[אות ו] **תוספות חדשים ד"ה ודוקא בגוש. א"כ אף כביצה מכוון טמא.**הר"ש והרא"ש דקדקו בלשונם למ"ד משקין מבלע בליעי. ובנגיעת הטמא להזיתים נטמאו גם המשקים שבתוכם. אבל לר"י דס"ל (פ"ב דפסחים) דמשקין מיפקד פקידי וכן פסק הרמב"ם (פי"ב מה"ט) הכא מיירי אפילו בגוש ראשון. וכן מורים דברי הרע"ב במ"ש (במ"ג) דאע"ג דאין משקה הנבלע באוכל מקבל טומאה עמו כו' דפסק דמיפקד פקידי. ועיין בר"ש ובהרע"ב במסכתין (פ"י מ"ה):

[אות ז] **הרע"ב ד"ה ובלבד. וכשהמשקין נוגעים בזגין.**ולמ"ד משקים מבלע בליעי מוקי לה בפסחים דמיירי בענבים שלא הוכשרו:

[אות ח] **הרע"ב ד"ה או שבור' טהורה. ולא אמרינן.**תמוה לי דלפ"ז איך פרכינן עלה דמתני' זו בנדה (דף ד') ואמאי נימא האי מעיקרא מחט מעליא הוי והשתא הוא דמלאה חלודה הא אנן אמרינן מעולם לא נטמאה. אע"כ דפירושא דמתני' כמ"ש רש"י שם דהמחט ידוע שנטמאה ונמצא עתה המחט על הטהרות והיא חלודה לא חיישינן שנפלה על הטהרות קודם שהעלת' החלודה וטימא להטהרו' והוי כההיא מתני' דלקמן ספ"ט וכ"כ הר"ש ול"נ שיש לפרש עוד דמיירי דנמצאת המחט חלודה באוהל המת ל"ח שמא בא המחט לכאן קודם שהיתה חלודה ונטמאה ולכשיחזור ויתקנה תחזור לטומאתה הישנה ועלה פרכי' נימא כיון דמעיקרא מחט מעליא היה לא נשתנה לחלודה עד עתה. ואולי שזהו כונת הרע"ב:

[אות ט] **תי"ט ד"ה וחכמים מטמאים. לא הוה אלא פלגא ופלגא והדר לספיקא.**לענ"ד לק"מ דלרבנן דר"מ דמיעוטא כמאן דליתא מש"ה מה"ת ל"א סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא אלא דמדרבנן החמירו לאסור מש"ה בטומאה אין להקל לדונו בספק טומאה לטהר באין בו דעת לשאול דמה"ת אזלי' בתר הרוב. ורק לר"מ אמרי סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא מדאורייתא ואפי' לקולא. וברור בעזה"י: