ואי סלקא דעתיך לית דינא דגוד או אגוד אפילו בשתי כריכות כולי—And if you assume that there is no rule of גא"א, then even by two scrolls, etc.

OVERVIEW אביי cited the ruling of שמואל that by ב' כריכות we divide, in order to prove that שמואל maintains גא"א (for otherwise why do they divide). תוספות explains the proof and subsequently refutes it.

השתא סלקא דעתין דחולקין כיון שאחד רוצה לחלוק – We are currently assuming (when offering the proof that there is דינא דגא"א) that there is a requirement to divide since (even if only) one of them wants to divide – וב' כריכות דומיא דכרך אחד שאין כתוב באחד מה שכתוב באחר כגון יהושע ושמואל¹ – And (we are also assuming) that the case of two כריכות is similar to the case of one כרך (where the ruling is לא יחלוקו), meaning that whatever is written in one כרך is not written in the other, for instance one was a כרך of נביא יהושע and the other כרך of נביא שמואל; and if there**** no rule of גא"א – ואמאי חולקין בעל כרחם והא אינם שוין² – So why must they divide against their will (where one refuses to divide), since the two כריכות are not equal! אלא ודאי אית דינא דגוד או אגוד³ – But rather we must conclude**** that that we rule גא"א. תוספות asks: ואם תאמר אפילו אית דינא דגוד או אגוד אמאי חולקין – And if you will say; even if we rule גא"א, nevertheless, why do they forcibly divide the two ספרים – כיון שכתוב בזה מה שאין בזה ותרוייהו צריכי להאי ולהאי⁴ – Since what is written in one is not written in the other, so both ספרים are needed by both parties?! תוספות answers: ויש לומר דהוי מצי למימר וליטעמיך⁵ – And one can say; that indeed the גמרא could have responded to this proof, by saying וליטעמך, and according to you (that אית דינא דגו"א) is it understandable! תוספות corrects a textual error: ולא גרס הכא⁶ מה שכתוב במיעוט ספרים ואי סלקא דעתיך לית ליה דינא דגוד או אגוד – And the גמרא does not read here as it is written in a minority of texts; ‘and if you assume there is no דינא דגא"א, so – כי היכי דתרוייהו צריכי להאי תרוייהו צריכי להאי – Just like both are needed to one, so too both are needed for the other’; this concludes the erroneous גירסא. This גירסא is incorrect – דהא כל שכן דאי לא צריכי תרוייהו להאי ולהאי – For certainly if both כריכות are not needed to both partners, then –

The question of ‘why divide’ if there is no rule of גא"א, is much stronger.

SUMMARY The purported proof of אביי assumed that the ב' כריכות were different ספרים and only one wanted to divide. There is no גא"א if תרווייהו צריכי להאי וכו'.

THINKING IT OVER In a case of תרווייהו צריכי להאי וכו', where we do not say גא"א, does that mean that there is no גא"א to divide, but there is גא"א for both items (as one), or there is no גא"א at all (even for both items as one)?⁸

footnotes: ¹ If we would have divided the one כרך, the contents of both halves of this כרך would have been different; therefore when we differentiate between one כרך and two כרכים it is assumed that the contents (of ב' כרכים) is different (otherwise שמאול should have said, ל"ש אלא בשני כרכים שונים אבל בב' כרכים שווים חולקין). ² See רש"י ד"ה חולקין. The one who does not want to divide can claim, one book is more valuable than the other, and I do not want to pay you, so I can have the more expensive ספר, and I do not want to receive payment from you and have the less expensive ספר. I am satisfied that they both belong to both of us. ³ Therefore the one who does not want to divide has the choice of either offering a payment for the more expensive ספר or accepting that same amount and relinquish the more expensive ספר, but divide he must! ⁴ The גמרא later (on this עמוד) states that if both partners require the services of two maids (who do different functions), there is no גא"א, since תרווייהו צריכי להאי ולהאי. The same should apply here. ⁵ תוספות acknowledges that indeed there is no valid proof since תרווייהו צריכי להאי וכו', and the גמרא could have refuted the proof in this manner; however, the גמרא chose to give the proper explanation that they can divide only if they both agree (whether we maintain גא"א or not). ⁶ See רש"י ד"ה חולקין who concurs with תוס'. ⁷ The intent of אביי is to prove that שמאול maintains גא"א (for only if we maintain גא"א can we understand the ruling of שמואל by ב' כריכות). This proof is better if we ignore תרווייהו צריכי להאי, and assume that לא צריכי תרווייהו להאי, for if תרווייהו צריכי להאי then even if we maintain גא"א, we still cannot explain the ruling of שמואל (footnote # 4 & 5). However if we can assume that תרווייהו לא צריכי להאי then sשמואל' ruling is explained if we maintain גא"א. [See מהרש"א for an alternate explanation.] ⁸ See סוכ"ד אות פ.

