Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Maaser Sheni Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
משך הימנו מעשר בסלע וכו' מתניתין דלא כרשב"ג דתנינן רשב"ג אומר משיכתו של מע"ש הוא פדיונו ע"כ. הסוגיא הזאת חמורה ועי' בראב"ד ז"ל בפי' ובשנו"א ז"ל דמפרשין אליבא דרשב"ג דלדידי' המשיכה הוא הפדיון וצ"ב גדול להבין זאת דהלא בתורה מפורש דבכסף הוא הפדיון של מע"ש ונראה לפענ"ד לפרש ע"פ התוספתא דפ"ד דמביא הפ"מ ז"ל וגרסינן שם פדה הימנו מעשר בסלע ולא הספיק למשכו עד שעמד בשתים מה שפדה פדה ומדה"ד ביניהן פי' דאם ירצה המוכר לחזור חוזר בו ויקים הדין ביניהם אם ירצה לקבל מי שפרע יחזור המקח פדה הימנו מעשר בשתים ולא הספיק למשכו עד שעמד בסלע מה שפדה פדה ומדה"ד ביניהם שמע"ש פדיונו היא משיכתו רשב"ג ור"י בנו שריב"ב אומרים אף הקדש פדיונו היא משיכתו וכן בתוספתא במס' ערכין גרסינן משכו ולא הספיק וכו' פדאו במנה ולא הספיק למשכו עד שעמד במאתים מה שפדה פדוי פדאו במאתים ולא הספיק למשכו עד שעמד במנה מה שפדה פדוי שההקדש פדייתו היא משיכתו רשב"ג ור"י ב"ב אומרים אף מע"ש פדייתו היא משיכתו פי' דס"ל כמו גבי הקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו הוי הקנין והחילול חדא מילתא דבדבר שנתחלל באותו דבר נקנה כמו כן נמי גבי מע"ש באותו דבר שנקנה הוא מתחלל ובמה שנתחלל הוא נקנה דבעינן וקם לו גבי מע"ש כמו גבי הקדש וע"כ אם פדאו במנה ולא הספיק למשכו עד שעמד בשתים אין מדה"ד ביניהן ואינו יכול לחזור בו ונמצא לפ"ז דהת"ק מחלק בין מע"ש להקדש דבמע"ש לא בעינן וקם לו כמו גבי הקדש אלא דב' ענינים הן הקנין והחילול דהקנין הוא במשיכה והחילול הוא בכסף ורשב"ג ס"ל דהקדש ומע"ש שוין וכמו גבי הקדש בעינן וקם לו הקנין והחילול חדא כמו כן המע"ש הקנין והחילול חדא ואי לאו דקם לו בקנין אינו מתחלל ומדמתחלל ע"כ דנקנה בזה וע"כ מתניתין דידן דמחלק ג"כ בין קנין וחילול במע"ש וס"ל דנקנה במשיכה דלענין קנין הוא ממון הדיוט ולענין חילול הוא כהקדש ע"כ דלא כרשב"ג דאי רשב"ג הוא א"כ ע"כ דלא נקנה המע"ש כממון הדיוט דאי ס"ד דנקנה במשיכה הא הוא ס"ל דבדבר דנקנה הוא מתחלל ואי אפשר שיהא הקנין שלא יתחלל ע"י ואי דנקנה במשיכה א"כ צריך להיות שמתחלל ג"כ ע"י המשיכה וזה אי אפשר שהמע"ש יתתלל ע"י המשיכה ורק דווקא ע"י כסף וע"כ דנקנה באותו דבר שמתתלל בו דדמי להקדש דנקנה באותו דבר שנתחלל ע"י [ובש"ס דילן במס' קידושין דף נ"ד גרסינן מני אלימא ר"מ והא אמר מע"ש ממון גבוה הוא ואינו נקנה במשיכה דהוא כמו הקדש והכא קאמרינן דאפילו אי הוי ממון הדיוט נמי אינו נקנה במשיכה אליבא דרשב"ג משום דהקנין והחילול חדא מילתא וע"כ גרסינן משיכתו של מע"ש הוא פדיונו ולא כמו דאיתא בתוספתא פדייתו היא משיכתו דה"פ כיון דפדייתו היא משיכתו ונמצא שהפדיון והקנין חדא מלתא הוא וא"כ אם נקנה במשיכה א"כ צריך להיות במשיכתו פדיונו וזה אי אפשר א"כ ע"כ דס"ל דלא נקנה מע"ש במשיכה]:
ועפ"ז יתבאר בע"ה הירושלמי בפ"ה כעין חומר דגרסינן שם אתיא דרשב"ג כמ"ד לעיתותי ערב דתני וכו' בשחרית בעה"ב עומד ואומר וכו' ברם כמ"ד בשחרית לא אתיא ויש אדם פודה במחובר לקרקע וכו' ולאו רשב"ג היא ועוד הא אית ליה משיכתו של מע"ש היא פדיונו א"ר יוסי והיינו וקם לו אילו מי שראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זו הקדש שמא כלום כו' עד דאת מקשי למ"ד בשחרית קשייתה למ"ד לעתותי ערב א"ל למ"ד לעיתותי ערב ל"ל לאילין קשייתא ע"כ. והירושלמי הזה חמור מאד וע"פ דברינו יש לתרץ בע"ה שיטת הרמב"ם ז"ל ויתבאר הסוגיא הזאת בטוב טעם בע"ה. הרמב"ם ז"ל פסק כצנועין דכל הנלקט ופסק כר' יוחנן דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו והקשה הרמב"ן ז"ל עי' בכסף משנה ז"ל דהוא לנגד סוגיית הש"ס במס' ב"ק דף ס"ט דהק' הגמ' מצנועין אהא דר"י לפי דר"י גופי' ס"ל בהצנועין דכל הנלקט ושקיל וטרי בגמ' עד דמסקינן דר"י סתמא אחרינא אשכח דאין הגונב אחר הגנב כו' עיי"ש וא"כ האיך פסק הרמב"ם ז"ל כר' יוחנן וכההיא דצנועין דכל הנלקט ומה שתירץ הרמב"ן ז"ל דהרמב"ם ז"ל מחלק בין הקדש לחילול ע"ז תמה הכ"מ ז"ל דהוא לנגד הגמ' דהא בכל הסוגיא משוה אותם וזו קושיא עצומה מאד אבל לפי דברינו ניחא שפיר בע"ה דהנה לפי שמבואר בדברינו דרשב"ג אית ליה דמע"ש דמי להקדש דקרן וחילול דבר אחד הוא ולא משכח"ל חילול בלא קנין וקנין בלא חילול דבעינן במע"ש כמו בהקדש דכתיב וקם לו גבי פדיון הקדש [זולת במחלל מע"ש והקדש שלו] ונחלק עם הת"ק דהת"ק ס"ל דמה שפדה פדוי ומה"ד ביניהן דאם המוכר רוצה לחזור ולקבל מי שפרע הרשות בידו אבל מה שפדה פדוי ורשב"ג אית לי' דדמי להקדש דבעינן וקם לו אי קם לו אז חל החילול ואי אינו קם לו לא חל החילול וע"כ מדחל הפדיון חל נמי הקנין דחילול וקנין דבר אחד הוא ע"ז קאמר אתיא כמ"ד לעיתותי ערב ברם כמ"ד בשחרית לא אתיא ויש פדיון במחובר לקרקע כדאיתא בתוס' ז"ל במס' ב"ק דף ס"ט ע"א דאין פדיון נטע רבעי במחובר דילפינן קודש קודש ממעשר דאין מע"ש במחובר ע"ז קאמר ולאו רשב"ג היא פי' דלעולם אתיא כמ"ד בשחרית ואי קשיא מפדיון במחובר לאו רשב"ג דאית ליה לעיל במס' פיאה פ"ז ובמע"ש פ"ה דיש פדיון במחובר לקרקע ועוד הא אית ליה משיכתו של מע"ש היא פדיונו פי' וא"כ לפ"ז איך תימר אליבי' בעיתותי ערב כיון דרשב"ג ס"ל דקנין וחילול דבר אחד ותלי זב"ז במקום דליכא קנין ליכא חילול וא"כ בעיתותי ערב כיון דהוי דבר שאינו ברשותו האיך יתחלל הא כשם שאינו חל הקנין כמו כן אינו חל החילול וא"כ לרשב"ג ע"כ כמ"ד בשחרית ובשחרית שפיר חל החילול אבל בעיתותי ערב ל"ל דהאיך מתחלל הא בעינן וקם לו ואלא ע"כ בשחרית הוא וע"ז פריך ר"י והיינו וקם לו בתמי' פי' דאפילו בשחרית נמי לא שייך וקם לו דהא יצא מרשותו אפילו בשחרית דהוי כמו אילו ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זו הקדש לא כלום הוא כיון דמתגלגל בנהר וה"נ הוי כמו מתגלגל בנהר דהא המה חוטפים אותו ע"ז אר"י עד דאת מקשי למ"ד בשחרית קשיתה למ"ד לעיתותי ערב דהא לדידי' פשיטא דקשה א"ל למ"ד לעיתותי ערב לית לאילין קשייתא פי' משום דהוא ס"ל דיכול לחלל אפילו על דבר שאינו ברשותו ולא תלי כלל בוקם לו אבל למ"ד בשחרית משום דלעיתותי ערב אי אפשר משום וקם לו ע"ז קשה דאפילו בשחרית נמי קשה וכי זה וקם לו בתמי' וכיון דהרמב"ם ז"ל בהל' מע"ש פ"ח ה"ח וט' פסק כת"ק דרשב"ג דמה שפדה פדוי ומה"ד ביניהם ואם קבל המוכר מי שפרע שייך להמוכר ועכ"ז פדיונו חל ונתחלל א"כ ע"כ דיכולין לחלל מע"ש וחל החילול אפילו דהוא של אחרים [ואין לומר דהוי שליח של בעה"ב כמו בתוס' ז"ל במס' קידושין דף נ"ו ע"א עיי"ש דלדבריהם ז"ל כיון דשייך להמוכר הוי הלוקח שלוחו וכמוזכר לעיל בדברינו בפ"ב ה"ג ז"א דהא התם עושה עבור חבירו והוי שליח של חבירו והוי הוא במקום חבירו אבל הכא מעולם לא עלה על דעתו להיות שליח עבור חבירו ולא הוי ידו כיד חבירו] א"כ לא קשה כלל על הרמב"ם ז"ל דפסק כר"י גבי גזל ולא נתיאשו הבעלים דאינו יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו משא"כ לחלל מע"ש שפיר דמי דיכול אפילו על מע"ש שאינו ברשותו והא דפריך הגמ' על ר"י ממתניתין דצנועין משום דמתני' רשב"ג היא כדאיתא שם בסוגיא ורשב"ג ס"ל דמשיכתו של מע"ש הוא פדיונו ובעינן וקם לו ע"כ אינו יכול לחלל כמו דאינו יכול לקנוחת ולהקדיש משא"כ לדידן דפסקינן כת"ק דחילול מילתא אחריתא הוא ולא תלי בקנין כלל ושפיר יכול אדם לחלל מה שביד חבירו וא"ש ונכון ודו"ק: