שאם בא לחתוך חותך—For if he want to cut, he cuts

OVERVIEW The גמרא explains the ברייתא to mean that if he wants to cut and separate one ספר (of נביא) from another he may do so. תוספות reconciles this גמרא with a previous גמרא (according to פירש"י).

תוספות asks: תימה לרבינו שמשון בן אברהם הא אמר לעיל בשתי כריכות חולקין – The רשב"א is astounded! For the גמרא previously stated that by two scrolls we can divide – ופירש הקונטרס¹ כגון תורה בכרך אחד ונביאים בכרך א' – And רש"י explained that בב' כריכות means for instance תורה in one scroll and נביאים in another scroll; that’s when they may divide – משמע אבל תורה ונביאים בכרך א' אין חולקין אפילו שניהן רוצים – This indicates that if there was תורה and נביאים together in one scroll, it cannot be divided even if both want (because it is a בזיון) – ואם כן היכי אמר הכא דחותך – Then if so how does the גמרא say here that he may cut one ספר from another, since it is a בזיון?! תוספות answers: ויש לומר דלא הוי בזיון הספר אלא כשחותך מחמת חלוקה:² And one can say that it is not a בזיון for the ספר unless he cuts it because of a division; however if cuts it for his own convenience it is not a בזיון.

SUMMARY One may cut one ספר from another if it is not for division.

THINKING IT OVER

1. Why was it necessary for תוספות to cite פירש"י for his question?³
2. Is there any advantage in cutting a ספר into separate נביאים?

footnotes: ¹ יג,ב בד"ה אבל בשתי. See ‘Thinking it over’ # 1. ² When the שותפין want to divide one ספר they need to bring it to בי"ד to be assessed how much each ספר is worth; this activity is a בזיון for the ספר (it is being treated like merchandise in a market). ³ See מהרש"א.

בגויל ששה טפחים בקלף בכמה—By גויל six טפחים; how much by קלף

OVERVIEW The גמרא discusses the circumference of a ספר תורה and רבי said that if it is written on גויל the circumference will be six טפחים, but he is uncertain what it will be if it is written on קלף. Our תוספות explains the difference between גויל and קלף.

גויל הוא עור שלא ניתקן כלל אלא שהשירו את השער וכותבין בו במקום שער – גויל is a hide that was not processed at all, they only removed the hair, and you write on it in the place where the hair was; on the outside of the hide – ולהכי קרי ליה גויל שאינו מתוקן כדאמר לעיל (דף ג,א) גויל אבני דלא משפיין – And that is why it is called גויל for it is not processed, as the גמרא stated previously that גויל are stones that were not smoothed (they are still in the rough, here too the גויל is not processed yet) – ופעמים חותכין אותו לשנים דרך עוביו – And sometimes the גויל is divided through its thickness into two; the inner and outer layer of the hide – ואותו שכלפי שער קרוי קלף¹ ואותו שלצד בשר קרוי דוכסוסטוס – And that part which is toward the hair (the outer part) is called קלף, and the part which is nearer to the flesh (the inner half) is called דוכסוסטוס – ולשון דוכסוסטוס הוי פירושו מקום בשר – And the word דוכסוסטוס means ‘the place of the flesh’ – דבלשון מדי² קורין לבשר סוסטוס ודוך היינו מקום כמו דוך פלוני – For in the language of מדי flesh is called סוסטוס, and דוך (in Aramaic) means place, like דוך פלוני – that place – וכותבין על הקלף לצד בשר כדאמר בפרק המוציא (שבת דף עט,ב) ועל דוכסוסטוס לצד שער – And we write on the side of the קלף which faces the flesh (the inside of the קלף) as the גמרא states in פרק המוציא and we write on the side of the דוכסוסטוס facing the hair (the outside of the דוכסוסטוס), meaning – ובשניהם במקום חתך דשם הוא טוב לכתוב – That by both of them (קלף and דוכסוסטוס) we write on the place where they were separated, for it is good to write there – ושלנו דין קלף יש להם³ ולא דין דוכסוסטוס ולכך כותבין עליהם תפילין – And our hides have the rule of קלף and not the ruling of דוכסוסטוס and therefore we may write תפילין on our hides –

For תפילין are not כשר to be written on דוכסוסטוס only on קלף as the גמרא states in פרק המוציא יין.

SUMMARY גויל is unprocessed (and undivided) hide. We write on the outside (where the hair was). קלף and דוכסוסטוס are respectively the outer and inner halves of the גויל. We write on the (in)sides which face each other. תפילין are written on קלף (including our קלפים) but not on דוכסוסטוס.

THINKING IT OVER In our גמרא we are discussing the length and diameter of the ס"ת; we are not discussing where or how to write; why does תוספות find it necessary to explain to us the differences between גויל, קלף and דוכסוסטוס?

footnotes: ¹ קלף is like קליפה; the outer peel of a fruit for instance. ² Elsewhere (שבת עט,ב ד"ה קלף) תוספות states that in לשון יוני (Greek) סוסטוס means meat. ³ See תוספות שבת עט,ב ד"ה קלף, that others claim that since the outside part of the קלף is scraped off, so the remainder has a דין of דוכסוסטוס; however תוספות disagrees and maintains it is קלף (since they scrape off a minute amount).

דילמא תורה צוה—Perhaps it was תורה צוה

OVERVIEW The רבנן told רב המנונא that ר' אמי wrote four hundred ספרי תורה (which seems like an exaggeration). רב המנונא responded that perhaps he wrote the verse of תורה צוה four hundred times. תוספות explains why this would be considered writing the תורה.

ואומר רבינו תם דאותו פסוק קרוי תורה¹ – And the ר"ת said that this פסוק of תורה צוה וגו' is called תורה – כדאמר בפרק ג' דסוכה (דף מב,א) קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה – As the גמרא states in the third פרק of מסכת סוכה; a minor who knows how to speak, his father should teach him תורה. The גמרא there asks – מאי תורה תורה צוה לנו משה:² What is the תורה that the father should teach him and רב המנונא responded, he should teach him תורה צוה לנו משה; indicating that this is indeed תורה!

SUMMARY The פסוק of תורה צוה is considered תורה based on the גמרא that the תורה which a father should teach his son is תורה צוה וגו'.

THINKING IT OVER Why would ר' אמי write תורה צוה וגו' four hundred times?!

footnotes: ¹ Therefore it is proper to say that ר"א wrote four hundred ס"ת if he wrote this פסוק four hundred times. ² The שיטה מקובצת cites the תוס' הרא"ש that רב אמי wrote the פסוק תורה צוה וגו' four hundred times in four hundred ס"ת (he asked various סופרים to allow him to write that פסוק). That is how the story became corrupted that he wrote four hundred ס"ת. See ‘Thinking it over’.

שלא יהא ספר תורה יוצא ונכנס כשהוא דחוק—So that the ס"ת should not go in and out when it is a tight fit****

OVERVIEW The גמרא states (according to ר"מ) there were two extra טפחים in the width of the ארון (more than was necessary for the לוחות), in order that the ס"ת which was in the ארון could be removed from, and placed in, the ארון with ease.

תוספות asks: ואם תאמר והלא לא היו מוציאין אותו מן הארון דהא אסור ליכנס בבית קדש הקדשים¹ – And if you will say; but they did not take the ס"ת out of the ארון at all, for it is forbidden to enter into the בית קדש הקדשים – וביום הכפורים לא אשכחן² בסדר יומא שהיה מוציאו³ – And on יוה"כ when the כה"ג entered the קדה"ק we do not find in the order of activities mentioned in מסכת יומא that the כה"ג would remove the ס"ת from the ארון?! תוספות answers: ויש לומר דלצורך כדי לתקן שרי ליכנס בבית קדש הקדשים כדאמרינן בעירובין (דף קה,א) – And one can say; that for a need, in order to repair the קדה"ק it was permitted to enter the בית קה"ק as the גמרא states in מסכת עירובין – והכא נמי יכולין ליכנס שם כדי לתקן ספר תורה כדי שלא יתעפש ויתקלקל – So here too they could enter the קה"ק in order to preserve the ס"ת so that it should not become moldy and spoil – וגם משחרב משכן שילה עד שבנה שלמה בית המקדש – And also once משכן שילה was destroyed until שלמה built the ביהמ"ק⁴ – היו יכולין להוציאו מן הארון ולעיין בו: They were able to remove the ס"ת from the ארון and study it.⁵

SUMMARY It is permitted to enter (even) the קה"ק to do repair work and (even) to prevent the תורה from becoming moldy.

THINKING IT OVER

1. תוספות proves that they did not take out the ס"ת from the ארון on יו"כ since nothing of this is mentioned in the 'סדר יומא'.⁶ Seemingly the סדר יומא in our ש"ס is discussing the עבודת כה"ג in the בית שני where there was no ארון (and no תורה) in the קה"ק, but perhaps in the בית ראשון the כה"ג did take out the ס"ת?!⁷
2. תוספות states that they could remove the תורה from the ארון after חורבן שילה before בית ראשון.⁸ Does תוספות mean to say the reason the ארון was made two טפחים larger than necessary was for that [limited] period?

footnotes: ¹ The ארון (in which the ס"ת was placed) was in the קדה"ק, so there was no access to ever take out the ס"ת. ² See, however, רש"י on יד,ב ד"ה ספר עזרה who writes ספר שכתב משה ובו קורין בעזרה פרשת המלך בהקהל וכה"ג ביה"כ. See רש"ש (here) and נח"מ (on the רש"י). ³ See ‘Thinking it over’ # 1. ⁴ Between חרבן שילה and בנין ביהמ"ק the משכן was in נוב וגבעון for fifty-seven years. During this period the ארון was not in the משכן but it was either in קרית יערים (שמואל א ז,ב) or in עיר דוד (ש"ב ו,יב; מ"א ז,א), and it was accessible. ⁵ See ‘Thinking it over’ # 2. ⁶ See footnote # 3. ⁷ See חשק שלמה. ⁸ See footnote # 5.

אצבע ומחצה לכותל זה—A finger and a half for this wall

OVERVIEW According to ר' יהודה the ארון (which was two and a half אמות long) was twelve and a half טפחים long (based on an אמה being five טפחים). The לוחות were a total of twelve טפחים in length, leaving half a טפח, which comprised (partly) the thickness of the walls of the ארון. There was a גירסא that each wall was a fingerbreadth and a half thick. A טפח is the equivalent of four אגודלין (thumb), five אצבעות (forefinger), or six זרתים (‘pinkie’).¹

נראה לרבינו תם דלא גרס ומחצה² אלא אצבע לכותל זה – It is the view of the ר"ת that the text does not read אצבע ומחצה, but rather the text reads אצבע לכותל זה (one fingerbreadth for this wall (of the ארון) – דאי גרס ומחצה תיקשי שנים עשר³ היכי יתבי כדפריך לקמן⁴ – For if the גירסא is אצבע ומחצה there will be the difficulty of how can the לוחות which are twelve טפחים long fit [into the cavity of the ארון which is twelve טפחים long] as the גמרא asks later – אלא אצבע גרס וזוטרתי⁵ דהויין ששה בטפח: But rather the גירסא is (only) אצבע (but not אצבע ומחצה) and it means a small אצבע of which there are six (of these small אצבעות) in a טפח.

SUMMARY The thickness of the ארון wall was one small אצבע.

THINKING IT OVER Why is it necessary for תוספות to state that we are discussing אצבעות זוטרתי (meaning a זרת);⁶ even if we are discussing a regular אצבע there will still be a remaining space of half an אצבע (since a טפח is five אצבעות; half is two and half אצבעות and the walls together take up only two אצבעות)?

footnotes: ¹ See רש"י ד"ה אצבע. ² We would then be forced to say that אצבע refers to a זרת, of which there are three in half-a-טפח (for three אצבעות are more than half a טפח; see previous footnote # 1). ³ The הגהות הב"ח amends this to read עשר בי"ב היכי. ⁴ See עמוד ב' where the גמרא asks (regarding the ס"ת) תרי בתרי היכא יתיב. See however רש"י (here) ד"ה אצבע. ⁵ See ‘Thinking it over’. ⁶ See footnote # 5.

