חיישינן שמא פייס—We are concerned perhaps he appeased

OVERVIEW ר"ל ruled that when ר"ש stated that נכתב ביום ונחתם בלילה it is a גט כשר that is limited to that case only, however, if the חתימה took place ten days later it is not a גט כשר, because we are concerned שמא פייס.¹ Our תוספות qualifies when we are concerned for שמא פייס and when not.

תוספות anticipates the following question: ואין להקשות בגיטין הבאים ממדינת הים ובמשליש גט לאשתו אמאי לא חיישינן שמא פייס And one cannot ask regarding גיטין that come from overseas and by משליש גט לאשתו,² why are we not concerned there that שמא פייס?³ תוספות replies: דהכא הוא דחיישינן טפי לפי שעדיין לא נחתם⁴ וכי מתפייס נמי ליכא קלא⁵ – For only here (where it was נכתב and not נחתם) we are more concerned that he will be appeased because the גט was not signed yet, and also when he is appeased there is no publicity – וכן כי אמר לעשרה חתומו וחתום בי תרי ביומיה דבסמוך⁶ – And similarly the case which the גמרא states shortly, where he told ten witnesses to sign, and only two signed on that first day, in that case as well – רגיל להתפייס כיון דלא חתמו כל הצריכים לחתום וכי מפייס נמי ליכא קלא⁷ – It is usual for the husband to be appeased since all those that were required to sign did not sign, and also when he appeases there is no קול – אבל כשכבר חתמו כל העדים בגט ומזומן לינתן אין רגיל להתפייס – However, in the cases of גיטין הבאין ממדה"י and המשליש גט לאשתו where all the witnesses signed the גט already and it is ready to be given to the wife, it is not usual that he will be appeased – וכשחוזר ומתפייס הכל מרגישין – And when he will retract and become appeased everyone is aware.⁸ תוספות asks: אבל קשה דבפרק כל הגט (לקמן דף כט,ב) גבי ההוא דשדר גיטא לדביתהו – However there is a difficulty, for in פרק כל הגט regarding the incident where a person sent a גט to his wife – ואמר ליה לשליח לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין פריך עלה וניחוש שמא פייס – And he said to the שליח, ‘do not give it to her until thirty days (from now), and the גמרא there asks on this, ‘and let us be concerned perhaps פייס' – וכן אההיא אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש – And similarly the concern of שמא פייס applies to that משנה where a person says, ‘this is your גט if I do not come from now until twelve months’; seemingly in these two cases the גט was already signed and תוספות just concluded that when the גט is signed there is no concern of שמא פייס – תוספות cites how רש"י resolves (part of) this difficulty:⁹ ובקונטרס פירש שם¹⁰ דבשולח גט ממדינת הים ליכא למיחש שמא פייס – And רש"י there explains that by שולח גט ממדה"י there is no concern of שמא פייס דמימר אמר הבעל השליח קדמני וכבר הגיע גט לידה ולא עקר נפשיה מספיקא¹¹ – Because the husband assumes that the שליח preceded me, and the גט is already in her possession, and because of this doubt he will not uproot himself from his place to be מפייס his wife. תוספות acknowledges that this explanation resolves why there is no concern of שמא פייס by גיטין הבאין ממדה"י – אבל מהמשליש גט לאשתו¹² קשה וגם לרבי יוחנן¹³ דהכא¹⁴ – However, there is still the difficulty from המשליש גט לאשתו and from the view of ר"י here in our גמרא – תוספות offers his explanation why these is no concern of שמא פייס, in the (two) aforementioned cases: ונראה לרבינו תם דבהמשליש שהוא עמה בעיר¹⁵ ואינו הולך משם – And it is the view of the ר"ת that by המשליש, where the husband is with his wife in the same city and he is not leaving from there so – מסתמא מחמת קטטה מגרש ומה שקובע זמן בנתינת הגט לצעורה קא מכוין¹⁶ ולא להתפייס- Presumably he is divorcing her because of a conflict, so the reason he is setting a date for the giving is because he intends to cause her pain, but not to appease אבל בהנך דלקמן¹⁷ שהולך משם ואינו אצלה בעיר – However by those cases mentioned later where he is leaving from there and he is not by her in the same city – מסתמא לטובתה נתכוין שלא תתעגן¹⁸ וקובע זמן חיישינן שמא יבא בתוך כך ויתפייס – Presumably his intent is for her benefit that she should not be an עגונא, and that is why he is setting a time for the divorce, in those cases we are concerned that he will come within the allotted time and he will be מתפייס – וכי יתפייס נמי ליכא קלא כיון שאינו מגרשה בשביל קטטה אפילו רבי יוחנן מודה התם: And in addition if he will be מתפייס there will be no קול since he is not divorcing her because of a conflict, even ר"י will admit in those cases, that there is the concern of שמא פייס.

SUMMARY There is the concern of שמא פייס if the גט was not (completely) signed immediately after the כתיבה (according to ר"ל). If the גט was already signed then it depends if his intent was לצערה like המשליש then there is no concern of שמא פייס, however if לטובתה מכוין (like אם לא באתי מכאן וכו') then there is the concern of שמא פייס. By גיטין הבאין ממדה"י there is no concern of שמא פייס because the שליח precedes him.

THINKING IT OVER

1. It seems that by גיטין הבאין ממדה"י even תוספות agrees that we are not חושש for שמא פייס, since the בעל presumes השליח קדמני.¹⁹ However according to תוספות that שמא פייס means that the husband may be מבטל the גט,²⁰ so how is that averted by the argument of שמא קדמני?!²¹
2. It appears from תוספות that we are not חושש for פיוס by המשליש גט לאשתו only in a case where he is עמה בעיר, not otherwise.²² Previously²³ תוספות mentioned that when רש"י stated that משליש is in a case where the husband הלך לדרכו, so תוספות comments that ובחנם פירש כן; however according to our תוספות it is not merely ובחנם פי' כן, but rather we must be discussing only a case where he is עמה בעיר!²⁴

footnotes: ¹ According to רש"י (ד"ה שמא) the concern of שמא פייס is that he was מתייחד with her after the כתיבת הגט, which makes it a גט ישן. According to תוספות (בד"ה שמא) the concern is perhaps the husband was מבטל the גט. ² משליש גט לאשתו means he deposited the signed גט by a third party (המשליש) and instructed him not to give the גט to his wife until a certain time. ³ Perhaps in the duration between the giving of the גט to the שליח or שליש, and the woman receiving it, the husband was מפייס. ⁴ If the גט is not signed it is not finalized in the husband’s mind that he is divorcing her. He may reconsider. ⁵ When the גט is signed the עדים are מוציא a קול that this woman is being divorced (even before she receives the גט). When people notice them reconciling, there is a קול and even if the גט is produced later, it will be challenged, because everyone is aware as to what happened. However, if the עדים did not sign, so people are not aware that there is a divorce process, and they will make no note of the פיוס (they will merely think this is their normal relationship), so when the גט is produced later, no one will comment. ⁶ See bottom of this עמוד. The גמרא there asks how can it be כשר according to ר"ל, there is the concern of שמא פייס [even though there two עדים signed already]. ⁷ See footnote # 4 (& 5). The גט is not finalized since it is as if no one signed. ⁸ See footnote # 5. ⁹ רש"י offers a different explanation why by גיטין הבאין ממדה"י there is no concern of שמא פייס; not because the גט is already signed as תוספות explained previously. ¹⁰ דף כט,ב ד"ה ליחוש. ¹¹ According to רש"י we are always concerned for שמא פייס (even if the גט was signed), except where the שליח left already to deliver the גט. This explains why there is no concern of שמא פייס by גיטין הבאין ממדה"י. ¹² See footnote # 2. ¹³ ר"י rules that even if the גט was not signed until ten days it is still כשר (according to ר"ש). ¹⁴ In these two cases the שליח is not leaving before the husband why is there no concern of שמא פייס (according to רש"י). What is the difference between the two cases (in פרק כל הגט) where we are חייש for שמא פייס, and המשליש גט [and מכאן ועד י' ימים according to ר"י] where we are not חייש שמא פייס. This question is on תוספות (as well). ¹⁵ See תוס' יח,א ד"ה המשליש. See ‘Thinking it over’ # 2. ¹⁶ The reason the husband is not giving her the גט immediately (even though they are both in the same city) is because the husband wants to avenge himself for the difficulty she caused him and exact his retribution by making her wait for the גט. ¹⁷ The cases of ההוא דשדר גיטא לדביתהו and אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש. ¹⁸ The husband is leaving the city and he is concerned that he may not return and his wife will remain an עגונה (a woman who cannot [re]marry because her marital status is unclear), therefore he instructs the שליח not to give her the גט immediately only after a certain amount of time (for he hopes that he will return within the allotted time). ¹⁹ See footnote # 11. See however מהר"ם שי"ף in תוד"ה שמא in the ד"ה שמא פייס ובטל, that תוס' disagrees with this explanation of רש"י. ²⁰ See footnote #1. ²¹ See מהרש"א [הארוך] and נח"מ. ²² See footnote # 15. ²³ דף יח,א ד"ה המשליש. ²⁴ See מהרש"א (הארוך).

שמא פייס—Perhaps he appeased

OVERVIEW ר"ל maintains (according to ר"ש) that if the גט was signed ten days after it was written it is a גט פסול because we are concerned שמא פייס. There is a dispute between רש"י and תוספות as to what is the concern of שמא פייס.

פירש בקונטרס¹ שמא נתייחד עמה והוי גט ישן – רש"י explained that שמא פייס means, perhaps he isolated himself with her, and so it is a גט ישן, which is פסול (לכתחילה) – תוספות disagrees with פירש"י: ואין נראה לרבינו תם דהא בסוף פרק מי שאחזו (לקמן דף עו,ב) קאמר² ולגט ישן אין חוששין – And the ר"ת disagrees, for in the end of פרק מי שאחזו, the ברייתא states, and we are not concerned for a גט ישן – שהרי לא נתייחד עמה ופריך עלה וליחוש שמא פייס משמע³ דתרי מילי נינהו – Because he was not מתייחד with her (this concludes the ברייתא), and the גמרא asks, ‘but let us be concerned שמא פייס’; this (question) indicates that גט ישן and שמא פייס are two separate concerns. תוספות mentions an additional difficulty with פירש"י: ועוד דלמה ליה למיפרך שמא פייס ומשום גט ישן התם דקאי אההיא – And furthermore why is it necessary for the גמרא to ask there שמא פייס, which is פסול on account of גט ישן, since we are referencing that case where he said – דהרי זה גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך שלשים יום ואם לא באתי מכאן עד י"ב חדש – ‘This is your גט as long as I do not appear in your presence for thirty days’, or where he said, ‘here is your גט if I do not come back from now up to twelve months’; to invalidate this גט it is not necessary to say גט ישן and יחוד – כיון דאם בא בלא שום ייחוד בטל הגט⁴ – For since even if he came without any ייחוד the גט is בטל, since he stipulated, I will not be here for (either thirty days or) twelve months. תוספות offers his explanation of שמא פייס: ואומר רבינו תם דשמא פייס דהכא וריש פרק כל הגט⁵ (לקמן דף כט,ב) – And the ר"ת states that שמא פייס which is mentioned here and in the beginning of פרק כל הגט – רוצה לומר שמא פייס וביטל ואמר גט שנתתי בטל הוא⁶ – It means that perhaps he appeased her and nullified the גט, by saying, ‘the גט which I gave is nullified’ – ומיירי הכא כשאמר להם לחתום מכאן עד עשרה ימים או לאלתר – And here (by נכתב ביום ונחתם כו') we are discussing that he told the עדים, either to sign from now up to ten days from now, or he told them to sign immediately – והם לא חתמו עד עשרה ימים ובשעת החתימה לא היה הבעל שם – And the witnesses did not sign until ten days, and when they signed the husband was not present – ולהכי חיישינן שמא פייס וביטל שליחותם ושלא מדעתו חתמו – So therefore we are concerned that שמא פייס and he nullified their שליחות to sign, so they signed without his consent – אבל אם אחר עשרה ימים צוה להם לחתום כשר דאפילו בטל הגט קודם – However if he told them to sign even after the ten days elapsed the גט is כשר, for even if he was מבטל the גט previously, nevertheless – הא קיימא לן כרב נחמן דאמר בריש השולח (לקמן דף לב,ב) דחוזר ומגרש בו – We rule like ר"נ who states in the beginning of פרק השולח that the husband may go back and divorce with the גט which he was previously מבטל.⁷ תוספות differentiates between the שמא פייס here (and in the beginning of כל הגט) with the שמא פייס of מי שאחזו:** ומיהו אההיא דאם לא באתי אינו רוצה לומר שמא פייס ובטל את הגט בדיבור⁸ –** However, regarding that case where he said, ‘it is a גט if I do not come (for twelve months)’, there the גמרא did not mean to say שמא פייס and he was מבטל the גט, by saying the גט is בטל – דכיון דאמר מעכשיו אם לא באתי ולא בא הוי גט מעכשיו אף על גב דבטלו אחר כך⁹ – For since he said, ‘the גט will be effective retroactively as of now, if I do not come’, and he did not come; it will be a גט retroactively from now, even though he was מבטל it later – אלא נתפייס ובא קאמר ומתוך כך בטל הגט¹⁰ – But rather the גמרא meant to say he was נתפייס and therefore he came, and on account of his coming the גט became בטל automatically – ואין מזכיר הפיוס אלא משום שעל ידי שנתפייס חוזר לו ובא – And the גמרא mentions the פיוס, only in order to explain to us that because of the פיוס he retracted and came; the פיוס has no halachic relevance – ומשני באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי שאפילו באתי אם היא תאמר שלא באתי יהא גט – And the גמרא there answered the reason we are not concerned (for שמא פייס and) that he returned, is because we are discussing a case where he said, ‘she is trusted by me to say, ‘I did not come’’, meaning that even if I did come, if she would say that I did not come, it would still be a גט.¹¹ תוספות poses another question on פירש"י: ועל פירוש הקונטרס קשה דמאי משני דאף על גב דאמר נאמנת עלי לומר שלא באתי אצלה – And on פירש"י there is a difficulty, for what does the גמרא answer that he said נאמנת עלי, nevertheless even though he said נאמנת עלי that he did not come near her, nonetheless – אנן חיישינן ולא מהימנינן ליה¹² – We (the בי"ד) are concerned that he did come (and was מתייחד with her), for we do not believe her. תוספות asks a question on פי' ר"ת as well: ומיהו גם על פירוש רבינו תם קשה אההיא דכל זמן שאעבור נגד פניך ל' יום – However, there is also a difficulty on the פירוש ר"ת regarding that case, where the husband said here is your גט as long as I will be not in your presence for thirty days – דמשני באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי – Where the גמרא also answers that we are discussing a case where he said, ‘she is believed onto me to say that I did not come’; this is not a sufficient answer, for – מכל מקום ניחוש שמא בטל את הגט דכיון דלא אמר מעכשיו – Nonetheless we should be concerned that perhaps he was מבטל the גט, since in this case he did not say מעכשיו – ואין הגט חל עד שיעבור מנגד פניה ל' יום ואם בתוך כך בטלו לא הוי גט – So the גט is not effective until he was not in her presence for thirty days, and if he was מבטל the גט before the thirty days, there is no גט, so why are we not concerned שמא פייס?! תוספות answers: ונראה לרבינו יצחק דלא חיישינן לשמא פייס¹³ – And it is the view of the ר"י that we are not concerned for שמא פייס, that perhaps he was actually מבטל the גט – אלא חיישינן משום לעז בעלמא שיוציא הבעל לעז שבטל את הגט – But rather we are concerned for loose gossip that the husband will spread a rumor that he was מבטל the גט, this is the meaning of שמא פייס (here), so therefore – והשתא משני שפיר¹⁴ באומר נאמנת כולי – Now the גמרא properly answers that he said, ‘she is to be believed’, etc. – דכיון שהאמינה עליו שוב לא יוציא לעז דכסיפא ליה מלתא¹⁵ – For since she is believed by him, he will not then be מוציא a לעז for it is embarrassing to him – והשתא משני שפיר גם לפירוש הקונטרס¹⁶ – So now that we say שמא פייס means that the husband will be מוציא לעז, the גמרא answers properly even according to פירש"י – וכן משמע התם מתוך פירושו¹⁷ דלא הוי אלא לעז שהזכיר בדברי המקשה ערעורו של בעל: And it also seems so from פירש"י there that it is only a לעז, for רש"י mentions in the words of the questioner, the husband’s challenge to the גט.

SUMMARY רש"י explains שמא פייס to mean that he was מתייחד עמה and it is a גט ישן. However, תוספות maintains that שמא פייס (usually) means שמא ביטל הגט. In the case of מכאן ועד י"ב חודש, there תוס' admits that שמא פייס merely explains why he returned, but not ביטול הגט.

THINKING IT OVER תוספות explains regarding the case of אעבור מנגד פניך ל' יום, that there is only a חשש of לעז, and therefore since he said נאמנת עלי it is כסיפא ליה מילתא.¹⁸ Seemingly, the לעז which he can be מוציא is that he was מבטל the גט; the נאמנות that he gave her is that לא באתי; how can the נאמנות of לא באתי cause a כסיפא ליה מילתא for ביטול הגט?!¹⁹

footnotes: ¹ בד"ה שמא. ² The ברייתא there states that if a man says, ‘here is your גט if I will not be in your presence for thirty days’, and he went back and forth to her, since he was not מתייחד with her it is a valid גט (when eventually he will be away from her for thirty days) and ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה. ³ The ברייתא concluded ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה; the גמרא immediately asks וליחוש שמא פייס. If פייס means (as רש"י maintains) that נתייחד עמה, the גמרא should have asked מ"ט (אין חוששין); why mention שמא פייס?! ⁴ See רש"ש who maintains that this question is only on the case of ואם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש, where if he comes before the י"ב חודש the גט is automatically בטל. However regarding כל זמן שאעבור מנגד פניך ל' יום there is no time frame when the ל' יום are, so even if he came back and forth many times, nevertheless if later there was a period where he was not there for ל' יום it is a valid גט. See (מהר"ם שי"ף and) בל"י אות תכז. ⁵ The case there is where he gave a גט to a שליח and told him not to give it to her until after thirty days. ⁶ This means that he said it in the presence of his wife or of the שליח, or sent a שליח to his wife or to the שליח הגט to be מבטל the גט in their presence. However he cannot be מבטל שלא בפני השליח והאשה.See later לב,א. ⁷ Similarly here too even though the מינוי of the עדים expired after the ten days, but the גט is still valid (when the husband commissions them again to sign the גט). ⁸ See previous footnote # 6. ⁹ On ר"ח ניסן תשע"ה he said הרי"ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש, and on ר"ח אייר תשע"ה he was מבטל the גט (בפני השליח, or sent a שליח לבטל to her or to the שליח הגט), however he did not appear to her until after ר"ח ניסין תשע"ו, the גט is valid since it is חל למפרע on ר"ח ניסן תשע"ה, before he was מבטל it in אייר תשע"ה. ¹⁰ He violated the תנאי of אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש. ¹¹ He gave her the right (and trust) to override his תנאי and validate the גט, even if he came back. ¹² According to the ר"ת who explains the שמא פייס by the case of מכאן ועד י"ב חודש means that by his coming the גט is בטל because of the תנאי that he made, it is understood why באומר נאמנת עלי the גט is כשר, because he gave her the right to be מבטל the תנאי. However, according to רש"י that there is a חשש of גטן ישן which we the בי"ד are concerned about (שלא יאמר גיטה קודם לבנה), what does it help that he said נאמנת עלי, if we are concerned that it may be a גט ישן! See מהרש"א. ¹³ (Perhaps) the חשש of שמא פייס is only before the wife received the גט, but not after he gave it to her (even if it is with a תנאי). See previous תוס' ד"ה חיישינן. ¹⁴ This is regarding the case of שאעבור מנגד פניך ל' יום, from which there was a question on פירוש ר"ת. ¹⁵ See ‘Thinking it over’. ¹⁶ See footnote # 12. Even in the case of מכאן ועד י"ב חודש we are not concerned that he actually returned, but that he will be מוציא לעז that he returned, in order to cast doubt on the גט. However since he said נאמנת עלי, it is כסיפא ליה מילתא to deny her statement and be מוציא לעז that he returned. ¹⁷ רש"י in גיטין עו,ב ד"ה שמא, states ולאחר זמן אתי בעל מערער ואמר פייסתי. ¹⁸ See footnote # 15. ¹⁹ See בל"י אות תכח.

ואינך מכאן עד עשרה ימים—And the rest, from now until ten days

OVERVIEW The גמרא cites a case where he told ten people to sign a גט; whereupon two signed immediately and the others signed up to ten days later. If we maintain that ten (the extra eight) was meant merely as a stipulation, the גט is כשר. Our תוספות qualifies this ruling.

And each of**** the ten עדים signed**** the גט in the presence of all of them, as רב פפא ruled in the first פרק that the witnesses on a גט cannot sign one without the other(s)**** being present.

SUMMARY All the עדים must be present when any one of the עדים signs (even if we maintain וכולם משום תנאי).

THINKING IT OVER If we maintain שנים משום עדים והשאר משום תנאי, why is it necessary to have them sign זה בפני זה, even if they do not sign זב"ז, it should be כשר. The concern is only if כולכם משום עדים, for the woman may remarry before all the עדים sign; however if השאר משום תנאי, the תנאי can be fulfilled even later!²

footnotes: ¹ When each עד signed all the other nine עדים were present. ² See בל"י אות תלב בד"ה והר"ן and תפא"י.

אי נמי כגון שנמצא אחד מהן קרוב או פסול—Or you**** may also say; for instance on of the them was found to be a relative or invalid

OVERVIEW The גמרא states that there is a difference whether we maintain כולם משום עדים or משום תנאי in a case where one of the עדים was a קרוב או פסול. If we assume משום תנאי it is כשר and if משום עדים it is פסול. Our תוספות explains why we do not ask the עדים what their intention was.

תוספות anticipates a question: דאף על גב דאמרינן (מכות דף ו,א) דשיילינן להו¹ למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו – For even though the גמרא states that we ask them, ‘did you come merely to see, or did you come to testify’ – תוספות replies: הכא לא שייל דפשיטא דחתמו לדעת הבעלים:² Here, however, we do not ask them what their intention was, because it is obvious that they signed according to the wishes of the owners (the husband, who is [writing and] giving this גט)****

SUMMARY We do not ask the עדים whether their intention was for עדות or for תנאי.

THINKING IT OVER What would be (according to either ר"י or ר"ל) if (we asked the עדים and) the קרוב או פסול said I signed it for עדות; or for תנאי?³

footnotes: ¹ The משנה there states that if one of the עדים was a קרוב או פסול the entire עדות is בטל. The גמרא asks so what can we do if קרובים witnessed an act (together with כשרים)? רבא answered that we ask the פסולי עדות what was your intention when you saw this act; did you merely want to see what is happening (in which case they are not עדים, and the עדים כשרים can testify), or did you intend to testify (in which case the entire עדות is בטל). Seemingly here too we should ask them was your intention (by signing) to be עדים (and the גט is פסול) or just to fulfill the תנאי (and the גט is כשר). ² They are merely acceding to the wishes of the husband, whether he wants them for עדים or for a תנאי. They have no interest of their own so there is no point in asking them. ³ See בל"י אות תלד.

אמרי לה פסול דאתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא—Some say it is פסול, for it will become confused with the authenticating of שטרות generally

OVERVIEW According to the one who maintains כולם משום תנאי (in a case where he told ten people to sign the גט), there is a view that if the first two signatures on the גט were from a קרוב או פסול the גט is פסול, because we may confuse this with קיום שטרות דעלמא and assume that there too it is כשר if it was signed by a קרוב או פסול. Our תוספות discusses where a קרוב ופסול may sign on a שטר.

תוספות asks: ואם תאמר מאי שנא מגט מקושר¹ דאמר לקמן בסוף הזורק (דף פב,א) – And if you will say; why is this case different from a גט מקושר concerning which אביי states later in פרק הזורק, that – אי בעי חתים קרוב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף² – If he wishes he may allow a קרוב to sign, whether it is in the beginning, the middle, or the end of the גט (as long as there are two עדים כשרים) – תוספות answers: ויש לומר דשאני גט מקושר דעדיו שלשה ושנים מהן הכשרין חתומין עליו לשם עדות – And one can say; that a גט מקושר is different, for a גט מקושר requires three עדים, but only two of them who are כשר are signing for the sake of עדות – הלכך לא אתי לאיחלופי³ – Therefore there is no concern for איחלופי – אבל הכא שאין צריך כי אם שנים משום עדות – However here (by אמר לעשרה), since only two signatures are required for עדות – יאמרו דשנים הראשונים ודאי הם לשם עדות⁴ ואתי לאיחלופי – People will assume that certainly the first two signed for עדות, and it may cause איחלופי – In summation; תוספות distinguishes between a גט מקושר where the עד פסול does not affect the גט even if he signed first, and a regular גט where it will be invalid if the פסול signed first (according to this אמרי לה פסול). תוספות asks: אבל קשה דאמר חזקיה⁵ מלאוהו בקרובים כשר ומשמע בהדיא בפרק המגרש (לקמן פז,ב) – However there is a difficulty, for חזקיה ruled that if he filled up the empty space with relatives, the שטר is כשר; and it is explicitly indicated in פרק המגרש – דמילתיה דחזקיה גבי מילוי שני שיטין שהרחיק מן הכתב איתמר⁶ – That sחזקיה' ruling was taught regarding the case where he filled up (with קרובים) the two blank lines in which he separated the signatures from the writing of the שטר – תוספות answers; distinguishing between גיטין (where it is פסול) and other שטרות (where it is כשר):** ואומר רבינו תם כיון דעדי הגט אין חותמין זה בלא זה סברי שהראשונים הם עיקר עדות –** And the ר"ת answered; that since the עדים of a גט do not sign one without the other (all עדים must be present when any of them sign), it is logical to assume that the first witnesses to sign are the main עדות – לפי שחתמו הראשונים לפני כל העדים⁷ – Since they signed first before all the other עדים – אבל התם בשאר שטרות כשרואים שקרובים חתומין תחילה – However, there (regarding חזקיה) we are discussing other שטרות (not גיטין), so when they see that the קרובים sign first – יאמרו אותם שמצאו תחילה החתימו תחילה או אחרי כן חתמו למילוי – They will assume that they signed first those that were there first, or that the קרובים signed later to fill up the blank space, but not because they are עיקר העדות. In summation; תוספות distinguishes between שאר שטרות were it does not matter if the פסולים signed first, and גיטין where it is פסול if the פסולים signed first. תוספות qualifies the ruling of our גמרא: ואומר רבינו תם דאפילו מאן דפסיל הכא לא פסיל אלא בתחילה אבל באמצע וסוף כשר⁸ – And the ר"ת ruled that even according to the one who invalidates the גט here, he is not פוסל unless the קרובים signed first, however if they signed in the middle or the end of the other signatures it is כשר – דכיון דלא הוי בתחילה לא אתי לאיחלופי⁹ – For since they did not sign in the beginning it will not come to אחלופי – תוספות anticipates a difficulty: והא דתניא בתוספתא¹⁰ ומייתי לה בריש גט פשוט (בבא בתרא דף קסב,ב) – And regarding that which we learnt in the תוספתא and it is cited in the beginning of פרק גט פשוט – היו לו ארבעה וחמשה עדים חתומים על השטר – He had four or five עדים signed on a שטר – ונמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר¹¹ – And the first two were found to be קרובים or פסולים; the testimony can be sustained with the other עדים – כך היא הגירסא בתוספתא – This is how the text reads in the תוספתא. This would seem to indicate that it is כשר only if the קרובים ופסולים were the first to sign.¹² This seemingly contradicts the ruling of the ר"ת, that on the contrary, in the middle and end there is more reason that it should be כשר – תוספות replies: אומר רבינו תם דנקט שנים הראשונים לרבותא דאף על פי שנראה יותר שהם עיקר העדות – The ר"ת explained that the ברייתא mentioned that the פסולים were the first two, to teach us a novelty, that even though it is readily apparent that these פסולים are the main witnesses since they signed first, nevertheless it is כשר – וכל שכן אם נמצאו אמצעיים או אחרונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר – And certainly if these עדים קרובים or פסולים were found to be the middle or last witnesses, the עדות will be validated by the rest of the עדים כשרים. In summation; according to the ר"ת by שאר שטרות if קרובים or פסולים sign anywhere we say תתקיים העדות בשטר, and by גיטין (according to the אמרי לה פסול), it is פסול only if they sign first, but not if the sign באמצע or בסוף. תוספות offers a dissenting opinion (whether by שטרות it is כשר wherever the קרובים sign): ואין נראה לרבינו יצחק דאי כשר בשטרות שנים קרובים בין בתחלה בין באמצע בין בסוף – And this is not the view of the ר"י, for if by other שטרות it is כשר regardless if the קרובים signed in the beginning or in the middle or in the end – ניחוש דלמא אתי לקיומיה בשנים קרובים או בחד קרוב וחד כשר¹³ – Let us be concerned that perhaps the שטר will be authenticated by two קרובים or one קרוב and one כשר, which is invalid. תוספות anticipates a possible rebuttal (and rejects it): וליכא למימר דלעולם לא מקיים עד שיכירו כל החתימות שבשטר – And we cannot say that there is no concern that we will be מקיים the שטר thorough the קרוב (only), because בי"ד is never מקיים a שטר until they recognize all the signatures in the שטר (so they will be מקיים the שטר through the עדים כשרים [as well]), this seemingly removes the sר"י' objection – תוספות interjects that seemingly this rebuttal cannot be valid: ואף על גב דבגט מקושר מקיימינן מכל תלתא דאית ביה¹⁴ – And even though that by a גט מקושר we are מקיים it from any three witnesses that are found there, but we do not check on all the additional witnesses, so how can תוספות even suggest that by קיום השטר we check all the witnesses – תוספות responds that we cannot compare a גט מקושר to regular שטר: התם משום דאטרחוה רבנן להחתים על כל קשר לא אטרחוה לקיים כולם¹⁵ – There by a גט מקושר, since the רבנן troubled them to sign on every stitch, therefore the רבנן did not trouble her to be מקיים all the עדים; three is sufficient – אבל הכא דכמה דבעי מחתים בעי קיום בכולהו¹⁶ – However here by שאר שטרות that he can sign how many he wants, perhaps we can say that all the עדים require קיום, so the concern of the ר"י is seemingly resolved – תוספות rejects this notion that קיום is required for all the signed עדים: דהא אמרינן בגט פשוט¹⁷ לא שנו אלא בין העדים לכתב אבל בין העדים לאשרתא¹⁸ – For ר' יוחנן states in פרק גט פשוט, this law (that if there is a blank space of one line it is כשר) is only if the space is between the signature of the witnesses and the text of the שטר; however, between the witnesses’ signature and the אשרתא – אפילו הרחיק שיטה אחת פסול¹⁹ – Even if it is removed only one line it is פסול. This concludes the ruling of ר"י – ופריך בין העדים לכתב נמי ליחוש – And the גמרא there asks, we should also be concerned if there is a blank line between the signature of the witnesses and the text of the שטר, that – דלמא כתב הוא ועדיו בשיטה אחת²⁰ ואמר לרבות בעדים הוא דעבדי – Perhaps he will write what he desires and forge witnesses on one line (right above the real witnesses) and he will say, I did this in order to increase the number of witnesses, so why is such a שטר כשר?! – ומשני כל כי האי גוונא אין מקיימין אותו מעדים של מטה אלא מעדים של מעלה – And the גמרא answered, any שטר which is made in this manner (that there are עדים on the same line as the שטר, and עדים underneath the שטר), we are not מקיים this שטר from the עדים that are below the שטר, but rather from the עדים which appear above on the same line as the שטר. This concludes the citation from that גמרא. Now תוספות continues with his proof that we are not מקיים a שטר from all the witnesses – משמע דבעלמא מכל תרי דאית ביה מקיימין²¹ – It appears from the גמרא that generally we are מקיים a שטר from any two עדים that signed it – ואי הוה צריך לקיים כל החתימות לא הוה פריך מידי²² – For if it would be necessary to be מקיים all the signatures (as תוספות suggested), the גמרא there would have no question at all on ר"י. This concludes תוספות proof that we only need to be מקיים two signatures and not the rest.²³**** The ר"ת retracts: וחזר בו רבינו תם ומפרש כמו שמפרש בהלכות גדולות – And (therefore on account of this difficulty)²⁴ the ר"ת retracted his previous ruling (that קרובים are כשר בין באמצע בין בסוף) and he explained the תוספתא as it is explained by the ה"ג – דדוקא נקט בברייתא שנים הראשונים קרובים כולי – That the ברייתא specifically mentioned that if the first two were קרובים, etc. it is כשר – דתלינן דחתמו לכבוד או למילוי לכך תתקיים העדות בשאר – For we assume that they signed as an honor or to fill up the blank lines, therefore only in such a case do we say the testimony can be validated by the rest of the עדים – אבל נמצא מן האמצעיים או מן האחרונים קרוב או פסול עדותו בטלה דודאי לשם עדות חתמו- However, if a קרוב או פסול was found to sign in the middle or from the latter עדים, the testimony of the שטר is בטל, for they certainly had him sign as a witness (and not merely for an honor or מילוי)²⁵ – והכי קאמר בגט פשוט (בבא בתרא דף קסג,ב) – And this is what the גמרא explained in פרק גט פשוט (to justify ר"י) כל כי האי גוונא אין מקיימים מעדים של מטה אלא מעדים של מעלה²⁶ – Any שטר which is presented in this manner (that there are עדים on the same line as the שטר, and עדים underneath the שטר),²⁷ we are not מקיים it from the עדים who signed below the שטר, but rather only from the עדים who signed above on the same line as the שטר – אבל בעלמא אדרבה הוי איפכא דאין מקיימין מעדים שלמעלה אלא מעדים של מטה – However generally (by a regular שטר where the עדים sign below the שטר), we are not מקיים it from the עדים שלמעלה (who may have signed for ceremonial or other reasons), but rather from the עדים that signed lower down. According to this retraction תוספות reinterprets our גמרא: ומאן דמכשיר הכא לא מכשיר אלא בתחילה אבל בסוף פסול לכולי עלמא²⁸ – And the one who validates the גט here in our גמרא (where קרובים signed first), he is only מכשיר when the קרובים signed in the beginning, however if they signed at the very end, it is פסול according to everyone. תוספות asks:** ואם תאמר למאן דאמר משום עדים²⁹ –** And if you will say; according to the one who maintains that all ten are considered witnesses – דדעת בעל השטר להחתים משום עדים והם חותמים לפי דעתו – For the intention of the writer of the שטר is to have them sign as witnesses, and they are signing according to his wishes – אמאי תלינן בשאר שטרות שחתמו למילוי – Why do we assume by other שטרות that the פסולים signed merely to fill the blank lines – לישיילינהו³⁰ כי היכי דשיילינן התם³¹ למיחזי אתיתו כולי – Let us ask them; just as we ask there (regarding relatives that saw an incident), ‘did you come merely to see, etc. (or did you come to testify)’ – תוספות answers: ואמר רבינו תם דשאני שטר דעדים החתומים נעשה כמו שנחקרה עדותם בבית דין:³² And the ר"ת answered that שטר is different for עדים on a שטר it is as if their testimony was examined and validated in בי"ד (that the שטר was signed properly).****

SUMMARY In a גט מקושר or by שאר שטרות the קרוב (או פסול) may sign first. By a (regular) גט (according to the אמרי לה פסול) the פסול may not sign (at all), and according to the אמרי לה כשר he may sign (only) first. We authenticate only two עדים on a שטר.

THINKING IT OVER

1. The גמרא rules that there may be one line of separations between the שטר and the עדים (but not between the עדים and the אשרתא).³³ Seemingly in that case, after בי"ד will be מקיים the שטר (by the עדים כשרים which signed it), the מלוה will tear off the top of the שטר and write on that one line whatever he desires and sign עדים on that one line,³⁴ and he will have a שטר מקויים (from the קיום that was done before)?!³⁵
2. Initially the ר"י states that פסולים cannot sign באמצע or בסוף because ניחוש דאתי לקיומי בב' קרובים.³⁶ Later תוספות writes that if the פסולים signed in the middle or last עדותו בטלה because דודאי לשם עדות חתמו.³⁷ Can we reconcile these two explanations?³⁸
3. תוספות distinguishes between seeing an incident and signing on a שטר (where we say כמי שנחקרה עדותן בבי"ד).³⁹ In the previous תוספות, when תוספות asked the same question, why do we not ask the עדים if they signed for עדות or for תנאי, why did not תוספות give the same answer he gives here, namely that we do not ask them because עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבי"ד?!⁴⁰

footnotes: ¹ A גט מקושר is a גט which is written in a unique fashion. They would write a line (or two) and leave an equal amount of blank space and fold it together, stitch it up and have the עד sign on the back, then they would continue writing (a line or two), leave a blank space , fold it together, stitch it up and have another עד sign on the back. This would continue until the entire גט was finished in this manner. A גט מקושר requires (at least) three עדים. ² Why do we not say the same here (if כולם משום תנאי) that as long as there are two עדים כשרים, it is כשר, no matter where the קרוב או פסול signed, even if it is in the beginning, just as it is כשר by a גט מקושר?! ³ We initially know that three עדים are required but only two of them need to be עדים כשרים. ⁴ The first two are (seemingly) what is required; the others are just an addition. ⁵ ב"ב קסב,ב. ⁶ There is a rule that if there were two blank lines between the end of the שטר and the signatures of the witnesses, the שטר is פסול. [The reason is because we are concerned that the בעל השטר will cut off the top of the שטר (and leave only the two blank lines and the עדים,) and he will write whatever he desires on the top blank line (and leave the other line blank).] However חזקיה ruled that if he filled those blank spaces with עדים פסולים, the שטר is כשר, even though the פסולים are the first two עדים to sign in the שטר. This seemingly contradicts this which תוספות just taught that if the first two עדים are קרובים או פסולים the שטר is פסול because of אתי לאיחלופי. ⁷ All the עדים were present when these two signed, and they were chosen to sign first; obviously because their testimony is most important. Therefore if we were to allow a קרוב ופסול to sign first (by a גט) it will lead us to assume (by שאר שטרות) that a קרוב ופסול are fit for עדים. ⁸ According to this view, when the גמרא stated, אי חתום בתחילה וכו' it meant only if חתום בתחילה; however if it was not חתום בתחילה (but rather באמצע או בסוף) then both אמרי לה agree (according to the מ"ד כולם משום תנאי) that it is כשר. ⁹ If they do not sign at the beginning it will not be considered עיקר העדות (since we maintain כולם משום תנאי). Otherwise (if we assume that it is always פסול), how can we say that משום תנאי it is כשר. See footnote # 28. ¹⁰ גיטין פ"ז ה"י. In our תוספתא it reads: גט שחתמו עליו ה' עדים ונמצאו ג' הראשונים קרובין או פסולין תתקיים עדות בשאר עדים. ¹¹ In our גמרא it reads:היו ארבעה וחמשה עדים חתומין על השטר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים עדות בשאר ¹² This (in itself) does not contradict the view of the אמרי לה פסול (if the קרובים were the first to sign), because as תוספות just answered there is a difference between גיטין where it is פסול and שאר שטרות where it is כשר. However the implication of the תוספתא, which indicates that it is only כשר in the beginning and not later, seemingly contradicts the view of the ר"ת that אמצע וסוף is more כשר than תחלה (for תחלה is עיקר העדות). ¹³ If we maintain (as the simple meaning of the תוספתא indicates) that קרובים are not פוסל if they sign first, then we will be מקיים the שטר from the later עדים; however if we assume as the ר"ת does that קרובים are never פוסל the שטר (regardless where they sign), בי"ד may inadvertently use the קרוב for the קיום השטר, for they do not know where the קרוב may have signed! See מהר"ם שי"ף בד"ה ואין נראה לר"י. See ‘Thinking it over’ # 2. ¹⁴ A גט מקושר may have [only] on עד קרוב sign on it; not more. If we are מקיים any three of the עדים, there will be a קיום of (at least) two עדים כשרים. ¹⁵ It is not on account of the parties that there are so many עדים; it is the תקנת חכמים (by a גט מקושר), therefore they did not require a strenuous effort on the part of the אשה. ¹⁶ Here the בעל השטר made them all sign (beyond the required two), therefore it is appropriate that he be מקיים all of them. ¹⁷ קסג,ב. See ‘Thinking it over’ # 1. ¹⁸ אשרתא is the authentication by בי"ד that it is a proper שטר with proper עדים (it is notarized). ¹⁹ It is פסול because if he left a blank line between the עדים and the אשרתא the holder of the שטר (the מלוה) may cut off the entire top of the שטר (including the חתימת העדים), and in that one blank line he will write as he desires and at the end of the line he will forge two signatures, and he will have the אשרתא immediately underneath to authenticate his (false) new שטר and עדים. See following footnote # 20. ²⁰ In a regular שטר where the עדים sign below the text, the rule is that אין למדין משיטה אחרונה, the last written line cannot be binding if it is different than what was written above. However in this case where he will write one line and on the same line have the עדים sign, it is a valid שטר (and we do not apply אין למדין משיטה אחרונה). ²¹ See footnote # 26. ²² There is no concern for we will [also] have to be מקיים the first two עדים that signed on the same line as the שטר, and it will become evident that it is a forgery. ²³ This poses a difficulty for the ר"ת who previously maintained that the קרובים ופסולים may sign anywhere in the שטר. This presents a difficulty for how will בי"ד know which are the כשרים and which are the פסולים. ²⁴ See previous footnote # 23. ²⁵ See ‘Thinking it over’ # 2. ²⁶ Initially (see footnote # 21) the ר"ת assumed this to mean that generally we can be מקיים the שטר from any two עדים (including the top two); however now the ר"ת maintains that we are not מקיים from the top two, but rather from below the top two. ²⁷ See נח"מ that a שטר written in this manner, the קרובים are prohibited from signing on the same line as the כתב. ²⁸ If they signed in the middle, according to the מ"ד משום תנאי it is כשר, but according to the מ"ד משום עדים it is also פסול. If we assume משום תנאי then if they signed first there is the מחלוקת of אמרי לה כשר ואמרי לה פסול. See מהרש"א (and מהרש"ל who disagrees with the מהרש"א). See also בל"י אות תלז. ²⁹ See תורת גיטין that if we maintain משום תנאי, then it is assumable that it was a תנאי. ³⁰ We should ask the עדים if the בעל השטר said כולכם חתומו (and then it would be פסול). See נח"מ. ³¹ מכות ו,א. See previous תוס' ד"ה אי. ³² However in מס' מכות (where we do ask the עדים) we are discussing where they (merely) saw the incident, but did not sign on a שטר. In such a case we do not say כמי שנחקרה עדותן בבי"ד, and therefore we (may) question them. See ‘Thinking it over’ # 3. ³³ See footnote # 17 & 19. ³⁴ See footnote # 20. ³⁵ See נח"מ. ³⁶ See footnote # 13. ³⁷ See footnote # 25. ³⁸ See בל"י אות תלו. ³⁹ See footnote # 32. ⁴⁰ See מהרש"א and מהר"ם שי"ף.