ומיחל.

OVERVIEW The ברייתא states that one who bought wine from the כותים, and needs to separate תרו"מ from them; says, ‘two לוגין which I will separate will be תרומה, ten are מע"ר, nine are מע"ש, and he is 'מיחל' and may drink the wine immediately. There is a dispute between רש"י and תוספות how to interpret the word 'ומיחל'.

פירש בקונטרס מחלל בדבורא בעלמא על המעות ושותה בלא הפרשה¹ – רש"י explained, he exchanges the מע"ש on money which he has, merely with words, and he drinks the wine without separating the מע"ש. תוספות disagrees: ואין נראה דדוקא גבי דמאי² קתני בהך משנה בסיפא³ ומחלל על המעות לפי שקבע לו מקום – And this does not appear to be correct, for only regarding דמאי does this משנה state in the סיפא, ‘and he exchanges it for money’, because he designated a place for the מע"ש – דקתני התם מעשר שני בצפונו או בדרומו דהוי כמו הפרשה – For that משנה states, the he designates the place of the מע"ש in the north or in the south of the pile of figs, which (this קביעת מקום) is considered like separating it – דבערב שבת בין השמשות⁴ איירי כדאמרינן בתוספתא (דדמאי פרק ח⁵) (דקתני וקדש עליו היום⁶) – For that משנה is discussing a case where it was ערב שבת בין השמשות as it states in the תוספתא (and קדש עליו היום) – ולכך בדמאי יכול לקבוע לו מקום⁷ דספק חשכה מעשרים את הדמאי⁸ – So therefore by דמאי, since it is ביה"ש he can designate a place for the מעשרות, for the rule is that when it is questionable whether it is night, we may tithe the דמאי – אבל בכותים הוי ודאי⁹ ולכך לא קתני גבי כותים מעשר שני בצפונו או בדרומו – However by הלוקח יין מן הכותים it is certainly not מעושר, so therefore the משנה/ברייתא by כותים does not state that the מע"ש is in the north or south – ולא קתני נמי ומחלל על המעות כדקתני גבי דמאי – And it also does not state and he exchanges it for money, because since there is a ודאי חיוב מעשר, one may not separate it or be מחלל it even ביה"ש; therefor ומיחל cannot mean מחלל as רש"י explained it. In summation; there are two parts to the משנה/ברייתא: in the רישא we are discussing כותים where the חיוב לעשר is certain, and in the סיפא we are discussing דמאי where the חיוב לעשר is מספק. Therefore in the סיפא regarding דמאי where we are permitted to be מעשר ביה"ש, the משנה/ברייתא states בצפונה וכו', and it also states ומחלל על המעות; however in the רישא regarding כותים where we cannot be מעשר ביה"ש the משנה does not state בצפונה וכו', so since there is no קביעות מקום there can be no חילול. תוספות offers his interpretation of 'ומיחל': אלא מיחל פירושו מתחיל – Rather, 'מיחל' means he begins to drink – או כמו שפירש רבינו תם דמיחל כמו מיהל בה"א¹⁰ – Or as the ר"ת explained it that מיחל should be read like מיהל with a ה"א (instead of a ח') – פירוש מערב במים ומוזג כמו סבאך מהול במים (ישעיה א¹¹) – Meaning, he mixes it with water and dilutes it, as is written ‘Your drink is diluted (מהול) with water’ ואחר שבת יפרישו מעשר ראשון ושני כדקתני בתוספתא – And after שבת they separate מע"ר and מע"ש as it states in the תוספתא – עשרה הבאים אחריהם תשעה הבאים אחריהם¹² – Ten that come after them (after תרומה) are מע"ר, nine that come after them (מע"ר) are מע"ש –

For since he cannot designate a place for it, if he would drink without הפרשה he would retroactively be drinking טבל.

SUMMARY According to רש"י the word 'ומיחל' means he can exchange the מע"ש wine for money, and according to תוספות he cannot do it on ביה"ש (since it is ודאי טבל), rather ומיחל mean either he begins to drink or he dilutes the wine.

THINKING IT OVER

1. תוספות proves from the תוספתא that the מע"ש is separated after שבת just like the תרומה ומע"ר since it says אחריהם.¹⁴ Why did not תוספות bring proof from our משנה/ברייתא, which states, 'שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו' עשרה וכו' תשעה מעשר שני'?!¹⁵
2. תוספות makes an issue that by דמאי it states בצפונה או בדרומה, however by כותים it does not state בצפונה או בדרומה (for this is ספק and this is ודאי).¹⁶ However there seems to be a simple explanation for this difference, for the משנה of דמאי is discussing (a pile of) figs (which is stationary), so therefore one can designate a place בצפונה וכו', however here by כותים we are discussing wine, so one cannot designate a place, for the wine will get mixed up; it is not stationary!¹⁷

footnotes: ¹ According to רש"י, right now he can be מחלל the מע"ש on money which he has, by merely saying that the nine לוגין of מע"ש in this barrel shall be exchanged for money in my house, and later he need only separate תרומה (two לוגין) and מעשר (ten לוגין), but he need not separate מע"ש since he was already מחלל the מע"ש on money (which is now מע"ש money). ² דמאי is produce which was bought from an עם הארץ, where we are uncertain whether he was מעשר or not. The חכמים obligate us to be מפריש מעשר from דמאי. ³ דמאי פ"ז מ"ה. ⁴ It seems that תוספות maintains that both the cases of כותים and דמאי is on ע"ש ביה"ש. However רש"י בד"ה מבין (on the עמוד א') learns that it was on a weekday, and he had no כלים (טהורים) in which to place the תרו"מ. ⁵ ה"ו. ⁶ The מהרש"ל deletes what is in the parenthesis and inserts instead 'ועדיין לא קידש'. In our תוספתא it states neither; rather it states הלוקח יין מן הכותים בערב שבת ושכח ולא הפריש, indicating that we are discussing either ביה"ש or שבת. ⁷ Once we are קובע מקום it is considered as if we were מפריש, and therefore one can be מחלל. However if there was no קביעות מקום, just words alone, it is not considered a הפרשה and there can be no חילול since we do not have a defined מע"ש. See ‘Thinking it over’ # 2.. ⁸ One may not be מפריש תרו"מ on שבת and even on ביה"ש, except for דמאי which we can be מפריש during ביה"ש. ⁹ See תוס' ד"ה שני on the עמוד א' that כותים are not מפריש even תרומה (when they sell it). ¹⁰ The letters אהח"ע [which are guttural (מהגרון)] are interchangeable. ¹¹ פסוק כב. ¹² תוספות proof is that just as the תרומה ומע"ר are separated after שבת (the מע"ר after the תרומה as it states אחריהם) which רש"י agrees to; the same thing is regarding the מע"ש that it too is אחריהם after we separate the מע"ר, but not before. See ‘Thinking it over’ # 1. ¹³ We are now discussing specifically the מע"ש (which according to רש"י he does not need to be מפריש later since he was already מחלל it), therefore if he will now drink the wine without הפרשת מע"ש later, it will turn out that he drank טבל, since the חילול was not effective for there was no קביעות מקום so there can be no חילול (see footnote # 7). ¹⁴ See footnote # 12. ¹⁵ See תוספות יומא נה,ב ד"ה הלוקח and אוצר מפרשי התלמוד # 36. ¹⁶ See footnote # 7. ¹⁷ See תפארת יעקב.

דברי רבי מאיר—The words of Rabi Mayer

OVERVIEW We learnt that in the case of הלוקח יין מבין הכותים he is permitted to drink the wine, even though he was not מפריש yet תרו"מ, but since he said that he will be מפריש תרו"מ later, so we consider it as if now the תרו"מ are the wine which will remain, and the wine which he is drinking is already מתוקן and is not טבל. The reason is because we say יש ברירה.¹ Our תוספות reconciles our גמרא with a seemingly contradictory גמרות.

משמע דאית ליה לרבי מאיר ברירה² ולרבי יהודה נמי קאמר רבא במסקנא דאית ליה ברירה – It seems that ר"מ maintains that we say יש ברירה, and even according to ר"י (who prohibits drinking the wine until he was מפריש תרו"מ), רבא states in the conclusion of our גמרא that ר"י also agrees that יש ברירה – והכא אסר משום דחייש לבקיעת הנוד³ – And the reason he prohibits drinking the wine here is because he is concerned that the barrel will burst – תוספות cites a seemingly contradictory גמרא: ואילו בפרק יש בכור (בכורות דף מח,א) גבי⁴ נתנו עד שלא חלקו – However in פרק יש בכור regarding the case of ‘they paid before they divided’, etc. – מוקי רבא דרבי מאיר ורבי יהודה כרב אסי – רבא established the views of ר"מ ור"י according to ר"א; they both agree with ר"א – דאמר האחין שחלקו מחצה יורשין ומחצה לקוחות⁵ אלמא מספקא להו – Who maintains, the brothers who divided an estate are considered half heirs, and half buyers; it is evident that they are in doubt whether יש ברירה or אין ברירה. תוספות responds: ויש לחלק בין הכא שמברר דבריו ומתנה בפירוש ואומר שאני עתיד להפריש⁶ – And one can differentiate between the case here where he clarifies his words and stipulates clearly and states ‘which I will separate in the future’, in this case we say יש ברירה, since it was clearly stated and stipulated, and this case is different – לההיא דאחין שחלקו שאינו מברר כלום⁷ – Than that case of brothers who divided an estate where nothing was made clear, in such a case we are unsure whether יש ברירה or אין ברירה – In summation; תוס' distinguishes between a case where we say explicitly what our intention is, in which case ר"מ ור"י agree that יש ברירה, however in a case where nothing was stated, we are unsure whether יש ברירה or אין ברירה. תוספות responds to an anticipated difficulty: ובמרובה (בבא קמא דף סט,ב) דפריך דרבי יוחנן אדרבי יוחנן – And in פרק מרובה where the גמרא asks a contradiction from ר"י on ר"י, namely – דבההיא דכל המתלקט⁸ אית ליה ברירה וגבי אחין שחלקו שמעינן דלית ליה ברירה⁹ – For in that case of ‘anything which will be picked’, ר"י maintains יש ברירה, and regarding ‘brothers who divided’, we know that ר"י maintains there is no ברירה – וחוזר בו הש"ס מתוך קושיא זו¹⁰ הוה מצי לחלק כדפירשנו¹¹ – And because of this question the גמרא retracted (the changing of the גירסא from כל הנלקט to כל המתלקט), even though the גמרא could have differentiated between the two cases as we have just explained – אלא דניחא ליה למימר לעולם כל הנלקט כדקתני במתניתין – However, the reason the גמרא chose to retract is since it was easier to say that really the גירסא is כל הנלקט as it was stated in the משנה instead of כל המתלקט – וניחא ליה למימר לעולם לא תיפוך¹² – And it was also easier to say that really you should not switch around the תנאים – תוספות offers an alternate explanation why the גמרא there did not distinguish between the two cases: ועוד דאי הוה משני הכי אכתי הוה קשיא ליה אידך דרבי יוחנן – And additionally if the גמרא would have answered in this manner (differentiating whether it was clearly stated or not) there still would have been a difficulty with the other ruling of ר"י – דאמר לעיל¹³ אף אחרון אינו פוסל¹⁴ – Where ר"י stated previously, even the last case does not disqualify her from כהונה – תוספות comments: ולעיל ודאי כי מצריך תרי מילי דרבי יוחנן¹⁵ הוה מצי למימר דצריכי – And previously when the גמרא taught that the two cases of ר"י were necessary, the גמרא could have certainly said that it is necessary for ר"י to say both cases – דמההיא דלקוחות¹⁶ הן לא הוה שמעינן דאף אחרון אינו פוסל¹⁷ מטעם דפרישית¹⁸ – Since that from that case of לקוחות הן, where ר"י maintains אין ברירה, we could not have derived the rule that אף אחרון אינו פוסל since we maintain אין ברירה, because of the reason which I have explained – תוספות offers another example how his distinction resolves a contradiction: ובהא טעמא¹⁹ מיתרצה נמי שמואל אדשמואל – And this reasoning will resolve a contradiction between two rulings of שמואל – דבפרק מי שאחזו (לקמן דף עה,ב) אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע²⁰ – For in פרק מי שאחזו, it states that שמואל instituted by a גט of a שכיב מרע, that the שכ"מ should stipulate – אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט ולכי מיית הוי גיטא אלמא סבר דיש ברירה – ‘If I die from this sickness it should be a גט as of now, and if I do not die and recover it should not be a גט’, so if he dies it is a גט retroactively**, indicating** that שמואל maintains יש ברירה – ובסוף ביצה (דף לז,ב) גבי שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות אמר שמואל דחבית נמי אסורה: However in the end of מסכת ביצה regarding two people who bought a barrel and/or an animal in partnership, שמואל ruled that the barrel is also prohibited²¹ to be taken out of the תחום of either partner.²²

SUMMARY We can differentiate that when there was a clear declaration of the intention (like by הלוקח יין, or by the שכ"מ), there is more reason to say יש ברירה, than in a case where no declaration was made (like by האחין שחלקו or regarding the חבית by תחומין).

THINKING IT OVER תוספות writes that if the גמרא would have reconciled the contradiction between the two rulings of ר' יוחנן, by differentiating whether or not a declaration was made, there would still be a contradiction between ר"י of רבעי (where יש ברירה) and ר"י regarding לאיזה שארצה אגרש (where אין ברירה).²³ However we can seemingly reconcile this contradiction based on what תוספות wrote previously,²⁴ that even according to the one who maintains יש ברירה, he will agree that in the case of לאיזו שארצה אגרש it is פסול, since it is not considered sufficiently לשמה. Why does our תוספות maintain that it would be a contradiction?!²⁵

footnotes: ¹ יש ברירה in this case seems to accomplish two things; that we consider the הפרשה which he will do later as if it is effective now retroactively (so he is not drinking טבל), and also that we assume that the תרו"מ are in the leftover wine (which he separates later), and not in the wine which he is now drinking. ² ר"מ maintains he may drink the wine relying on the הפרשה which will be made later, as being effective retroactively. ³ If the נוד will burst there will be no wine to be מפריש תרו"מ from; he will be drinking טבל למפרע. ⁴ The issue there is where a woman gave birth to twins (in her first pregnancy), and the father of the twins (who was not פודה either one of them) died, whether the twins have to be פודה themselves and give the כהן the five סלעים. ר"מ maintains that if they gave the ה' סלעים before the twins divided the estate, fine and they cannot claim it back, but after they divided the estate, neither is obligated to pay, since each one can say that he is not the בכור. However ר"י maintains that the estate is liable for the five סלעים (since one of them is a בכור, and the father was obligated to the כהן for five סלעים), therefore they both have to pay, even after they divided. ⁵ רב אסי is in doubt whether we say יש ברירה so when children inherit the estate, each heir receives the assets that were destined to him, or do we say אין ברירה and each heir may have received his brother’s share, however they each agree to barter their shares, which makes them לקוחות; they purchased their shares from each other through this barter. Since it is a ספק therefore we say half their share is יורשים (for perhaps יש ברירה) and half their share is לקוחות (for perhaps אין ברירה). The details of how this explains the מחלוקת between ר"מ ור"י is somewhat complicated (and not that relevant to our discussion here). Nevertheless what is relevant to us is that ר"מ ור"י agree with רב אסי who is unsure whether we say יש ברירה or אין ברירה, and here we say that both ר"מ ור"י maintain יש ברירה! ⁶ He is stating clearly that the תרו"מ will be from the wine which he will separate later, after he will drink the wine now, so it was made clear that the wine which he is drinking is not the תרו"מ, so there is a clear distinction between the wine he is drinking and the wine which he will separate. ⁷ Seemingly this may mean that there is no way for anyone to state that ‘I am receiving my intended share of my inheritance’, for it is not clear which assets belong to which heir. ⁸ The משנה there discusses what was done to prevent people from picking the fruit of כרם רבעי orchards and eating them there, when these fruits must be either redeemed or taken to ירושלים. The משנה states that the צנועין owners of these orchards would place aside money and say, whatever was picked should be exchanged for this money (so the people will not be eating רבעי). The גמרא had a difficulty with this [one cannot redeem the fruit which was picked by someone else, for it is no longer ברשותו], and ר' יוחנן changed the משנה to read (not כל הנלקט, but כל המתלקט) whatever will be picked, should be considered exchanged for this money. However this works only if we maintain יש ברירה that when it will be picked later it will be considered as if it was already redeemed. ⁹ ר"י disagrees with רב אסי regarding האחין שחלקו and maintains that they are לקוחות since אין ברירה. ¹⁰ By רבעי we find that ר"י אית ליה ברירה and by אחים שחלקו he maintains אין ברירה. ¹¹ The גמרא could have said that by רבעי he stated clearly his intention therefore יש ברירה, but by האחין שחלקו there was no declaration as mentioned previously (see footnote # 7), therefore אין ברירה. ¹² In order to change the גירסא of the משנה from כל הנלקט to כל המתלקט, it was also necessary to change the views of ר' יהודה and ר' דוסא. However now that we retain the original גירסא of כל הנלקט we can also retain the גירסא for the תנאים. ¹³ כה,א. There ר"י ruled that even in the case where he said לאיזה שארצה מהם אגרש, it is no גירושין at all and she is מותרת לכהונה since the rule is אין ברירה. ¹⁴ This would seemingly contradict the view of ר"י regarding רבעי (where ר"י maintains יש ברירה). In both cases a declaration was made and nevertheless we find conflicting views of ר"י. See ‘Thinking it over’. ¹⁵ כה,א. The גמרא explained that it was necessary for ר"י to teach us אין ברירה both in the case of our משנה regarding לאיזה שארצה מהם אגרש and also the case of האחין שחלקו, because we could not derive the cases from each other. ¹⁶ See footnote # 9. ¹⁷ See footnote # 13. ¹⁸ That even though by אחין לקוחות הן we say אין ברירה, but that is only because there was no declaration made, however in the case of אף אחרון אינו פוסל, he clearly stated לאיזה מהם שארצה אגרש, so there perhaps we do say יש ברירה. ¹⁹ See text by footnote # 6. ²⁰ A שכיב מרע is a deathly sick person. He is concerned that if he dies his wife will need יבום or חליצה. However if he divorces her there is no דין יבום. He, however, does not want to divorce her in case he recovers. Therefore שמואל offered the following solution. ²¹ They both own the entire barrel of wine. When they divide the barrel and each one takes half the barrel, so (if we maintain אין ברירה) each partner has a share of the wine in the other partner’s share. Therefore each partner cannot take this barrel of wine outside (his תחום obviously and also outside) the partner’s תחום. The objects which belong to a person may only go wherever the person himself may go. ²² We can resolve this contradiction (that by a שכ"מ he maintains יש ברירה, and by תחומין he maintains אין ברירה) according to תוספות distinction, that by the שכ"מ he was מברר by making a clear declaration, therefore שמואל maintains יש ברירה, however by תחומין no declaration was made therefore the rule is אין ברירה! ²³ See footnote # 14. ²⁴ כד,ב ד"ה לאיזו. ²⁵ See נחלת משה.

**רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין—Rabi Yehudohand Rabi Yosee and Rabi Shimon prohibit ****it

OVERVIEW The ברייתא stated that ר"י ור"י ור"ש prohibit drinking the wine if תרו"מ were not separated before it is drunk. They argue with ר"מ who permits it because he maintains יש ברירה, however they prohibit it; indicating that they maintain אין ברירה. Our תוספות reconciles our גמרא with seemingly contradictory גמרות.

משמע דרבי יוסי לית ליה ברירה¹ וכן בפרק בכל מערבין (עירובין דף לז,ב) – It seems that ר"י does not agree to the concept of ברירה, and similarly in פרק בכל מערבין it also appears so – גבי מעשר שני² שיש לי בביתי יהא מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס – Regarding a case where one said, ‘the מע"ש which I have in my house should be exchanged for the first סלע which will come up in my hand from my wallet’ – דאמר רבי יוסי לא חילל³ – Where ר"י ruled that it was not exchanged; the מע"ש remains מע"ש and the סלע remains חולין. תוספות asks: וקשה דתנן במי שאחזו (לקמן דף עג,א) גבי מה היא באותן הימים⁴ – And there is a difficulty; for the משנה taught in פרק מי שאחזו, regarding the question; what is she in those days, where – רבי יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת⁵ ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש ברירה כדדייק בסמוך – ר"י rules, she is divorced and not divorced, and when he dies, the גט is effective (retroactively), proving that יש ברירה, as the גמרא infers shortly⁶ – תוספות offers a partial answer: ולמאן דמחלק⁷ בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים ניחא⁸ אבל למאן דלא מחלק קשיא – And according to the one who differentiates between one who relies on his own mind (where we say אין ברירה), and one who relies on the mind of others (where we say יש ברירה), it is understood; however according to the one who does not differentiate, there is this difficulty⁹ – תוספות answers: ויש לומר דהתם בגיטין עומד הדבר להתברר בודאי בהכי או יחיה או ימות – And one can say; that there by גיטין, the issue will certainly be clarified, for either he will live or die, therefore we say יש ברירה – אבל הכא יכול להיות שלא יבא לידי הפרשה לעולם או לא יעלה סלע מן הכיס¹⁰ – However here by הלוקח יין, it is possible that there will never be a separation (no one [for some reason¹¹]) will be מפריש תרו"מ from this wine ever, or in the other case mentioned, no סלע will come up from the wallet, therefore we say אין ברירה – והשתא נמי אתי שפיר דשמואל¹² אדשמואל – And now the seeming contradiction from שמואל on שמואל will be resolved. תוספות asks: תימה למאי דסלקא דעתין דרבי יהודה לית ליה ברירה¹³ – It is astounding! According to what we initially assumed that ר"י does not subscribe to ברירה – אם כן סבר כרבי יוחנן דאמר האחין שחלקו לקוחות הן¹⁴ ומחזירין זה לזה ביובל – So he agrees with ר' יוחנן who maintains, brothers who divided the estate are considered as buyers and must return their respective properties to each other on יובל – אם כן לא משכחת דמייתי ביכורים¹⁵ אלא חד בר חד עד יהושע בן נון¹⁶ – So therefore we cannot find a case where any heir brings ביכורים unless he is the sole son of a sole son up to the time of יהושע בן נון דאין להן אלא קנין פירות¹⁷ ורבי יהודה אית ליה בהחובל (בבא קמא דף צ,א) לאו כקנין הגוף דמי – For the current owners of this field are לקוחות (since אין ברירה) and they only have a קנין פירות in this field, not a קנין הגוף and ר"י maintains in פרק החובל that קנין פירות is not¹⁸ the equivalent of קנין הגוף – גבי דין יום או יומים¹⁹ – Regarding the rule of יום או יומים (a day or two days) – תוספות continues to ask: ולרבי יוסי נמי קשיא דהכא סבר דאין ברירה²⁰ – And there is also a difficulty regarding ר' יוסי, for here he maintains אין ברירה – ובהחובל מספקא ליה אי קנין פירות כקנין הגוף דמי או לאו גבי דין יום או יומים²¹ – And in פרק החובל, regarding the rule of יום או יומים, he is in doubt whether קנין פירות is like קנין הגוף, or not – וכהאי גוונא דייק הש"ס בסוף השולח (לקמן דף מח,א) – And the גמרא in the end of פרק השולח similarly makes this inference ²² – תוספות answers: ותירץ רבינו יצחק דמדין יום או יומים אין ללמוד בעלמא²³ – And the ר"י answered that we cannot derive from the rule of יום או יומים regarding elsewhere whether קנין פירות כקנין הגוף דמי or not – דשאני התם דכתיבי קראי²⁴ כספו²⁵ ותחתיו²⁶ – For there it is different since the פסוקים read כספו (his money) and תחתיו (under him) – ולהכי לא מייתי לה בהשולח כי מייתי ההיא דשדה אחוזה²⁷ – And therefore the גמרא in פרק השולח does not cite the מחלוקת regarding עבד כנעני, when he cites the ruling of ר"י regarding a שדה אחוזה. תוספות offers an alternate answer: ועוד אומר רבינו יצחק דדוקא רבי יוחנן אית ליה דמחזירין זה לזה ביובל – And additionally, says the ר"י that only ר"י maintains that האחין שחלקו are מחזירין זה לזה ביובל (because they are לקוחות) – אבל שאר אמוראי סברי אף על גב דלקוחות הן אין מחזירין – However the rest of the אמוראים maintain that even though that the אחים שחלקו are לקוחות, nevertheless there are not מחזירין זה לזה ביובל – דגזירת הכתוב היא דאין מחזירין דלענין זה אינם לקוחות²⁸ – For it is a גזירת הכתוב that the אחים שחלקו are not מחזירין, for in this regard (of יובל), they are not considered לקוחות, but rather as יורשים – ורבי יוחנן דסבר מחזירין יפרש טעמו [דרבי יהודה] משום בקיעת הנוד – And ר' יוחנן who maintains מחזירין, ²⁹ he will explain the reason of ר"י regarding הלוקח יין that one may not drink is because of the concern for perhaps the barrel will burst, but not because ר"י maintains אין ברירה – כדמסיק במרובה (בבא קמא דף סט,א) דלרבי יוחנן אית ליה לרבי יהודה ברירה – As the גמרא concludes in פרק מרובה that ר"י maintains יש ברירה, according to ר' יוחנן – ומתוך ההיא גופא דאחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל חוזר בו מסברא ראשונה: And it is precisely on account of this same ruling which ר' יוחנן maintains that האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זל"ז ביובל, that caused ר' יוחנן to retract from his initial thought.³⁰

SUMMARY We are more likely to say יש ברירה if the issue will certainly eventually be resolved. One may maintain generally that קנין פירות כקנין הגוף, and nevertheless by יום או יומים it may be different. One may maintain אין ברירה and nevertheless the אחין שחלקו are not מחזירין זל"ז ביובל.

THINKING IT OVER תוספות poses a contradiction between our גמרא where ר"י maintains אין ברירה, and by גט where he maintains יש ברירה.³¹ However the one who explains that the reason of ר"י is because of אין ברירה, that is רב משרשיא,³² and רב משרשיא differentiates between תולה בדעת עצמו and תולה בדעת אחרים,³³ so there is no question. רבא, who does not differentiate between תולה בדעת עצמו and תולה בדעת אחרים, maintains that the reason of ר"י is שמא יבקע, but not that אין ברירה, so again there is no question! According to whom is תוספות asking his question?!

footnotes: ¹ This is how the גמרא initially understood the view of ר"י ור"י ור"ש (according to רב משרשיא). ² מע"ש needs to be eaten in ירושלים, either by bringing the מע"ש itself to ירושלים or by exchanging (מחלל, חילול) the מע"ש for silver coins (which now have קדושת מע"ש) and bringing the coins to ירושלים and purchasing food there to be eaten in ירושלים. ³ We do not say that the סלע which actually came up is the סלע with which he intended to be מחלל the מע"ש, since ר"י maintains אין ברירה. (He can always be מחלל it now, but his previous statement is ineffective.) ⁴ The משנה there on עב,א states that if one said, ‘here is your גט as of today (מהיום), if I will die from this sickness’; if he dies from that sickness, she is divorced. The משנה on עג,א asked, what is her status during that time, between the giving of the גט and his death; what will be if someone lived with her, is she considered an אשת איש or not. ⁵ ר"י questions whether he meant from today (so she is מגורשת retroactively), or he meant one hour before I die (so she is not מגורשת retroactively to נתינת הגט). It is a ספק and if someone was with her בשוגג, he has to bring an אשם תלוי. ⁶ See רש"י ד"ה ולכי. The question is, from the גמרא in מי שאחזו it is apparent that ר' יוסי maintains יש ברירה, however from the גמרא here and in מס' עירובין it appears that he maintains אין ברירה. ⁷ This is רב משרשיא. See footnote # 1. ⁸ The case of גטין is where he is תולה בדעת אחרים (he is relying on ה'; in whose hands all life is), therefore we say יש ברירה, however here by הלוקח יין וכו' where he is תולה בדעת עצמו (it is he who will be separating the wine later), and similarly by מה שתעלה בידי מן הכיס (where he is also תולה בדעת עצמו [footnote # 3]) we say אין ברירה. ⁹ Why by הלוקח יין and by מע"ש, we say אין ברירה, and by גט we say יש ברירה. ¹⁰ When we are certain that the issue will eventually be clarified, there is more reason to say that the clarification takes place retroactively (יש ברירה); however if are unsure whether it will ever be clarified, there is much less reason to say that when it was clarified, it is effective retroactively, therefore אין ברירה. ¹¹ See מהר"ם that perhaps יבקע הנוד or (by the סלע) someone will steal the money. ¹² See previous תוס' ד"ה דברי [TIE (text by) footnote # 20-22). We can say that by גיטין where the issue will be resolved (as stated here) we say יש ברירה, however by חבית which may never be divided, we say אין ברירה. ¹³ See footnote # 1. ¹⁴ A father dies and left over four fields for his two children, they divided the four fields each one taking two fields. If we maintain אין ברירה, this means that we need not assume that the two fields which each son took is actually the two fields he inherited. Perhaps he inherited fields 1 & 3 and he took fields 2 & 4. Rather what happened here was that each son bartered his shares in his part of the inheritance for the actual fields which he is taking. So it is as if the two brothers sold to each either their rights in the fields the other brother owns. When one sells an inherited field it reverts back to the owner on יובל. Therefore ר' יוחנן maintains that they must give back the fields on יובל to each other and make a new division (with a new גורל) should either of the brothers insist on a new division. However if we maintain יש ברירה then האחין שחלקו are יורשין; the land they took is verified as the land they inherited; there was no exchange so they can keep it for posterity. ¹⁵ This means that he cannot be מביא וקורא (see footnote # 18), however he can certainly be מביא ואינו קורא. ¹⁶ If the current owner is the sole heir of his father and his father from his father up to יהושע בן נון (when the land was allocated), then he could bring בכורים for he is certainly the owner of this field; otherwise he is not obligated to bring בכורים as תוספות continues to explain. ¹⁷ The heirs are obligated to return the fields to each other on יובל because they are merely לקוחות; meaning that they can eat the produce of the land until יובל, but they do not own it outright. This is called קנין פירות. ¹⁸ If we maintain that קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, one cannot bring בכורים from land in which he has only קנין פירות, because he cannot say הנה הבאתי מראשית פרי האדמה אשר נתת לי וגו' (see דברים [תבא] כו,י), since it is not his. ¹⁹ The rule is that if someone hits his עבד כנעני and the עבד did not die until after twenty-four hours, the owner is not חייב מיתה even if he dies because of the wound inflicted by the owner (see שמות [משפטים] כא,כ כא). The case in the גמרא there is when ראובן sold his עבד כנעני to שמעון and he made up that for the next thirty days the עבד would continue to work for ראובן. In this thirty day period שמעון has a קנין הגוף in this עבד (he bought him), and ראובן has a קנין פירות (the עבד works for him). ר"י rules that if שמעון hits the עבד and he dies after twenty four hours he is פטור since it is his עבד (he has a קנין הגוף); however if ראובן hit him and he dies (because of the wound) after the twenty-four hours, ראובן is חייב מיתה for it is not his עבד since קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ²⁰ See footnote # 1. Therefore he must also maintain that האחין שחלקו לקוחות הן, so the only way they can bring בכורים is if we maintain (with certainty) that קנין פירות כקנין הגוף דמי, however ר"י is not sure as תוספות continues. ²¹ See footnote # 17. ר' יוסי maintains that both ראובן and שמעון are exempt from מיתה by יום או ימים, for we cannot kill them since perhaps קנין פירות כקנין הגוף דמי (so ראובן is פטור), or לאו כקנין הגוף דמי (so שמעון is פטור). He is not certain. ²² The גמרא there states that ר' יוחנן who maintains האחין שחלקו לקוחות הן (because אין ברירה) must maintains that קנין פירות כקנין הגוף דמי, otherwise only a חד בר חד עד יהושע would be eligible to bring בכורים! ²³ It is possible that by יום או יומים we maintain קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי therefore the one who has קנין פירות is חייב, but that does not mean the elsewhere he cannot maintain that קנין פירות is כקנין הגוף דמי. ²⁴ שמות (משפטים) כא,כ כא reads; וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ נָקֹם יִנָּקֵם. כא אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא ²⁵ Therefore even if we maintain קנין פירות כקנין הגוף דמי, nevertheless שמעון (the owner) is still פטור, since it is כספו.] ²⁶ Even if we maintain קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי elsewhere, nevertheless here ראובן will be פטור since the עבד is תחתיו; he is working for him. [And according to ר' יוסי both are פטור; one because it is כספו and the other because he is תחתיו.] ²⁷ The גמרא there discusses whether קנין פירות כקנין הגוף דמי or not, and it cites the case of שדה אחוזה whether האחין שחלקו לקוחות הן or יורשים הם, but it does not cite the מחלוקת regarding יום או יומים by an עבד כנעני. The reason is that the case of יום או יומים is distinct because of the פסוקים תחת and כספו. Therefore there is no question on ר' יהודה ור"י, for even though they maintain אין ברירה and therefore האחין שחלקו לקוחות הן, nevertheless they bring בכורים since they both can maintain קנין פירות כקנין הגוף דמי (despite what they say regarding יום או יומים [see footnote # 24]). ²⁸ Therefore even though ר' יהודה ור' יוסי maintain אין ברירה and האחין שחלקו לקוחות הן, nevertheless since they are not מחזירין זל"ז ביובל, there is no problem with ביכורים, since it is their field for posterity. ²⁹ According to ר"י that מחזירין זל"ז ביובל how can ר' יהודה ור"י maintain אין ברירה since they maintain קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי (by יום או יומים), according to this answer, therefore we must conclude that ר' יוחנן explains ר' יהודה differently. ³⁰ ר' יוחנן initially suggested that the גירסא be changed from כל הנלקט to כל המתלקט (which would mean יש ברירה); however he had to retract since he himself maintains האחין שחלקו לקוחות הן (meaning that אין ברירה). This same ruling will cause that the reason of ר' יהודה is not because אין ברירה, but rather because שמא יבקע הנוד. ³¹ See footnote # 6. ³² See footnote # 1. ³³ See footnote # 7.

מה היא באותן הימים—What is she in those days

OVERVIEW The גמרא cites a משנה (later in our מסכת)¹ which asks; what is the woman’s status in those days between the giving of the גט and the husband’s demise. There are various interpretations as to which case this משנה is referencing.

פירש בקונטרס² דקאי ארישא דתנן במי שאחזו (לקמן דף עב,א) – רש"י explained, that this משנה of מה היא באותן הימים is referencing the רישא, for the משנה taught in פרק מי שאחזו, if a man said to his wife – הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה הרי זה גט אם מת וקאמר מה היא כל ימי החולי³ – ‘Here is your גט as of today if I die from this sickness’; if he dies it is a valid גט. This concludes the רישא, and in the סיפא the משנה asks, what is her status all the days of his sickness is she considered married or divorced⁴ – תוספות asks on פרש"י (here): וקשה דהתם (דף עג,ב) פריך עלה בגמרא⁵ ולכי מיית הוי גיטא והא אין גט לאחר מיתה – And there is a difficulty, for the גמרא there asks on the ruling, ‘and when she dies it is a valid גט’? But how can that be ‘for there is no גט after death’! This concludes the relevant citation from the גמרא there. תוספות continues with his question – ומאי קושיא אי קאי אמהיום אם כן חל גט מחיים⁶ – But what is the sגמרא' question, if as רש"י states here that the question מה היא באותן הימים is referencing the case of מהיום אם מתי, so when he dies the גט is effective retroactively from his lifetime, so it is not a גט לאחר מיתה – תוספות cites sרש"י' explanation in פרק מי שאחזו: ושם פירש בקונטרס⁷ דלא קאי אמהיום⁸ אלא מילתא באפיה נפשה היא – And there (in פרק מי שאחזו) רש"י explained that the question of the משנה, מה היא' באותן הימים’, is not referencing the case of 'הרי זה גיטך מהיום אם מתי, but rather it is discussing a separate issue⁹ – תוספות offers his interpretation: ויש לומר דלעולם קאי אמהיום והכי פריך כיון דאמר שהיא כאשת איש¹⁰ – And one can say; that really the משנה (of מה היא באותן הימים) is referencing the משנה of הרי"ז גיטך מהיום אם מתי; and this is the question of the גמרא, since ר' יהודה said that she is like an א"א until he dies – אם כן לא חל הגט מחיים אלא לאחר מיתה – So it turns out that the גט was not effective in his lifetime (for then she is an א"א), but rather the גט becomes effective after his death אם כן לכי מיית היכי הוי גט הא אין גט לאחר מיתה – So therefore how can the גט be effective when he dies, since אין גט לאחר מיתה – ומשני באומר מעת שאני בעולם – And רבא answered, this is a case where he said, ‘from the time I am in this world’- פירוש מה שאמר מהיום היינו שיחול הגט שעה אחת קודם מיתתו – The explanation of sרבא' answer is that when he said 'מהיום', he meant the גט should take effect one ‘hour’ before his death – ולאו דוקא מהיום ממש קאמר אלא כלומר מהיום שאני בעולם – But he did mean to say actually ‘from today’, but rather he meant from the day which I am alive – דכיון שתולה הדבר במיתתו¹¹ אינו חושש רק שיחול הגט מחיים – For since he made the גט dependent on his death, he was only concerned that the גט take effect while he is alive – תוספות offers support for his view: וכן משמע בתוספתא¹² דקתני זה גיטך מהיום – And so to it seems in the תוספתא where it is taught, if a husband says to his wife, ‘here is your גט as of today if I die from this sickness’ – הימים שבינתים זכאי במציאתה ובמעשה ידיה¹³ כולי – In the days between his giving the גט and dying, the husband has the rights to whatever she finds and to her handiwork, etc. this concludes the תוספתא –

Implying that even though he said 'מהיום', he did not mean actually מהיום, but rather מעת שאני בעולם.****

SUMMARY When רבא answered that the dispute between ר' יהודה ור"י is in a case where he said מעת שאני בעולם, he meant that when he said מהיום אם מתי, that means מעת שאני בעולם.

THINKING IT OVER Is תוספות more in agreement with פרש"י here,¹⁵ or with פרש"י in¹⁶ פרק מי שאחזו?¹⁷

footnotes: ¹ עג,א. ² ד"ה מה. ³ This is relevant if someone was מקדש her during this time, is she מקודשת to him, or if she had relations with another man, are they חייב or not. ⁴ The משנה cites a מחלוקת between ר' יהודה who maintains she is considered an אשת איש, and ר"י who considered her מגורשת ואינה מגורשת (she is a ספק א"א). ⁵ How can ר' יהודה ור' יוסי maintain that she is married (בספק) all this time and the גט takes effect after the husband’s death; but this cannot be for a גט cannot be effective after the husband dies. ⁶ We would need to explain that ר' יהודה ור"י maintain that nevertheless until he dies, she at that point in time is considered an א"א (מספק), for as of then we do not know if he will die and as of yet he did not die therefore she is an א"א. ⁷ Presumably תוספות is referring to רש"י on עג,ב ד"ה ומשני. See ‘Thinking it over’. ⁸ The dispute between ר' יהודה ור"י is not in a case where he said מהיום, for in that case all agree that she is not an א"א if he eventually dies מחולי זה. ⁹ This is actually the response of רבא there that the dispute between ר' יהודה ור"י is in a case where he said הרי"ז גיטך מעת שאני בעולם. עיי"ש בפרש"י. ¹⁰ See רש"י there ד"ה ופרכינן who seems to explain the question exactly in this same manner. ¹¹ The husband in this case does not want to divorce his wife (if he will live), for if he wanted to, he could have just given her the גט without any stipulation. The reason he gave her the גט in this manner was that he was concerned she should not fall ליבום, so he wants a גט (if he should die), but he wants to postpone it as long as possible, therefore we can interpret the מהיום to mean שיחול הגט מחיים as late as possible. ¹² פ"ה ה"ד. This seems to be the תוספתא cited there in the גמרא at the very bottom of עג,ב. ¹³ She is considered as being married to him. ¹⁴ In the תוספתא it is evident that even when he says מהיום, nevertheless the husband is זוכה במעשה ידיה (however from our גמרא we cannot be sure what מה היא באותה הימים refers to). The reason why he is זוכה במעשה ידיה וכו' (she is considered an א"א) is because the 'מהיום' is understood to mean מאת שאני בעולם. ¹⁵ See footnote # 2. ¹⁶ See footnote # 7. ¹⁷ See אוצר מפרשי התלמוד # 100-101.

ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש ברירה—And when he dies it is a Get; evidently there is Brayroh

OVERVIEW The גמרא cited a משנה regarding the status of a woman, whose husband said to her, ‘here is your גט if I die from this sickness’, in which case ר' יהודה maintains that until he dies she is an אשת איש.¹ The גמרא infers, but when he dies the גט is valid, indicating that ר"י maintains יש ברירה.

