[אות ב] **בר"ב ד"ה דיין שעתן. שנגעו בהן משעת ראייתן ואילך ול"א.**ר"ל דאין למידק מלשון דיין שעתן דהיינו יכולים להקל יותר. אלא כיון שהיה בדין להחמיר ואין מחמירין היינו דיין. הרמב"ן והר"ן והביא איזה מקומות בש"ס כזה:

[אות ג] **שם ד"ה מפקידה לפקידה. חוששין למגע' מבדיקה ראשונה ואילך.**היינו לקדשים וכן לתרומה כדאי' במתני' דסוף פרקין עי' בהר"ב שם אבל לא לחולין אפי' נעשו על טהר' תרומה וגם לטהרות ברה"ר לא הוי ודאי רק ספק דגם ב"ה ס"ל דמדינא אוקמי אחזקה אלא דעשו סייג לקדשים. והא דלא טמא מדינא אף לחולין ברה"י כמו בכל ספק טומאה ברה"י דטמא ודאי אף במקום חזקה. כתבו תוספ' דלא ילפי' מסוטה שטמא למפרע ועי' בתוס' דס"ל אף ברה"ר ס"ל לב"ה דמטמא למפרע אבל דעת הר"ן בחי' דברה"ר ודאי טהור:

[אות א] **במשנה כל אשה שיש לה וסת.**בזה ובהנך ד' נשים (במ"ג) מ"מ מחזקי' הדם קצת למפרע דהיינו כשיעור שבעלה חייב עליה חטאת (במ"ב דפ"ב) הטהרות טמאות וכשיעור שבעלה חייב עליה אשם תלוי טהרותיה תלויות לבר פדא במסכתין (ד"ס ע"ב). ולר"א שם אפילו בעלה בחטאת טהרותיה תלויות. ע"ש ברש"י ותוס':

[אות ד] **בר"ב ד"ה וסת. ובדקה בשעת וסתה ומצאה טמאה.**אבל ראתה שלא בשעת וסתה כיון דראתה שלא בזמנה איכא למימר דמקמי הכי הוי דהא ליכא למימר אורח בזמנו בא. פי' רש"י בגמרא:

[אות ה] **במשנה חוץ מן הנדה.**אף דגם קטנה שלא הגיעה זמנה לראות א"צ בדיקה. וכן בי"א יום שבין נדה לנדה כדאי' לקמן (פ"ד מ"ז). הכא לא חשיב רק הנהו דא"צ בדיקה מחמת דאין קפידא בראייתם. אבל הנהו דא"צ בדיקה מחמת דהן בחזקת מסולקי' לא קחשיב. תוס' (ד"ו ע"ב ד"ה הרי הן וכו'):

[אות ו] **הר"ב ד"ה ובתולה שדמיה טהורים. ארבע לילות לב"ש.**והיינו בקטנה כדתנן בר"פ בתרא. וקשה לי דהא קטנה בלא"ה א"צ בדיקה כמש"ל ואפילו שחרית וערבית לא תצטרך לבדוק. ובפי' רש"י כתב רק לענין ד' לילות וא"כ י"ל דמיירי בגדולה. ואף דדינא דד' לילות הוא רק בנערה שלא ראתה בבית אביה וא"כ היא בתולת דמים דדיה שעתה. מ"מ צריך בדיקה. אמנם ממה דנקט רש"י במתני' אע"פ שאמרו דיה שעתה דקאי אאשה שיש לה וסת משמע דס"ל דאינך ד' נשים א"צ בדיקה וא"כ ע"כ הכא מיירי בנערה שראתה ושוב אין נותנים לה ד' לילות: