אין העבד נעשה שליח כולי—A slave cannot become an agent, etc.

OVERVIEW The משנה stated¹ that a נכרי is פסול to bring a גט. The גמרא discussed what is the rule concerning an עבד כנעני; to which רב אסי said in the name of ר' יוחנן that an עבד cannot be a שליח to receive a גט.

תוספות asks: ואם תאמר ומתניתין ליתני עבד וכל שכן עובד כוכבים² – And if you will say; why does not our משנה teach us that an עבד is פסול to be a שליח הגט, and we would know that a נכרי is certainly פסול – תוספות offers a partial response: וללישנא דאמר רבי יוחנן לעיל³ זו אין תורה ניחא – And according to the version that ר"י said previously, ‘this is not the law’, it is understood – דנקט עובד כוכבים למידק דלענין כתיבה אפילו עובד כוכבים כשר⁴ – That the reason our משנה mentions a נכרי (that he is פסול to be a שליח), is for the inference, that he is only פסול for a שליח, however regarding writing a גט, even a נכרי is כשר – אבל להך לישנא⁵ דמוקי רבי יוחנן כרבי אלעזר קשה מהך דרבי יוחנן דהכא⁶ – However according to the version that ר"י establishes the משניות like ר"א (that we require כתיבה לשמה) there is a difficulty from this ruling of ר"י here – תוספות answers: ואומר רבינו תם דנקט עובד כוכבים לאשמועינן עובד כוכבים ונתגייר פסול⁷ – And the ר"ת answers that the משנה mentions a נכרי to inform us the rule that if he was a נכרי when he received the גט and he was later מתגייר he is פסול to deliver the גט even after he was נתגייר – אף על פי שבאותה שעה היתה דעתו להתגייר⁸ – Even though that at that time when he received the גט as a נכרי he intended to be מתגייר, nevertheless he is פסול; this חידוש –

Is a greater novelty by a נכרי, who has the ability to be מתגייר than by an עבד who does not have the ability to be freed.

SUMMARY The משנה mentions נכרי (not עבד) either for the inference that he is כשר for כתיבה, or that even though he intended to be מתגייר he still cannot be a שליח.

THINKING IT OVER Why should there be even a הוה אמינא that since he intends to be נתגייר, he should be כשר to be a שליח, since as of now he is still a נכרי and cannot be a שליח?!⁹

footnotes: ¹ כג,א. ² A נכרי is not fit for any שליחות, for we derive it from מה אתם בני ברית אף שלוחכם ב"ב (see the גמרא shortly), however an עבד can be a שליח for certain matters, since he is a בן ברית, for he is מחוייב במצות כאשה (he just cannot be a שליח for גיטין וקידושין since he is not בתורת גיטין וקידושין). Had the משנה taught us that an עבד is פסול we would know that a נכרי (who is not a ב"ב and not בתורת גיטין וקידושין) is certainly פסול. ³ On כג,א the גמרא cited ר' זריקא אמר ר"י said that אין זו תורה, this that you require כתיבה לשמה is incorrect, for we rule like ר"מ that ע"מ כרתי (and וכתב לה לשמה refers to the חתימה; not the כתיבה). According to this version of ר"י we can answer תוס' question. ⁴ Regarding this inference that one is פסול only for שליחות, but is כשר for כתיבה, the greater חידוש is by a נכרי (more than an עבד) that even a נכרי who is not a בן ברית (like an עבד), nevertheless he too can write the גט, since we do not require כתיבה לשמה. ⁵ The גמרא on כג,א states אמוראי נינהו ואליבא דר"י; there are two views; whether ר"י follows ר"מ (and we do not require כתיבה לשמה), or ר"י follows ר"א (and we require כתיבה לשמה). ⁶ If ר"י follows ר"א we cannot infer from our משנה that a נכרי may write a גט, for according to ר"א a נכרי cannot write a גט (even if געע"ג), the question then remains why did not the משנה rule that an עבד cannot be a שליח, and we would know that certainly not a נכרי?! ⁷ The משנה mentions a נכרי for the case later in the משנה of נכרי ונתגייר. ⁸ We may have thought that since he intends to be מתגייר and there is nothing preventing him from doing so, he should be considered a 'בר היתרא', since when he delivers the גט and the גירושין are חל, he is a גר (so his שליחות should be valid retroactively [see ‘Thinking it over’]). However by an עבד there is no such חידוש, since an עבד does not have the capacity to free himself and become a full fledged ישראל; for he is totally dependent on his master. ⁹ See אוצר מפרשי התלמוד # 59.

לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין—Because he is not included in the laws of divorce and betrothal

OVERVIEW The גמרא concluded that an עבד cannot receive a גט on behalf of a woman since he is not בתורת גיטין וקידושין.¹ Our תוספות reconciles our גמרא with a seemingly contradictory גמרא.

תוספות replies to an anticipated difficulty:

And this that she becomes divorced through her own עבד; that it an account of קנין חצר, but not that he is a שליח.

SUMMARY A woman can be divorced if the גט is given to her עבד on account of קנין חצר.

THINKING IT OVER There is a dispute whether the קנין חצר is משום ידה איתרבאי or משום שליחות איתרבאי.⁴ How will we answer תוספות question if we maintain חצר משום שליחות איתרבאי; for since the קנין חצר is on account of שליחות and an עבד cannot be a שליח?!⁵

footnotes: ¹ An עבד כנעני cannot be מקדש a woman; if he is מקדש her it is invalid; she is not מקודשת; it is self-understood that he cannot divorce a woman either. ² The גמרא previously on כא,א states אמר רבא that if the husband gave the גט to her עבד, she is מגורשת, but how can that be since he cannot become a שליח to deliver a גט. ³ The עבד is like her property (her חצר [courtyard]). The rule is that a person’s חצר is קונה for him as if it was placed in his hand. Therefore if he gave the גט to her עבד, she acquires the גט through קנין חצר (but not through שליחות). If however he sends a גט with an עבד (not her עבד), which is not her חצר, she is not divorced since he cannot be a שליח. ⁴ See בבא מציעא י,ב. ⁵ See תפארת יעקב.

העובד כוכבים והכותי שתרמו כולי—A Gentile and a Kuti who were Toiraim, etc.

OVERVIEW The גמרא cited a משנה which states that if a נכרי or a כותי separated תרומה, it is a valid תרומה and it is forbidden to be eaten by non-כהנים. The issue at hand is whether the produce of a נכרי is חייב בתרומה.

פירוש בקונטרס¹ דקסבר אין קנין לעובד כוכבים² – רש"י explained, the reason there is a חיוב הפרשת תרומה, is because the תנא of this משנה maintains that a נכרי has no acquisition in ארץ ישראל to a degree that he should be able to remove its קדושה regarding תרומות ומעשרות – תוספות offers an alternate interpretation: ונראה לרבינו יצחק דאפילו למאן דאמר יש קנין משכחת לה – And it appears to the ר"י that we can find such a case of חיוב תרו"מ even according to the one who maintains that a נכרי has a קנין in א"י to remove its קדושה regarding תרו"מ; that is in a case כשגדלה שליש³ ביד ישראל וקנה ממנו עובד כוכבים⁴ – When the produce grew a third of its entire growth by a ישראל and the נכרי bought it from him afterwards – תוספות responds to an anticipated difficulty: ולא מיפטר מטעם לוקח⁵ דתבואת זרעך קרינא⁶ ביה כיון שגדלה הרבה ביד עובד כוכבים – And it does not become now exempt from תרו"מ by the נכרי on account that it was purchased, because we ‘read’ (call) this produce as being תבואת זרעך (produce of your seed), since it grew a lot by the נכרי – תוספות offers an alternate scenario: אי נמי⁷ כשזרעה העובד כוכבים⁸ ומכרה לישראל וגדלה שליש וחזר וקנאה ממנו – Or you may also say that it is discussing a case where the נכרי planted it, and he sold it to a ישראל, and it grew a שליש by the ישראל, and the נכרי then bought it back from the ישראל. Another suggestion: ועוד דפירש רבינו תם בסוף פרק קמא דבכורות (דף יא,ב דיבור המתחיל טבלים) – And additionally, for the ר"ת explained in the end of the first פרק of מסכת בכורות – דלא מיפטר לוקח היכא דלקח⁹ קודם שנתמרח¹⁰ – That a buyer is not exempt from תרו"מ in a case where he bought it before מירוח, so we can be discussing a case where the נכרי bought the produce from a ישראל (so it is מחוייב בתרו"מ) before מירוח (so there is no issue of לקוח) – A final alternative:

Or you may also say; that the נכרי rented a field from a ישראל, in which case whatever grows there is חייב in תרומה, even if we maintain יש קנין לעכו"ם.

SUMMARY There is a חיוב for תרו"מ for the produce of a נכרי if we maintain אין קנין לעכו"ם בא"י וכו'. There can be a חיוב even if we maintain יש קנין וכו' if it grew a שליש by a ישראל (either initially or later). Produce which was purchased קודם מירוח or through a חכירה is חייב even if it is by a נכרי.

THINKING IT OVER תוספות writes that even if יש קנין לעכו"ם וכו', nevertheless if it was גדלה שליש ביד ישראל and the rest by the נכרי it is מחוייב בתרו"מ and it is not considered לקוח since it grew (so much) by the נכרי it can be called תבואת זרעך.¹² However this seems to be self-contradictory, for if it is called תבואת זרעך of the נכרי, so it is not מחויב בתרו"מ since יש קנין לעכו"ם וכו'?!¹³

footnotes: ¹ בד"ה שתרמו. ² Therefore even if the produce grew entirely by the נכרי, nevertheless since it grew in א"י it is מחויב בתרו"מ. ³ Produce which grew a שליש and was then harvested is מחויב בתרו"מ. Therefore, once it grew a שליש by a ישראל there is a חיוב הפרשת תרו"מ. ⁴ It grew the remaining two-thirds by the נכרי. ⁵ The גמרא in ב"מ פח,ב derives from the פסוק (in דברים [ראה] יד,כב) which states עשר תעשר את כל תבואת זרעך, to include only produce that you grew, but not produce which you bought. Therefore it would seem that since the נכרי bought the produce from a ישראל it should be exempt from תרו"מ, nevertheless תוספות concludes that in this case it is תבואת זרעך. ⁶ See ‘Thinking it over’. ⁷ One may argue that since it says תבואת זרעך, it must be planted by you (in order not to be considered לקוח), however in the case תוספות suggested previously it was planted by the ישראל and the נכרי purchased it so it may be considered לקוח. ⁸ In this case the נכרי planted it so it cannot be considered לקוח. The difficulty with this scenario is that it seems a bit unusual to sell it and then buy it back. Or perhaps since it grew from the planting of a נכרי it cannot be מחוייב בתרו"מ even though later it grew a שליש by a ישראל. ⁹ See נחלת משה that this means he bought the field (?) and the produce before מירוח. ¹⁰ After the grain is winnowed, etc., it is gathered into a pile and smoothed out neatly. This process is called מירוח. The חיוב for הפרשת תרומה מה"ת is only after the מירוח process, for only then is it referred to as דגנך (as it written (in דברים [שופטים] יח,ד) that ראשית דגנך וגו' תתן לו, so it requires מירוח to be considered דגנך). ¹¹ חכר is a rental where (in this case) the נכרי (the renter) obligates himself to give the landlord (the ישראל) a certain amount of produce which will grow on this land. ¹² See footnote # 6. ¹³ See אוצר מפרשי התלמוד # 66.

תרומתו תרומה—His T’rumoh is a valid T’rumoh

OVERVIEW The משנה cited in our גמרא states that if a נכרי separated תרומה from his produce it is a valid תרומה (and it is forbidden to זרים).¹ תוספות reconciles our גמרא with a seemingly contradictory גמרא.

תוספות anticipates a difficulty: והא דאמרינן בזבחים בפרק בית שמאי (דף מה,א) ופרק קמא דתמורה (דף ב,ב) – And this which the גמרא states in מסכת זבחים in פרק ב"ש and in the first פרק of מסכת תמורה – דקדשי עובדי כוכבים אין בהן משום מעילה² – That items which נכרים sanctified (were מקדיש) there is no חיוב מעילה, if one derives benefit from them – ומפרש טעמא משום דילפינן חט חט מתרומה³ ובתרומה כתיב בני ישראל⁴ – And the גמרא explains the reason (why there is no מעילה by קדשי נכרים), because we derive מעילה from תרומה with the גזירה שוה of חטא חטא, and by תרומה it is written בני ישראל (that only בנ"י make תרומה), so too by מעילה it must be a הקדש by בנ"י, but not by נכרים. תוספות responds:

Those גמרות are according to ר"ש who argues here in the סיפא of this משנה**, and** his opinion is cited in the second פרק of מסכת קידושין, however the חכמים maintain that a נכרי can be מפריש תרומה**.⁶**

SUMMARY There is a dispute between the רבנן and ר"ש whether a נכרי can be מפריש תרומה (the רבנן), or not (ר"ש).

THINKING IT OVER What will the רבנן (who say that a נכרי can be מפריש תרומה) maintain regarding מעילה of קדשי נכרים,⁷ is there מעילה or not, since they cannot derive it from תרומה?⁸

footnotes: ¹ See רש"י ד"ה שתרמו. ² מעילה is when one benefits (illegally) from קדשים; in which case if it was done בשוגג he needs to repay הקדש the principal plus a fourth and is obligated to bring a קרבן אשם מעילות. However all this does not apply if a נכרי was מקדיש. ³ By מעילה the תורה writes (in ויקרא ה,טו) נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה וגו', and by תרומה it is written (in ויקרא [אמור] כב,ט) ולא תשאו עליו חטא. ⁴ In ויקרא (אמור) כב,טו the תורה writes regarding תרומה that וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ וגו'. From that גמרא it is evident that only בנ"י can make תרומה (but not נכרים), for that is how we derive that נכרים cannot make הקדש; however in this משנה it is clearly stated that the תרומה of a נכרי is תרומה! ⁵ This can be found in תרומות פ"ג מ"ט. ⁶ See ‘Thinking it over’. ⁷ See footnote # 6. ⁸ See תפארת יעקב.

ותנן עובד כוכבים שתרם את של ישראל כולי—And the Mishneh taught, a Gentile who separated תרומה which belonged to a ישראל, etc.

OVERVIEW The גמרא first inferred that if the נכרי is included in a concept he can become a שליח for a ישראל, but we see regarding תרומה, where a נכרי can be מפריש תרומה, and yet he cannot be מפריש תרומה as a שליח for a ישראל. Our תוספות offers an answer.

תוספות comments on this question: הוה מצי לשנויי דאתיא כרבי שמעון דסבר דליתא בתרומה דנפשיה בפרק שני דקדושין (דף מא,ב) – The גמרא could have answered¹ that this משנה (that a נכרי cannot be a שליח for תרומה), is according to ר"ש,² who maintains in the second פרק of מסכת קידושין that a נכרי is not included in being מפריש his own תרומה – תוספות responds:

However the גמרא offered a better answer (that a נכרי cannot become a שליח at all).

SUMMARY The answer that this משנה is according to ר"ש, is not as good as the sגמרא' answer.

THINKING IT OVER What would have been the advantage of תוספות proposed answer,⁴ over the sגמרא' actual answer, that תוספות even suggests it?

footnotes: ¹ See ‘Thinking it over’. ² See previous תוס' (on this עמוד) ד"ה תרומתו [TIE by footnote # 5]. ³ תוספות proposed answer would be misleading for it would imply that according to the רבנן (who maintain that a נכרי is איתא בתרומה דנפשיה, so), a נכרי can be a שליח to be מפריש תרומה for a ישראל, when in fact a נכרי can never be a שליח. ⁴ See footnote # 1.

מה אתם בני ברית—Just as you are members of a covenant

OVERVIEW The גמרא concluded that we derive from the פסוק of כן תרימו גם אתם that just like you are בני ברית, so too your שלוחים must be ב"ב, excluding נכרים (who are not ב"ב). Our תוספות discusses how ר"ש derives this rule

תוספות asks: ואם תאמר דבפרק ב' דקידושין (גם זה שם¹) משמע דלרבי שמעון – And if you will say; that in the second פרק of מסכת קידושין it seems that according to ר"ש – לא איצטריך ליה למידרש מה אתם בני ברית² ומוקי לה לדרשא אחריתי³ – It is not necessary for him to expound מה אתם בני ברית (to exclude נכרים), and he utilizes the פסוק of גם אתם, for a different דרשה – ואם כן לדידיה מנא לן הא דקיימא לן בכל דוכתי דעובד כוכבים לאו בר שליחות הוא – So therefore, according to ר"ש how do we derive this which has been established in many places that a נכרי cannot be a שליח; this includes – לענין זכיה⁴ ורבית בפרק איזהו נשך⁵ (בבא מציעא דף עא,ב) – Regarding זכיה, and also regarding interest payments in פרק איזהו נשך. The question is from where does ר"ש derive this rule that a נכרי is not בתורת שליחות?! תוספות answers: ויש לומר דמכל מקום כיון דדרשינן שליחות מתרומה מגם⁶ אתם ומינה ילפינן בעלמא – And we can say that nonetheless since ר"ש derives שליחות from תרומה using the פסוק of גם אתם, ⁷and from this דרשה we derive elsewhere the rules of שליחות –

Presumably we do not include שליחות elsewhere only if the שליח is similar to the אתם, meaning a ישראל but not a נכרי**.**

SUMMARY According to ר"ש, elsewhere by שליחות, we (also) use the מה אתם ב"ב (which is written by תרומה) to exclude a נכרי from שליחות.

THINKING IT OVER תוספות writes that we derive שליחות דעלמא from תרומה.⁹ However from the גמרא in קידושין (cited here in this תוספות) it seems that we derive שליחות בעלמא from גירושין and קרבן פסח (and תרומה only teaches מה אתם וכו'), so perhaps we can derive שליחות לנכרי בעלמא from גירושין and קרבן פסח (and a נכרי should be included in שליחות)?!¹⁰

footnotes: ¹ מא,ב. ² The רבנן who argue with ר"ש utilize the דרשה of גם אתם to exclude a נכרי from שליחות (by תרומה), even though a נכרי is איתא בתרומה דנפשיה. However ר"ש who maintains that a נכרי is ליתא בתרומה דנפשיה, he does not need the גם אתם to exclude a נכרי from שליחות (by תרומה). The נכרי is excluded because he is 'ליתא בתרומה דנפשיה'. ³ He utilizes גם אתם to teach us the דין of שליחות by תרומה, עיי"ש. ⁴ זכיה means acquiring something for someone else. If ראובן wishes to grant something to שמעון, who is not present; ראובן may give it to לוי that he should acquire it (be זוכה) for שמעון (by making a קנין), and the item belongs to שמעון. This is called זכיה. Generally it is understood that זכיה functions based on (the principals of) שליחות. In this case לוי is a שליח for שמעון to acquire the object on his behalf. However a נכרי cannot be זוכה for a ישראל, since a נכרי cannot be a שליח. ⁵ The case there is where ראובן borrowed money from a נכרי with interest. ראובן was ready to repay the נכרי, when שמעון told ראובן, ‘give me the money instead, and I will pay you the same interest that you are paying the נכרי’. This is prohibited (since the ישראל is paying רבית to a ישראל). However if the נכרי was standing there and he told ראובן, ‘give the money to שמעון’, it is permitted, because ראובן is merely a שליח for the נכרי (so שמעון is borrowing from the נכרי). The גמרא asked, how can this be, since there is no concept of שליחות, by a נכרי, so ראובן is lending the money to שמעון not the נכרי (even though the נכרי is instructing ראובן to give the money, but ראובן cannot become a שליח for the נכרי). ⁶ The פסוק states כן תרימו גם אתם (in במדבר [קרח] יח,כח). The word גם is expounded to include שלוחכם; the word אתם is expounded to qualify the גם (שלוחכם), that just as אתם is ב"ב so too the גם (שלוחכם) must be ב"ב. However, ר"ש does not require this דרשה for תרומה since a נכרי is ליתא בתרומה דנפשיה. See ‘Thinking it over’. ⁷ See footnote # 3. ⁸ Since we derive שליחות בעלמא from תרומה, where it is written גם אתם, so for the שליחות elsewhere we utilize this דרשה of מה אתם ב"ב וכו' (see footnote # 6), even though we do not (need to) utilize if for תרומה itself according to ר"ש. ⁹ See text by footnote # 6. ¹⁰ See אוצר מפרשי התלמוד # 75-77.

מאי טעמא דרבי גרסינן—Our text reads, what is the reason of Rebbe

OVERVIEW ר' יוחנן ruled (according to רב שמואל בר יהודה) that an עבד cannot receive a גט שחרור on behalf of his fellow עבד who belongs to the same master; this rule is valid despite that there is a הלכה that if a master tells his שפחה here is a שטר שחרור for your fetus, it is a valid שחרור, even though they both have the same master. This was reconciled by two גדולי הדור, one said that the ruling regarding a שפחה is according to רבי, who maintains that one can be משחרר חצי עבדו (free half of his slave), and the other said, what is the reason of רבי by the שפחה (since it is not a case of חצי עבד), since an עובר is ירך אמו.¹ There seemed to have been a גירסא (not מ"ט דרבי, but) מ"ט דר' יוחנן. Our תוספות negates this גירסא.

ולא גרסינן דרבי יוחנן – And our text do not read מ"ט דר"י – דבהערל (יבמות דף עח,א) סבר רבי יוחנן דעובר לאו ירך אמו הוא וכן מוכח² סוגיא התם: For ר"י, in פרק הערל, maintains that an עובר is not ירך אמו, and this is also evident in the גמרא there.

SUMMARY The גירסא is מ"ט דרבי, since ר"י maintains עובר לאו ירך אמו הוא.

THINKING IT OVER If we would be גורס (as others are) מ"ט דר' יוחנן, how would we understand it; which rule of ר"י does 'עובר ירך אמו הוא', explain?

footnotes: ¹ רבי maintains עובר ירך אמו (a fetus is the ‘thigh’ of his mother [part of his mother[) and is not a separate entity; this explains why he can be משחרר the ולד for it is considered that he is being משחרר half (part) of this שפחה. ² אביי there infers that ר"י maintains עובר לאו ירך אמו, from the ruling of ר"י which states that if one set aside a חטאת מעוברת (for his חטאת קרבן), and it gave birth, he can bring either the mother or the child for his חטאת obligation. We infer, if עובר לאו ירך אמו הוא, so it is as if he set aside two animals for one קרבן חטאת (in case one is lost he can use the other), in which case he can use either one; however if we maintain עובר ירך אמו הוא (so there is only on קרבן here; ;the mother) so the child is a ולד חטאת and the rule is that ולד חטאת is put to death. This proves that ר"י maintains עובר לאו ירך אמו הוא, but rather is a separate being.

ונעשה כמי שהקנה לה אחד מאבריה—And it becomes as if he granted her one of her limbs

OVERVIEW רבי rules that if a master freed the fetus of his שפחה, she can be זוכה for him and the fetus is free. The גמרא explained that this rule is valid (even though one עבד cannot be מקבל a שטר שחרור on behalf of his fellow עבד), because רבי maintains המשחרר חצי עבדו קנה and עובר ירך אמו הוא, so therefore it is as if הקנה לה אחד מאבריה (he freed half [part] of the שפחה).

תוספות asks: תימה לרבינו יצחק היתה עוברה היאך זכתה לו – The ר"י is astounded! In this case where the שפחה was pregnant, how can the שפחה acquire the שטר שחרור on behalf of the fetus ; for – אף על גב דירך אמו הוא כיון דידה היא כיד רבה¹ שלא שיחרר אלא העובר – Even though the עובר is ירך אמו, nevertheless, since her hand is still like her master’s hand because the master only freed the עובר, not the שפחה – ואפילו שיחרר כולה חוץ מידה לא הוה לה לזכות לו – So even if he freed her completely besides her hand, which the master retained for himself, she would not be able to acquire the שחרור on the sעובר' behalf – תוספות responds to an anticipated difficulty:² דכשמשחרר כולה יש לה כח לזכות משום דגיטה וידה באין כאחד³ – For it is only when he frees her completely that she has the power to acquire the שטר שחרור for herself, because of the concept that her emancipation and her hand come simultaneously – כדאמרינן בפרק קמא דקידושין (דף כג,א): As the גמרא states in the first פרק of מסכת קידושין. Our תוספות does not answer this question.⁴

SUMMARY How can the woman be זוכה the שחרור for the עובר, since ידה כיד רבה?

THINKING IT OVER How does תוספות explain the rule of רבי that המשחרר חצי עבדו קנה; how can that be since יד עבד כיד רבו?!⁵

footnotes: ¹ When the master gave her the שטר שחרור on behalf of the עובר it is as if the שטר never left the hand of the master, for we have a rule that יד עבד כיד רבו, it is considered as one hand, so no one received a שטר on behalf of the עובר. If the master is holding the שטר he cannot be מזכה it to the עבד (עובר) unless he gives to someone else (who has an independent יד) to be זוכה for the עובר, however the שפחה has no יד of her own; it belongs to her master. ² According to what תוספות is saying now it would seem that it is impossible for an עבד to receive a שטר שחרור to become freed since יד עבד כיד רבו. ³ When the master gives her the גט she simultaneously acquires her hand independent from her master and acquires possession of the גט, which frees her (including her hand). ⁴ See תפארת יעקב. ⁵ See תוספות הרא"ש.

אדרבה איפכא מיסתברא—On the contrary; logically it is the opposite

OVERVIEW רב יוסף stated that the spiteful women can be bring a גט in א"י, because we do not need their testimony. However in חוץ לארץ, where they need to say בפני נכתב ובפ"נ they are not believed. אביי challenged רב יוסף saying, on the contrary, since in חו"ל, the husband cannot challenge the גט once the שליח says בפ"נ ובפ"נ, so there is no concern that they will ruin her, but in א"י, where the husband can be מערער, they should not be believed to deliver the גט. Our תוספות explains the rational of רב יוסף.

And ר"י maintains that nonetheless (even though the בעל cannot be מערער), the spiteful woman can still ruin the wife, even in חו"ל by bringing witnesses and proof that the husband did not send her the גט.¹

SUMMARY The spiteful woman can ruin her even in חו"ל, by עדים וראיה.

THINKING IT OVER According to תוספות, why can the spiteful women bring the גט in א"י, she can surely ruin the wife whether by the ערעור הבעל, or by bringing עדים וראיה?!²

footnotes: ¹ If she remarried with this disputed גט, she will not be able to live with either husband and the children from the second husband will be ממזרים, etc. ² See תפארת יעקב.