מדביק אדם תורה נביאים וכתובים כאחד—A person may attach together as one; תורה נביאים and כתובים

OVERVIEW ר"מ is of the opinion that one can have the entire תנ"ך in one scroll. תוספות explains why this is not in contradiction with another ruling.

תוספות anticipates a difficulty: אף על פי שאי אפשר שלא יתן נביאים וכתובים על גבי תורה¹ – Even though (if he attaches the entire תנ"ך together) it will be impossible not to place the נביאים וכתובים on top of the תורה – ובמגילה בפרק ב' (דף כז,א) משמע דאסור להניח – And in the second פרק of מסכת מגילה it is indicated that it is forbidden to place נ"ך atop of תורה; so how is this permitted? תוספות responds:** הני מילי בשתי כריכות אבל כשהן מדובקין יחד אינו גנאי:²** When is this so (that נ"ך cannot be placed upon a תורה) if it is in two separate scrolls; however when the תנ"ך is attached together there is no shame if the נ"ך is on top of the תורה.

SUMMARY One may not place a נ"ך scroll on top of a תורה scroll; but if it is all one scroll there is no concern that the נ"ך is atop of the תורה.

THINKING IT OVER When writing the entire תנ"ך in one scroll (according to ר"מ), is it better to have the תורה on the outside or the נ"ך on the outside?³

footnotes: ¹ When he turns the scroll to read נ"ך, inevitably parts of the נ"ך will encircle the תורה (assuming that the תורה is the beginning of the scroll; otherwise the נ"ך is continually atop the תורה). See ‘Thinking it over’. ² Presumably it is not a גנאי since the only way it is possible to study the נ"ך is by scrolling it around the תורה; however by two כרכים there is no need to place the נ"ך atop the תורה, therefore it is forbidden. ³ See חת"ס בגמ' ד"ה מדביק.

רבי יהודה אומר תורה בפני עצמה—ר"י says, תורה by itself

OVERVIEW ר"י maintains that תורה, נביאים and כתובים must be each by a scroll in itself, and we cannot combine (even) נביאים וכתובים in one scroll. תוספות explains the reason for this ruling.

תוספות mentions and rejects a possible explanation for this ruling: לא מפני שאסור להניח זה על גב זה מצריך שיהא כל אחד בפני עצמו – ר"י does not require that each of תנ"ך should be in a scroll by itself, because it is forbidden to place one (נביאים for instance) on top of the other (תורה) – דלא אשכחן שיהא אסור להניח אלא נביאים וכתובים על גבי תורה¹ – For we only find that it is forbidden to place נביאים וכתובים on top of תורה – אבל נביאים על גבי כתובים או איפכא לא² – However, we do not find that it is forbidden to place נביאים on top of כתובים or the opposite (כתובים upon נביאים) – תוספות offers the correct reason: אלא היינו טעמא שלא יראה הכל כמו תורה³ או הכל נביאים – But rather this is the reason (why each of תנ"ך needs to be בפני עצמה), so it should not appear as if the entire scroll is like תורה, or the entire scroll is נביאים- תוספות brings support to his explanation: כי היכי דאמרי חכמים בתר הכי דבעו שיהא כל נביא ונביא בפני עצמו – Just like the רבנן state shortly that they require that each נביא be in a scroll by itself – ועל כרחך טעמא שלא יהא נראה הכל כמו נביא אחד⁴ כן נראה לרבינו שמשון בן אברהם: And perforce you must say, as it appears to the רשב"א, the reason why the חכמים require each נביא in a separate scroll is, in order it should not appear that the entire scroll is like one נביא (when in reality it is more than one), similarly according to ר"י he requires that each division of either תורה, נביאים or כתובים should represent that division and not be intermingled with another division.

SUMMARY We do not include the entire תנ"ך in one scroll; so that it should not appear as if it is all תורה or all נביאים (when in fact it is a combination).

THINKING IT OVER

1. Is the reason for not combining תורה ונביאים in one כרך, the same as not combining נביאים וכתובים in one כרך (according to ר' יהודה)?
2. Do נביאים and כתובים have the same קדושה (and if yes why are they divided into two categories)?
3. Why is the explanation of שלא יהיה הכל נראה כ... אחת, more evident according to the חכמים⁵ than according to ר"י?

footnotes: ¹ See previous תוס' ד"ה מדביק ² If the reason is because אסור להניח (which may explain why תורה needs to be בפני עצמה, but) why do נביאים וכתובים need to be בפני עצמן; we should be permitted to combine them since there is no איסור להניחם זע"ז! ³ It would be disrespectful (to the תורה) if in the same scroll there would be נביאים or כתובים and we would accord them the same status as תורה; the same applies to נביאים and כתובים, since they have differing identities, it is not proper to place them in the same scroll thus abolishing their individuality. ⁴ Each נביא is deserving of preserving his unique identity. See ‘Thinking it over’. ⁵ See footnote # 4.

ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה—And he finishes at the bottom and begins at the top

OVERVIEW The גמרא states that between each חומש of the תורה and between each נביא one must insert four empty lines (and by the נביאים of תרי עשר three lines); the ruling concludes ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה. Our תוספות cites different interpretations of this ruling.

פירש בקונטרס ואינו צריך להניח ד' שיטין¹ – רש"י explains this to mean that it is not necessary to insert the four blank lines between the ספרים (of [תורה or] נו"כ) if he finished the ספר at the bottom of the column, but he can begin the next ספר at the very top of the following column. תוספות qualifies sרש"י' explanation: ונראה לרבינו יצחק דבין חומש לחומש של תורה צריך להניח – And it is the view of the ר"י that between one חומש of the תורה and another it is necessary to insert the four empty lines even when he was מסיים מלמטה – ואנביאים דוקא קאמר דאין צריך כדמפרש טעמא לקמן² שאם בא לחתוך חותך³ – And only regarding the נביאים does the גמרא state that it is not necessary to insert the blank lines, as the גמרא later explains the reason, ‘for if he wishes to cut he may cut’ – אבל בין חומש לחומש של תורה לא – However between one חומש and another it is not so; but rather he still must insert the four lines even if he finishes at the bottom of a column – מידי דהוי אפרשה פתוחה⁴ שאם היה מסיים מלמטה היה צריך להניח שיטה אחת⁵ – For it is like a פרשה פתוחה where the rule is that if he would finish a פרשה פתוחה at the bottom of a column, it would still be necessary to leave one blank line on the top of the following column, so – הכא נמי דין הוא להניח בסוף כל חומש פרשה של ד' שיטין – Here too it is similarly required to leave at the end of each חומש a blank פרשה of four lines (even if he was מסיים a חומש at the bottom of the column). In summation; if one concludes a חומש מלמטה he must leave four blank lines מלמעלה, however by a נביא it is not necessary.⁶ תוספות offers an alternate explanation of ומסיים מלמטה וכו': ורבינו יצחק בן אברהם מפרש ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה ולעולם מניח ד' שיטין – And the ריצב"א explains that when the ברייתא states ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה it means that one must always leave four blank lines even when מסיים מלמטה וכו' – ודוקא בין נביא לנביא אבל בין חומש לחומש לא יסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה – However, this is only between one נביא and another (that one may be מסיים מלמטה וכו' and מניח ד' שיטין), but between one חומש and another חומש one should not be מסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה – אפילו בהנחת ד' שיטין– Even with leaving four blank lines on the top of the following עמוד – כדאמר בירושלמי בפרק קמא דמגילה⁷ וצריך שיהא גומר באמצע הדף ומתחיל באמצעיתו – As the גמרא states in ירושלמי in the first פרק of מסכת מגילה (regarding a ס"ת), ‘and it is necessary that he should end a חומש in the middle of the page and begin the following חומש also in the middle of the page –** ובנביא מסיים בסופו ומתחיל בראשו כולי –** However by a נביא he may conclude at the end of the דף, and begin the following נביא at the top of the דף, etc’. In summation; one must always insert [four] blank lines; however by נביאים one may end at the bottom (and still require the four lines), but by תורה it must always end in the middle of the column.⁸ תוספות explains the difference between תורה and נביאים: ונראה לי הטעם דאין לו לסיים בסוף הדף אפילו יניח ארבעה שיטין משום שמא יבוא לחתוך- And it seems to me the reason why he should not conclude a חומש at the bottom of the דף, even if he will leave four blank lines is because he may come to cut the ס"ת between the חומשים (which should not be done by a ס"ת, because it diminishes its קדושה from a ס"ת to a חומש) –