שבהן עמודים¹ עמודין—In which the עומדין stood

OVERVIEW The ברייתא teaches that according to ר"י there was an extra טפח of space in the width of the ארון were the עמודין were placed. תוספות tells us the meaning of the עמודים and why there were made from silver and not gold.

נראה לרבינו תם דסימן להעמדת ישראל היה – It is the view of the ר"ת that these עמודים עומדין were a sign of the eternity of עם ישראל – ולא עשאום של זהב² שלא להזכיר מעשה העגל דאין קטיגור נעשה סניגור – And therefore they did not make these עמודים from gold so as not to remind us of the misdeed of the עגל הזהב, for a prosecutor cannot become a protector – וכן אמרינן [בראש השנה] (דף כו,א) דמשום הכי– And the גמרא states the same [in מסכת ר"ה] that for this same reason – לא היה כהן משמש לפני ולפנים ביום הכפורים בבגדי זהב משום דאין קטיגור נעשה סניגור- The כה"ג would not serve in the holy of holies in יוה"כ with his usual golden vestment since אין קטיגור נעשה סניגור – והתם פריך והא הוה ארון שהיה של זהב והיה לפנים³ – And the גמרא there asked, ‘but there was the ארון which was made of gold and it was inside the קה"ק?’ – ומשני מכפר קאמרינן⁴ – And the גמרא answered, ‘we meant someone who atones for כלל ישראל should not be made from gold (and the ארון was not made לכפרה; but the כהן is מכפר) – והני עמודים נמי היו כמו מכפר שהם עשוים סימן להעמדת ישראל⁵ – And these עמודים were also like a מכפר since they are made for a sign of the everlastingness of ישראל – והוא שיסד הפייט⁶ תבנית אות יוסף עמודיו עשה כסף – And this is what the פייט established when he wrote, ‘a structure, the sign of יוסף; he made his עמודים of silver’; meaning – בשביל תבנית אות יוסף סימן של יוסף דהיינו עגל – On account of a structure which was אות יוסף, the structure (referring to the עגל הזהב) was made like the sign of יוסף, which is a calf – דיוסף נקרא שור⁷ שנאמר (דברים לג) בכור שורו הדר לו – For יוסף was called an ox as it is written, ‘he (יוסף) has the glory of an ox’ – לכך עמודיו עשה כסף ולא זהב שלא להזכיר במעשה העגל: Therefore שלמה**** was forced to make the עמודים of silver and not of gold, not to remind us of the misdeed of the golden calf.

SUMMARY The עמודים, which are a סימן for העמדת ישראל, are considered like a מכפר and could not be made from gold; but rather from silver.

THINKING IT OVER How can we compare a מכפר, who has to execute the כפרה (and therefore cannot be from זהב, since אין קטיגור נעשה סניגור) to a סימן,⁸ which is merely a sign or symbol of העמדת ישראל but it does not cause the העמדת ישראל?!

footnotes: ¹ עמודים are rods that were placed in the vacant space of the ארון on both side of the לוחות (see רש"י ד"ה שבו). ² Seemingly they should have been made of זהב; they were placed in the ארון which was made of זהב (together with the כפורת, nevertheless the עמודים were not made of זהב as תוספות explains. ³ So seemingly here too the עמודים (which were in the ארון) should be made from gold! ⁴ In our text the גמרא there answers, 'חוטא בל יקריב קאמרינן'. It seems that תוספות had a different גירסא or a different explanation of חוטא בל יקריב (see פורת יוסף). ⁵ Just as a סניגור protects the defendant from the prosecution and saves him from persecution, so too the עמדים assure us of the continued existence of כלל ישראל despite the various persecutions they endure. See ‘Thinking it over’. ⁶ This may be found in the 'יוצר' of 'אור ישע', which is said (in some communities) on the first day of פסח. ⁷ An עגל (calf) is a young שור (ox). ⁸ See footnote # 5.