הנצוק¹ והקטפרס² ומשקה טופח³ אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה—The נצוק, קטפרת and משקה טופח is a connection neither for טומאה nor for טהרה

OVERVIEW The גמרא cited a משנה that a נצוק, קטפרת and משקה טופח is not considered a connection for טומאה or for טהרה. However, the משנה did not make it clear regarding which laws of טהרה we are discussing. תוספות will offer two general opinions regarding this matter and discuss various laws of מקוואות and טהרה.

פירש בקונטרס⁴ אינו חיבור לטהרה לענין שתי מקוואות שאין באחד מהן מ' סאה – רש"י explained that the meaning of אינו חיבור לטהרה is regarding two מקוואות, where one of them have does not have forty סאה (however the other has מ' סאה) – ונצוק וקטפרס ומשקה טופח מחברן⁵ אינו חיבור⁶ – And a נצוק, קטפרת or משקה טופח joins the two מקוואות, it is not considered a joining and the מקוואות remain פסול.**** תוספות asks on פירש"י: וקשה לרבינו תם דעד כאן לא נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה בפרק אין דורשין (חגיגה יט,א) – And the ר"ת has a difficulty with פירש"י; for the dispute between ר"מ and ר"י in פרק אין דורשין was limited to a specific case – גבי ג' גוממיות העליונה עשרים והתחתונה עשרים ובאמצעית ארבעים – Regarding three pits on a mountainside; the upper מקוה contained twenty סאה, the lower מקוה had also twenty סאה and in the middle מקוה there was forty סאה – וחרדלית של גשמים עוברת ביניהם⁷ – And a stream of rainwater passed over all of the three מקואות joining them together; in this case there is a מחלוקת between ר"מ ור"י. It is limited however- אלא בטובל בעליונה אי אמרינן גוד אסיק⁸ – Only to a situation where one immersed himself in the uppermost מקוה; their מחלוקת is whether we say גוד אסיק – אבל בתחתונה כולהו⁹ מודו דעלתה לו טבילה דאמרינן גוד אחית¹⁰ – However if one immersed himself in the lowest מקוה all agree that the טבילה is effective for we say גוד אחית – אלמא קטפרס חיבור והכא משמע דאינו חיבור כלל¹¹ – It is evident from that גמרא that קטפרס is a חיבור; however from our גמרא here (according to פירש"י) it seems that it is not a חיבור at all! תוספות answers: ואומר רבינו תם דהכא מיירי דוקא בשתי גוממיות שבזו עשרים ובזו עשרים¹² – And the ר"ת explained that here (by נצוק וקטפרס) we are discussing specifically a case where the two pits have each only twenty סאה – דליכא מקוה שלם באחד בפני עצמה דלא הוו חיבור ואין מטבילין אפילו בתחתונה¹³ – So there is no complete מקוה in either of them by itself, therefore the קטפרס is not a חיבור and one is not טובל even in the lower one (where presumably we could have said גוד אחית) – אבל התם דאיכא באמצעית מקוה שלם לכולי עלמא מטבילין בתחתונה ובעליונה פליגי – However there where the middle מקוה is complete, everyone agrees that we may טובל in the lower מקוה (because of גוד אחית) and they argue whether we can be טובל in the upper מקוה (because of גוד אסיק) – ודוקא נקט אמצעית – And he specifically mentioned the middle מקוה which had forty סאה – אבל שתי גוממיות שאין בשום אחת מקוה שלם לכולי עלמא אין מטבילין אף בתחתונה – However two pits which neither of them have a complete מקוה; one may not be טובל even in the lower מקוה**.** In summation: מקוואות which do not have מ' סאה cannot be combined through a קטפרס in any case; however if one מקוה has מ' סאה, then it can be combined (according to ר"מ ור"י) with the lower מקוה (through גוד אחית) and (according to ר"מ) even with the higher מקוה (through גוד אסיק). תוספות asks: עוד הקשה דהכא קאמר דקטפרס לא הוי חיבור – The ר"ת also asked; that here the משנה states that קטפרס is not a חיבור – ובסמוך קאמר רבי יהודה אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור¹⁴ – And shortly ר"י states, ‘if the feet of the first person are touching the water of the מקוה, even the second person is טהור; indicating that קטפרס is a חיבור – והך דנצוק רבי יהודה היא דהא מסקינן לענין מקוואות ורבי יהודה היא¹⁵ – And this משנה of נצוק והקטפרס וכו' follows the view of ר"י, for the גמרא shortly concludes that the משנה is regarding מקוואות according to ר"י.¹⁶ We have here a contradiction (in the view of ר"י) between the משנה of הנצוק (that קטפרס is not a חיבור for מקוואות) and the משנה of רגליו של ראשון וכו' (which indicates that קטפרס is a חיבור)! תוספות answers: ואומר רבינו תם דכיון שהמים שעל הראשון סופן ליפול ולירד למקוה הוי קטפרס חבור¹⁷ – And the ר"ת says that since the water which is on the first person will eventually fall into the מקוה, therefore קטפרס is a חבור in that type of case. תוספות differentiates between a נצוק and a קטפרס: ומיהו נצוק גרוע מקטפרס לפי שהקילוח של הנצוק עומד באויר– However the connectivity of a נצוק is inferior to a קטפרס, because the flow of the נצוק is suspended in the air – ולא הוי חבור אפילו סופו ליפול כדמשמע בפרק בתרא דעבודה זרה¹⁸ (דף עב,ב) – And so it will not be a חבור even if it will eventually fall into the lower receptacle¹⁹ as is indicated in the last פרק of מסכת ע"ז. תוספות anticipates a difficulty: והא דדייק התם גבי כותי דאנח ידיה אבת גישתא²⁰ ואסריה רבא לכולי חמרא²¹ – And that which the גמרא infers there in מס' ע"ז regarding the case of a כותי who placed his hand on the בת גישתא, and רבא forbade the entire wine; from this ruling of רבא the גמרא inferred, saying – שמע מינה נצוק חיבור²² – We can derive from this that נצוק is a חבור. This concludes the citation from the גמרא. תוספות continues with his question: אף על גב דהתם הוי קטפרס – Even though that there it was a קטפרס and not a נצוק, for a נצוק is when the flow is in the air. However by the בת גישתא the flow is on the pipe which is a קטפרס, nevertheless the גמרא – דייק שפיר דנצוק הוי חיבור – Properly infers from רבא that נצוק is a חיבור – דכיון דמה שנגע בו הכותי דהיינו בקצה העליון דאין סופו ליפול בתוך חבית – For since that wine which the כותי touched, which is by the upper edge, will not eventually fall back into the barrel of wine – כיון שראשו אחד מונח על גישתא ולהכי לא עדיף מנצוק – Since the other end of the בת גישתא is resting on the גישתא, this type of קטפרס is no better than a נצוק.²³ In summation: תוספות distinguishes between two types of קטפרס. When the קטפרס is סופו ליפול (like the case of רגליו של ראשון וכו') then קטפרס is a חבור; however where אין סופו ליפול (like two מקוואות) then קטפרס is not a חבור. Regarding a נצוק even if סופו ליפול it is not a חבור, since it is באויר. There is equivalence between a נצוק and קטפרס שאין סופו ליפול. תוספות asks: עוד הקשה דהכא משמע דטופח להטפיח²⁴ הוי חיבור ובפרק ו' דמקוואות (משנה ז) תנן – The ר"ת continued to ask that here it seems that טופח להטפיח is a חיבור, but we learnt in a משנה in the sixth פרק of מסכת מקוואות – ומייתי לה בפרק קמא דיבמות (טו,א) ובפרק שלישי דחגיגה (דף כא,ב) – And this משנה is cited in the first פרק of מסכת יבמות and in the third פרק of מסכת חגיגה that – עירוב מקוואות כשפופרת הנוד בעוביה ובחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן²⁵ – The mixture of מקוואות requires that the area where the waters mix together is the size of a pipe which fits into the opening of a leather bottle including the thickness and hollowed out part of the שפופרת which is equivalent to two fingers making a complete revolution within the area of the hole**.** This amount is much greater than טופח להטפיח; how can we reconcile these two conflicting rulings?! תוספות answers: ואומר רבינו תם דנקב בעינן כשפופרת הנוד אבל מים סגי בטופח להטפיח²⁶ – And the ר"ת explained that the hole between the מקוואות must indeed be like a שפופרת הנוד; however the waters that are joining the two מקוואות through the opening of the שפופרת הנוד, an amount of water which is טופח להטפיח is sufficient to combine the מקוואות. We do not require that the entire שפופרת הנוד be filled with water (only the very bottom). תוספות presents a dissenting opinion: ואין נראה לרבינו יצחק דתנן במסכת מקוואות פרק ו' (משנה ט) – And this is not the view of the ר"י, for the משנה in מסכת מקוואות פרק ו' teaches – כותל שבין שתי מקוואות שנסדק לשתי מצטרף – A wall between two מקוואות which cracked vertically, enables the two מקוואות to combine and be considered as one מקוה; however if it cracked – לערב אין מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד – Horizontally they do not combine, unless there is an opening of a שפופרת הנוד in one place – רבי יהודה אומר חילוף הדברים – ר"י maintains the exact opposite; a vertical crack does not combine (unless it is כשפופרת הנוד), but a horizontal crack combines. The משנה continues – נפרצו מלמעלה זה לתוך זה – If the walls broke down completely and there is no wall above the water level, the two מקוואות combine provided that the waters mix with each other – על רום כקליפת השום על רוחב כשפופרת הנוד היינו שתי אצבעות – For a height no less**** than garlic skin and for a width of שפופרת הנוד which is two fingers wide. This concludes the משנה. תוספות continues – אם כן הא דקאמר עירוב מקוואות כשפופרת הנוד מלא נקב מים בעינן²⁷ – If this is indeed so, the משנה which states that עירוב מקוואות is the size of a שפופורת הנוד, the requirement is that the entire שפופות הנוד is filled with water – ובצפין מלמעלה אין צריך אלא כקליפת השום ברוחב כשפופרת²⁸ – For only by a case where the water is flowing above the broken wall, is it necessary only to have water the height of a garlic skin and the width of a שפופרת (but not by a standing wall) – ואי²⁹ במים סגי בטופח להטפיח אלא דנקב הוא דבעינן כשפופרת³⁰ כדפירש רבינו תם³¹ – And if, as the ר"ת maintains that for עירוב מקוואות even a טופח להטפיח of water is sufficient, it is merely that the hole between the two מקוואות is required to be כשפופורת – אם כן אין רוחב המים כשפופרת שתי אצבעות שהנקב עגול והוא צר מלמטה – If this is indeed so there is no water the width of a שפופרת which is the width of two fingers, since the hole is round and is very narrow at the bottom where the water of טופח להטפיח is – כדאמר בשתי אצבעות חוזרות למקומן – As the משנה stated that שפופרת הנוד is the equivalent of the diameter of two fingers (indicating that it is a circle). תוספות presents the view of the ר"י:³² ונראה דדוקא לרבי יהודה סגי בטופח להטפיח – And it is the view of the ר"י that טופח להטפיח is sufficient to combine מקוואות, only according to ר' יהודה (as our גמרא states) – אבל לרבנן צריך כקליפת השום ברוחב שתי אצבעות – However according to the רבנן the height of קליפת השום and the width of two אצבעות are required (even) when the waters rise above the broken wall – וכשכותל מפסיק צריך כשפופרת הנוד שיהא הנקב מלא³³ – However when the wall separates the two מקוואת (the wall is higher than the water level) and there is a hole in the wall below the water level, then it is necessary that the hole of a שפופרת הנוד be entirely filled with water**.** תוספות now offers a different answer for the original question of the ר"ת:³⁴ וההיא דנצוק לפי מאי דמסיק לענין מקוואות ורבי יהודא היא מצי אתיא כרבנן – And that משנה of נצוק (even) according to the conclusion of the גמרא that these laws were taught regarding מקוואות according to ר"י, nevertheless the משנה of הנצוק can be (even) according to the רבנן – דדוקא ההיא דטופח להטפיח חיבור אתיא כרבי יהודה – For only that ruling (of the ברייתא) that טופח להטפיח is a חיבור, is according to ר"י אבל ההיא דנצוק וקטפרס דקתני בה דמשקה טופח אינו חיבור היינו אפילו טופח להטפיח³⁵- However the משנה of הנצוק וקטפרס (even though) it states משקה טופח אינו חיבור (indicating that טופח להטפיח is a חיבור) can be according to the רבנן, for when the משנה states that משקה טופח is not a חיבור it includes even טופח להטפיח. תוספות returns to a previous question of the ר"ת:³⁶ ועוד אומר רבינו יצחק דאפילו רבי יהודה לית ליה טופח להטפיח חיבור ברגליו נוגעות במים- And furthermore says the ר"י that even ר"י who maintains טופח להטפיח is a חיבור in the case of רגליו נוגעת מים, that is – אלא מכח גוד אחית אבל בקרקע שוה דלא שייך גוד אחית בעי קליפת השום – Only because (beside the טופח להטפיח) we can utilize the strength of גוד אחית; however on flat ground where גוד אחית is not applicable then טופח להטפיח is not sufficient rather קליפת השום ברוחב ב' אצבעות is required – ואתיא ההיא דנפרצו זה לתוך זה אפילו כר' יהודה דאיירי התם ברישא – And so the משנה of נפרצו זה לתוך זה can be even according to ר"י³⁷ who is mentioned there in the רישא. ³⁸ In summation: According to the ר"י, the חכמים maintain that נצוק וכו' and משקה טופח להטפיח is not a חיבור. However ר"י maintains that טופח להטפיח and נצוק וכו' is a חיבור ([possibly] only when we can apply the סברא of גוד אחית, otherwise however there is a requirement of [the width of a] שפופרת הנוד). תוספות offers an entirely different interpretation of the משנה הנצוק וכו':³⁹ ורבינו יצחק אומר דההיא דהנצוק וקטפרס לא לענין חיבור מקוואות איירי – And the ר"י asserts that the משנה of הנצוק וקטפרס is not discussing the joining of מקוואות (to give each one a proper שיעור) – אלא לענין השקה⁴⁰ והשתא הוי לטהרה דומיא דלטומאה – But rather the משנה is regarding השקה, and now the word לטהרה in the משנה is similar to the word לטומאה (they are both discussing being מטהר or מטמא water) – תוספות offers a proof for this assertion:** וכן משמע מדקאמר דלמא לענין מקוואות ורבי יהודה היא –** And this is also indicated (that we are not discussing חיבור מקוואות) from the fact that the גמרא (when it refuted the proof from טופח להטפיח) states, ‘perhaps that is regarding מקוואות according to ר"י’ – משמע דעד השתא לא הוה מוקי במקוואות – Indicating that up to this refutation we did not establish these משניות regarding מקוואות (but rather regarding השקה). ⁴¹ תוספות explains the גמרא according to this interpretation: ופשיט דמשקה טופח אינו חיבור לענין השקה⁴² הוא הדין לענין נטילה⁴³ – And the גמרא attempted to resolve the query of אילפא (whether משקה טופח is sufficient to consider it one נטילה) that since מקשה טופח is not a חיבור regarding השקה, the same rule applies that it is not a חיבור regarding נטילה – וקאמר לא צריכא דאיכא טופח להטפיח – And the גמרא responded that the query of אילפא was pertinent (only) in a case where the remaining water was טופח להטפיח and not merely טופח – ובעי הא דקתני דמשקה טופח אינו חבור לענין השקה – And this is the query of אילפא; this which the משנה states that משקה טופח is not a חיבור regarding השקה – אי מיירי בטופח שלא להטפיח⁴⁴ או אפילו בטופח להטפיח⁴⁵ – Is this only in a case where the liquid is טופח שלא להטפיח, or even in a case where the משקה is טופח להטפיח it is not a חיבור – וקאמר הא נמי תנינא דהוי חיבור⁴⁶ – And the גמרא responded that regarding this (whether טופח להטפיח is a חיבור) we also learnt that it is a חיבור – ודחי הא דתנינא דטופח להטפיח דלמא לענין מקוואות ורבי יהודה היא מטעם גוד אחית⁴⁷ – And the גמרא rejected this answer, for that which the ברייתא teaches regarding טופח להטפיח is a חיבור, perhaps that is only concerning מקוואות and it is according to ר"י; the reason it is a חיבור is on account of גוד אחית – אבל לענין השקה אימא דלא הוי חיבור אפילו לרבי יהודה – However regarding השקה I can say that it is not a חיבור even according to ר"י – כמו במקוה בקרקע שוה דליכא גוד אחית – Just like by a מקוה on flat ground where there is no גוד אחית; where ר"י agrees that טופח להטפיח is no חיבור. תוספות returns to the very first question of the ר"ת:⁴⁸ והשתא ההיא דחגיגה לא קשה מידי – And now there is no difficulty at all from the ברייתא in חגיגה⁴⁹ – ומצינו למימר לכולי עלמא מטבילין בתחתונה אפילו ליכא באמצעית מ'⁵⁰ – And we can (even) suggest that everyone (ר"מ ור"י) agrees that one may be טובל in the lower מקוה, even if there is no מ' סאה in the middle מקוה – ונקיט באמצעית מ' לאשמועינן דאפילו הכי קתני בסיפא בתוספתא – And the reason the ברייתא mentioned that the middle מקוה had מ' סאה to teach us that nonetheless the סיפא of this ברייתא in the תוספתא states – וחכמים אומרים אין מטבילין אלא באמצעית⁵¹ – That the חכמים (argue with ר"מ ור"י and) maintain you can only be טובל in the middle מקוה – ואף על פי שיש מ' באמצעית אפילו הכי אין מטבילין בתחתונה וכל שכן בעליונה – And even though there is מ' סאה in the middle מקוה, nevertheless one cannot be טובל even in the lower מקוה (where גוד אחית can apply) and certainly one cannot be טובל in the upper מקוה. תוספות offers an alternate reason why it stated that the middle מקוה had מ' סאה: אי נמי קא משמע לן דלא גזרינן אמצעית אטו אחריני – Or you may also say that the ברייתא is teaching us that one may טובל in the middle מקוה (according to the חכמים) for we do not make a גזירה to prohibit טבילה in the middle מקוה, on account of the other two מקוואות which are פסול (according to the חכמים. תוספות asks one final question: אבל קשה למאי דסלקא דעתין דטופח להטפיח הוי חבור לענין השקה⁵² – However there is a difficulty according to what we initially assumed that טופח להטפיח is a חבור regarding השקה – אלמא בטופח להטפיח אנו מקילין יותר לענין השקה מלענין מקוואות דבמקוה לא הוי חיבור- It is evident that regarding טופח להטפיח we are more lenient concerning השקה (that it is a חיבור) than we are regarding מקוואות, for by a מקוה it is not a חיבור⁵³, however – ונצוק וקטפרס הוי איפכא דבהשקה לא הוי חבור ולענין מקוה הוי חיבור:⁵⁴ Regarding נצוק וקטפרס it is the opposite, for regarding השקה it is not a חבור (as the משנה states) however regarding a מקוה it is a חיבור (as the ברייתא of three pits and the משנה of רגליו נוגעות במים indicate). How could have the גמרא have even a הוה אמינא that טופח להטפיח הוה חיבור is regarding השקה?! תוספות does not answer this question.⁵⁵

SUMMARY The ר"ת maintains that משנה of נצוק is regarding שיעור מקווה. According to the חכמים both נצוק וקטפרס (as well as משקה טופח) are never a חבור. According to ר"י there is a difference, for קטפרס (only) is a חבור if סופו ליפול, or if the higher מקוה has מ' סאה (and according to ר"מ even if the lower מקוה has מ' סאה). Regarding two adjacent מקוואות where the wall is at water level the רבנן require קליפת השום ברוחב ב' אצבעות and ר"י requires טופח להטפיח. If the wall is above the water level, the חכמים require שפופרת הנוד מלא מים, while ר"י requires a hole כשפופרת הנוד and water טופח להטפיח. The ר"י maintains that regarding שיעור מקווה the חכמים maintain that נצוק וקטפרס and טופח להטפיח is never מצטרף. While ר"י maintains that whenever we can say גוד אחית it is מצטרף even if the higher one (or lower one according to ר"מ) does not have מ' סאה. On even ground all agree that נפרצו requires כקליפת השום ברוחב ב' אצבעות, otherwise we require כשפופרת הנוד מלא מים. Regarding השקה all agree that נצוק קטפרס ומשקה טופח is not a השקה. Regarding טופח להטפיח it is not clear what is the view of ר"י (and this is the query of אילפא).

THINKING IT OVER

1. The ר"ת maintains that the משנה of הנצוק וכו' is discussing two מקוואות, which neither has מ' סאה.⁵⁶ The ר"ת also maintains that the משנה of הנצוק is according to ר' יהודה.⁵⁷ How is that טופח להטפיח is a חיבור (as the גמרא cites ההוא לענין מקוואות ור"י היא), and a קטפרס which is much more that טופח להטפיח is not a חיבור?!⁵⁸
2. The ר"ת ask (the first עוד הקשה) a contradiction between the משנה of קטפרס and the משנה of רגליו של ראשון וכו'. The ר"ת stated (to verify the contradiction) that וההיא דנצוק (קטפרס) is according to ר"י.⁵⁹ However, previously when the ר"ת stated the contradiction between הנצוק and ג' גוממיות, the ר"ת did not feel it necessary to mention that נצוק is according to ר"י (who appears in the ברייתא of ג' גוממיות).⁶⁰ How can we explain this?⁶¹
3. The ר"ת asks (the second עוד הקשה) a contradiction between the תנינא that טופח להטפיח is a חיבור and the משנה of שפופרת הנוד.⁶² However it is evident that the תנינא which accepts טופח להטפיח is the view of ר"י however the חכמים disagree. We can say that the משנה of שפופרת is according to the חכמים. What is the question?!⁶³

footnotes: ¹ נצוק is an arc of water flowing in the air from a higher to a lower space such as pouring water from one utensil into another. ² קטפרס is water flowing on a surface from a higher to lower level; a stream down a mountainside. ³ משקה טופח (damp liquid) is liquid which is sufficiently damp to the touch. ⁴ בד"ה אינו חיבור. This is תוספות understanding of פירש"י (based on what רש"י wrote מקוואות and not גוממיות). ⁵ In the case of נצוק, it may be a waterfall which joins a higher (at the top of the waterfall) and lower (at the base of the waterfall) מקוה. A קטפרס would be two מקוואות on a mountainside and a stream flows from the upper to the lower מקוה. משקה טופח would be two מקוואת adjacent to each other and a film of moisture connects them. ⁶ We do not consider these two מקוואות (which are joined by a נקומ"ט) as one מקוה of (more than) forty סאה, but rather as two separate מקוואת with less than forty סאה in one and forty סאה in the other. ⁷ This would be a classic example of a קטפרס. ⁸ The term גוד אסיק literally mean ‘pull it up”. This applies mainly to מחיצות regarding הלכות שבת; that even if the מחיצות do not extend sufficiently we say גוד אסיק to extend the מחיצות upwards. Similarly here (if we say גוד אסיק), it is considered as if the waters of the middle מקוה rise up and join the waters of the upper מקוה (since they are connected by a קטפרס. ⁹ The כולהו refers to ר"מ ור"י, however the חכמים disagree. See later in this תוספות (footnote # 51). תוספות now assumes that the משנה of הנצוק is according to ר"י (see מהר"ם and footnote # 15). ¹⁰ גוד אחית means pull it down (see previous footnote # 8). We consider as if the middle מקוה is lowered into the lowest מקוה and becomes one מקוה with (more than) forty סאה (because of the קטפרס which joins them together). ¹¹ תוספות assumes that since the משנה states קטפרת וכו' אינו חיבור, this refers both to the higher מקוה as well as to the lower מקוה (even though one can argue that the משנה is referring only to the upper מקוה). See מהרש"א [הארוך]. See also ‘Thinking it over’ # 2. ¹² This is not as תוספות assumed initially that one had מ' סאה. See footnote # 4. See ‘Thinking it over’ # 1. ¹³ See בל"י who explains that just like by גוד אחית מחיצתא, we require that there be a proper מחיצה (of י' טפחים) to say גוד אחית (or גוד אסיק) similarly we require a מקוה שלמה to say גוד אחית, but not by a מקוה חסרה. See אמ"ה # 62. ¹⁴ This is a case where there was a מקוה which contained מ' סאה exactly and two people went into this מקוה one after the other, so when the first person left the מקוה wet, there was no longer מ' סאה in the מקוה, nevertheless ר"י rules that if the feet of the first person was touching the water, we say גוד אחית and the second person is also טהור. ¹⁵ The גמרא actually said it regarding the case of טופח להטפיח (but not regarding the משנה of נצוק), nevertheless תוספות now assumes that the תנינא of טופח להטפיח (is not necessarily an independent ברייתא, but) is deriving from the משנה which states משקה טופח אינו חבור, indicating that טופח להטפיח is a חבור. See רש"ש and נח"מ. ¹⁶ See ‘Thinking it over’ # 2. ¹⁷ However in the case of קטפרס where there is merely a stream of water which connects the two מקוואות; but the water of the upper מקוה will not fall eventually into the lower מקוה, therefore we maintain that קטפרס אינו חבור and it is not considered as if the lower מקוה has מ' סאה. ¹⁸ See תוספות חגיגה יט,ב ד"ה בתחתונה that the גמרא in ע"ז rules if one pours from a חבית into a pit of יין נסך, this נצוק cannot render the חבית to be יי"נ since נצוק אינו חיבור. ¹⁹ A נצוק שסופו ליפול has the same status as a קטפרס שאין סופו ליפול; both are not a חבור. ²⁰ A בת גישתא is part of a siphon together with the גישתא. Two pipes (גישתא ובת גישתשא) would be attached together similar to an inverted V; the lower edge of the גשתא was placed in a barrel full of wine, and the lower edge of the בת גישתא was placed in an empty barrel into which the wine would be siphoned off; the upper ends of the גישתא and בת גישתא would be joined to form the apex of the inverted V. One would suck on the lower edge of the בת גישתא (to form a partial vacuum) and the wine would flow from the full barrel through the גישתא and בת גישתא into the empty barrel. ²¹ The כותי placed his hand over the lower end of the בת גישתא, thus cutting off the flow of wine. רבא ruled that even the wine that is still in the barrel is אסור. The גמרא initially assumed because it is connected to the wine which the כותי touched in the בת גישתא. ²² There is a connection between the wine in the barrel and the wine the כותי touched in the בת גישתא. ²³ See footnote # 19. ²⁴ טופח להטפיח means the object is sufficiently wet that when transferred to another object the second object will also feel wet. ²⁵ There must be an opening with a diameter of (at least) two finger widths. See ‘Thinking it over # 3. ²⁶ If the bottom of the שפופורת הנוד opening is barely below the waterline (so that only water which is טופח להטפיח connects the two מקוואות), that is sufficient. ²⁷ If the entire hole of שפופרת הנוד is below the water line, then obviously the entire שפופרת הנוד will be filled with water from both adjoining מקוואות. ²⁸ The משנה teaches us two laws. If the wall is at/below the water level, then קליפת השום ברוחב ב' אצבעות is required. Otherwise (where the wall is still standing) a complete שפופרת הנוד is required. It is self-understood that עירוב מקוואות is easier to accomplish when the wall is down, than when the wall is standing. Therefore if by נפרצו we require רוחב ב' אצבעות, then certainly by שפופרת הנוד we certainly require a width of ב' אצבעות of water. This can only be if (at least half) the שפופרת is immersed in the water. This amount of water is much more than טופח להטפיח. ²⁹ The מהר"ם amends this to ועוד אי; indicating that this is a second difficulty. See מהרש"א הארוך and נח"מ. ³⁰ This is in a case where the wall extends above the water level, but there is a hole כשפופרת הנוד in the wall ³¹ This can be only if the very bottom of the שפופרת is below (or equal to) the water level. ³² The ר"י maintains that טופח להטפיח is not sufficient for עירוב מקוואות. We have to resolve therefore the contradiction between ר' יהודה who maintains טופח להטפיח is a חיבור and the משנה of עירוב מקוואת which requires שפופרת הנוד. ³³ The highest point of the שפופרת הנוד must be below the water level. ³⁴ This is referring to the first ועוד הקשה, where the ר"ת asks that there is a contradiction between the משנה of הנצוק (which states that קטפרס is not a חיבור) and the משנה of רגליו של שני (which states that it is a חיבור). The ר"ת assumed that when the גמרא said לענין מקוואות ור"י היא it was (also) referring to the משנה of הנצוק. See footnote # 15. ³⁵ There is now no contradiction between the משנה of הנצוק which follows the opinion the רבנן (that נצוק וכו' and even טופח להטפיח is not a חיבור) and the cases of ג' גוממיות, and רגליו של ראשון וכו' which follow the view of ר"י (who maintains גוד אחית, etc. and טופח להטפיח as well as נצוק וכו' is a חיבור). ³⁶ This is regarding whether by a שפופרת הנוד it is necessary to be מלא מים or not. The ר"י previously stated that only ר"י is satisfied with טופח להטפיח (as evidenced in our גמרא), however the חכמים required (the width of) a שפופרת הנוד. תוספות now offers an alternate solution. ³⁷ Since the waters of the two מקוואות are on the same level, טופח להטפיח is not sufficient and כקליפת השום ברוח ב' אצבעות is required. ³⁸ In the רישא there ר"י argues with the רבנן regarding נסדק כשתי and נסדק כערב. However the conclusion of the משנה (that by נפרצו a קליפה השום וכו' is required) seems to be אליבא דכו"ע, even ר"י. ³⁹ Until now we assumed (as רש"י, the ר"ת and the ר"י explained) that the משנה of הנצוק is discussing joining two מקוואות that they should have the proper שיעור. The ר"י now offers a different interpretation of חיבור. ⁴⁰ השקה (literally ‘kissing’) refers to the process of purifying water which is טמא by having it touch the waters of a מקוה. One completely immerses a vessel containing the טמא water in a מקוה, and as soon as the water on top of the (open) vessel comes into contact with the מי המקוה, the entire water in the vessel becomes טהור. If however one poured טמא water from a jug into a מקוה (even though the water which falls into the מקוה is טהור, nevertheless) the water which is still in the jug is not טהור even though it is attached to the מקוה by this נצוק. The same applies to a קטפרת and משקה טופח. ⁴¹ If we assumed that הנצוק וכו' is discussing מקוואות, the גמרא should have just said דלמא ר"י היא without mentioning לענין מקוואות; since the גמרא mentions it, this indicates that initially we assumed that it was not לענין מקוואות. ⁴² If there was a thin layer of water (משקה טופח) touching the מקוה, the water which is not touching the מקוה does not become טהור, since מקשה טופח is not a חיבור. ⁴³ If there is only משקה טופח remaining on the half hand that he washed, it cannot be combined with the water with which he is washing the other half of his hand. ⁴⁴ However, by טופח להטפיח it is a חיבור and by נט"י it will be a proper נטילה. ⁴⁵ Therefore by נט"י it would be an improper נטילה. ⁴⁶ The גמרא cited a ברייתא that טופח להטפיח חיבור and the גמרא assumed that this too is regarding השקה. ⁴⁷ According to what the ר"י stated previously (see footnote # 37) that ר"י maintains טופח להטפיח is a חיבור only in combination with גוד אחית, it will be necessary to add that we are discussing טופח להטפיח on a slanted surface. ⁴⁸ From the משנה of נצוק we know that קטפרס is not a חיבור, however in מס' חגיגה regarding the three pits it is evident that קטפרס is a חיבור. ⁴⁹ The משנה of נצוק וקטפרס is discussing השקה (where קטפרס is not a חיבור), but not חיבור מקוואות (where קטפרס may be a חיבור), while the ברייתא in חגיגה (which states that קטפרס is a חיבור) is discussing חיבור מקוואות. ⁵⁰ Provided that together there is מ' סאה, for קטפרס is a חיבור (together with גוד אחית [אסיק]). ⁵¹ See previous footnote # 9. ⁵² See footnote # 46. ⁵³ For we require ב' אצבעות, not just טופח להטפיח. ⁵⁴ This is referring to the views of ר"מ ור"י (but not to the רבנן). ⁵⁵ See תוספות חגיגה כא,ב ד"ה כעוביה. ⁵⁶ See footnote # 12. ⁵⁷ See footnote # 15. ⁵⁸ See נח"מ בד"ה ואומר ר"ת. ⁵⁹ See footnote # 16. ⁶⁰ See footnote # 11. ⁶¹ See מהרש"א הארוך. ⁶² See footnote # 25. ⁶³ See בל"י אות שסט.

הבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו כולי—One, whose head and majority of his body, enters into drawn water or a pure person upon whom**** there fell, etc.

OVERVIEW The ברייתא distinguishes between a טהור (who becomes טמא if נפלו עליו וכו') and הבא ראשו ורובו וכו'. Our תוספות explains this ברייתא.

הכי גרסינן בפרק קמא דשבת (דף יג,ב) – This is how the text reads in the first פרק of מסכת שבת, as we have it here that there is a distinction between הבא (where טהור is not mentioned) and נפלו (where טהור is mentioned) – דעל טבול יום¹ דוקא גזרו בביאה וכל שכן בנפילה אבל טהור דוקא בנפילה² – For only regarding a טבול יום did the חכמים decree that by (partial) immersion in מים שאובים, the טבול יום becomes טמא, and he certainly becomes טמא if three לוגין מים שאובים fell on him; however a person who is (completely) טהור, becomes טמא מדרבנן only if מים שאובים fell upon him, but not if he was בא במים שאובים. וטעמא אומר רבינו יצחק דהחמירו בנפילה משום שמעשה כך היה – And the ר"י explains, the reason the חכמים were stricter regarding נפילה than הבא, is because this is what actually occurred – כדאמר התם והיו (מעבירים על גביהן)³ שלשה לוגין מים שאובין: (ועי' תוספות שבת יג,ב ד"ה וטהור): As the גמרא relates there (in מסכת שבת),⁴ and they would pour on them three לוגין of מים שאובים⁵.⁶

SUMMARY The גזירה of נפילה applies to a טהור and a טבול יום (because שמעשה כך היה); however the גזירה on הבא וכו' is only for a טבול יום.

THINKING IT OVER Is the reason the חכמים did not extend the גזירה by a טהור to הבא ראשו ורובו במים שאובים (to make the גזירה equal for all) because it is a גזירה לגזירה or because it is a גזירה שאין הצבור יכולין לעמוד בה?⁷

footnotes: ¹ A טבול יום is one who immersed himself in a מקוה for טהרה (from a שרץ, etc.) and is waiting for sunset to become completely טהור. A טבול יום cannot eat תרומה (and certainly may not enter the מקדש or eat קדשים) until הערב שמש. ² See רש"י ד"ה הבא, where רש"י states כשהוא טהור; indicating that he disagrees with תוספות. ³ The marginal note amends this to read 'נותנים עליהם', instead. ⁴ דף יד,א. The גמרא there relates (cited here in רש"י ד"ה טמא) that originally people were טובל in caves where the waters were foul smelling and after the טבילה they would pour on their bodies three לוגין מים שאובין to remove the foul odor. Eventually the masses assumed that it was the three לוגין that accomplished the טהרה and not the מקוה. Therefore the חכמים decreed that anyone (not only a טבול יום) who נפלו עליו ג' לוגין מים שאובין should be טמא. However by a טבול יום the חכמים were stricter and extended this גזירה (not only by נפלו, which was the cause of the גזירה, but) to also include הבא וכו' במים שאובים. ⁵ Water which was drawn (שאוב) in a utensil cannot be used to make a מקוה. ⁶ Initially the גזירה should have been limited only to a טבול יום (for he is the one who was טובל from טומאה and we want to assure that it would be a proper טבילה, not with שאובים), however the חכמים extended the גזירה to everyone (even a טהור), as the גמרא states there דאי לא הא (if there would be no decree by a טהור) then לא קיימא הא (the decree by a טבול יום would not be upheld). However, they limited this גזירה to נפילה only, because שמעשה כך היה but not to הבא. ⁷ See תוה"ר and נח"מ.

אבל גט יוצא מתחת ידי שניהם כשר—However if the גט is being delivered from both their hands it is כשר

OVERVIEW The משנה stated if one said בפני נכתב and the other said בפני נחתם, the גט is פסול. רשב"י in the name of ר' יוחנן limited this ruling to a case where only one of them was actually a שליח to deliver the גט; however if they were both שלוחים to deliver the גט it is כשר ([even] if the said nothing). תוספות explains what is meant by גט יוצא מתחת ידי שניהם, and the consequences of this ruling.

תוספות cites פירש"י on מתחת ידי שניהם: מה שפירש בקונטרס¹ ששניהן אדוקין בו לאו דוקא – That which רש"י explained that מתחת ידי שניהם means literally that they were both holding on to the גט, is not precise – שאין צריך שיהיו ממש שניהם אדוקים ואוחזים בגט – For it is not necessary that both of them should be actually clutching and holding on to the גט – אלא ששניהם אומרים שהבעל עשה שניהן שלוחין על כך – But rather it is sufficient if both of them say that the husband made them שלוחין for this purpose of delivering the גט – ואמר להם שניכם הוליכו גט לאשתי ונתנו האחד במעמד חבירו – And the husband said to them, ‘both of you deliver this גט to my wife’, and one of them gave it to the wife in the presence of the other, this is sufficient – כדאמרינן בסוף התקבל (לקמן דף סז,ב) כולכם הוליכו אחד מוליך במעמד כולם – As the ברייתא states in the end of פרק התקבל, if the husband said to a number of people, ‘all of you deliver this גט to my wife’, one delivers it in the presence of all of them. תוספות discusses a different case: ואם האחד שליח והשני מעיד שבפניו נתן הבעל את הגט לחבירו להוליך לאשתו² – And if only one was a שליח to deliver the גט and the second person who accompanied him testifies that the husband gave the גט in his presence to his friend (the שליח) to deliver it to his wife; however the second person was not appointed to be a שליח at all; he merely witnessed the appointment of the שליח – לרבא³ כשר דמה אם יאמרו בפנינו גירשה⁴ – According to רבא the גט is כשר (even if the שליח did not say anything) because of the reason of, what would be if these two would state, ‘he divorced her in our presence’, she would be divorced, and therefore the גט is valid – אבל לרבה⁵ אפילו לאחר שלמדו⁶ אין להכשיר כיון שאין שניהם שלוחים – However according to רבה even לאחר שלמדו we cannot validate this גט since both of them are not שלוחים; only one is a שליח – דדוקא בשניהן שלוחים אמרינן בפרק קמא (לעיל דף ה,א.) דכשר לרבה – For only when both are שלוחים did we say in the first פרק that the גט is כשר (even) according to רבה – משום דבי תרי דמייתי גיטא מילתא דלא שכיחא⁷ היא אבל כהאי גוונא לא: Because it is an unusual occurrence for two people to bring a גט as שלוחים; however in this manner (where only one is a שליח) it is not a מילתא דלא שכיחא and therefore בפ"נ ובפ"נ needs to be said (by the שליח) because of the גזירה שמא יחזור דבר לקלקולו.

SUMMARY גט יוצא מתחת ידי שניהם means they were both appointed שלוחים , even though only one is actually delivering the גט. When only one is a שליח and the other testifies that the husband gave it to the שליח, according to רבא it is a גט כשר, but not according to רבה (since this is not a מילתא דלא שכיחא).

THINKING IT OVER תוספות previously (ה,א ד"ה בי)⁸ stated that there is no difference between רבה and רבא in a case of אתיוהו בי תרי. However, according to our תוספות there is a difference when the second person is not a שליח but testifies that the husband made his friend a שליח, where it is כשר according to רבא but not according to רבה!⁹

footnotes: ¹ בד"ה מתחת. ² ראובן is the שליח and שמעון testifies that the husband gave the גט to ראובן in his (sשמעון') presence. ³ רבא maintains the reason for saying בפ"נ ובפ"נ is in order to be מקיים the גט. In this case we know for sure the husband sent the גט, for both the שליח and his friend are testifying that the husband sent the גט. ⁴ This is the reason רב הונא gave (on דף ה,א) to explain why if two שלוחין brought a גט they are not required to say בפנו"נ. We know with certainty that he made them שלוחין, for they can even effectuate the divorce. ⁵ רבה maintains the reason for saying בפ"נ ובפ"נ is (for קיום and also) to verify that the גט was prepared לשמה. ⁶ לאחר שלמדו refers to the time when the people of חו"ל were aware and observed the laws of לשמה by גט, nevertheless the תקנה of בפ"נ remained (on account of לשמה) because of the concern of שמא יחזור דבר לקלקולו. ⁷ By a מלתא דלא שכיחא, the חכמים were not גזור that שמא יחזור דבר לקלקולו. ⁸ See TIE there footnote # 1. ⁹ See אמ"ה # 94.