[אות טז] **בהרע"ב ד"ה מקום שנהגו. דהחמירו על עצמן כו'.**דאילו מחמת חשש רביעה כדאי' (ברפ"ב דע"ז) דאין מעמידים בהמה בפונדקאות של עו"ג משום חשש רביעה. דהכא במכירה אמרינן עו"ג חס על בהמתו שלא תעקר. דמה"ט דינא דאין מעמידי' לא תליא במנהגא. דהתם לכ"ע אסור מחשש רביעה אבל במכירה דחס על בהמתו תליא במנהגא. וס"ל לרש"י ולהרע"ב דטעמא דנוהגין שלא למכור משום אטו בהמה גסה. ולא ניחא להו לפרש דמקום שנהגו חוששים אף לבהמתו דלמא לא חס. די"ל דקשה להו קושית תוספת (בע"ג דף כ"ג) דא"כ בהנך מקומות יהא הדין דאין לוקחין מהם בהמה לקרבן דהא חוששין אף לרביעה. אע"כ דאין חוששין כלל לזה. אלא דנהגו שלא למכור אטו בהמה גסה ותוס' שהקשו כן ע"כ דס"ל דטעמא דמנהגא דחוששין אף לבהמתו לרביעה. והנה מתוס' (ע"ז דף י"ד ע"ב) ד"ה אמר רב כו' נראה דס"ל כרש"י והרע"ב. והיינו ממה דכתב ולמאי דהדר ביה רב ניחא. ובפשוטא תמיה דעדיין תקשה הא מכל מקום טעם דנהגו שלא למכור משום רביעת בהמתו. ואמאי נהגו בכותי שלא למכור הא כותי אינו חשוד על הרביעה. ולזה נראה למה דהקשה המהרש"א על קושית תוס' הא אמרינן דאין מוכרין לכותי שמא יחזור וימכור לישראל ותירץ דתוס' קאי באידך תירוצא דזהו מקרי לפני דלפני. ולזה שפיר כתבו למאי דהדר ביה רב ניחא. היינו דאין הטעם משום רביעה אלא משום אטו בהמה גסה דאסור משום שאלה ונסיוני, וזה שייך גם כן בכותי דימכור לעו"ג ויהיה נסיוני או דישאל לעו"ג ודו"ק: