אי לאו דכותי חבר הוה לא הוה מחתים ליה מקמיה—If the כותי was not a חבר he would not have allowed him to sign above him

OVERVIEW The גמרא explained that our משנה (which rules that a כותי is כשר for עדות גיטין and שחרורי עבדים) follows the view of ר' אלעזר (who generally maintains that כותים are suspect of not keeping the תורה laws). However, our משנה is discussing a case where the ישראל allowed the כותי to sign before him, indicating that the כותי is a trusted person. תוספות explains why this is sufficient.

תוספות asks: תימה אם כן כוליה שטרא מתקיים אפומא דחד ישראל דחתים לבסוף¹ – It is astounding! If indeed this is the reason the שטר is כשר, it turns out that the entire שטר is substantiated based on the ‘mouth’ [testimony] of the single ישראל who signed last! תוספות answers: ויש לומר דאין לחוש כיון דהאי כותי כשר מדאורייתא דגרי אמת הן:² And one can say; that there is no concern since this כותי is כשר מן התורה to be a witness for the כותים were true converts.

SUMMARY כותים are גרי אמת and are כשר מדאורייתא (as long as they are not suspect).

THINKING IT OVER How does תוספות answer resolve the initial difficulty?³

footnotes: ¹ We cannot rely on the testimony of the כותי since he is suspect of lying. The only reason we accept his testimony is because the other witness (the ישראל) is testifying (implicitly) that the כותי is an honest person. We are therefore relying totally on the testimony of one witness (אפומא דחד ישראל). ² The כותים went though a proper conversion (according to this answer in תוספות). Therefore מדאורייתא they are כשר for עדות. The רבנן decreed that the כותים are פסול לעדות, since there are suspect of testifying falsely. However, once we ascertain that this כותי is honest, there is no more תקנת חכמים that he is פסול; he retains his דאורייתא status of being an עד כשר. [The רבנן enacted their ruling in this manner that it can be repealed if we know the כותי is honest.] ³ See סוכ"ד אות כד.

רבא אמר לעולם תרי כולי—רבא said, really it is two, etc.

OVERVIEW רבא maintains that according to ר"ג a גט with two עדי כותים is כשר; presumably because the כותים were אחזוק that they testify honestly. תוספות explains why the כותים are not כשר by שאר שטרות (according to ר"ג).

And according to ר"ג it will be necessary to assume that (according to רבא) the כותים were presumed to be honest in regards to גיטי נשים, but were not presumed honest regarding other שטרות.¹

SUMMARY The כותים were אחזוק regarding גיטי נשים to testify honestly, but not by שאר שטרות.

THINKING IT OVER

1. תוספות writes that לא אחזוק בהא (regarding שאר שטרות).² Perhaps ר"ג is of the opinion that even by שאר שטרות the כותים are כשר לעדות and ר"ג argues with the ת"ק of our משנה regarding שאר שטרות as well, for the כותים are אחזוק by all שטרות?!³
2. With whom does ר"ג agree, regarding the מחלוקת by מצת כותי?⁴
3. Why do the חכמים argue with ר"ג regarding עדי כותים by גט, since ר"ג maintains that by גט they are אחזוק?⁵

footnotes: ¹ Therefore ר"ג agrees with the ת"ק that by שאר שטרות the כותים are פסול לעדות. See ‘Thinking it over’ # 1. ² See footnote # 1. ³ See אמ"ה # 41-42. ⁴ See נח"מ. ⁵ See אמ"ה # 43-44.

חספא בעלמא הוא—It is merely a potsherd

OVERVIEW Our משנה states that all שטרות (except גיטי נשים ושחרורי עבדים) are כשר even if they were presented and signed by ערכאות של עכו"ם. The גמרא asked how a שטר מתנה, which transfers the property, can be effective (since there were no עדי ישראל); it is a חספא בעלמא. רש"י explains¹ why the גמרא did not establish that the משנה is discussing a case where there were עדי מסירה ישראל. However, תוספות rejects sרש"י' explanation and offers one of his own.

