[אות מד] **במשנה מותר בצלי.**ובסוגיא איתא תניא ר"י אוסר ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויבשלו את הפסח. וק' לי למאי הביא ראיה מקרא זה דהוא בד"ה ולא מביא מקרא בפ' ראה דכתיב גבי פסח ובשלת ואכלת:

[אות מה] **בהרע"ב ד"ה הנודר מן. נקרא שלוק.*אבל התוס' כתבו שלוק שאינו מבושל יותר. וכ"כ הר"ן דמבושל יותר מדאי הוא בכלל מבושל אלא דשלוק דהכא בשיל ולא בשיל אף ע"ג דשלוק משמע בשיל לגמרי כדאיתא בחולין דק"י ( אבל בנדרים הלך אחר לשון בני אדם. הר"ן) ועיין בתוי"ט (פ"י מ"י דתרומות). ובב"י יו"ד (סי' נ"ב כ') ונראה שהוא מפרש שלוקה זו היינו בישול מעט לא בישול ביותר כמו שהוא בקצת מקומות בתלמוד עכ"ל:

[אות מו] **תוי"ט ד"ה אמר קונם יין זה. אבל שאני טועם מבעיא.**וכ' הר"ן ואיכא מ"ד הא דאסור ביוצא מהן משום דכיון דנחית כולי האי לדיוקא משמע דדעתיה אכל מה דנפק מיניה וכ"ת תינח בשאני טועם כיון דל"צ וקאמר אפושי איסורא הוא אבל שאני אוכל מא"ל דהא כיון דלא סגי ליה אם אמר קונם פירות דא"ה משמע בין באכילה בין בהנאה ואיהו לא בעי למיסרינהו אלא באכילה הלכך כשאמר שאני אוכל ליכא הוכחה למיסר ביוצא מהן עכ"ל. וקשה לי הא מה"ט גם בשאני טועם אינו מיותר. דצריך לפרש כן שלא יאסר גם בהנאה ואי דהו"ל לומר שאני אוכל הא י"ל דבעי למיסר עצמו בלאו אף בחצי שיעור דאכילה כזית במשמע כדאיתא במתני' (דריש פרק ג' דשבועות) וטעימה בכ"ש משמע כדאמרי' שם (דכ"ב א') אבל בשלא אטעום ד"ה בכ"ש וצ"ע: