ואנחיה בכיסתיה מאי—And he placed it in his wallet; what is the ruling

OVERVIEW אביי asked ר"י what did the חכמים accomplish with their תקנה (of writing זמן בגיטין) in the case of כתביה ואנחיה and in the case of גיטין הבאין ממדה"י, since in both these cases the זמן הכתיבה (והחתימה) predates the זמן הנתינה. There is a dispute between רש"י and תוספות whether these questions were also according to the one who maintains that זמן was instituted because of פירות.

פירש בקונטרס¹ מה הועילו חכמים בתקנתם בין לענין זנות² – רש"י explained that the question is what did the חכמים accomplish with their regulation regarding writing a date in the גט, whether if the תקנה was regarding זנות, or – בין לענין פירות דטרפה לקוחות מיום הכתיבה³ – Whether the תקנה was regarding פירות; it will not accomplish anything in this case, for she will collect the פירות from the לקוחות from the day the גט was written – תוספות anticipates a difficulty (in פירש"י) regarding the question on פירות: אף על גב דלעיל⁴ אמר ריש לקיש דיש לבעל פירות עד שעת חתימה – Even though previously ר"ל ruled that the husband owns the פירות only until the time of signing the גט, but not afterwards, so the woman rightfully collects the פירות from the לקוחות from the יום הכתיבה (והחתימה) – תוספות responds (in defense of רש"י):⁵ הכא מודה דיש לבעל פירות עד שעת נתינה כיון דאי מפייסה תיפייס⁶ – Nevertheless, here in this case of כתביה ואנחיה, (even) ר"ל admits that the husband owns the פירות until the time of giving the גט, since if he will appease her, she will be appeased (and he will not divorce her). תוספות has a difficulty with פירש"י (later): ומיהו ההוא דגיטין הבאין ממדינת הים דפירש בקונטרס⁷ דלתרווייהו פריך קצת קשה⁸ – However, there is a slight difficulty regarding that discussion of גיטין which come from overseas, that רש"י explained that the גמרא asks according to both ר"ל ור"י (פירות וזנות). ‘what did the חכמים accomplish with their תקנה’ – דלמה לא יפסיד משעת חתימה לריש לקיש כיון שאם היתה אצלו היה מגרשה לאלתר⁹ – For why should not the husband lose the פירות from the time of חתימה according to ר"ל, since he would have divorced her immediately if she were near him – תוספות has an additional question on פירש"י (regarding כתביה and מדה"י): ועוד קשה לרבינו יצחק דמה הועילו חכמים בתקנתם משמע – And the ר"י has an additional difficulty with פירש"י; for the question of מה הועילו חכמים בתקנתם, indicates – דהשתא איכא למיחש כאילו לא היה בו זמן – That now by these (two) cases we can be concerned as if there was no זמן – וזה אינו דבאין בו זמן חוששים שלא תפסיד האשה¹⁰ – But this is not so (regarding פירות), for in a case where there is no זמן in the גט, we are concerned that woman should not lose out on the פירות – וחששא דהכא לא משום אשה אלא משום לקוחות¹¹ – However the concern here (in the two cases of כתביה ואנחיה or גיטין הבאין ממדה"י) there is no concern for the woman but rather we are concerned for the לקוחות, therefore the expression מה הועילו חכמים בתקנתם is not appropriate, for the תקנת חכמים of זמן accomplished what it set out to do, namely to protect the אשה. תוספות offers his explanation regarding these two questions: ונראה לרבינו יצחק דהנך תרי¹² פירכי למאן דאמר שמא יחפה¹³ – And it is the view of the ר"י that these two challenges (regarding כתבי ואנחי and גיטין הבאין ממדה"י) are only according to the one who maintains שמא יחפה – אבל למאן דאמר משום פירי ניחא דבדין מפסידין הלקוחות משעת חתימה: However, according to the one who maintains משום פירי it is fine, for the לקוחות legally lose their rights to the פירות from שעת חתימה.

SUMMARY רש"י maintains that the questions on כתביה ואנחיה and גיטין הבאין ממדה"י are on ר"י ור"ל, while תוספות maintains they are only on ר"י.

THINKING IT OVER

1. תוספות writes that it is a קצת קשה regarding פירש"י on the question of גיטין הבאין ממדה"י.¹⁴ Why does תוספות write that it is merely קצת קשה?!¹⁵
2. תוספות writes that these two questions are only according to the מ"ד of שמא יחפה, but not according to the one who says משום פירי.¹⁶ However, previously¹⁷ תוספות wrote that ודוחק לומר דלא פריך הכא אלא למ"ד משום פירי. How is it that here תוספות does not find it a דוחק to say that the question is only according to the מ"ד משום שמא יחפה?!

footnotes: ¹ In our text רש"י mentions this only regarding the discussion of גיטין הבאין ממדה"י, but not by כתביה ואנחיה. ² She will be מזנה after the יום הכתיבה while she still is an א"א and then she will show the גט where the date (falsely) indicates that she was divorced before the זנות. How can we allow such a גט?! ³ She was divorced sometime after the יום הכתיבה, but she will show the גט which indicates that she was divorced מיום הכתיבה and she will collect from the לקוחות שלא כדין! ⁴ יז,ב, see תוספות there ד"ה איפוך. ⁵ See footnote # 12. ⁶ There is no definitive intent of divorce at the time of כתיבת וחתימת הגט. ⁷ ד"ה מה. ⁸ See ‘Thinking it over’ # 1. ⁹ Regarding כתביה ואנחיה we could answer (as תוספות did) that even though ר"ל generally maintains יש לבעל פירות עד שעת חתימה, however here that he is not certainly divorcing his wife (דאי מפייסה תיפייס), therefore he has פירות עד שעת נתינה; however by גיטין הבאין ממדה"י where he would have divorced her immediately had she been here, the regular ruling of ר"ל should apply that יש לבעל פירות עד שעת חתימה, so the woman can be טורף the לקוחות כדין! ¹⁰ They will claim she was divorced later than she actually was. ¹¹ The woman will illegally collect from the לקוחות משעת כתיבה, which is before the נתינה. ¹² תוספות does not accept what he previously stated in defense of פירש"י (see footnote # 5). ¹³ See ‘Thinking it over’ # 2. ¹⁴ See footnote # 8. ¹⁵ See אמ"ה # 18-19 and נח"מ. ¹⁶ See footnote # 13. ¹⁷ תוד"ה גזייה. See TIE there footnote # 7.

הנהו קלא אית להו—These are publicized

OVERVIEW רב אשי explained that there is no concern (of שמא יחפה)¹ by גיטין הבאין ממדה"י (even though the יום הכתיבה precedes the יום הנתינה), because it is well publicized that the יום הכתיבה is not the יום הנתינה. There is a dispute between רש"י and תוספות how this prevents the שמא יחפה.

פירש בקונטרס² דבעיא לאיתויי ראיה אימת מטא גיטה לידה – רש"י explained there is no concern of שמא יחפה (that she will be spared execution), for she is required to bring proof when the גט came into her possession (and up to that date she is presumed to be בחזקת א"א and she will be executed for any זנות prior to that date). תוספות disagrees with פירש"י and asks: תימה דלענין זנות דנהי דידוע שלא בא לידה ביום הכתוב בו – It is astounding! For regarding the זנות, granted that it is known that she did not receive the גט on the written date – מכל מקום יכול לחפות ולומר שנתן לה קודם שזינתה כמו קודם שתיקנו זמן³ – Nevertheless the husband can be מחפה and claim that he gave her the גט, before she was מזנה, just as the husband can be מחפה before the חכמים instituted זמן, by claiming she was divorced before the זנות, and even though he cannot prove it, nevertheless since we are not certain when the divorce took place, we cannot execute her מספק. תוספות offers his explanation why there is no חשש of חיפוי by גיטין הבאין ממדה"י: ואומר רבינו יצחק קלא אית להו כשרואין בזמן שזמן הכתיבה היא קודם המסירה – And the ר"י explains that קלא אית להו means that when בי"ד sees the date, that the date of the כתיבה precedes the date of the מסירה – אית ליה קלא למילתא ומסקי אדעתייהו לידע יום המסירה⁴ – This becomes publicized and they are determined to verify the יום המסירה – תוספות asks: ואם תאמר ובההוא למה תיקנו זמן⁵ – And if you will say; and in this type of גט, which comes ממדה"י why did the חכמים institute זמן (according to the view of שמא יחפה) – תוספות answers: ויש לומר על ידי הזמן יש לו קול לפי שרואים על ידי הזמן שבו שהנתינה אינה ביום הכתיבה- And one can say; it is publicized that the יום הכתיבה precedes the יום הנתינה, only through the זמן which is written in the גט; because they realize on account of the written זמן that it was not given on the day it was written.⁶ תוספות asks (a general question): ואם תאמר ומאן דאמר משום בת אחותו בזמן הזה למה כותבין זמן בגיטין⁷ – And if you will say; and according to the one who maintains that they were מתקן זמן בגיטין because of the concern of שמא יחפה על בת אחותו, why do we write זמן בגיטין nowadays (when there is no דין מיתה, so no concern of שמא יחפה) – דאפילו בזמן הזה משמע דבעי זמן כדתנן (לקמן דף פו,א) ג' גיטין פסולים⁸ – For it appears that even nowadays זמן is required, as we learnt in a משנה that there are three גיטין פסולין and one of them is אין בו זמן. תוספות answers: ויש לומר גזירה שמא יחפה על בניה ממזרים⁹ – And one can say that there is a גזירה that perhaps he will be מחפה on her children who are ממזרים. תוספות offers another answer: אי נמי מהרה יבנה בית המקדש – Or you may also say; the ביהמ"ק will be speedily rebuilt (and all the laws will return including the ד' מיתות), therefore in order not to forget the תקנה of זמן we institute it now as well. תוספות offers a final answer: אי נמי שלא יאמרו זינתה אחר גירושין ויחזירנה¹⁰ – Or you may also say; we write זמן nowadays in order that people should not presume that she was מזנה after the גירושין and he will remarry her – דגרושה שזינתה מותרת לחזור כדאמרינן בפרק ב' דסוטה (דף יח,ב): For a divorcee who was מזנה is permitted to return to her previous husband, as the גמרא states in the second פרק of מסכת סוטה.

SUMMARY גיטין הבאין ממדה"י are כשר for since בי"ד is aware (by the זמן הכתיבה) that this is a predated גט, they will determine when the יום הנתינה is. We write זמן nowadays, to prevent ממזרים בקהל, or מהרה יבנה ביהמ"ק or to prevent a remarriage to an א"א שזינתה.

THINKING IT OVER

1. תוספות proves that nowadays there is a requirement for זמן בגיטין from the משנה of ג' גיטין וכו'.¹¹ Perhaps that משנה (as many other משניות in קדשים וכו') is discussing a previous time when they meted out מיתת בי"ד?!¹²
2. תוספות previously stated¹³ that if there is a חשש of איסור עולמית, then even ר"ל agrees that we are concerned for זנות. According to תוספות last answer of יחזירנה,¹⁴ that is an איסור עולמית, why does not ר"ל agree with ר"י?!¹⁵
3. Why did ר"י chose the reason of שמא יחפה על בת אחותו, why not use one of the reasons תוספות gave;¹⁶ either because יחפה על בניה ממזרים or יחזירנה לאחר גירושין?¹⁷

footnotes: ¹ See previous תוס' ד"ה ואנחיה. ² ד"ה קלא. ³ This is similar to the מחלוקת between רש"י and תוספות mentioned in תוס' יז,ב ד"ה גזייה, where רש"י maintains that once there is the תקנה of זמן she is בחזקת א"א until she proves otherwise, while תוספות maintains that since she is a גרושה לפנינו, she is not בחזקת א"א (See also יז,א תוס' ד"ה משום.). ⁴ Therefore there is no חשש of שמא יחפה, for בי"ד will ultimately verify the יום המסירה. ⁵ בי"ד knows this גט came from overseas, so they know that the יום הכתיבה precedes the יום המסירה and they will verify when the גט was actually delivered to the woman. ⁶ If there would be no written זמן, no attention would be paid to (verify) the יום הנתינה. ⁷ This question (seemingly) has no connection to what was mentioned previously in this תוספות. It is a general question. See מהר"ם שי"ף and פנ"י. ⁸ The proof (that זמן is required בזה"ז) is (seemingly) from the fact that רבי (who lived after the חורבן) stated it in a משנה. See ‘Thinking it over’ # 1. ⁹ If she was מזנה before גירושין and bore children from this relationship, these children are ממזרים and are אסורים לבוא בקהל. We are concerned that he may want to spare them this misfortune and thereby allow פסולים לקהל. See ‘Thinking it over’ # 3. ¹⁰ If there would be no זמן in the גט and her prior husband would want to remarry her, we would permit it, because they can claim the she was מזנה after the divorce; however now that there is a זמן in the גט, it will show whether she was מזנה as an א"א where she is אסורה לבעל ולבועל or whether she was מזנה as a גרושה (where the husband may remarry her). See ‘Thinking it over’ # 2. ¹¹ See footnote # 8. ¹² See נח"מ. ¹³ יז,ב ד"ה זנות. ¹⁴ See footnote # 10. ¹⁵ See תפא"י. ¹⁶ See footnote # 9. ¹⁷ See the רא"ש סי' ד' and in the קרבנן נתנאל אות ח.

השולח גט לאשתו כולי ולגט ישן אין חוששין—One who sends a גט to his wife, etc. and we are not concerned for an ‘old’ גט

OVERVIEW The ברייתא states if one sent a גט to his wife and it took the שליח three months to deliver it to her, she is (nonetheless) required to wait an additional three months to remarry, and (continues the ברייתא) we are not concerned for a גט ישן.¹ Our תוספות clarifies why the ברייתא adds ולגט ישן אין חוששין, which seems out of context.

פירוש² אף על פי שצריכה להמתין שלשה חדשים – The explanation of this ברייתא is that even though she is required to wait three months before she may remarry, however the reason for this waiting – לאו משום דחיישינן שמא בתוך כך יבא³ עליה דהא לגט ישן אין חוששין⁴ – Is not because we are concerned that perhaps in the duration, the husband had relations with her, because we are not concerned for a גט ישן – אלא כדאמרינן לעיל שמא יאמרו שתי נשים בחצר כולי:⁵ But rather the reason she is required to wait the three months, is as the גמרא stated previously that we are concerned that perhaps people will say, ‘two women in one courtyard’, etc.

SUMMARY The reason she waits three months is not because of גט ישן, but rather because people might wonder that שתי נשים בחצר כו'.

THINKING IT OVER Why would we think that she has to wait three months because of גט ישן?⁶

footnotes: ¹ See רש"י ד"ה גט that a גט ישן (which is פסול לכתחילה for גירושין) is where the husband sequestered himself with his wife after the גט was written, but before it was delivered to her. ² The term פירוש is oftentimes used, when there is a difficulty in the פשט. See ‘Overview’. ³ In the תוה"ר it reads שמא חזר ובא עליה, which is more readily understood. ⁴ We are not חושש for a גט ישן; a גט ישן is פסול לכתחילה only if he was certainly מתייחד עמה but there is no פסול לכתחילה if it is merely a חשש of גט ישן. See following תוס' ד"ה המשליש (footnote # 6). ⁵ Here too, people will say two woman both received the גט on the same day and one of them (the woman who received her גט three months after it was written) will be able to marry immediately while the other who received it on the same day (and it was written then as well) will be required to wait three months! It will seem like an anomaly. ⁶ See נח"מ.

המשליש גט לאשתו—One who places in escrow a גט for his wife

OVERVIEW The גמרא cited two ברייתות one regarding השולח גט לאשתו which supports the view of רב that the three month waiting period begins משעת נתינה, and the other ברייתא of המשליש גט לאשתו, which supports the view of שמואל that they begin משעת כתיבה. There is a disagreement between רש"י and תוספות regarding the case of המשליש גט לאשתו (where she is not required to wait) as to the whereabouts of the husband.

פירש בקונטרס¹ והוא הלך לדרכו² – רש"י explained, and the husband went on his way (he was not with his wife) – ובחנם פירש כן אלא מיירי אפילו הוא בעיר – And it was unnecessary for רש"י to explain it thus, but rather the ברייתא is discussing a case even where the husband is in the same city as his wife – תוספות responds to an anticipated difficulty:³ ונקט הך ברייתא המשליש לרבותא דאף על פי שהוא בעיר⁴ – And this ברייתא mentions המשליש (and not השולח, which would indicate that he is elsewhere), to teach us a novelty that even though the husband is in the same city, nevertheless – מותרת לינשא מיד⁵ ואין חוששים לגט ישן⁶ – She is permitted to marry immediately for we are not concerned for a גט ישן – ולעיל נקט השולח לרבותא דאף על פי שאינו בעיר צריכה להמתין⁷ שלשה חדשים: And previously the other ברייתא mentioned השולח to teach us the novelty that even though the husband is not in the same city (so there is certainly no חשש of גט ישן); nevertheless, she is obligated to wait three months (because יאמרו ב' נשים וכו', as the גמרא stated previously).

SUMMARY We are never concerned that perhaps it is a גט ישן,

THINKING IT OVER According to תוספות that the חידוש of המשליש is that even though he is in the city we are not חושש for a גט ישן,⁸ why did the ברייתא need to teach it by המשליש, it could have taught us the same חידוש in a case where the husband wrote the גט and held it for three months before being מגרש with it (without a משליש)?⁹

footnotes: ¹ ד"ה המשליש. ² Presumably (according to תוספות understanding of רש"י) this explains why we are not concerned for a גט ישן (see רש"י ד"ה גט). See ר"ן for an alternate explanation. ³ The two ברייתות argue whether the three months begin משעת כתיבה or משעת נתינה; why is it however that one ברייתא states השולח (which indicates the בעל was not בעיר) and the other ברייתא states המשליש which (in contrast to השולח) indicates that the בעל is בעיר. ⁴ However according to רש"י that the ברייתא of המשליש is when he is not בעיר, why mention המשליש (which indicates that he may be בעיר), it should have said השולח which indicates he is not בעיר. See ‘Thinking it over’. ⁵ This ברייתא agrees with שמואל. ⁶ Both ברייתות (השולח and המשאיל) agree that there is no חשש for a גט ישן. See previous תוס' ד"ה השולח footnote # 4. ⁷ This ברייתא agrees with רב. ⁸ See footnote # 4. ⁹ See תפא"י.

מאימתי כתובה משמטת—From when is a כתובה released

OVERVIEW The laws of שמיטת כספים do not apply to a כתובה.¹ However, if the woman made a partial collection (פגמה) and placed the remainder as a loan (זקפה) owed to her by her husband or his heirs, then שמיטה is משמטת.² According to שמואל it is משמטת if either פגמה or זקפה. Our תוספות applies this to resolve another ruling.

תוספות asks: הא דאמר בריש פרק אף על פי (כתובות נה,א.) תנאי כתובה³ ככתובה דמי לשביעית⁴ – Regarding that which ר' איבו אמר ר' ינאי stated in the beginning of פרק אע"פ, that a תנאי כתובה is like a כתובה for (many things including) שביעית – קשה לרבינו יצחק מאי איריא דאין תוספת כתובה משמטת⁵ – The ר"י has a difficulty with this statement, why is it necessary to teach us that the תוספות כתובה is not משמטת – משום דתנאי כתובה ככתובה דמי והוי כמעשה בית דין⁶ – Because a תנאי כתובה is like a כתובה, so it is like a מעשה בי"ד, this is not necessary – תיפוק ליה דלא משמט כתובה ותוספת מידי דהוה אשכר שכיר⁷ והקפת החנות⁸ – We can derive that כתובה and תוספות כתובה is not משמט because they are similar to the wages of an employee and credit in a store⁹ – דאיכא מאן דאמר במסכת שביעית (פרק י' משנה א') דלא משמט אלא מלוה – For there is one who maintains in מסכת שביעית that only a מלוה is משמט – וכל שכן כתובה ותוספת¹⁰ – And certainly not כתובה and תוספות כתובה – תוספות rejects a possible solution to the question: ודוחק לומר דאתיא כרבי יוסי דפליג התם ואמר דמשמט¹¹ – And it is awkward to assume that the ruling regarding תנאי כתובה is according to ר"י who argues there and maintains that (things other than מלוה) are משמט.¹² תוספות answers (and disagrees with רש"י there): ונראה לרבינו יצחק דהא דקאמר לשביעית היינו שפגמה וזקפה כתובה לרב – And it is the view of the ר"י that when the גמרא said there לשביעית that means in a case of פגמה וזקפה according to רב – או פגמה או זקפה¹³ לשמואל דמשמטת נמי תוספת:¹⁴ Or a case of either פגמה or זקפה according to שמואל; in those instances the תוספות is also משמטת.

SUMMARY תנאי כתובה is not משמט because it is not a loan. If she is פוגם/זוקף the כתובה then even the תנאי כתובה is משמט.

THINKING IT OVER

1. What would be if פגמה וזקפה the תנאי כתובה, would the כתובה be משמטת?
2. According to שמואל (who maintains that זקפה alone is משמט), if she was זקפה only part of the כתובה (not the entire כתובה), seemingly שביעית would be משמט only the part that was זקפה (not the rest), therefore (even) if she was זקפה the entire כתובה, why should it affect the תנאי כתובה?¹⁵

footnotes: ¹ As long as the woman does not make any attempt to collect her כתובה, even though שמיטה occurred many times, the debt of the כתובה is still due to her. ² משמט, משמטת means released. The debtor is released from his obligation to pay the creditor. In our case the creditor is the woman and the debtor is either the husband (if she is a divorcee) or the heirs (if she is a widow). ³ תנאי כתובה (the conditions of the כתובה) refer to any additional obligation placed on (or accepted by) the husband in addition to the basic כתובה obligation of מנה (לאלמנה) מאתיים (לבתולה) such as מזונות or תוספות כתובה. ⁴ שביעית in not משמט (even) the תנאי כתובה (and certainly not the כתובה). ⁵ See פירש"י there ד"ה ולשביעית, who interprets ולשביעית to mean that there תנאי כתובה אינה משמטת.. ⁶ מעשה בי"ד (an act of בי"ד , similar to a court order) is not subject to the laws of שביעית. See שביעית פ"י מ"ב that כל מעשה בי"ד אין משמטין and בפי' הרע"ב that שכיון שפסקו בי"ד על הדמים כגבוי דמי. That is why a כתובה is not משמטת. It appears from the statement of ר"א אמר ר"י that the reason תנאי כתובה is not משמט is (only) because it is ככתובה (which is not משמטת because it is a מעשה בי"ד). ⁷ The employee can collect the wages owed to him even after שביעית. ⁸ The storekeeper can collect the credit (extended and) owed to him even after שביעית. ⁹ In these two incidents there was no loan per se; the employee did not loan the employer his work, and the storekeeper did not loan the shopper his goods. שמיטה applies only to a loan (according to this view). ¹⁰ כתובה and תוספות כתובה are more removed from a loan than שכר שכיר והקפת חנות, for in those cases the creditor (the שכיר and חנוני) gave something to the debtor; however by a כתובה (or תוספות כתובה) the creditor (the woman) did not give anything to the debtor (the husband or heirs), so if we maintain that there is no שביעית by שכר שכיר and הקפת חנות (for the reason mentioned in footnote # 9), then there certainly is no שמיטה by כתובה ותוספות כתובה. ¹¹ It is a דוחק to assume that ר"א אר"י would say a ruling like a יחיד (ר' יוסי), where a רבים disagree with him. ¹² According to ר"י who maintains that שכר שכיר is משמט (in certain instances) it would be possible to say that תנאי כתובה is also משמט (where it not ככתובה דמי and a מעשה בי"ד). ¹³ See ‘Thinking it over # 2. ¹⁴ תוספות explains that גמרא to mean (the opposite) that if she was פוגם and/or זוקף the כתובה then שביעית is משמטת (not only the כתובה, but even) the תוספות (or תנאי) כתובה. ¹⁵ See נח"מ.

אונס קנס ופתוי—Assault, fine and seduction

OVERVIEW The ברייתא mentions three things, אונס קנס ופתוי, that שביעית is not משמט (if לא זקפן עליו במלוה). תוספות explains what קנס is referring to, for seemingly there is קנס by אונס ומפתה as well.¹

קנס הוא מוציא שם רע² ומשום דלית ביה אלא קנס קרי ליה קנס – קנס refers to the case of a מוציא שם רע, and since he is only liable for קנס (there is no additional liability), therefore it is called קנס – אבל באונס³ יש בו בושת⁴ ופגם:⁵ However by אונס there is the liability of shame and depreciation,⁶ besides the קנס, therefore it is referred to merely as אונס (and not as קנס).

SUMMARY A מוצש"ר pays only קנס, while a מאנס pays קנס as well as בושת ופגם.

THINKING IT OVER

1. Why did not the ברייתא state מוציא שם רע explicitly as it states אונס ופתוי?
2. Is שביעית משמט the בושת ופגם or does it have the same rule as the קנס?⁷

footnotes: ¹ If one is מאנס [or מפתה] a נערה בתולה he must pay a fine of חמישים כסף. ² A מוצש"ר is one who claims that his wife was not a בתולה at the time of נישואין (that she was מזנה while she was an ארוסה). If it turns out to be a false claim, then the husband is obligated to pay a קנס of מאה כסף. See דברים (תצא) כב, יג-יט. ³ By פתוי there is also בושת ופגם (see משנה כתובות מא,ב). ⁴ He must pay for the shame the woman endured due to this אונס. ⁵ A woman who is not a בתולה is worth less than a בתולה. The מאנס must pay the difference. ⁶ בושת ופגם are not קנס since they are not a fixed amount as the חמישים (of the מאנס ומפתה) or מאה (of the מוצש"ר), but rather it is assessed individually, therefore it is considered ממון and not קנס. ⁷ See תפא"י.

מה מעשה בית דין נכתב ביום כולי—Just as מעשה בי"ד is written by day, etc.

OVERVIEW מעשה בי"ד may be written by day and signed by night and are כשר, not like other שטרות that need to be signed on the day (date) it was written.¹ תוספות explains why מעשה בי"ד is different.

The reason מעשה בי"ד is כשר even if נכתב ביום ונחתם בלילה is – דמשעת פסק דין איכא קלא² כמו בשטר כדאמרינן בכל דוכתא כשעמד בדין דגבי ממשעבדי:³ Because from the moment the ruling is issued by בי"ד it is publicized, just as if it was written and signed in a שטר (where there is a קול), as the גמרא states continually that once the creditor won his case in בי"ד, he can collect from משעבדי from that point onward, because once בי"ד gave a ruling there is a קול.

SUMMARY A פסק דין creates a קול (without witnesses or the בי"ד signing it).

THINKING IT OVER תוספות explains that the reason מעשה בי"ד are נכתבין ביום and נחתמין בלילה because there is a קול from the time of the פס"ד. If indeed it is so, so why limit it to נחתמין בלילה, it can be (written and) signed any time after the פס"ד?!⁴

footnotes: ¹ A שטר is validated by its witnesses, especially regarding collecting from משעבדי, because the עדי השטר publicize the event. If they signed at night (the next day) it becomes a שטר מוקדם and is פסול, because it gives undue rights to the בעל השטר from the date of the כתיבה which precedes the חתימה. ² The פסק דין of בי"ד (without the signatures) make a קול. Therefore there is no concern of a שטר מוקדם. ³ If someone is owed money not in a שטר (for instance he was a ניזק), he cannot collect his debt ממשעבדי. If however there was a די"ת and a פסק דין that he is owed money then he can collect from the לקוחות who bought the debtor’s property after the פסק דין. ⁴ See תפא"י.

אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה—A כתובה may also be written by day and signed at night

OVERVIEW שמואל rules that just as a מעשה בי"ד can be נכתב ביום ונחתם בלילה, so too a כתובה can also be נכתב ביום ונחתם בלילה. Our תוספות qualifies this ruling somewhat.

יש מקומות שנוהגין לכתוב הכתובה בערב שבת¹ ולחותמה במוצאי שבת – There are places where the custom is to write the כתובה on ערב שבת (when the אירוסין ונשואין take place) and to sign it מוצ"ש – תוספות is not pleased with this custom: ואין נכון לעשות כן משום תוספת² דדלמא³ לית ליה קלא⁴ – And it is not proper to do so, on account of the תוספות כתובה; for perhaps that has no קול – תוספות qualifies his concern: ומיהו היכא דקנו מיניה ליכא למיחש מידי⁵ – However, where the עדים were קונה from the חתן at the time of the wedding (that he obligates himself for the [כתובה and] תוספות כתובה), there is nothing to be concerned about (if it is written on ע"ש and signed on מוצ"ש) –

As רבא(ה) בר שילא said in מסכת ב"ב, ‘if you know on which day you made the קנין, write in the שטר אקנייתא that date on which you made the קנין’.

SUMMARY Whenever there is a קנין בעדים, there is a קול; but not otherwise.

THINKING IT OVER

1. What are the respective explanations of רש"י⁷ ותוס'⁸ why a כתובה may be נכתבת ביום ונחתמת בלילה?
2. Does תוספות rule like שמואל (that כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה) or not?⁹

footnotes: ¹ In those days it was prevalent to have the קידושין וחופה on Friday, so that the שבת meal would serve as the wedding meal, eliminating the need to make an additional festive meal. ² The תוספות כתובה is what the husband voluntarily adds to the required כתובה of מנה מאתיים. ³ On a regular day, there is no concern (regarding the תוספות) if it is נכתב ביום ונחתם בלילה, because presumably they were עסוקין באותו ענין; however here where it was signed מוצ"ש, we cannot say עסוקין באותו ענין. ⁴ The people are aware that a marriage is taking place (there is a קול), therefore the woman may collect her כתובה from the date of the marriage even without the חתימת העדים (see ‘Thinking it over’ # 1), however the לקוחות are not aware if there was a תוספות כתובה or how much it was, so therefore without חתימת העדים there is no קול, and she would collect the תוספות כתובה from the לקוחות from the date of the wedding (Friday) שלא כדין. ⁵ The עדים who perform the קנין make the קול. ⁶ The גמרא is discussing there שטרי אקנייתא that is שטרות that perform a קנין like a שטר מכר or a שטר מתנה. If there was a קנין בעדים that the field was transferred on a certain day, and the שטר was written later, רב"ש instructed the scribes to write the earlier date of the קנין (not the current date; see רשב"ם there ד"ה להנך). This proves that there is a קול from the time of the קנין (for by שטרי מכר, the later לקוחות who bought (from the same seller) after this date are the guarantors of this sale. If the current לוקח loses his field (to a מלוה or a נגזל) he can collect from the subsequent לקוחות). See תוספות there ד"ה אי. ⁷ ד"ה אף. ⁸ See footnote # 4. ⁹ See תפא"י.

אבל עסוקין באותו ענין כשר—However if they are discussing the same topic, it is כשר

OVERVIEW The ברייתא rules that שטרות, which are נכתבים ביום ונחתמים בלילה, are כשר, provided that the people were עסוקין באותו ענין from the time of כתיבה until the time of חתימה.

For since the עדים are prepared to sign, there is already a קול as if they signed, as I explained previously.

SUMMARY עסוקין באותו ענין is כשר because there is a קול (before the חתימה).

THINKING IT OVER Is this rule of עסוקין באותו ענין referring to גיטין, כתובות, שאר שטרות or to all (or some) of the above?²

footnotes: ¹ דף יז,א תוס' ד"ה ריש לקיש. See TIE there footnote # 13 ² See תפא"י.