קטן ואנפיליא פסולות ואין פוסלות—A minor or a cloth shoe are invalid, but do not invalidate

OVERVIEW The גמרא cites a dispute between שמואל and the בני מערבא regarding (among others) the חליצה of a minor.¹ שמואל maintains that the חליצה of a קטן (even though it) is invalid (nevertheless) it invalidates (פוסלות) the יבמות from receiving יבום. While the בני מערבא maintain that חליצת קטן is פסול but it is not פוסל the יבמות. Our תוספות explains the need for this מחלוקת, since it is already a מחלוקת תנאים.

תוספות asks: ואם תאמר שמואל ובני מערבא במאי פליגי בקטן – And if you will say; why are שמואל and the בני מערבא arguing about חליצת קטן – הא פלוגתא דרבי מאיר ורבנן בסוף האשה רבה (יבמות דף צו,א) – Since this is an argument between ר"מ and the רבנן in the end of פרק האשה רבה – דתניא עשו ביאת בן ט' כמאמר² בגדול ורבי מאיר אומר עשו חליצת בן ט' כגט³ בגדול – For the ברייתא there teaches, the חכמים made the ביאה of a nine year old like a מאמר by an adult, and ר"מ said they made the חליצה of a nine year old like a גט by an adult – אבל לרבנן ביאה אין חליצה לא⁴ – However (infers תוס') according to the רבנן (the ת"ק of that ברייתא); only ביאה of a בן ט' is like מאמר בגדול, and is פוסל על האחין, but חליצה of a בן ט' is not like גט בגדול, and is not פוסל על האחין. תוספות bolsters his inference that according to the רבנן a חליצת קטן is not פוסלת: ובפרק מצות חליצה (שם דף קה,ב) אמתניתין⁵ דהחולצת מן הקטן חליצתה פסולה – And in פרק מצות חליצה, regarding the משנה which states that a יבמה who receives חליצה from a קטן is פסולה; ⁶ regarding this משנה – אמר שמואל⁷ זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום⁸ – שמואל said this is the opinion of ר"מ, however the חכמים maintain that a חליצת קטן is meaningless and she can be מתייבם to the other brothers –**** תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דהכא פליגי בלשון המשנה⁹ – And the ר"י answers; that here שמואל and the ב"מ are arguing as to the meaning of the language of the משנה when it writes פסולה – דשמואל משמע ליה הלשון חליצתה פסולה ופוסלת ואתיא מתניתין כרבי מאיר – For שמואל understands the לשון of חליצתה פסולה to mean that the חליצת קטן is פוסלת על האחין, and that משנה is according to ר"מ – ולא משום דסבירא ליה כרבי מאיר¹⁰ – But not because that שמואל agrees with ר"מ – ובני מערבא משמע להו שפיר פסולה ואינה פוסלת ואתיא כרבנן: And the ב"מ rightfully understand פסולה that it is an invalid חליצה, and it is not פוסלת על האחין, so the משנה can be according to the רבנן.

SUMMARY שמואל and the בני מערבא argue how to interpret פסולה in the משנה (whether it is פוסלת or not), both agree however like the רבנן that חליצת קטן is not פוסלת.

THINKING IT OVER If שמואל agrees with the רבנן,¹¹ why do the בני מערבא argue with him; obviously the בני מערבא also agree that many times when the משנה writes פסולה it is פוסלת על האחים, so why should it be different by חליצת קטן?!¹²

footnotes: ¹ שמואל does not actually mention a קטן, but he does say that whenever the משנה states פסולה (as it does regarding a קטן [see later in this תוספות footnote # 5]) it is פוסלת. ² מאמר (in the context of the יבום process) is the קידושין מדרבנן that a יבם makes to his יבמה (either with כסף or שטר like by regular קידושין). When a יבם makes a מאמר to the יבמה, she can no longer be מתייבם from any of the other brothers (only from the one who עשה מאמר), and if he does not want to be מייבם her, she requires חליצה (as a יבמה) and a גט to dissolve the מאמר. The same holds true if a קטן בן ט' was בועל his יבמה; she cannot be מתייבם to anyone else (except this קטן) and if he chooses not to be מייבם her, she requires חליצה וגט. If an adult brother was בועל her, she becomes his wife totally מה"ת and requires only a גט if he wishes to divorce her (no חליצה). ³ If an adult יבם gave a גט to the יבמה, she cannot be מתייבם to any of the brothers at all, but she still requires חליצה. According to ר"מ the same rule applies to the חליצה of a בן ט' (who is a קטן) that he is פוסל her על האחין. ⁴ We see here that according to ר"מ a חליצה קטן (בן ט') is פוסל and the inference is that according to the רבנן it is not פוסל. ⁵ קד,ב. ⁶ This means (as תוס' understands it now), she can no longer be מתייבם to anyone else (and obviously she requires חליצה from an adult brother). See (however) later in this תוספות. ⁷ The texts in our גמרות there reads אמר רב יהודה אמר רב (not אמר שמואל). See the מסורת הש"ס there. ⁸ In any event we see that the issue whether a חליצת קטן is פוסלת על האחין is a מחלוקת between the רבנן (not פוסל) and ר"מ (פוסל); why the need for an additional מחלוקת אמוראים between שמואל (who agrees with ר"מ) and the בני מערבא (who follow the רבנן)?! ⁹ This is referring to the משנה in יבמות on קד,ב which states, ‘וחולצת לקטן חליצתה פסולה’ (see footnote # 5). ¹⁰ It would seem unusual that שמואל sides with ר"מ against the חכמים (especially since he says זו דברי ר"מ אבל חכמים וכו'). See ‘Thinking it over’. ¹¹ See footnote # 10. ¹² See תפארת יעקב.

ואי אשמעינן שדה משום דלחומרא—And if he would inform us regarding a field, because it is stringent

OVERVIEW ר' יוחנן taught the rule of אין ברירה twice, once regarding a גט, and the other regarding heirs that they are considered as bartering with each other and must re-divide the fields by יובל. We could not derive that he maintains אין ברירה by גט (where it is a קולא [for she can still marry a כהן]) from the case of a field, since by a field (forcing them to return the fields and redivide) is a חומרא. Our תוספות shows that even if it can also be a קולא, nevertheless we cannot derive גט from ירושה.

תוספות asks: ואם תאמר לקולא נמי שמעינן ליה דאין ברירה בפרק בתרא דבכורות (דף נו,ב) – And if you will say; we have learnt in the last פרק of מסכת בכורות that ר"י maintains אין ברירה even לקולא in reference to heirs; this is – גבי מעשר בהמה¹ דקאמר אפילו חלקו היורשין תשעה כנגד תשעה עשרה כנגד עשרה – Regarding tithing cattle, where ר"י rules even if the heirs divided nine cows against nine cows and ten cows against ten cows – אין אומרים זהו חלקו המגיעו – We do not say that this is his portion which he rightfully deserves. תוספות answers: ויש לומר דמכל מקום לא שמעינן גט מינה כדאמר התם² – And one can say that nevertheless we cannot derive גט from that ruling, as the גמרא states there – דאי אתמר בהא בהא קאמר רבי יוחנן דומיא דבנך³ מה בנך ברור לך אף צאנך ברור לך: For if ר"י would say his ruling of אין ברירה in this case of מעשר, we would think only in this case of מעשר does ר"י say אין ברירה, because מעשר is similar to ‘your son’ (בנך), just as בנך is clear to you, so too your flock must be clear⁴ to you.

SUMMARY We cannot derive from מעשר that אין ברירה even לקולא, for מעשר requires an extra level of בירור.

THINKING IT OVER Why did not the גמרא here also cite the ruling of ר"י regarding מעשר and explain (as תוספות did) why we cannot derive גט from מעשר?⁵

footnotes: ¹ The rule is that cattle which belong to partners (שותפים) is פטור from מעשר בהמה. Therefore when someone dies and leaves over his twenty cows to his two sons, so if they did not divide the estate, they are not considered שותפים (for it is still one estate) and they are חייב במעשר. However (the issue begins) if they divided the estate and then rejoined in a partnership; are they considered partners (and פטור ממעשר), or do we say since they inherited equally and now by rejoining, it is as if they never divided and they are חייב במעשר. There are those who maintain if it was not an equal division, meaning that nine cows were as valuable as the other eleven cows, and that’s how they divided it and then became partners, it is a valid partnership and they are פטור from מעשר (since they did not inherit nine and ten cows respectively but rather half of each cow, and they traded their shares). However if all the cows were of equal value and they divided ten for ten, we assume that יש ברירה and this is exactly what they inherited, and when they joined together in partnership, it is as if they never divided (it is like the original estate) and are חייב במעשר. However ר"י maintains even if it was divided equally we say אין ברירה (they were never destined to get this ten animals specifically, rather they exchanged their portions) and if they rejoin in a partnership it is valid and they are פטור ממעשר. We see that he rules אין ברירה even לקולא, for on account of אין ברירה they are פטור ממעשר, so we can derive the אין ברירה by גט from the אין ברירה of ירושה! ² The גמרא there asks a (similar) question, why did ר"י say this ruling of אין ברירה regarding a field and regarding מעשר. ³ The תורה writes (in שמות [משפטים] כב,כח כט) בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי. כט כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ, equating בנך to צאנך. ⁴ Here by מעשר it is not clear to us that these ten cows belong to him, etc. Therefore ר"י says in this case since we are not sure, we say אין ברירה, since the פסוק requires that we are sure (so even though the rule may generally be יש ברירה, but here the תורה requires an extra measure of assuredness which ברירה cannot provide), however by ירושה regarding יובל, where there is no such לימוד perhaps he would agree that יש ברירה. The same answers applies here that we cannot derive גט from מעשר, since by מעשר there is a special פסוק that אין ברירה even לקולא, but by גט where there no such לימוד perhaps we say יש ברירה. ⁵ See אוצר מפרשי התלמוד # 54.

אי אמרת בשלמא דאמנינהו מעיקרא שפיר—Granted it is correct if you say they were counted initially

OVERVIEW The גמרא cited a משנה in פסחים, where a father told his children, ‘I am going to be שוחט the קרבן פסח for the sake of the one who arrives first’; when that child arrives he is זוכה in his share and is מזכה his brothers with him in their share. The גמרא concludes that this משנה has nothing to do with יש ברירה, for it can only be understood in a case where the father counted in his children on this קרבן פסח previously (before it was even slaughtered); for otherwise how can they be included after the שחיטה. Our תוספות cites a גמרא which contradicts our גמרא, and resolves it.

תוספות asks: תימה דבנדרים משמע דאיירי בלא אמנינהו דשה לבית אבות¹ לאו דאורייתא – It is astounding; for in מסכת נדרים it seems that this משנה is in a case where he did not count them in, for the דרשה of שה לבית אבות (a sheep for a household) is not מה"ת – ואין צריך שום מינוי דקאמר בפרק אין בין המודר (נדרים דף לו,א) – And there is no need to count them in; for the גמרא states in פרק אין בין המודר regarding this משנה of האומר הריני שוחט וכו' (as a proof that שה לבית אבות is not דאורייתא) – ואי אמרת שה לבית אבות דאורייתא² אבישרא קאי ומזכה להון³ – For if you will say שה לבית אבות is דאורייתא how can it be that he is standing by the meat and is מזכה to them their portion?!** ואלא למה אמר להון אבוהון כדי לזרזן במצות⁴ – But why did he tell it to them** (that he is שוחט for the first to arrive); in order to make them hurry when it comes to doing מצות. תוספות answers:

And one can say that the גמרא here is explaining the משנה if we would maintain that שה לבית אבות is דאורייתא; in which case we would need to say that the father already registered them previously.

SUMMARY While the גמרא in נדרים maintains שה לבית אבות is לאו דאורייתא, our גמרא explains that משנה if we maintain שה לבית אבות דאורייתא and minor children need to be registered.

THINKING IT OVER Seemingly we can resolve the contradiction,⁵ by saying that our גמרא is discussing adult children, who must certainly be registered according to everyone!⁶

footnotes: ¹ The תורה writes (in שמות [בא] יב,ג) regarding the קרבן פסח that ויקחו להם איש שה לבית אבות. One could have interpreted this to mean that the father can and should include his minor children with him as members of his קרבן פסח. However, ר' זירא ruled there that שה לבית אבות is not a requirement מה"ת (and not even מדרבנן), meaning that minor children may eat from the ק"פ even if they were not ‘registered’ on it. ² This mean that the father must ‘register’ even his minor children. ³ See ר"ן there ד"ה ומזכי who writes; בתמיה היאך האב מזכה לאחד מבניו אחר שחיטה. א"נ האי ומזכה להם אההוא בן שעולה ראשון קאי היאך מזכה לאחיו דבשלמא איהו זכי דאיכא למימר כיון שעלה ראשון הוברר שכשנשחט הפסח עליו נשחט אבל היאך מזכה לאחיו. ⁴ The two גמרות seem contradictory; our גמרא infers from the fact that they may eat from this ק"פ that their father must have registered them previously, while the גמרא in נדרים infers from this very same fact that minor children need not be registered – שה לבית אבות לאו דאורייתא. See ‘Thinking it over’. ⁵ See footnote # 4. ⁶ See הגהות מים חיים.

והדר מותיב ליה תולה בדעת אחרים—And then he challenges him from a case where he is dependent on the decision of others

OVERVIEW אביי was pondering the discussion between רב יהודה and רב אושעיא, saying that (a) ר"א queried regarding תולה בדעת אחרים,¹ and (b) ר"י resolved it from a case of תולה בדעת עצמו,² and (c) then ר"א challenged ר"י from a case of תולה בדעת אחרים.³ Our תוספות qualifies the puzzlement of אביי.

There was no astonishment of אביי regarding this last response, since רב אושעיא challenged ר' יהודה properly according to how he resolved his query.

SUMMARY אביי was concerned only about the response of ר' יהודה, not the challenge from ר' אושעיא.

THINKING IT OVER If there is no problem with 'והדר מותיב ליה תולה בדעת אחרים',⁶ why indeed did אביי mention it?!⁷

footnotes: ¹ This is where he said כתוב לאיזה שתצא בפתח תחלה; it is תולה בדעת אחרים. ² לאיזה שארצה אגרש is תולה בדעת עצמו. ³ האומר לבניו וכו' על מי שיעלה מכם ראשון וכו' is תולה בדעת אחרים. ⁴ This is referring to (c) that he challenged him from תולה בדעת אחרים. ⁵ The query of ר"א was regarding תולה בדעת אחרים, to which ר"י responded that אין ברירה, therefore ר"א challenged him also from a case where it is תולה בדעת אחרים (c), where we (seemingly) say יש ברירה. See ‘Thinking it over’. ⁶ See footnote # 5. ⁷ See נחלת משה.

הלוקח יין מבין הכותים—One who buys wine from among the Koosim

OVERVIEW The גמרא cites a case where one bought wine from the כותים; regarding how he may drink it even though תרומות ומעשרות were not yet separated. Our תוספות explains why in general one may drink wine from כותים.

ברייתא היא¹ דבמשנה דפרק ז' דדמאי (משנה ד) לא תני אלא מילתא דרבי מאיר לחודה² – This (הלוקח יין וכו' cited here) is a ברייתא, for in the משנה of פרק ז' in מסכת דמאי, it only states the view of ר"מ alone, not of the other תנאים mentioned here. תוספות responds to an anticipated difficulty:** ואף על גב דרבי מאיר גזר על יינן³ בפרק קמא דחולין (דף ו,א) זאת נשנית קודם גזירה – And even though, in the first פרק of** מסכת חולין, ר"מ made an injunction against drinking wine from כותים, this ברייתא (משנה) was taught before the גזירה – תוספות anticipates a further difficulty: ורבי יוסי ורבי שמעון אף על גב דסבירא להו במנחות בפרק ר' ישמעאל (דף סו,ב) – And regarding ר"י and ר"ש, even though that they maintain in מסכת מנחות in פרק ר' ישמעאל – דכותים גרי אריות⁴ הן דאמר תורמין משל עובדי כוכבים על של כותים⁵ – That כותים are גרי אריות, for they maintain that one may separate תרומה from produce which belongs to a נכרי for produce which belongs to כותים, so how can we drink their wine, it is wine of a גוי, which is prohibited?!⁶**** תוספות responds: מכל מקום כיון שפורשים מעבודה זרה יותר משאר עובדי כוכבים ומחזיקין בתורה שבכתב – Nevertheless since they separate themselves from idol worship more than other עכו"ם and they keep the written תורה – וגם אלהיהם אינם עובדים כמו שהיו עושים בבית ראשון – And they also do not worship their idol as they did during בית ראשון – להכי כשגזרו על יינן של עובדי כוכבים לא גזרו על של כותים⁷ – Therefore when they made the injunction regarding the wine of נכרים they did not include כותים in this injunction – אף על פי שגזרו על פיתם על יינם לא גזרו אי נמי⁸ הכא במטהר⁹ יינם: Even though an injunction was made on the bread of כותים, nevertheless there was no injunction for their wine. Or one can say that their wine was purified.

SUMMARY Even if we maintain that כותים are גרי אריות, nevertheless there was no גזירה on their wine (even though there was a גזירה on their bread).

THINKING IT OVER

1. Why was it necessary for תוספות to mention in the beginning of this תוספות that this is a ברייתא, but not a משנה,¹⁰ and is there any connection between this beginning and the rest of this תוספות?
2. תוספות writes that according to ר"י ור"ש the כותים are גרי אריות.¹¹ Seemingly if they are like נכרים so they are מפקיע from חיוב מעשרות according to ר"י ור"ש,¹² so why does he need to be מפריש תרו"מ altogether?!¹³

footnotes: ¹ תוספתא דמאי פ"ח ה"ה. ² Only the view of ר"מ is mentioned סתם (not even his name), but not the view and names of the other תנאים brought here. See ‘Thinking it over’ # 1. ³ How is one altogether permitted to drink יין כותי even if תרו"מ were separated? ⁴ גרי אריות literally mean converts (because of) lions. There is a dispute whether the כותים are גרי אמת, meaning that (initially) they were true converts, or they converted because they were being attacked by lions and were told that if they convert, the lions would stop attacking them. This makes their conversion meaningless and they are considered as gentiles. See ‘Thinking it over’ # 2. ⁵ One may give תרומה from produce which is מחוייב בתרומה on other produce which is מחוייב בתרומה, and one may also give תרומה (voluntarily) from produce which is פטור מתרומה on other produce which is פטור מתרומה, however one may not give מהחיוב על הפטור or מהפטור על החיוב. ר"י ור"ש maintain one may not give תרומה from a ישראל on a נכרי or a כותי and vice versa because it is מהחיוב על הפטור or מפטור על החיוב respectively; however one may give from a נכרי on a כותי and vice versa, since it is מפטור על הפטור, for כותים are the same as נכרים since their גירות is invalid. ⁶ We are discussing סתם יינם, meaning wine which we are not aware that the נכרי poured it for ע"ז, rather it is regular wine. תוספות assumes that the prohibition for drinking סתם יינם was made much before the time of ר"י ור"ש. ⁷ The reason why סתם יין is אסור is because the נכרים are prone to be מנסך and we are concerned for this. However the כותים are not suspect of this. However later (after this משנה וברייתא) ר"מ was גוזר on יין כותי also, as תוספות mentioned. ⁸ This is another explanation why in our case one can drink יין כותי. ⁹ There was, for instance, a ישראל working for the כותי and he made the wine, so the כותי never touched the wine, therefore it is permitted for a ישראל to drink it. ¹⁰ See footnote # 2. ¹¹ See footnote # 4. ¹² They maintain יש קנין לעכו"ם להפקיע מקדושתה. ¹³ See תפארת יעקב.

עשרה מעשר ראשון כולי—Ten for the first tithe, etc.

OVERVIEW The ברייתא teaches that he first separates two לוגין for תרומה (from the hundred לוגין),¹ and then ten לוגין (from the hundred) for מעשר ראשון and nine לוגין (from the remaining ninety) for מעשר שני. Our תוספות discusses the math used here.

לאו דוקא עשרה ותשעה דכשהסיר שני לוגין לתרומה גדולה פשו לה מאה נכי תרתי² – Ten (for מע"ר) and nine (for מע"ש) are not precise numbers, for when he removed two לוגין for תרומה גדולה, there remained only one hundred less two (or ninety eight) –

And some explain that the amount of מעשר, which needs to be separated is not diminished because of the (two לוגין of) תרומה גדולה, since מה"ת even one kernel of wheat set aside for תרומה, exempts the entire pile.

SUMMARY Either the משנה is not precise with nine and ten, or since תרומה may be minimal, it does not diminish the amount obligated to be tithed.

THINKING IT OVER When one is מפריש תרומה one from fifty, it is תרומה מה"ת, so why do the יש מפרשים maintains that it does not diminish the חיוב מעשרות,⁴ why is it any different from מע"ר, which diminishes the חיוב מע"ש?!⁵

footnotes: ¹ תרומה is given (on average) one from fifty; therefore two לוגין for תרומה, indicates that there is one hundred לוגין. ² Therefore he would seemingly give 9.8 לוגין (from 98) for מע"ר and 8.82 לוגין for מע"ש (98-9.8=88.2 /10=8.82). However the discrepancy is so small that he rounds it to the nearest whole number. ³ We consider it therefore as if there are still one hundred לוגין (less a drop) which is מחויב במעשר. The additional תרומה that he is giving (מדרבנן) cannot exempt him from giving the מעשר on the entire hundred לוגין (see ‘Thinking it over’). Therefore the numbers 10 & 9 are correct, for that is how much מע"ר ומע"ש needs to separated respectively.. ⁴ See footnote # 3. ⁵ See נחלת משה.

שני לוגין שאני עתיד להפריש—Two Loogin which I will separate in the future

OVERVIEW The ברייתא stated that he separates two לוגין for תרומה; indicating that we assume that the כותי did not separate (even) תרומה. Our תוספות discusses this issue.

כותים אפילו תרומה גדולה לא מפרשי – כותים do not separate even תרומה גדולה; therefore it is necessary for the ישראל to be מפריש תרומה – תוספות anticipates a difficulty: דאף על גב דבפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מז,ב) אמר הני כותאי עשורי מעשרי כראוי – For even though that in פרק שלשה שאכלו the גמרא stated, ‘these כותים indeed tithe properly – דבמאי דכתיב באורייתא מיזהר זהירי – For whatever is written in the תורה they are careful to observe’; we see that כותים are מעשר, so certainly they are מפריש תרומה, so why is it necessary here to be מפריש תרו"מ?! תוספות responds: הני מילי כשעושין לאכול לעצמן ואפילו מעשר ראשון מפרישין – These words (that כותים are מעשר) apply when they prepare to eat for themselves, then they are מפריש even מעשר ראשון, and certainly תרומה – אבל למכור אין מפרישין כלל¹ דלא קפדי אלפני עור² – However when it comes to selling, they are not מפריש at all even תרומה, for they are not concerned transgressing the prohibition of לפני עור לא תתן מכשול – תוספות responds to an anticipated difficulty: אף על גב דאין חשודין על גזל לא חשיב להו גזל דהוי ממון שאין לו תובעים³ – Even though the כותים are not suspect for stealing, so seemingly by not being מפריש תרו"מ they are stealing from the כהנים ולויים, nevertheless the כותים do not consider this (not being מפריש תרו"מ) as stealing, since it is money which has no claimants – תוספות proves his point that evading הפרשת תרו"מ may not be considered גזל by some: דהא עמי הארץ נמי לא נחשדו על הגזל ונחשדו על המעשר – For עמי הארץ are also not suspect for גזל, and nevertheless are suspect for not being מפריש מעשר; the reason is as mentioned above that the ע"ה (like the כותים) do not consider it גזל, since it is ממון שאין לו תובעים – תוספות offers another reason why כותים וע"ה do not consider evading תרו"מ as גזל:** ועוד דכל זמן שלא הופרש אינו דומה להו גזל שעדיין לא נתחייב ליתן⁴ לכהן וללוי – And additionally, for as long as** the תרו"מ were not separated, the כותים וע"ה do not see it as being similar to גזל, since at this point, he was not yet obligated to give it to the כהן and to the לוי – One more final reason why כותים are not מעשר what they sell:

And furthermore the כותים rely on this which the ברייתא expounds in מס' **ב"מ; ואכלת ולא מוכר (**one gives תרו"מ from what one eats, but not from what one sells).

SUMMARY כותים are מפריש תרו"מ for themselves but not when they sell. They are not concerned for לפני עור, and they do not consider this גזל, because it is ממון שאין לו תובעים, and there is no חיוב נתינה before הפרשה, and in general a seller is not obligated to be מפריש.

THINKING IT OVER The last answer of תוספות (that ואכלת ולא מוכר);⁶ does that answer both why it is not (even) a לפני עור and why it is not גזל, or does it only answer one of them?⁷

footnotes: ¹ The כותים are not eating this produce, so they see no reason to be מפריש תרו"מ. ² One may not cause another ישראל to do an עבירה; we are putting a מכשול (a stumbling block) in front of him. By selling produce without being מפריש תרו"מ we are עובר on לפני עור. However the כותים interpret לפני עור literally, that one may not place a מכשול before an עור (a blind person), but it does not mean that one may not cause another to sin. ³ No כהן or לוי can come to a farmer and demand that he be given the תרו"מ; therefore the כותים do not consider not being מפריש תרו"מ, stealing. It is called stealing (according to the כותים), only if the one from whom you stole it can have a claim against you. ⁴ גזל is when one takes away something which belongs to another; here before הפרשה, there is not yet even an obligation to give it to them. We are obligated to give תרו"מ to the כהנים ולויים only after הפרשה. ⁵ The פסוק (in דברים [ראה] יד,כג) regarding מעשר (שני) states, ואכלת וגו'; indicating that מעשר should be given from produce which you will eat, but מה"ת there is no obligation to give מעשר from produce which you sell. See (however) מהרש"א הארוך. See ‘Thinking it over’. ⁶ See footnote # 5. ⁷ See פני יהושע and נחלת משה.