פירש בקונטרס דהוה מצי לשנויי בעדי מסירה ורבי אלעזר היא – רש"י explained that the גמרא could have answered that there were עדי מסירה on this שטר מתנה and the משנה is according to ר"א who maintains עדי מסירה כרתי.² The reason the גמרא did not offer this answer is – אלא דשינויא דחיקא הוא – Only because it is an awkward answer; רש"י explains why this is considered a שינויא דחיקא – דהא לעיל³ פרכינן עלה מדסיפא רבי שמעון בשטתו דרבי אלעזר – Because previously when the גמרא attempted to establish our משנה (of כל השטרות העולים בערכאות וכו') according to ר"א, the גמרא challenged this assumption, saying, ‘since the תנא of the סיפא of this משנה (who maintains that all שטרות העולים בערכאות are כשר even גיטי נשים) is ר"ש who follows the view of ר"א (regarding ע"מ כרתי) – מכלל דרישא לאו רבי אלעזר – We can infer that the ת"ק of the רישא disagrees with ר"א and maintains עדי חתימה כרתי’. Therefore, רש"י concludes that to establish the ת"ק of our משנה according to ר"א is a שינויא דחיקא. תוספות disagrees with פירש"י: וקשה דאדרבה תירוץ דבעדי מסירה ורבי אלעזר נשאר לפי המסקנא⁴ – And it is difficult to accept this explanation, for on the contrary this answer that our משנה (of ערכאות) is in a case where there are עדי מסירה and we are following the view of ר"א, this answer remains according to the conclusion of the גמרא previously – דמשני כי קתני מילתא דליתא בקדושין – For the גמרא answered that the ברייתא teaches (the similarity between גיטי נשים and שחרורי עבדים) only the similarities which is not found by קידושין. This proves that we are following the view of ר"א regarding ע"מ כרתי – דאי בלא עדי מסירה וכרבי מאיר אפילו בקדושין פסלינן ערכאות מדאורייתא⁵ – For if our משנה (of ערכאות) is in a case where there are no ע"מ and according to ר"מ (who maintains עדי חתימה כרתי) then even by a שטר קידושין we will disqualify מדאורייתא a שטר קידושין which was signed בערכאות. Therefore we must say that according to this answer we maintain that ע"מ כרתי like ר"א.⁶ תוספות offers his explanation why we could not answer עדי מסירה ואליבא דר"א: ואומר רבינו יצחק דכי היכי דפסלינן בגט אף בעדי מסירה ושמות מובהקים⁷ – And the ר"י answers that just as we invalidate a גט which was signed by ערכאות even if there were ע"מ and שמות מובהקים; the reason is – משום דלמא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי מסירה ישראל⁸ – Because we are concerned that perhaps we will come to depend on the ערכאות even without the Jewish ע"מ – הכי נמי פסלינן בשטר מתנה⁹ – Similarly we also disqualify ערכאות by a שטר מתנה as well, even if there are עדי מסירה ישראל. תוספות explains what is the concern by שטר מתנה signed by ערכאות:¹⁰ ולא תיקנו¹¹ חכמים להאמינם אלא בשטרי מלוה ומכר שהן לראיה – And the חכמים never instituted to believe ערכאות except for notes of loans and sales, which these notes are merely used for proof – ואין נעשה על פי עדותן שום קנין¹² – And no acquisition is accomplished by the testimony of the ערכאות – אבל שטר מתנה אין כשר לקנות בו מדאורייתא – However a שטר מתנה is not fit מדאורייתא to acquire something with it – אלא אם כן יש עדים כשרים בשעת מסירה¹³ – Unless there are proper Jewish עדים at the time of transferring the שטר. תוספות explains that עדי מסירה (or its equivalent) is necessary by a שטר מתנה: ואפילו אם נאמר¹⁴ ששטר מתנה שחתמו בו ישראל כשר לקנות בו בלא עדי מסירה¹⁵ – And even if we were to say that a שטר מתנה which Jewish witnesses signed is כשר to acquire with it (even) without עדי מסירה (nevertheless, this does not contradict the premise mentioned above that there is a need for עדי מסירה in order to be קונה with a שטר מתנה, because) – היינו משום שידוע על ידי עדי חתימה שהן כשרים מן התורה¹⁶ – That is because it is known through the עדי חתימה who are כשר מן התורה – שבא השטר מיד הנותן ליד המקבל¹⁷ – That the שטר passed from the giver to the recipient – וכן כשר בהודאת נותן שהוא כק' עדים – And similarly a שטר מתנה (without עדים¹⁸) is כשר if the grantor admits that he transferred it to the recipient, for his admission (to his own detriment) is considered the **equivalent to (**the testimony of) a hundred witnesses. In all these cases the שטר מתנה is effective since there is the equivalent of עדי מסירה. אבל בשטר שחותמין בו עובדי כוכבים – However, by a שטר which עכו"ם sign – שאין בו לא עדי מסירה ולא עדי חתימה שכשרים להעיד ולא הודאת בעל דין – In which there are no עדי מסירה and no עדי חתימה who are fit to testify, and no admission of the grantor, this type of שטר מתנה – לא חשוב שטר לקנות על ידו¹⁹ ולא הוי אלא חספא בעלמא – Is not considered a שטר with which to acquire anything, but rather it is a חספא בעלמא. Therefore even if there were עדי מסירה, the שטר מתנה would not be effective because we are concerned that they may mistakenly use the ערכאות without עדי מסירה ישראל, which is ineffective. תוספות rejects a possible alternate explanation why a שטר מתנה which is signed by ערכאות is a חספא בעלמא (and עדי מסירה are insufficient): אבל אין לומר דלהכי חשיב ליה חספא בעלמא – However one cannot answer that the reason the שטר מתנה is considered a חספא בעלמא is – משום דמתניתין כיילא שטר מתנה בהדי שאר שטרות – Because since our משנה included שטר מתנה together with all other שטרות – דכשרים אפילו כתיבתן וחתימתן עובדי כוכבים דהשתא לא מהני עדי מסירה מידי – Which are כשר even if they were written and signed by עכו"ם, ²⁰ so that now the עדי מסירה will not accomplish anything²¹ – תוספות rejects this explanation: דהא בברייתא דבסמוך²² כולל יחד כל השטרות דכשרים בערכאות ואפילו גיטי נשים – For the ברייתא shortly includes together all the שטרות that are כשר by ערכאות, even גיטי נשים – ואפילו הכי לא מכשרינן בגיטין אלא בכתיבת ישראל ובעדי מסירה – But nevertheless we do not validate the גיטי נשים unless it was written by a ישראל (for a גט requires כתיבה לשמה) and there were עדי מסירה – ובשאר שטרות כשר בכל ענין²³. ר"י: And by the other שטרות it is כשר in any manner (even if it was written by עכו"ם, and without עדי מסירה). [The above is the view of] the ר"י.

