[אות יז] **ויאמרו זו היא כו'.**בסוגיין (דף נ"ה ע"ב) מבואר דהיינו תקלה וקלון (מדקתני ויאמרו היינו קלון ושנסקל היינו תקלת עבירה פירש"י) והא דקתני רישא אלא לפי שבאת תקלה על ידה. ע"כ דחדא קתני או תקלה לחוד כגון בכותי שבא על הבהמה דלגבי ב"נ ליכא קלון דדרכן היה בכך ואין מתביישים אלא תקלה לחוד. או דרישא מיירי בקלון לחוד (ותקלה דקתני היינו תקלת קלון) כגון בישראל שבא בשוגג על הבהמה דתקלה ליכא וקלון איכא (וניחא לאוקמה הכי דרישא וסיפא בישראל רש"י). וכיון דמספקא לן בפירושא דמתני' ממילא בתקלה לחוד או בקלון לחוד הוי ספיקא דדינא וישראל קטן שבא על הבהמה וכן בקטנה שנרבעת לבהמה הוי תקלה וקלון כיון דמזידה היא אלא דרחמנא חס עליה:

[אות יח] **במש' והדיינים עומדין.**בירושלמי מכאן לדיינים שקבלו עדות מעומד שדנין עפ"י עדות זו. הובא בתוס' זבחים (דף ט"ז ע"א ד"ה מה ליושב) וכתבו ה"ה דאין עכובא בעמידת העדים. וכ"כ הר"ן (רפ"ד דשבועות):

[אות יט] **תוי"ט ד"ה באזהרה. וחפשתי ולא מצאתי.**כן הוא בת"כ (פרשת קדושים פרשה יו"ד):

[אות כ] **תוי"ט ד"ה וחכמים פוטרים כו'. רבי מנחם ב"ר יוסי היא.**קשה לי אמאי לא קאמר דרבנן דר"מ היא דסברי במתני' ספ"ד דשבועות דמקלל השם אינו חייב בכנוי ומכ"ש במקלל אביו ואמו. ובפרט דבמתני' שם דתני תרוויהו דברישא קתני המקלל בכולן חייב דברי ר"מ וחכמים פוטרים. המקלל אביו ואמו בכולן חייב דברי ר"מ וחכמים פוטרים. א"כ ודאי י"ל דהני חכמים דסיפא הם חכמים דפליגי ברישא במקלל השם וילפינן במקלל אביו בק"ו ממקלל השם. ולתוס' בסוגיא ד"ה גמר קודש דכתבו דאין ללמוד אזהרה במקלל השם מנשיא וחרש דאיכא למיפרך דמה לבשר ודם שדואגים ומתביישים בכך. א"כ ה"נ י"ל דשמא מקלל אביו חמור דמתבייש. אבל הסמ"ג בלאוין (אות מ') כתב לתרץ הא דנסתפק משה רבינו במברך השם ולא למד בק"ו ממקלל אביו דדלמא כיון דחמיר לא סגי ליה בכפרה. הרי דלא ס"ל סברת תוס' הנ"ל וא"כ יקשה כנ"ל די"ל דטעמא דחכמים דפוטרים בכינוים דילפי מקלל אביו בק"ו ממקלל השם דבזה ל"ש לומר דדלמא מברך השם פטור כיון דחמור לא סגי ליה בכפרה דהא אפילו בשם המיוחד סגי ליה בכפרה וא"כ הא דכינוי' פטור לא מה"ט הוא ושפיר הוי ק"ו וצ"ע: