[אות א] **הכל מעריכין ונערכין.**לשון הרמב"ם הערכין הם מכלל נדרי הקדש שנאמר איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה' לפיכך חייבים עליהם משום לא יחל דברו ולא תאחר לשלמו ומשום ככל היוצא מפיו יעשה עכ"ל. עוד כתב שם (הלכה י"ז) וצריך המעריך שיהא פיו ולבו שוים כשאר הנדרים ונשאלים על הערכים ועל הדמים כדרך שנשאלים על שאר נדרים והקדשות:

[אות ב] **הרע"ב ד"ה ומעריכין. אם אמר על א'.**בסוגי' (ד' ד' ע"ב) אין לי אלא א' שהעריך אחד. אחד שהעריך ק' מנין ת"ל נפשות. ונותן ערך כולם כל אחד ואחד כפי שניו ואם היה עני נותן על יד כולם ערך אחד עני היינו שיגיע סלע לכל אחד ואחד מהנערכים ואם לא יגיע סלע לא הוי נתינה ולכי יעשיר יתן ערך עשיר (לח"מ) ואם היה עשיר נותן ע"י כולם ערך עשיר. רמב"ם:

[אות ג] **תוי"ט ד"ה רבי יוסי אומר. בנודר ומעריך יחול מיד.**לא זכיתי להבין דברי התוס' אלו דהא פשיטא דנודר ומעריך הוי רק בע"ח. ואם מת למ"ד מע"פ אינו גובה מיורשים אין גובין הערך מן היורשים אא"כ עמד בדין כמבואר להדיא במסכתא (דף כ' ע"א) והובא בתי"ט (לקמן פ"ה מ"ד) וצלע"ג:

[אות ד] **במשנה אין ממתינים לה עד שתלד.**רש"י כתב דחד גופא הוא ומקצת פוסקים מביאים ראיה מכאן דאמרי' עובר ירך אמו. ועיין בתי"ט (ספ"ו דתמורה). אבל הר"ן (פ"ג דחולין דף רע"ו). כתב דהך דהכא הטעם כיון שהיא מחוייבת מיתה אין מענין את דינה. ולולד כיון שלא יצא לאויר העולם לא חיישינן תדע שאילו נגמר דינה להריגה וילדה אין הורגים את הולד משום דעובר לאו ירך אמו הוא ולא נגמר דינו למיתה עיין שם:

[אות ה] **תוי"ט ד"ה האשה שנהרגה. דגמר דינה.**לא הבנתי דאם בא לומר דנהרגה היינו יוצאת ליהרג דבשעת גמר דין נאסרה בהנאה ולא משתרי השער אלא א"כ פאה נכרית דזה ודאי אינו דלא מצינו דבאדם גמ"ד אוסרו וכדאמרינן להדיא בסוגיין לרנב"י ובזה לא פליג רב. ואם בא לומר דהרבותא משום סיפא דבהמה אפילו יוצאת ליהרג אסור דגמר דין אוסרתה. א"כ מה זה שכתב התי"ט. אבל הרמב"ם (בסוף הל' אבל) כתב המת אסור בהנאה משמע מדבריו דשנהרגה דוקא והא האמת הוא כן דבאדם ליכא איסור אלא אחר מיתתו ממש. ומ"ש התי"ט אכן כבר השיגו הכ"מ ובב"י יו"ד (סימן שמ"ט) השיג גם כן על הסמ"ג לא מצאתי מזה דבר לא בכ"מ ולא בב"י אלא דהשיג שם אמה דפסק הרמב"ם והסמ"ג דחוץ משערו דהא בשמעתין מבואר דשער מת אסור בהנאה ובהכרח דיש ט"ס בדבור רבינו תוי"ט בזה: