לא שליט למרמא עליהם—There is no authority to levy (it) on them

OVERVIEW רנב"י told רנב"ח that by levying the כרגא tax on the רבנן you transgressed what is written in… כתובים that מנדה¹ בלו והלך לא שליט למרמא עליהם. Our תוספות explains the connection between the פסוק in עזרא which prohibited taxing the workers² of the בית שני to the prohibition of taxing the רבנן.

לפי שהיו עסוקים במלאכת שמים בבנין בית המקדש³ – The reason those people were not taxed is because they were involved in a heavenly service, namely the building of the בית המקדש – הכא נמי אין להטיל מס על לומדי תורה: Therefore here too, tax should not be levied on those studying תורה, because they are also עסוקים במלאכת שמים.

SUMMARY People who are involved במלאכת שמים like לומדי תורה are not to be taxed.

THINKING IT OVER

1. תוספות writes that the people who were tax exempt were involved in בנין בית המקדש.⁴ However the פסוק (seemingly) mentions the people who were serving in the ביהמ"ק (the כהניא ולויא זמריא תרעיא וגו'), and especially that this proclamation was given to עזרא who came to ירושלים after the ביהמ"ק was built!
2. How can we derive a הלכה that the רבנן should not be taxed from an act that a non-Jewish king (דריוש) did?!⁵
3. Did דריוש tax the לומדי תורה?

footnotes: ¹ עזרא ז,כד, where דריוש commanded his governor in א"י not to tax all those that were involved in the service and building of the בית המקדש (השני). ² See רש"ש on רש"י ד"ה מנדה. ³ See ‘Thinking it over’. ⁴ See footnote # 3. ⁵ See חתם סופר.

והלך זו ארנונא—And הלך refers to ארנונא

OVERVIEW The גמרא explains the three different taxes of מנדה בלו והלך, which דריוש exempted the עוסקין במקדש to pay. רב יהודה said that הלך¹ is ארנונא. Our תוספות cites two interpretations of ארנונא.

פירש בקונטרס עישור בהמות² ותבואה כולי – רש"י explained that ארנונא is the tithe from cattle and produce, which was to be given to the king. תוספות offers an alternate explanation: ורבינו חננאל פירש ארוחת דורון לשלטון העובר ממקום למקום – And the ר"ח explained that ארנונא means an offer of food to the ruler (and his entourage) who is passing through from place to place – שנותן לו כל עיר ועיר ארוחה – Where each city, in which the שלטון passes through, offers him a meal – ופירושו מלשון ויבא הלך³ לאיש העשיר (שמואל ב יב⁴): And the interpretation of the ר"ח of הלך is based on the expression in the פסוק ‘and a הלך [traveler] came to the rich man’. We see that הלך refers to a traveler; therefore the gift that is given to the traveling שלטון is called הלך.

SUMMARY הלך (or ארנוא) is either a tithe (פרש"י), or meals for the traveling officials (פר"ח).

THINKING IT OVER

1. What are the relative advantages of פרש"י and פר"ח?
2. Which exemption would have been more beneficial for the Jews; that of רש"י (the tithe) or ר"ח (the meal)?

footnotes: ¹ This (Aramaic word) is vowelized הה"א פתוחה והלמ"ד קמוצה. ² Perhaps this means a tenth of the flock which is born that year. ³ This (Hebrew word) is vowelized הה"א צרוייה והלמ"ד סגולה. ⁴ פסוק ד'. (The פסוק there continues that the עשיר made a meal for the הלך.)

כריא פתיא—

OVERVIEW The גמרא states that even the רבנן must participate (financially) in כריא פתיא, which רש"י interprets to mean digging water cisterns for the (community and) travelers. כריא means digging, and the cistern is referred to as פתיא since the drinking utensil (which was always in the cistern [to enable the travelers to drink]) is called a פתיא.¹ Our תוספות cites an alternate interpretation.

The ר"ח interpreted כריא פתיא to mean, the removal an [obstructive] mound from the city street.

SUMMARY כריא פתיא means either digging a cistern (רש"י) or street leveling (ר"ח).

THINKING IT OVER

1. Which כריא פתיא should be more required of the רבנן to participate in, that of רש"י or of the ר"ח?
2. How would the ר"ח explain כריא חדתא mentioned previously in the גמרא?⁴
3. What are the relative advantages of פרש"י ור"ח respectively?

footnotes: ¹ See רש"י ברכות נ,א ד"ה פתיא which states פתיא. כלי חרס כדאמר (ע"ז ד' לג:) הני פתיותא דבי מכסי ² כריא would mean (digging and) removing the גבשושית. ³ See יעב"ץ that the תרגום of אל תוך רחבה (דברים [ראה] יג,יז) is לגו פתיה; so פתיא here means the street (רחוב). ⁴ See נח"מ.

ככלב¹ וכעורב—Like a dog and like a raven

OVERVIEW ר יונתן בן עמרם asked of רבינו הקדוש that רבי should sustain ר' יונתן as a dog and a raven are sustained. תוספות explains why he mentioned specifically these two animals in particular.

כמו שפירש הקונטרס – This is to be understood as רש"י explained it.²

And this is what is written;³ Hashem gives to the בהמה its bread, He (also) gives to the raven’s children, etc. The word בהמה is the גמטריא of כלב.⁴ We see in the same פסוק that Hashem sustains the כלב and the (בני) עורב.****

SUMMARY The same פסוק states that Hashem sustains the כלב and the בני עורב.

THINKING IT OVER

1. Do רש"י and תוספות agree on the meaning of פרנסני ככלב וכעורב?
2. Why was it necessary for תוספות to show that כלב and בני עורב are both mentioned in the same פסוק?
3. Why is the sequence כלב and then עורב?⁵

footnotes: ¹ This תוספות should precede the previous תוס' ד"ה איפרא ² בד"ה ככלב וכעורב. These two animals (כלב and [בני] עורב) have special needs for food, and Hashem meets their needs, similarly ר' יונתן beseeched רבי that he should meet his needs. ³ תהלים קמז, ט. ⁴ They both equal fifty-two. ⁵ See חתם סופר on the גמרא.

איפרא הורמיז—

OVERVIEW The גמרא relates an incident with איפרא הורמיז, who was the mother of the Persian king, שבור. Our תוספות discusses the etymology of the name איפרא הורמיז.

פירש רבינו חננאל דמשמעות הלשון חן מאת המקום – The ר"ח explained that the indication of the language is that איפרא הורמיז means grace from the omnipotent (Hashem). The ר"ח breaks up the two names; the name – איפרא כמו אפריון נמטייה לרבי שמעון¹ (בבא מציעא דף קיט,א) – איפרא is like the expression אפריון נמטייה לר"ש, [we extend our grace to ר"ש] – תוספות continues with the second name: הורמיז שם שכינה כי ההיא דסוף פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לט,א ושם דיבור המתחיל דהורמיז)- הורמיז is a name for the שכינה, like that גמרא in the end of פרק אחד דיני ממונות, which states – מפלגא² דידך ולעיל דהורמיז בזיי"ן מפלגא ולתחת דהורמין בנו"ן – Your upper half belongs **to הורמיז [**spelled] with a זיי"ן; your bottom half belongs to הורמין [spelled] with a נו"ן; the name הורמין –

Is like הורמין the son of לילתא mentioned later in our מסכת.

SUMMARY The name איפרא הורמיז means grace from Hashem.

THINKING IT OVER Why did תוספות (and the ר"ח) find it necessary to explain the name of איפרא הורמיז?

footnotes: ¹ ר"ש there offered a mediating opinion in a dispute. When שבור מלכא (the son of איפרא הורמיז) heard the view of ר"ש, he was impressed and said אפריון נמטייה לר"ש. ² A sorcerer (there) said to אמימר your top half was created by השם; however your bottom half was created by a שד. It is evident from that גמרא that הורמיז refers to הקב"ה. ³ רבה describes there his encounter with the שד called הורמין בר לילתא. Perhaps the reason תוספות mentions הורמין בר לילתא, because there are גירסאות regarding הורמיז and הורמין, which are the exact opposite – that הורמין is השם and הורמיז is the שד, therefore תוספות proves this גירסא from הורמין בר לילתא who was definitely a שד.

יתיב רב יוסף וקא מעיין בה—רב יוסף was sitting and contemplating it

OVERVIEW The גמרא relates that איפרא הורמיז (the mother of שבור מלכא) sent a purse of דינרים to רב יוסף and instructed him to use it for a מצוה רבה (a great מצוה). רב יוסף was thinking what is a מצוה רבה and אביי told him that פדיון שבויים is a מצוה רבה. Our תוספות discusses the willingness of רב יוסף to do charity on behalf of a gentile, which seemingly is something that is frowned upon.

תוספות asks: ואם תאמר וכי לית ליה ביבש קצירה תשברנה וגומר (ישעיה כז¹) כדאמרינן בפירקין (דף י,ב) – And if you will say; and does not רב יסף agree to the interpretation of the פסוק ביבש קצירה תשברנה, etc. as the גמרא states later² in this פרק. How did רב יוסף consider using this money from a gentile for צדקה? – תוספות answers: ויש לומר דקבלה משום שלום מלכות³ כדעבד רבא לקמן (שם) – And one can say; that he accepted the money in order to keep the peace with the government, as רבא did (which is mentioned) later⁴ in the גמרא – וכי היכי דפלגינהו רבא לעניי עובדי כוכבים הכא נמי פדה בהו רב יוסף שבויי עובדי כוכבים – And just as רבא distributed the money received from איפרא הורמיז to the gentile poor,⁵ here too רב יוסף redeemed gentile captives with this money. תוספות offers an alternate approach: ומיהו לא צריכי להכי אלא כדפירש הקונטרס⁶ דרבא דקבלה משום שלום מלכות – However it is not necessary to come on to this explanation that רב יוסף used the money for שבויי עכו"ם, but rather as רש"י explained that (רבא) [רב יוסף] accepted the money from איפרא הורמיז because of שלום מלכות – וכיון שאמר⁷ לו ליתן למצוה רבה לא היה אפשר לחלקם לעניי עובדי כוכבים – But since [s]he told רב יוסף to distribute it for a מצוה רבה it was not possible for him to divide it among עניי עכו"ם – דאסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים⁸ (חולין צד,א) – For it is forbidden to fool people and even to mislead an עכו"ם. Therefore רב יוסף had no choice but to be פודה שבויי ישראל.⁹ אבל מעות המתחלקים לעניים אין כאן גניבת דעת – However monies which are given to be distributed to the poor (as in the case of רב אמי ורבא later) there is no גניבת דעת if it is distributed to עניי עכו"ם (solely) – דאינהו נמי ידע שישראל רגילין לפרנסם – For the gentiles also know that the ישראל are accustomed to sustain the עניי עכו"ם- כדאמר בהנזקין (גיטין דף סא,א) מפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום – As the גמרא states in פרק הניזקין, we provide for the עניי עכו"ם together with עניי ישראל because of insuring the peace (between the עכו"ם and ישראל). תוספות anticipates a difficulty:** והא דקבל מההוא טייעא דנדב שרגא לבי כנישתא בפרק קמא דערכין (דף ו,ב ושם דיבור המתחיל עד)-** And that which we find in the first פרק of מסכת ערכין that they accepted from an Arab who donated candles for the synagogue – אף על גב דהתם לא היה שלום מלכות¹⁰ – Even though in that case there was no concern of שלום מלכות, so why did they accept it (there is the issue of ביבש קצירה תשברנה) – תוספות replies: התם טעמא משום דהוו כמו קרבן – The reason they accepted it there because that donation was like a קרבן – ואמרינן (נזיר סב,א) איש איש¹¹ לרבות נכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל:¹² And the גמרא states that the פסוק of איש איש includes gentiles, that they too may offer pledges and gifts for קרבנות just like ישראל.

SUMMARY One may accept money from an עכו"ם to distribute for צדקה (to עכו"ם) if it is for שלום מלכות. One may even distribute it for ישראל if otherwise it would be גניבת דעת (as in the case of מצוה רבה). Donations to a ביכנ"ס may be accepted from עכו"ם because it is like bringing a קרבן, which עכו"ם may do.

THINKING IT OVER

1. According to the מסקנא of תוספות did רב יוסף redeem שבויי ישראל or שבויי עכו"ם?¹³
2. Why did not רב יוסף redeem שבויי עכו"ם (if we he assume he was פודה שבויי ישראל)?¹⁴
3. רש"י stated that רב יוסף could not have redeemed שבויי עכו"ם because it would be גניבת דעת.¹⁵ Seemingly, since איפרא הורמיז told רב יוסף to use the money for a מצוה רבה, if רב יוסף would have used it to be פודה שבויי עכו"ם (which is definitely not a מצוה רבה) it would be גניבה ממש, not merely גניבת דעת!¹⁶

footnotes: ¹ פסוק יא. ² The גמרא there relates that (the same) איפרא הורמיז sent to רב אמי four hundred זוזים, but he did not accept them. She then sent it to רבא who did accept it. רב אמי took umbrage and said to רבא do you not follow the פסוק of ביבש קצירה תשברנה, meaning (see רש"י there ד"ה ביבש) that when the זכות of צדקה will wither away from the gentiles, then the gentiles will break. By accepting from them money for צדקה we are giving them additional power. [The simple translation of the פסוק is; when its branch will wither, it will break.] ³ איפרא הורמיז was the king’s mother; had she been slighted it would cause negative repercussions for the Jews. ⁴ See previous footnote # 2. רבא accepted the money from איפרא הורמיז because of שלום מלכות. ⁵ Giving the money to עניי עכו"ם is not considered a זכות for the giver (see ר' גרשום on יא,א ד"ה לעניי). See however בל"י who maintains that if giving לעניי עכו"ם is not considered צדקה at all then why is it necessary to state that רבא (and רב יוסף) accepted the money משום שלום מלכות. This would seemingly proof the צדקה לעניים is a מצוה however it is less of a מצוה than giving it to עניי ישראל therefore [combined with שלום מלכות] they were permitted to distribute it. ⁶ See הגהות הב"ח (and others) who amend the text to read הקונטרס דרב יוסף קבלה הכא משום; see רש"י יא,א ד"ה דלא סיימוה. ⁷ This should (seemingly) be amended to read שאמרה. ⁸ The גמרא there explains the ruling of the משנה why one may not send to an עכו"ם a ירך חתוכה with the גיד הנשה remaining inside, because the עכו"ם will presume that the ישראל took the trouble to remove the גיד (making it fit [even] for the ישראל) and then because of his friendship with the עכו"ם he gifts it to him, when in fact he did not remove the גיד. This is גניבת דעת of a נכרי which is also אסור. See ‘Thinking it over # 3. ⁹ See מהר"ם, that it is not usual for ישראל to be פודה שבויי עכו"ם (as opposed to being מפרנס עני עכו"ם). See (however) ‘Thinking it over’ # 2. ¹⁰ The טייעא (presumably) had no connection to the government. ¹¹ The פסוק in ויקרא (אמור) כב,יח states איש איש וגו' אשר יקריב קרבנו וגו'; the extra איש includes עכו"ם. ¹² See הגהות אשר"י אות לו that נדרים ונדבות are not לכפר (they are voluntarily) therefore they do not add זכותים, however צדקה is מכפר (see later י,ב where ר' יוחנן בן זכאי states כך צדקה מכפרת על אומות העולם), therefore one should refrain from having the עכו"ם give צדקה. Donating to a shul is like a קרבן but not like צדקה. ¹³ See נח"מ. ¹⁴ See נח"מ. ¹⁵ See footnote # 8 ¹⁶ See בל"י אות קעט.