זה על שם שהלב לא יסבול תנועה כתנועת שאר האברים והוא בגוף בעל חיים כמרכז הגלגל וכמלך במדינה.

משתו כמו משאתו כלומר מרוממותו יפחדו הגבורי׳ שאינם רגילי׳ לפחד, משברי׳ יתחטאו שאם ישיגם יהיו טהורי׳ משברי׳ אחרי׳ מרוב השבר שיקבלו ממנו, וי״מ שברי הגלי׳ אשר יעשה לויתן ופרשו יתחטאו יהיו חטאי׳.

ואמר כי מרוב קושי עורו ובשרו לא יקח בו החרב ולא יקום עליו וגם חנית מסע ושריה לא יזיקו לו, מסע האבן הגדולה הצריכה להרבה אנשים להסיעה, ואפשר כי מסע שם כלי זין ושריה כמו ושריון קשקשי׳, ואפשר שירצה לומר חנית מסע החנית שישאו אנשי המסעות והמחנות בלכתם להלחם וזה יותר קרוב מן הראשון.

אלה הפסוקי׳ כפשוטם, תותח שם כלי זין ואין לו חבר במקרא, כידון כמו חנות או רומח והוא שמשליכי׳ אותו הלוחמי׳ והוא קטן ומחודד בברזל ועושה רעש כשמשליכין אותו.

זכר מקום דירתו ושכנו שהוא בקרקע הים, ואמר כי תחת לויתן בשכבו עומדים דברי׳ מחודדי׳ דומי׳ לחרש הנשבר והוא אינו חושש עליהם ואינם נוקבים גופו ועורו, ירפד וכו׳ ישטח גופו וישכב על העצי׳ שהם מחודדי׳ כחריצי הברזל כי בקרקע הים עצים ואילנות כמו בארץ, ירפד מענין רפידתו זהב כלומר שטחו, וכשיתנועע ממקומו ישיב הים כמו הקדרה הרותחת, ישים כמרקחה כפל לשון.

ואמר כי כשהוא הולך הוא רץ כל כך עד שיעשה אחריו דרך כמו שעושים הספינות במרוצתם, ותמצא לעולם כי אותם המים שתעזוב הספינה אחריה בלכתה וכן המים שימצא לפניה יהיו מתהפכי׳ ומגלגלי׳ ויכנס האויר בתוכם ויחדשו אורה גדולה, יחשוב תהום לשיבה הקמחי פי׳ יחשוב מי התהום לאיש שיבה שאין לו כח ולא יהדפהו מנתיבו, וא״א שזה הדג כשהוא שוקע עצמו בתהום יהיה כאיש שיבה כלומר שילך שם בנחת ולא ירוץ כבעלי השיבה שלא ירוצו בלכתם, ואמר זה על שהוא בטוח בעצמו כשהוא נכנס בתהום לקחת שם מנוחה.

חת מענין יחת וענינו שבר, והקמתי פי׳ שאין ממשלתו על עפר אלא בים על כן אשר יעשו בני אדם בו הוא לבלי חת כלומר בלא שבר כי לא יזיקוהו, ופירש יפה בכנוי משלו כי הממשלה חוזרת על לויתן לפי דקדוק הלשון, אבל מי שרצה לפרש אין בארץ מי שימשול בו אין בזה דקדוק לשון אבל טעות הלשון.

י״מ את כל גבוה יראה כי הוא בקרקע הים ואם היה רואה הגבוהי׳ שהם על הארץ יהיה מלך על כל בני שחץ, וי״מ אם היה מרים ראשו על המים מרוב ארכו, וי״מ בני שחץ כל מיני החיות אשר בים, ולפי דעתי כי זה הפסוק האחרון אינו מכח שאר הפסוקי׳ שזכר בהם ענין לויתן אבל נ״ל לרמוז בו על עולם הגלגלי׳ אשר הוא גבוה מעל גבוה ומאותו ישפעו ויבאו כל התנועות העליונות והשפלות, ורצה לבאר בו שהוא יתברך המשגיח והרואה על כל גבוה ועל כל גבוהי׳ שעליהם ושהוא מלך על כל בני הגאוה והממשלה שהם הגלגלי׳ גם כן וכל מה שבהם, וכן דרך מחברי הספרי׳ שבסוף דבריהם לעולם ישבחו הבורא וירוממו מציאותו וכן עשה מחבר ספר איוב התחיל מנקודה וגמר בנקודה.