[אות כד] **במשנה מעקה גבוה עשרה טפחים.**אבל אם אינה גבוה י"ט אף אם לא כתב ללוקח רומא הרי הוא של לוקח דעדיף מאויר דפחות מי"ט הוא בכלל בית ובטל לגביה כ"כ הרשב"ם והרמב"ן. אבל הטור כתב בשם הרמ"ה דפחות מי"ט דין אויר יש לו והרי היא של מוכר אא"כ כתב לו רומא. וגבוה י"ט לא מהני רומא דחשיב הוא בפ"ע:

[אות כה] **הר"ב ד"ה אע"פ. מארעית תהומא.**מדלא כתב הרע"ב עד שיכתוב לו עומקא ורומא מארעית תהומא עד רום רקיע. משמע דס"ל כדעת הרא"ש והטור דמארעית תהומא וכו' לבד סגי ועדיף לישנא דמארעית תהומא וכו' מלישנא דעומקא ורומא. והה"מ כתב די"א דתרוייהו צריכי דמכח היתור לשון מוכח דהקנה לו גם הבור ודות: (ונראה שכן דעת הרשב"ם (דס"ג ב') שדחק ליישב למאי צריך עד רום רקיע. וע' בתוס' שם):

[אות כו] **בתוי"ט ד"ה אע"פ. מגביה ומעמיק.**ואם לא כתב עומקא ורומא לא הוי קני ליה מסתמא אלא הרי הוא של מוכר לחפור בורות תחת קרקע הבית אלא שלא יזיק לבעה"ב. וכן למעלה הוא של מוכר להוצאת זיזין או לבנות באויר וכגון שלא יכביד על ביתו. כ"כ הרשב"ם. אבל הטור כתב בשם מהר"י הלוי שאין המוכר רשאי לחפור תחת הבית דשמא סבר שלא יזיק ושלא במתכון יזיק אלא לענין אם חפר בו הלוקח בורות הרי הם של מוכר:

[אות כז] **שם סד"ה מכרן. בשעה אחת. הרמב"ם.**תמיה לי טובא על הרמב"ם שזהו נגד הסוגיא מפורשת בפרקין (דף ס"ה ע"א) דאיתא שם שניהם במכר ושניהם במתנה לכ"ע אין להם דרך זע"ז דכי היכי דלפנימי בעין יפה זבין. ה"נ לחיצון בעין יפה זבין ואין להם זע"ז כלום. ול"ש בעין יפה אלא במה שמשייר לעצמו. וכ"כ הרמב"ם בחיבורו (פכ"ה הלכה ד' מה"מ). והדבר פלא על התוי"ט שחתר אחרי דברי הרמב"ם בפי' המשניות ובכאן הביאו מבלי ערעור:

[אות כח] **תוי"ט ד"ה לא מכר. לדידהו כשהדמים הרבה.**אינו מוכרח ע' בתוספות בפרקין (דף ס"א ע"ב) שכתבו דאף אי אמרי' דיש אונאה לקרקעות מ"מ ל"ש בזה דמים מודיעים דפעמים אדם קונה קרקע הרבה יותר ממה דשוה. (לא זכיתי להבין. עיין היטיב בתוס' הנ"ל):