However between one נביא and another where if he wants to separate them he may cut, therefore he may conclude at the bottom (but the four blank lines are required [at the top of the דף] if he did not cut [yet]).

SUMMARY According to רש"י and the ר"י one may conclude a ספר at the bottom of a column, provided he leaves four lines on the top (only by a ס"ת according to the ר"י). According to the ריצב"א only a נביא may end at the bottom but not a ס"ת.

THINKING IT OVER

1. The words ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה is referring to a ס"ת, or to נביאים or to both?
2. How will the ר"י explain the ירושלמי which states that a חומש must conclude באמצע?!⁹

footnotes: ¹ רש"י does not state clearly if he is referring to תורה as well, or only to נ"ך; however since רש"י does not specify נ"ך (but rather writes ספר), he may be referring to תורה as well. ² At the very top of יד,א. ³ When he finishes a נביא at the bottom of the column, there is the option to cut the parchment, and begin a new scroll (on the top) with the separated parchment. It is not presentable that the new column should begin with four blank spaces thus making it different than all the ensuing columns (see רש"י יד,א ד"ה הכי). ⁴ A פרשה פתוחה (an open פרשה) begins on a new line. If the previous פרשה ended more than (the space of) nine letters from the end of the line, then the פרשה פתחוה begins on the (beginning of the) next line. If however there is less space remaining on the line (or no space at all) one must skip a line and begin the פרשה פתוחה after the blank line. ⁵ See previous footnote # 4. If the previous line ends at the bottom of the column ([towards] the end of the line), one must leave a blank line on the top of the following column and begin the פרשה פתחוה below the blank line. This proves that beginning a new column is not considered a sufficient separation (of [even) one line). The same is true regarding the חומשים that beginning a new column cannot substitute for the leaving four blank lines. ⁶ The words ומסיים וכו' ומתחיל is referring to נ"ך (to תנ"ך according to רש"י) that he may start at the top (if he finished on the bottom) without entering the four blank lines. ⁷ הלכה ט' (יב,א). The ירושלמי also mentions there the inserting of the four (three) blank lines. ⁸ The words ומסיים ומתחיל refers only to נ"ך; however by ס"ת he must be מסיים ומתחיל באמצע. ⁹ See נח"מ.

ועושה בראשו כדי לגול עמוד ובסופו כדי¹ היקף—And he leaves in the beginning enough to roll around the shaft and at the end enough to encircle

OVERVIEW The ברייתא teaches that when attaching תנ"ך together he leaves enough empty parchment in the beginning (before starting the תורה) to enable it to roll it around the עץ חיים, and at the end (of the entire תנ"ך) he leaves over sufficient blank parchment that it can encircle the entire scroll.

כן כתוב בכל הספרים – This is how it is written in all the גמרא texts that עושה בראשו כדי לגול עמוד ובסופו כדי היקף. תוספות asks: וקשה לרבינו יצחק דתניא במסכת סופרים כל הספרים נגללין לתחלתן² – And the ר"י has a difficulty with this גירסא, for we learnt in a ברייתא in מסכת סופרים that all the ספרי קודש are rolled to the beginning – תוספות cites an additional גמרא, which supports his question: ולקמן³ אמר נמי ספר עזרה⁴ לתחלתו הוא נגלל – And later רב אחא בר יעקב also said that the ספר תורה which was in the עזרה was rolled to the beginning, so seemingly the כדי היקף should be at the beginning. תוספות rejects a possible answer to the last question: ומה שפירש הקונטרס⁵ מתחלתו לסופו אין הלשון משמע כן⁶ – And that which רש"י explained there that it is נגלל from the beginning to the end (which would answer the question), the syntax of לתחלתו הוא נגלל does not indicate so, but rather that it was נגלל מסופו לתחלתו. תוספות cites additional proofs that we are גולל מסופו לתחלתו: וגבי מזוזה אמרינן⁷ נמי שכורכין אותה מאחד כלפי שמע דהיינו לתחלתה – And regarding a מזוזה the גמרא also states that we roll it from אחד towards שמע, which means that we roll it towards the beginning (and presumably the same should apply to a ס"ת that we roll it towards the beginning) – ובהדיא גרסינן בירושלמי בפרק קמא דמגילה⁸ עושה אדם עמוד לספר תורה⁹ בסופו – And in תלמוד ירשלמי in the first פרק of מסכת מגילה the text clearly states that a person makes a rod for the ספר תורה at the end (indicating that it is rolled from the end to the beginning [around this rod]). The question remains that our גירסא seems to contradict all these other sources. תוספות answers: על כן נראה לרבינו יצחק דגרסינן ועושה בראשו כדי היקף¹⁰ ובסופו כדי לגול עמוד – Therefore it appears to the ר"י that we read the text; ועושה בראשו כדי היקף ובסופו כדי לגול עמוד; the opposite of what the גירסא is בכל הספרים. תוספות offers an alternate solution: ולרבינו שמשון בן אברהם נראה לקיים גירסת הספרים – However the רשב"א seeks to sustain the text in all the ספרים – והכא שאני דאיירי במדביק תורה נביאים וכתובים – And here it is different (from all the other sources where it states that we roll מסופו לתחלתו) because we are discussing a case where he attached תנ"ך together – ואז אין נכון לעשות עמוד בסופו כמו בעלמא – And then it is not proper to make the עמוד at the end as is usually done – שגנאי הוא שתהא תורה נכרכת סביב נביאים וכתובים – For it is shameful that the תורה should be wrapped around the נביאים וכתובים- ונראה כאילו נעשית להם שומר מלכלוך – For it appears as if the תורה protects them from becoming soiled – לכך עושה כאן עמוד בראשו כדי שתהא תורה מבפנים ונביאים וכתובים מבחוץ – Therefore here in this case he makes the עמוד in the beginning in order that the תורה should be on the inside and נ"ך will be on the outside. ולקמן¹¹ דמשני לצדדין קתני לא גרס תחלת הספר כדי לגול עמוד וסופו כדי לגול היקף – And later when the גמרא answers לצדדין קתני, ¹² the text does not read; תחלת ספר כדי לגול עמוד וסופו כדי לגול היקף – דהתם לא איירי במדביק תורה נביאים וכתובים – Because there in that ברייתא (of תחלת ספר וסופו כדי לגול) we are not discussing a case of attaching תנ"ך together – ואית לן למימר איפכא¹³ וברוב ספרים לא גרס אלא לצדדין קתני ותו לא – So there we should say the opposite [בראשו כדי היקף ובסופו כדי לגול עמוד]; however in most text we merely read only לצדדין קתני, but no more details of בראשו or בסופו – ועוד אומר רבינו שמשון בן אברהם דאפילו לספרים דגרסי לה לא קשיא כולי האי – And furthermore says the רשב"א that even those text that read תחלת הספר כדי לגול עמוד וכו', it is not such a great difficulty (even though it is not a case of מדביק תנ"ך) – דניחא ליה לשנויי דומיא דהך ברייתא דקאי עלה¹⁴: For the גמרא prefers to answer this ברייתא that it is discussing a case similar to the ברייתא which it was referencing (meaning our ברייתא of ועושה בראשו וכו').

