[אות ז] **במשנה נמצא על שלו טמאין.**היינו בבא עליה סמוך לוסתה דהיה לו לחוש שתראה דם כדאיתא בפ"ח (מ"ט). ואף בידע הדין דאסור לשמש סמוך לוסתה מ"מ כיון דסבר יכול לבעול בלא דם לא מקרי מזיד. אבל בבא עליה שלא בסמוך לוסתה כיון דמותר לשמש עמה הו"ל אונס גמור דמאי היה לו למעבד. כך מתבאר בסוגיא דפ"ב דשבועות וכ"כ הרמב"ם (פ"ה מהל' שגגות). והכ"מ שם כתב דלהרמב"ם דס"ל דצנועות בודקו' לפני תשמיש אפשר דאם שימש בלא בדיקה לא מקרי אונס וחייבים בקרבן:

[אות ח] **הר"ב ד"ה טמאים מספק. ספק היא לתלות.**אף דלגבי דידה ליכא ספק דהא ודאי מגופה היא מ"מ כיון דאם עתה ראתה הוי שלא בהרגשה דטמאה רק מדרבנן והוי רק כמו טומא' כתם דהוי ספק טמא:

[אות ט] **תוי"ט ד"ה ב"ה אומרי'. עד לאחר תשמיש.**והר"ן הקשה עוד דאיך קאמרי ב"ש או תשמש לאור הנר דמשמע דבכה"ג די בב' עדים כל הלילה כדס"ל לב"ה. ואם נימא דב' עדים דקאמר ב"ה היינו אחד לפני תשמיש ראשון וא' לאחר תשמיש אחרון מה מהני בזה אור הנר (ולא ניחא ליה להר"ן לפרש כמ"ש רש"י והר"ב דאו תשמש היינו דתבדוק לאחר תשמיש. דפשטא דמלתא לב"ש במשמשת לאור הנר סגי בתקנתא דב"ה) אע"כ דמה דקאמרי ב"ה דיה בב' עדים היינו בכל תשמיש ותשמיש אלא דלא בעינן חדש. וב"ש ס"ל דבעינן חדשים או דאם משמשת לאור הנר לא בעינן חדשים דיכולה לבדקה מיד:

[אות י] **במשנה ספיקו טמא.**עמ"ש לקמן (פ"ה מ"א):