Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Maaser Sheni Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם ר"ח שלמים שלקחן בכסף מעשר הוממו ופודין מוסיף חומש ר"ש בחב"י בשם ר"ח שלמים שלקחן בדמי פסח וכו' מוסיף חומש א"ר יודן חדא צורכה וחדא לא צורכה אר"מ פסח צורכה שלמים לא צורכה שלא תאמר הואיל ופסח משתנה לשם שלמים כהקדש אחד הוא ואינו מוסיף חומש אר"ה טעמיה דר"ש דו אמר אין הפסח עושה תמורה ושונה הימר בו עודהו פסח מימר בו עודהו שלמים א"ל ר"מ ולא דמויי הוה רבי מדמה לה ע"כ. פי' המפרשים ז"ל קשה להבין מאד ונראה לפענ"ד דה"פ טעמא דר"ש דו אמר אין הפסח עושה תמורה וכו' הר"ת מר"ש הוא ר' שמעון דאית ליה מפורש במס' תמורה דף ט' ע"א דאין ממירין וחוזרין וממירין ויתבאר עפ"י מה דגרסינן במס' תמורה דף כ' ע"א המפריש נקיבה לעולתו ולפסחו ולאשמו עושה תמורה ר"ש אומר לעולתו עושה תמורה לפסחו ולאשמו אין עושה תמורה שאין לך עושה תמורה אלא הרועה להסתאב וכו' אמר רבי אין אני רואה דברי ר"ש בפסח הואיל ומותר הפסח קרב שלמים ולימא אין אני רואה דברי ר"ש באשם הואיל ומותר אשם קרב עולה רבי ס"ל כרבנן דאמרי מותרות לנדבת ציבור אזלי ואין תמורה בציבור ע"כ. ובירושלמי פ"ד דמס' שקלים גרסינן א"ר אין אני רואה דברי ר"ש באשם שמותר אשם בא עולה א"ר אבין אם הקדיש פסח קרב שלמים גופיה קרב שלמים הקדיש אשם בא עולה אין גופו קרב עולה ע"כ. והנה לפענ"ד נראה דנ"מ גדולה בין בבלי לירושלמי בזה דלשיטת הירושלמי לטעמי' דרבי דלא ס"ל כר"ש בפסח הואיל ומצינו דמותר הפסח קרב שלמים א"כ לפיכך להקדש אחד דמי ע"כ מדמצינו דפסח עצמו נשתנה לשם שלמים ע"כ פסח ושלמים כהקדש אחד דמי אפילו במקום דלא קריבה עצמה שלמים כיון דכהקדש אחד דמי ע"כ נתפס שם דפסחח אנקיבה משום שלמים דדמי כאילו נתפס לשלמים ופסח ושלמים כשם אחד דמי וכהקדש אחד דמי ע"כ נתפס על הנקיבה קדושה דפסח משום קדושת שלמים משא"כ אשם ועולה דלא מצינו בשום מקום דנשתנה מאשם לעולה אלא הדמים של אשם בא עולה ע"כ לא חשיבי אשם ועולה להקדש אחד ולא כשיטת הש"ס דילן דלאו משום דכהקדש אחד דמי אלא הואיל ושייך שלמים בפסח ע"כ נתנה לה קדושת הגוף משום ששייך שלמים בפסח כדפירש"י ז"ל עיי"ש וע"כ אי הוי שייך תמורה בציבור אפילו אשם צריך להיות קדוש קדושת הגוף הגם דאשם ועולה בודאי ב' קדושות הן [כדאיתא במס' תמורה דף ט' ע"ב מפורש] אבל לשיטת הירושלמי אינו כן אלא טעמי' דרבי בפסח משום דפסח ושלמים כהקדש אחד דמי ע"כ נתפס השם לפסח דדמי כאילו נתפס שם שלמים דכחדא קדושה הוא משא"כ באשם ועולה דלא הוי כקדושה אחת ודבר זה ברור כשמש וההיא ילפא מן הדא והדא ילפא מההיא ודא ודא אחת הוא דכן מפורש בירושלמי בסוגיא דידן אר"מ שלא תאמר הואיל ופסח נשתנה לשם שלמים כהקדש אחד הוא אלמא בפירוש דהחילוק בין שלמים מכסף מעשר בין שלמים מפסח דבשלמים מכסף מעשר מוסיף חומש דלאו כהקדש אחד דמי אלא קדושה אחריתא הוא משא"כ שלמים הבאין מדמי פסח כהקדש אחד דמי והוא דשלמים הבאין מכסף מעשר דמי כמו אשם דבא עולה שאין גופו קרב עולה כן נמי שלמים מכסף מעשר דאין גופו של מעשר קרב שלמים אלא דמדין התורה אינו צריך להביא שלמים אפילו מדמי מעשר וכן נמי בהמת מע"ש אינו צריך להקריבה שלמים מדין תורה כדאמר ר"י בפ"ק עיי"ש וכן פסק הרמב"ם ז"ל וע"כ מוסיף חומש דלא חשיב כהקדש אחד אלא ב' קדושות משא"כ פסח שהוא בעצמו משתנה לשלמים כהקדש אחד הוא ואינו מוסיף חומש משא"כ מע"ש דאינו משתנה לשלמים לעולה ע"כ ב' קדושות הן. ועפ"ז יתבאר סוגיא דידן כעין חומר דהנה בסוגיא דתמורה דף ט' ע"ב גרסינן שם ב' לשונות באיבעיא דר' אבין שם עיי"ש ובלישנא אחרינא כתב רש"י ז"ל דהוא גירסת הירושלמי עיי"ש ולפי לישנא אחרינא בב' קדושות וב' גופין חוזרין וממירין ומוסיף חומש ע"ש בפירש"י ז"ל ובלח"מ ז"ל בפ"ז מה' ערכין עיי"ש ועפ"ז יתבאר סוגיא דידן כעין חומר דרשב"ח בר יהודה בשם ר"ח שלמים שלקחן בכסף מעשר הוממו ופדיין מוסיף חומש הגם דבקדושה אחת אפילו בב' גופין אינו מוסיף חומש כדאיתא בש"ס דילן אבל בשתי קדושות מוסיף חומש בב' גופין ללישנא בתרא דהוא גירסת הירושלמי ע"כ בשלמים מכסף מעשר פשיטא דמוסיף חומש וכן בשלמים מפסח כן שיטת רשב"ח ב"י בשם ר"ח ע"ז אמר ר' יודן חדא צורכה וחדא לא צורכה פי' פסח צריך לאשמעינן משום דבפסח יש מקום לומר דכהקדש אחד דמי אבל שלמים לא צריך לאשמעינן דפשיטא דכב' קדושות הן ע"ז אמר לו ר"ה טעמיה דר"ש דס"ל דאינו עושה תמורה ולא נתפס שם פסח משום שלמים דו אמר אין הפסח עושה תמורה ושונה הימר בו עודהו פסח מימר בו עודהו שלמים דב' קדושות וב' גופין עושה תמורה כלישנא בתרא בירושלמי הנ"ל פי' כמו דאיתא בבבלי במס' תמורה דף כ' ע"א הנ"ל ואין נדבת ציבור עושה תמורה פי' התוס' ז"ל כיון דכל עיקר דרצה לומר דיעשה תמורה משום דמותר אשם בא עולה ועולה גופיה אין עושה תמורה ודוקא בפסח ושלמים מדשלמים עושה תמורה וכן ה"נ ס"ל לר"ש איפכא דמהיכא תיתי נימא דיעשה תמורה בשם פסח אנקיבה משום דמותר הפסח בא שלמים וכמו דשלמים עושה תמורה כן נמי פסח עושה תמורה ז"א דבב' קדושות לא אמרינן הכי אלא דוקא בקדושה אחת כמו במקדיש עולתו דנקיבה כשירה בעוף וא"כ הוי קדושת עולה גופיה עושה תמורה בנקיבת עוף אבל בקדושה אחרת כמו פסח ושלמים לא אמרינן דיעשה תמורה בפסח משום דבא שלמים ושלמים עושה תמורה ומכיון דשלמים עושה תמורה ע"כ פסח נמי יעשה תמורה ז"א גבי ב' קדושות דהא אין פסח עושה תמורה ושונה אליבא דר"ש ואעפ"כ הימר בו עודהו פסח מימר בו עודהו שלמים משום דב' קדושות וב' גופין פשיטא ללישנא בתרא דהוא בירשלמי דעושה תמורה אלמא הגם דעושה תמורה כשבא שלמים מ"מ אינו עושה תמורה כשהוא פסח משום דהוא קדושה אחרת וכשבא שלמים נעשה קדושה אחרת ולא אמרינן הואיל כשבא שלמים עושה תמורה ה"נ יעשה תמורה כשהוא תמורת פסח ז"א דשניא הוא כשנעשה שלמים דהתם קדושה אחרת הוא משא"כ כשהוא פסח וא"כ ה"נ לא אמרינן דעושה תמורה בנקיבה כשהיא פסח מחמת דעושה תמורה כשהוא בא שלמים ז"א דשניא התם דהוי קדושה אחרת שהיא חל אנקיבה משא"כ הקדושה הראשונה דלא חל אנקיבה זהו טעמא דר"ש דס"ל גבי נקיבה לפסח דאינו עושה תמורה משום שלמים א"כ חזינן דפסח ושלמים ב' קדושות הן ולא אמרינן הואיל ופסח משתנה לשם שלמים כהקדש אחד דמי ז"א. ואפשר דס"ל לר"ה כשיטת הש"ס דילן דטעמא דרבי משום דכיון דשם שלמים שייכי בפסח ואפילו ב' קדושות הן מ"מ עושה תמורה כמו באשם ועולה אם היה נדבת ציבור עושה תמורה אף דב' קדושות הן וא"כ מרבי אין ראיה דפסח ושלמים כהקדש אחד דמי אבל מטעמא דר"ש מוכח בפירוש דלפיכך לא ס"ל הואיל ועושה תמורה כשבא שלמים עשה תמורה כשהיא פסח נקיבה משום דיליף לה מטעמא דאין פסח עושה תמורה ושונה וכו' ומוכח בפירוש דלא אמרינן דפסח ושלמים כהקדש אחד דמי אבל ר"מ ס"ל כשיטת הירושלמי דטעמא דרבי משום דהקדיש פסח בא שלמים גופו קרב שלמים והוא כדפרשנו דהואיל ופסח משתנה לשם שלמים כהקדש אחד דמי ע"ז השיב לו ר"מ ולא דמויי ר"ל אי לא הוי דמי להקדש אחד הוה רבי מדמה לה בתמי' אלא ע"כ דכהקדש אחד דמי והראי' דרבי מדמי לה וס"ל הואיל שפסח משתנה לשם שלמים כהקדש אחד דמי ודו"ק:
בשעה שנטמא בחוץ אין מחיצה תופסתו. בזה ניחא הא דגרסינן לעיל בפ"ב הל"א אריב"ח אין לוקיו אלא על מעשר שני טהור שנכנס לירושלים ויצא וצריך ביאור למה נקט טהור ולפ"ז ניחא דאי טמא לא תפסתו כלל מחיצה וחשיב כאילו לא נכנס כלל וליכא מלקות אפילו בלא פדי':
א"ר מנא מחיצה תופסת כו'. עי' דברינו בפנים ועפ"ז יש לתרץ שפיר קושית התוס' ז"ל במס' קידושין דף נ"ו ע"א ד"ה אבל גבי נתכוין להוציא מעות מע"ש לחולין יחזרו דמים למקומן מקשין שם לפירש"י ז"ל וז"ל ועוד קשה דמשמע מתוך פירושו דהבהמה נתפסת בקדושה והמעות נתחללו וכי משום קנס נאמר יחזרו דמים למקומן והמוכר יאכל הבהמה חוץ לירושלים ול"ל שיחזור ויחלל לוקח קדושת הבהמה על מעותיו דהא אליבא דר' יהודה קיימין דסבר לקוח בכסף מעשר אינו נפדה עכ"ל ז"ל ולפ"ז מתורץ שפיר דהא יש לדקדק למה נקטו התוס' ז"ל דהא אליבא דר' יהודה קיימין דס"ל דלקוח בכסף מעשר אינו נפדה דלמה נקטו לר"י הא טהור בריחוק מקום לכו"ע אינו נפדה לקוח בכסף מעשר כמבואר בדברינו א"ו דכיון דלחכמים דר"י הא דאינו נפדה טהור בריחוק מקום הוא רק מדרבנן שפיר קאמרי רבנן יחזרו דמים למקומן וכל קושייתן הוא הא אליבא דר"י קיימין ולר"י לקוח בכסף מעשר אינו נפדה מדאורייתא וכיון דהכי הוא יש לתרץ קושייתם דהא גרסינן במס' מכות דף י"ט ע"ב דאין לוקין על חוץ לחומה אלא על מע"ש טהור שראה פני החומה והק' בתוס' ז"ל כיון דהלאו דלא תוכל לאכול בשעריך הוא רק במעשר שראה פני החומה א"כ למה לא יאכל מעשר שני חוץ לחומה הא כיון דליכא שום ל"ת במע"ש דלא ראה פני חומה ומתרצין שם דלעולם ליכא שום ל"ת על אכילתו אבל איסור עשה יש בו וצרת הכסף דמבטל באכילתו מ"ע דפדיון עיי"ש וא"כ לפ"ז בלקוח בכסף מע"ש דאין בו מ"ע דוצרת הכסף לר"י דס"ל כסף ראשון ולא כסף שני א"כ אין בו שום איסור על אכילתו וע"כ דאיסור אכילתו הוא מדרבנן ונמצא לפ"ז נ"מ בין ר"י לרבנן בלקוח בכסף מעשר דלרבנן איסור אכילתו הוא מדאורייתא משום דמדאורייתא מבטל באכילתו מ"ע ואסור פדיונו הוא מדרבנן ולר"י הוי איפכא איסור פדיונו הוא מדאורייתא ואבל איסור אכילתו הוא מדרבנן וכיון דהוא מדרבנן ממילא שפיר קאמרי רבנן יחזרו דמים למקומן כדברינו לעיל ודוק:
ריב"ל אמר על הראשונה ור' בא אמר על האחרונה. עיי' בדברינו בפנים ולפ"ז שפיר מובן פסקי הרמב"ם ז"ל ופירושו בפי' המשניות דמפרש דב"ש וב"ה פליגי בזה הדין דפ"ק דב"ה סברי במקום שדרכן למכור סתומות והמוכר פתח יצא הקנקן לחולין וב"ש סברי דלא מהני הפתיחה רק כשיערם לגת ומפרש בירושלמי הכי דהגמ' ס"ל דקאי הפלוגתא דב"ש וב"ה אהא דבסמוך ופליגי על כל הג' בבות דלעיל ע"ז הקשה ר"ח דקשה על ב"ש למה לא מהני פתיחה על מוקף ולמה לא הוי כחמשה שקים בגורן ע"ז קאמרי ריב"ל ור' בא דע"כ לא שייך דב"ש וב"ה להא דלעיל וריב"ל ס"ל דע"כ בראשונה הושווה דלא שייך פלוגתא על בבא קמייתא דהא ע"כ משגפן וקרא שם נקנה הקנקן למעשר ולא מהני פתיחה אח"כ לכו"ע. וכן ר' בא קאמר דע"כ על האחרונה הושווה דלא שייך פלוגתא על הבבא אחרונה דע"כ לכו"ע מהני פתיחה ולא שייך בזה שום פלוגתא. ובזה ניחא הא דהרמב"ם ז"ל פסק בפ"ח מה' מע"ש בהא דבבא קמייתא משגפן קנה מעשר ולא מסיק האיך הדין בשפתחו אח"כ וכן בבבא בתרייתא פסק בפ"ג מה' תרומות ולא מסיק שם האיך הדין כשחזר ופתחו ואילו בבבא מציעתא פסק בפט"ו מה' תרומות כשחזר ופתחו עולות באחד ומאה ולמה לא נקט הדין כשחזר ופתחו בכל הנך בבות. וע"כ דבאלו בבות לא צריך כלל לאשמעינן דהא בזה ליכא כלל פלוגתא וליכא פלוגתא רק בבבא מציעתא ע"כ צריך לפסוק הדין בזה ופסק כב"ה והרמב"ם ז"ל פסק כשניהם כריב"ל וכר' בא. א"נ דר' בא ס"ל דאף על אחרונה הושווה ובפירושו להמשניות מפרש דע"כ לריב"ל ולר' בא לא שייך ההיא משנה לההא משנה דלעיל דהא ליכא פלוגתא לא בבבא קמייתא ולא בבבא בתרייתא ואי על אמציעתא פליגי לסמוך האי בבא לבסוף לפלוגתא דב"ש וב"ה וע"כ דמילתא אחריתא הוא. ובחיבורו פסק הלכה גם לפי פירושו במשניות ודוק:
סליק פירקא בס"ד