SUMMARY רש"י maintains that the גלילה is מתחילתו לסופו, the ר"י maintains מסופו לתחלתו, the רשב"א distinguishes between a complete תנ"ך (מתחילתו לסופו) otherwise מסופו לתחלתו.

THINKING IT OVER

1. תוספות writes that ועושה בראשו כדי היקף.¹⁵ When he begins writing (the תנ"ך) how will he know the size of the היקף?¹⁶
2. How will the ר"י explain the ברייתא later¹⁷ which states כל הספרים נגללים מתחלתן לסופן?!¹⁸

footnotes: ¹ In our גמרא the text reads כדי לגול היקף. ² When you open them they will be at the beginning, so seemingly there should be at the beginning of the scroll sufficient parchment כדי היקף of the entire ספר, and not at the end (which is in the very center (inside) of the scroll). ³ יד,ב. ⁴ See רש"י there (ד"ה ספר) that this refers to the ס"ת which משה רבינו wrote and it was placed in the עזרה and used for reading the פרשת המלך at הקהל and the כה"ג on יו"כ. ⁵ שם ד"ה לתחלתו. According to the חידושי הרשב"א, the words לתחלתו הוא נגלל means according to רש"י that the one who is גולל goes to the beginning of the ספר and begins to scroll from there towards the end. ⁶ The word לתחלתו refers to the direction of the גלילה not to the person who is doing the גלילה. ⁷ מנחות לא,ב. ⁸ הלכה ט (יב,א). It reads ועושין עמוד לספר בסופו, לתורה מיכן ומיכן, לפיכך גולל הספר לתחילתו והתורה לאמצעיתה. ⁹ In our texts in the ירושלמי the word תורה does not appear (רש"ל). Regarding a ס"ת the conclusion of the גמרא here (on יד,א) is that there are two עמודים and it is נגלל לאמצע. See previous footnote # 8. ¹⁰ See ‘Thinking it over’ # 1. ¹¹ יד,א. The גמרא there cites a ברייתא which states תחלת ספר וסופו כדי לגול, which indicates that the same amount is left blank both in the beginning and the end, which contradicts our ברייתא which states בראשו כו' עמוד ובסופו כו' היקף. ¹² The meaning of לצדדין קתני is that the לגול, which refers to תחלתו, is not the same as the לגול which refers to סופו; one is כדי לגול עמוד and the other is כדי לגול היקף. ¹³ The הגהות הב"ח amends this to read איפכא בראשו כדי היקף ובסופו כדי לגול עמוד וברוב. ¹⁴ The גמרא cited the ברייתא of תחלת ספר וספר כדי לגול to contradict it with the ברייתא of בראשו כדי לגול עמוד כו'; in the answer רנב"י states that even if this ברייתא is discussing the same case of הרוצה לדבק תנ"ך, there is still no contradiction. However in truth it is not discussing this case. ¹⁵ See footnote # 10. ¹⁶ See נח"מ. ¹⁷ לקמן יד,א. ¹⁸ See פני שלמה and נח"מ.