SUMMARY Even according to ר"א a שטר מתנה that was signed by ערכאות and there were ע"מ ישראל would be פסול (if not for דינא דמלכותא) because of the concern that there may not be ע"מ ישראל and then it is פסול since the ערכאות have no power to effect a קנין.

THINKING IT OVER

1. תוספות proposes an explanation why we do not establish the case of מתנה with ע"מ, because since the משנה includes שטר מתנה with other שטרות where it is כשר even if they were written and signed by עכו"ם, in which case ע"מ are of no avail.²⁴ Why could not have תוספות simply said since he includes מתנה in שאר שטרות, and by שאר שטרות there is no need for ע"מ, therefore we must say that שטר מתנה is also כשר without ע"מ?²⁵
2. Why is a שטר מתנה which is signed by ערכאות (so we know that the נותן gave it to the מקבל)²⁶ different than הודאת נותן which is sufficient?²⁷

footnotes: ¹ ד"ה תני. ² This would explain why it is a valid שטר מתנה, for the עדי מסירה make the קנין effective. ³ ט,ב (on the very bottom). ⁴ (Top of) י,א. ⁵ The similarity between גיטי נשים and שחרורי עבדים regarding פסול ערכאות is one of the three similarities mentioned in the ברייתא. The גמרא concluded that the ברייתא mentions only those similarities which are not shared by קידושי אשה. If we maintain that the פסול ערכאות is with עדי מסירה ישראל, then we can say that by קידושין it will be a valid קידושין (since עדי מסירה כרתי [and we cannot be מבטל these קידושין, since מדאורייתא she is מקודשת]), however by גיטי נשים the חכמים were גוזר (that it is not a valid גירושין and she needs a new גט) so we should not depend on the ערכאות (see רש"י י,א ד"ה מילתא, בסופו). If however we follow the view of ר"מ that עדי חתימה כרתי, then just as גיטי נשים ושחרורי עבדים are פסול, the same will apply to קידושי אשה בשטר ערכאות. ⁶ Even though this merely proves that the תנא of the ברייתא must follow the view of ר"א, but not necessarily the תנא קמא of our משנה (as רש"י points out in the parenthetical remark), nevertheless once we see that the גמרא accepts this answer, it cannot be considered a שינויא דחיקא (see מהרש"ל). ⁷ See י,א and יא,א that שמות מובהקים are names used exclusively by עכו"ם, where there is (seemingly) no concern that we will assume that they are ישראלים. ⁸ If we will allow this גט (which was signed by the ערכאות) to be כשר since there are עדי מסירה ישראל, it is possible that people will mistakenly assume that it is כשר because the ערכאות are כשר לעדות and will permit such a גט even if there are no עדי מסירה ישראל, but only עדי מסירה עכו"ם. In such a case the גט is פסול מדאורייתא. ⁹ The reason it is פסול is because we are concerned that people will use ערכאות for a שטר מתנה even without עדי מסירה ישראל. ¹⁰ תוספות is (perhaps) responding to the question that just as the חכמים were מתקן to accept the testimony of ערכאות regarding a loan or a sale (see following footnote # 11), why cannot we accept their testimony regarding a מתנה. Concerning a גט it is understood that since they are פסול לעדות there can be no גט and the חכמים cannot change this rule and permit an אשת איש to marry; however concerning money matters; just as we believe them regarding מלוה we should also accept their testimony regarding a מתנה. ¹¹ It is evident from the words תיקנו חכמים that (even) regarding a מלוה the ערכאות are not כשר מדאורייתא; however, the חכמים were מתקן (because of שלום מלכות) that their testimony be accepted. ¹² תוספות is answering that concerning verification of an act (a שטר ראיה), such as a loan or a sale (where no עדי מסירה are necessary) and the transaction is accomplished without the שטר (by the transference of money for instance), the חכמים were willing to grant the power to the ערכאות to verify the transaction (because they are saying the truth, and they do not create any change in ownership). However by a שטר מתנה which is a שטר קנין (where עדי מסירה are necessary), the חכמים were reluctant to give the ערכאות the power to create a new reality by changing the ownership status of the מתנה from the grantor to the recipient. ¹³ We are now following the view of ר"א that ע"מ כרתי. ¹⁴ See תוספות ד,א ד"ה דקיי"ל towards the end, 'מיהו יש לחלק וכו'. ¹⁵ Seemingly just as by a שטר מתנה without ע"מ (and only ע"ח) it is כשר because we know that there was an intent to grant this gift and the שטר was transferred, similarly since the ערכאות signed on the שטר מתנה we have the same verification that the שטר מתנה was transferred to the recipient. ¹⁶ These עדי חתימה are כשרים מן התורה therefore they can create virtual עדי מסירה (see following footnote # 17), however עכו"ם who are פסול לעדות מה"ת, so even though they are נאמן, nevertheless they cannot create virtual עדי מסירה. ¹⁷ The עדי חתימה sign the שטר מתנה at the request of the grantor of the gift (not the recipient). It is obvious that after they sign it, they give it to the grantor who in turn gives it to the recipient. It is as if the two signers testify that it was in the hands of the grantor and then passed to the hands of the recipient (otherwise, how is the recipient in possession of the שטר מתנה). We have virtual עדי מסירה. ¹⁸ There is a dispute among the commentaries what תוספות means with 'בהודאת נותן'; whether we are discussing a שטר which the grantor wrote or signed or whether we are discussing a שטר מתנה which is not signed at all, merely that the grantor admits to giving this שטר to the recipient. See נח"מ. ¹⁹ See ‘Thinking it over # 2. ²⁰ תוספות assumes that since שטר מתנה is included when the משנה states כל השטרות, therefore the case where שטר מתנה is כשר is in the exact same situation where שאר שטרות are כשר, namely even if כתיבתן וכו' עכו"ם. See ‘Thinking it over’ # 1. ²¹ See the גמרא on יא,א where it questions the utility of עדי מסירה by a שטר פרסאה, since the עדים cannot read the שטר. Therefore we could not have said here that there are עדי מסירה, since even if there were עדי מסירה it would be useless for they cannot read the שטר מתנה, since it was written by the עכו"ם (See סוכ"ד אות מח ע"פ כתב סופר). For alternate explanations see אמ"ה # 95 – 97. ²² יא,א. ²³ This proves that the fact that various שטרות are included does not mean that the inclusive ruling applies to all the שטרות in the same situation. In the ברייתא בסמוך all שטרות are כשר in any event but גט אשה is כשר only בכתיבת ישראל ובעדי מסירה, similarly even though שטר מתנה is included in our משנה with שאר שטרות as being כשר by ערכאות, nevertheless we could differentiate and say the שטר מתנה is כשר only if there is כתב ישראל and עדי מסירה who can read the שטר. Therefore we must revert to the original answer of the ר"י. ²⁴ See footnote # 20. ²⁵ See מהר"ם. ²⁶ See footnote # 19. ²⁷ See נח"מ.

והא לאו בני כריתה נינהו—But they are not people who can effect separation

OVERVIEW Our משנה cites ר"ש who maintains that גיטי נשים that were presented and signed by ערכאות are כשר. The גמרא asks, how can this be since עכו"ם are not בני כריתות; the rules of (קידושין and) גירושין do not apply to them. תוספות states that the גמרא could have asked a different question.

The גמרא could have asked; ‘but they are not people who can testify!’ תוספות does not answer this question.²

SUMMARY עכו"ם are פסול for עדות.

THINKING IT OVER

1. What is the advantage of asking הא לאו בני עדות נינהו; over the actual question of the גמרא that והא לאו בני כריתות נינהו?³
2. Why did not תוספות [also] ask that the גמרא should have asked, 'והא לאו בני שליחות נינהו’ and that it is not לשמה?⁴

footnotes: ¹ At this point (in the question) we assume that עדי חתימה כרתי; those who sign on the גט validate the גט (it is only in the answer where we assume that ר"ש maintains עדי מסירה כרתי). The עכו"ם are not valid עדות to make the גט effective. ² See אמ"ה # 166. ³ See מהרש"א הארוך בדו"מ אות ק'. ⁴ ראה שם ובנח"מ.