פרק שני שדה שקצרוה כותים. פי' השנו"א ז"ל שנתן להם במתנה וקצרו לעצמן ואח"כ נתנו במתנה לישראל פטור. וקשה לי הא דגרסינן במס' גיטין (דף מז) ת"ש הלקט והשכחה והפאה של נכרים חייבת במעשר אלא א"כ הפקיר ה"ד אילימא דישראל ולקטינהו נכרים אלא א"כ הפקר הא מפקרי וקיימי אלא לאו דנכרים ולקטינהו ישראל ומדקתני חייב במעשר אלמא דאין קנין לכותי בא"י להפקיע מיד מעשר. וקשה לכאורה קושיא עצומה מהאי משנה דידן דמאי פריך הגמ' לישני דלעולם הלקט והשכחה והפאה של נכרים אך מיירי בשהיתה קמה של ישראל ונתן במתנה לנכרי רק הקמה וקצר הנכרי והניח לקשו"פ חייבין במעשר משום דלא הוי עליהם דין לקשו"פ כדאיתא במשנה דידן וע"כ חייב במעשר משום דהוי שדה של ישראל ונגמרה ביד ישראל ורק דקצירת הנכרי פוטר מלקשו"פ. אבל עכ"פ חייב במעשר וזהו קושיא עצומה ולקמן בפ"ד בס"פ נתבאר בע"ה ודו"ק:

אמר רבי בון בר חייא הדא אמרה שהמוכר זכה בפאה שהיא מתרת את העומרין עי' בפרק ה' הלכה ב' שהארכנו בזה בעזרת השם עי"ש ודו"ק:

הדרן עלך ואלו מפסיקין