פירש בקונטרס² אף על גב דתנאי הוא צריך ברירה כיון דאין בידו³ – רש"י explained that even though it is a stipulation, nevertheless ברירה is required for this תנאי to be effective, since it is not in his power to carry out this תנאי – ובשעת התנאי ספק⁴ הוא והתנאי מתקיים מאליו⁵ ואי לאו משום ברירה לא הוי גט – And at the time of the תנאי there is doubt whether the תנאי will be fulfilled, and the תנאי is fulfilled by itself, so if it were not for the concept of ברירה, it would not be a valid גט – ולא דמי לשאר תנאים שבידו לקיימם⁶ ודעתו לקיימם⁷ – And this תנאי of אם מתי מחולי זה is not similar to other תנאים where it is in his power to fulfill them and he intends to fulfill them. תוספות comments: ומיהו⁸ הכא על כרחך אי אפשר אלא מטעם ברירה כיון דמוקי לה במי שאחזו (לקמן דף עג,ב) – But nevertheless here (in the case of אם מתי מחולי זה) perforce the גט cannot be effective unless we maintain ברירה, since the גמרא in פרק מי שאחזו, established this case – באומר מעת שאני בעולם פירוש שעה אחת קודם מיתתו⁹ – Where he said that the גט should be חל ‘from the last moment that I am in this world’; meaning on the moment before his death ואותה שעה שהגט חל אינה מבוררת וידוע¹⁰ וצריך ברירה – So that moment when the גט took effect, it was not defined or known, therefore ברירה is required. תוספות (seemingly) reverses himself: ומכל מקום כדברי רש"י כן הוא אפילו בתנאי¹¹ צריך ברירה – But nevertheless it is indeed as רש"י explained that even by a תנאי we require ברירה – דהריני בועליך על מנת שירצה אבא חשיב לקמן ברירה¹² – For in the cases where someone says to a woman, ‘I will be intimate with you (with the intent of marrying you) provided that father agrees to the marriage’, the גמרא shortly considers this a case of ברירה – תוספות replies to an anticipated difficulty: והא דאמר בפרק בכל מערבין (עירובין דף לז,ב) הרי זו תרומה על זו אם ירדו גשמים היום כולי – And regarding this which אביי asked in פרק בכל מערבין, ‘according to you (רבא)¹³ if one said, “this pomegranate**** (a) should be תרומה on this pomegranate (b), if it will rain today, etc. and (b) should be תרומה on (a) if it does not rain today” – הכי נמי¹⁴ דלא הוי תרומה¹⁵ היינו למאן דאית ליה ברירה קאמר – Is it indeed so that it is not תרומה’; תוספות explains that אביי asked this question only according to the one who maintains¹⁶ ברירה. In summation; רש"י and תוספות agree that a תנאי which is not up to the parties to fulfill (אינו בידו), is not a valid תנאי, unless we maintain יש ברירה. תוספות asks: תימה דבפרק בכל מערבין (שם דף לו,ב) אמר רב ליתא למתניתין¹⁷ מקמי איו¹⁸ – It is astounding for רב states in פרק בכל מערבין; ‘our משנה is negated because of איו’ – ופריך אדרבה ליתא לאיו מקמי מתניתין – And the גמרא there asks, ‘on the contrary let us negate איו in favor of our משנה’ (so that ר"י maintains יש ברירה) – ומשני לא סלקא דעתך דשמעינן ליה לרבי יהודה דלית ליה ברירה דתנן הלוקח כולי – And the גמרא answered, ‘do not entertain such a thought, for we have learnt that ר"י does not maintain ברירה, for we learnt in a משנה, one who purchases, etc.’ wine from כותים where ר"י prohibits separating the wine based on ברירה, proving that he maintains אין ברירה. This concludes the citation of the גמרא in עירובין, and תוספות asks – והשתא אכתי ליתא לדאיו ולההיא דהלוקח מקמי מתניתין דעירובין¹⁹ – But now that we said that the reason why in the משנה of מי שאחזו (in the case of הרי"ז גיטך וכו') it is a valid גט, because ר' יהודה maintains יש ברירה, so even though we have איו and the case of הלוקח יין וכו' which indicate that אין ברירה according to ר"י, but still we should negate both איו and that case of הלוקח יין (which indicate that according to ר"י there is אין ברירה) in the face of (a) the משנה in עירובין ומתניתין דמי שאחזו דמייתי הכא²⁰ ומקמי ברייתא דמרובה²¹ (בבא קמא דף סט,א) – And (b) the משנה in פרק מי שאחזו which is cited here and (c) in face of the ברייתא in פרק מרובה – דקאמר רבי יהודה שחרית אומר בעל הבית כל מה שילקטו כולי – Where ר"י rules that in the morning the owner says anything which they will gather should be הפקר, etc. – דבכל הני אית ליה לרבי יהודה ברירה²² – Where in all these three cases ר"י maintains יש ברירה. תוספות answers: ויש לומר דרב מחלק בין תולה בדעתו²³ ובין תולה בדעת אחרים – And one can say that רב differentiates between a case of ברירה where it is dependent on his mind (he will make the choice) and between a case where he depends on the mind of others (he is not making the choice) – וההיא דהכא ודמרובה הוי תולה בדעת אחרים והתם אית ליה ברירה – And that case mentioned here (of הרי"ז גיטך מהיום אם מתי) and of מרובה (regarding לקט), where he is תולה בדעת אחרים, and there ר"י maintains יש ברירה – אבל תולה בדעת עצמו לית ליה ברירה והכי פירושו התם – However if he is תולה בדעת עצמו he does not agree to ברירה. And this is the explanation there (in מסכת עירובין); רב is saying – ליתא למתניתין דקתני דאית ליה לרבי יהודה ברירה אפילו תולה בדעת עצמו²⁴ – The משנה which stated that ר"י maintains יש ברירה even in a case where he is תולה בדעת עצמו, that משנה is negated – מקמי איו²⁵ וההיא דהלוקח²⁶ – In the face of איו and the case of הלוקח יין – תוספות responds to an anticipated difficulty: והא דפריך אההיא דאיו מאי שנא לכאן ולכאן²⁷ דאין ברירה כולי – And this which the גמרא asked on that ruling of איו, ‘what is the difference that if both חכמים came to this side and that side where we say אין ברירה, etc. ²⁸ and in the case where only one חכם came, where we say יש ברירה – תוספות responds: the גמרא – לא לרב פריך דלדידיה דמחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים אתי שפיר – Is not asking this question on רב, for according to רב who differentiates between תולה בדעת עצמו (where we say אין ברירה) and תולה בדעת אחרים (where we say יש ברירה), it is properly understood why by one חכם it is יש ברירה (since he is תולה בדעת אחרים) and by two חכמים it is אין ברירה (since he is תולה בדעת עצמו) – אלא למי שאינו מחלק פריך – Rather the גמרא is asking according to the one who does not differentiate between תולה בדעת עצמו and תולה בדעת אחרים – ורבי יוחנן נמי דמשני²⁹ וכבר בא חכם אינו מחלק דלדידיה³⁰ ודאי ליתא לדאיו מקמי כל הנהו – And also ר"י who answered, ‘and the חכם came already before שבת’ does not differentiate³¹ between תולה בדעת עצמו or דעת אחרים, [and] according to ר"י we negate the ruling of איו (that ר"י maintains אין ברירה) in the face of all these three cases³² where ר"י maintains יש ברירה.**** In summation; there are five cases in which ר' יהודה rules; 1. משנה עירובין (עצמו יש ברירה), 2. איו (עצמו אין ברירה), 3. הרי"ז גיטך (אחרים יש ברירה), 4. הלוקח יין (עצמו אין ברירה), 5. לקט (אחרים יש ברירה). רב maintains that by תולה בדעת אחרים יש ברירה, but תולה בדעת עצמו אין ברירה. Therefore in the three cases of תולה בדעת אחרים (1, 2, and 4) the two (2 and 4) which rule אין ברירה push away one (1) which rules יש ברירה, so we say ליתא למתניתין מקמי דאיו. However ר' יוחנן does not distinguish whether it is תולה בדעת עצמו or בדעת אחרים therefore we have three cases (1, 3, and 5) where we say יש ברירה and only two (2 and 4) where we say אין ברירה, therefore איו is negated in face of the three. תוספות asks: ומיהו קשה דבסוף ביצה (דף לז,ב) גבי³³ שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות – However there is a difficulty, for in the end of מסכת ביצה regarding the case where two people bought a barrel of wine and/or a cow in partnership, the גמרא there – מדקדק דרבי יוחנן לית ליה ברירה מדמפרש³⁴ מילתא דאיו³⁵ – Infers that ר"י does not maintain ברירה since he explains that statement of איו – והא על כרחך ליתא לדאיו כדפירשנו³⁶ – But perforce ר' יוחנן negates the ruling of איו as we explained. תוספות answers: ויש לומר דהוה מצי לשנויי הכי אלא דניחא ליה למימר לעולם לא תיפוך³⁷ – And one can say that indeed the גמרא could have answered it in this manner, however it preferred to answer, ‘there is no need to reverse’ the views of ר"א ור"י – תוספות offers an alternate answer: אי נמי נהי דלרבי יוחנן ליתא לדאיו דאמר לרבי יהודה אין ברירה – Or you may also say; granted that according to ר"י, this which איו explained that ר' יהודה maintains אין ברירה, (this view of איו) is rejected – מכל מקום מוכח שפיר דרבי יוחנן לית ליה ברירה מדמשני לה³⁸ – Nevertheless it is still evident that ר"י does not maintain ברירה, since ר"י interpreted the explanation of איו – תוספות concluded that (according to רב) in a case of תולה בדעת אחרים we say יש ברירה according to ר"י. Therefore תוספות asks: אבל קשה דאפילו בתולה בדעת אחרים שמעינן לרבי יהודה דלית ליה ברירה – However there is a difficulty; for even by תולה בדעת אחרים we know that ר"י לית ליה ברירה – דתנן בשקלים³⁹ (דף ט,ב) ומייתי לה בפרק הוציאו לו (יומא דף נה,א) – For the משנה teaches in מסכת שקלים and it is cited in פרק הוציאו לו – דקאמר רבי יהודה לא היו שופרות⁴⁰ לקיני חובה⁴¹ מפני התערובות – Where ר"י maintains there were no שופרות for קיני חובה, because there was a concern of having them mixed up – ומפרש התם טעמא משום חטאת שמתו בעליה⁴² – And the גמרא there explained the reason why ר"י maintains there were no שופרות for קיני חובה, because of the concern of a חטאת whose owner died – ומשום⁴³ דלית ליה ברירה כדמוכח ההיא דאיו – And because ר"י לית ליה ברירה as is evident from that ruling of איו. This concludes the גמרא there. תוספות continues with his question – והשתא הא לרב בתולה בדעת אחרים אית ליה ברירה⁴⁴ לרבי יהודה⁴⁵ – However now, according to רב in a case of תולה בדעת אחרים we say that ר"י אית ליה ברירה – ולרבי יוחנן ליתא לדאיו⁴⁶ ואפילו בתולה בדעת עצמו יש לו ברירה: And according to ר' יוחנן we reject איו (as far as the view of ר' יהודה) and we say that the view of ר"י is that יש לו ברירה even if it is תולה בדעת עצמו, so both according to רב (who maintains that בתולה בדעת אחרים there is ברירה לר' יהודה) and according to ר"י (that ליתא דאיו so לר' יהודה יש ברירה always), why does the גמרא there say that ר' יהודה maintains לא היו שופרות לקינים because of חטאת שמתו בעליה, since ר"י maintains אין ברירה, when in fact according to רב ור' יוחנן in the case of קנים the rule will be יש ברירה according to ר' יהודה?! תוספות here does not answer this question.⁴⁷

SUMMARY Any תנאי which is not בידו of the parties to be מקיים, this תנאי is not effective unless we maintain יש ברירה. According to רב we say יש ברירה לר' יהודה when he is תולה בדעת אחרים but אין ברירה when he is תולה בדעת עצמו. According to ר' יוחנן there is no difference whether תולה בדעת עצמו or תולה בדעת אחרים (and ר' יהודה maintains always יש ברירה, since ליתא דאיו מקמי דמתניתין). ר' יוחנן himself seemingly maintains אין ברירה.

THINKING IT OVER

1. What is the reason to differentiate⁴⁸ that by תולה בדעת עצמו we maintain אין ברירה, but by תולה בדעת אחרים we maintain יש ברירה?
2. What is the difference between תולה בדעת עצמו ותולה בדעת אחרים and בידו ואינו בידו? Is תולה בדעת עצמו necessarily בידו, and is תולה בדעת אחרים necessarily אינו בידו?
3. תוספות asks that how can the גמרא in שקלים assume that ר' יהודה maintains אין ברירה, when ר' יוחנן clearly maintains that even by תולה בדעת עצמו יש ברירה.⁴⁹ Seemingly תוספותquestion is not understood, granted that ר' יוחנן maintains יש ברירה, but there is the ברייתא דאיו which maintains אין ברירה, so perhaps that גמרא (regarding שופרות for קיני חובה) follows the ברייתא דאיו?!⁵⁰

footnotes: ¹ See previous תוס' ד"ה מה. ² See רש"י ד"ה ולכי (towards the end). ³ The תנאי is אם מתי מחולי זה; he has no control whether he will die from this illness or not. ⁴ We are unsure whether he will die מחולי זה or not. ⁵ The one who makes the תנאי (the husband) will not carry out the תנאי; he will not cause his death. The three conditions mentioned (אינו בידו, ספק, מתקיים מאליו) all indicate that the husband has no control over the תנאי. ⁶ The תנאי is (for instance) here is your גט if I do not return in thirty days (where he can fulfill or not fulfill the תנאי). Or if he says here is your גט if you give me 100 dollars (where she can either fulfill or not fulfill the תנאי). ⁷ This concludes the citation of פרש"י (in a somewhat reversed order). According to רש"י if the תנאי can be fulfilled (if he intends to fulfill it), then we do not need ברירה to make the מעשה effective. However if the fulfillment of the תנאי is not dependent on the person, the מעשה will not be effective unless we maintain ברירה. ⁸ Even if we would disagree with רש"י generally as to when we need to depend on ברירה by a תנאי, and when a תנאי is effective without ברירה (see footnote # 7) and we would maintain instead that ברירה is necessary only if we are unaware when the קנין or the חלות takes place, or whether it took place, or who/what is affected by the קנין/חלות. Therefore seemingly here, since when the קנין/חלות takes place we are aware of it (it takes place now מהיום, when he is giving her the גט), there is seemingly no need for ברירה. ⁹ Indeed if the גט would be חל מהיום, then according to תוספות (hypothetical סברא) we would not need ברירה even though it is not בידו, etc. (see footnote # 8); however our case was explained to mean, not מהיום, but rather מאת שאני בעולם. ¹⁰ He passed away at 10pm; the גט was therefore חל at 9:59 pm (שעה אחת קודם מיתתו). However at 9:59 we did not know that she is מגורשת (since we do not know yet that he will die at 10pm. Therefore the גט cannot be חל (see footnote # 8) unless we assume ברירה. ¹¹ This means even by a תנאי where we do know when the חלות takes place (see footnote # 8), but it is not בידו (see footnote # 5), there is no חלות of a תנאי (and קנין) unless we maintain יש ברירה. ¹² This is a case where we know when the חלות is, but it is not בידו (of the involved parties) and nevertheless it depends on whether we maintain יש ברירה or אין ברירה; proving the רש"י is correct. ¹³ רבא (there) explained the reason why ר"ש does not permit giving מעשר in the case of הלוקח יין וכו' (as ר"מ does), is that since the תורה writes (in דברים [שופטים] יח,ד) that ראשית דגנך וגו' (by תרומה) it requires a ראשית ששיריה ניכרים (that at the time of the הפרשת תרו"מ we can differentiate between the תרו"מ and the remaining חולין). Therefore even if we maintain יש ברירה, the תרו"מ will not take effect (by הלוקח יין וכו') because it is not שיריה ניכרים. ¹⁴ אביי maintains that it cannot be that the תנאי is ineffective (even though that here too at the time of the תנאי it was אין שיריה ניכרים, for we do not know which one is תרומה and which one is חולין), thus challenging sרבא' explanation. ¹⁵ תוספות sees a potential difficulty with sאביי' question, perhaps we maintain אין ברירה, and we just said that a תנאי (which is אין בידו as is the case with the rain) is ineffective if we maintain אין ברירה, so what is sאביי' question?! ¹⁶ It was apparent to אביי from sרבא' explanation that ר"ש maintains יש ברירה (see footnote # 13). ¹⁷ The משנה there is discussing the possibility of placing two עירובי תחומין one to the east of the city and one to the west, in case the חכם will spend שבת either in the east of the west, so on שבת the מניח העירוב will choose which עירוב is effective and walk in that direction. Both עירובין cannot be effective because they cancel out each other. ר' יהודה in the משנה there maintains that if two חכמים came, one from the east and one from the west, he can decide on שבת which עירוב to activate. This obviously requires that he maintains יש ברירה. ¹⁸ איו (a תנא) taught that ר' יהודה does not rule that if two חכמים came, he can choose where to go; indicating that according to איו we do not say ברירה according to ר"י. Therefore רב taught that we negate the משנה in favor of איו that ר"י maintains אין ברירה. ¹⁹ The משנה cited in footnote # 17, where ר"י (seemingly) maintains יש ברירה. ²⁰ The משנה of מה היא באותה הימים and הרי"ז גיטך וכו'. See the beginning of our תוספות. ²¹ This is regarding the gleanings (לקט) of the field, which belong to the poor; provided that only two stalks fell to the ground, but not three. However the poor do not discriminate, and so in order that what they take extra should not be considered גזל the owner is מפקיר in the morning anything which they gather illegally, so they are not stealing it. However for this to be effective we must utilize ברירה (for when he makes it הפקר he does not know yet what (or if) he is being מפקיר), proving the ר"י אית ליה ברירה. ²² There are two sources in which ר"י maintain אין ברירה (איו and הלוקח יין) and three sources where he maintains יש ברירה (the משנה in עירובין, the case הרי"ז גיטך and the case of לקט). We should follow the three rather than the two. ²³ These are the cases of the חכם (where he will make the choice in which direction to travel) and הלוקח יין (where he chooses which wine will be חולין and which will be תרו"מ). See ‘Thinking it over’. ²⁴ This is referring where he made two עירובי תחומין and both חכמים came (one to each side), where ר"י ruled that he can make the choice; this is a case of תולה בדעת עצמו; he is deciding where to go. See footnote # 17. ²⁵ איו taught by עירובין that ר"י maintains he cannot make the choice (since he is תולה בדעת עצמו). See footnote # 18. ²⁶ This is also a case of תולה בדעת עצמו and ברירה is ineffective. We now have two rulings (of איו and הלוקח) which maintain אין ברירה by תולה בדעת עצמו and only one ruling (the משנה in עירובין) that יש ברירה by תולה בדעת עצמו. The other two cases of הרי"ז גיטך and לקט are cases of תולה בדעת אחרים, where רב agrees that יש ברירה, according to ר"י. ²⁷ איו maintained (according to ר"י) in the case where he made two עירובי תחומין (one to the east and the other to the west), that if only one חכם came, it is a proper עירוב and he can go to that חכם; however if both חכמים came we do not allow him to make the choice to which חכם he should go. The גמרא asked that in both these cases we need to apply ברירה in order to permit him to go to the חכם, so why is it that when one חכם came איו agrees that he can go to the חכם, but if two חכמים can he cannot make the choice, why do we say יש ברירה in one case and not in the other?! ²⁸ תוספות anticipated question is that the two case are different; if only one חכם came, then he is תולה the ברירה ביד אחרים (the חכם) therefore we say יש ברירה, however if both חכמים came so the choice is up to him, it is תולה בדעת עצמו where we say אין ברירה, so what is the sגמרא' question?! ²⁹ ר' יוחנן answered the question on איו (see [text by] footnote # 27). ר"י said there is no contradiction because the case where one חכם came is where the חכם came before שבת (it is only that the person placing the עירוב was not aware), so the ערוב was effective before שבת and there is no need for ברירה (it is merely a גילוי מילתא). ³⁰ The רש"ש amends this to read ולדידיה (instead of דלדידיה). ³¹ If ר' יוחנן would agree with רב and differentiate between תולה בדעת עצמו and בדעת אחרים, there would be no difficulty between the two rulings and no need to answer 'וכבר בא חכם'. The fact that he gave that answer proves that according to ר"י we either say יש ברירה or אין ברירה regardless whether it is ד"ע or ד"א. ³² See footnote # 22. ³³ See previous תוס' ד"ה דברי at the very end (TIE footnote # 21). ³⁴ See footnote # (25 and) 27. How can the גמרא infer that ר"י maintains אין ברירה, when ר"י disagrees with איו. ³⁵ See footnote # 16. ³⁶ See text previously (by footnote # 30). ³⁷ The גמרא there initially cited a מחלוקת between ר'אושעיא who maintains יש ברירה and ר' יוחנן who maintains אין ברירה. The גמרא challenged this view of ר' אושעיא for we find elsewhere that ר' אושעיא maintains אין ברירה. The גמרא therefore said 'איפוך' we will reverse the מחלוקת so ר' אושעיא maintains אין ברירה and ר' יוחנן maintains יש ברירה. The גמרא asked (as just mentioned in תוספות) that ר"י maintains אין ברירה (since he explained איו). תוספות answer is that indeed the גמרא could have answered that איו is discredited (as תוספות suggested) and ר"י can maintain יש ברירה, however the גמרא wanted to reverse the איפוך and have the מחלוקת between ר"א ור"י as originally cited where ר"י maintains אין ברירה. The גמרא therefore gave another answer, עיי"ש. ³⁸ The question on איו (see footnote # 27) which ר"י answered, is valid only if we do not differentiate between תולה בדעת עצמו or בדעת אחרים. If that differentiation is not made there are more cases in which ר' יהודה maintains יש ברירה than אין ברירה. Therefore איו who said that ר"י maintains אין ברירה is wrong since we have more places that ר"י maintains יש ברירה. However this is relevant as to what ר' יהודה maintains according to ר' יוחנן. However ר' יוחנן himself surely maintains אין ברירה, since he found it necessary to defend איו who also maintains אין ברירה (according to ר' יהודה). If ר' יוחנן would maintain יש ברירה he would leave the משנה as is and disagree with איו. ³⁹ See the מסורת הש"ס in יומא נח,א אות ה'. ⁴⁰ In the ביהמ"ק there were various receptacles in the form of a שופר (wide at the bottom and very narrow on the top), in which people placed money for various קרבנות. The כהנים would take these monies and apply them for their designated קרבן. ⁴¹ קיני חובה (obligatory nests) refers to the two pigeons or doves (תורים ובני יונה) which certain people have to bring when they become טהור (including a יולדת, זב וזבה). The חכמים maintain that there was a special שופר for these קרבנות where one put his money in this שופר and the כהן would offer the two birds (which were bought with this money) one for a חטאת and the other for an עולה. However ר' יהודה maintains there was no such שופר and the people who were מחויב the קיני חובה would bring the birds (or the money) directly to the כהן. ⁴² In a case where one of the people who placed money in this שופר died, so his money cannot be used for a חטאת, since regarding a חטאת שמתו בעליה, the law is that the חטאת must die, and similarly if one designated money for a חטאת and he died, the money must be thrown away into the ים המלח. Therefore we cannot use any money in these שופרות for perhaps this particular קרבן is being brought from the money of the one who died which needs to be thrown into the ים המלח. The גמרא asked let us take the some coins and throw them into the ים המלח and we will say יש ברירה that this is the money of the one who died. The גמרא explained that ר"י maintains אין ברירה, as evidenced by the ruling of איו. ⁴³ The reason the גמרא there assumes that ר' יהודה לית ליה ברירה is because the גמרא accepted sאיו' version of ר' יהודה where לית ליה ברירה (by the case of עירובין [see footnote # 18]). ⁴⁴ See (text by) footnote # 23. ⁴⁵ The case of ברירה by the שופרות of קיני חובה is תולה בדעת אחרים (for the person who died will not be the one to choose the money to be thrown away), therefore the rule should be יש ברירה. ⁴⁶ See text by footnote # 30. See ‘Thinking it over’ # 3. ⁴⁷ See תוס' עירובין לו,ב ד"ה לא who answers this question; וז"ל: וי"ל דהא דאית ליה ברירה לרבי יהודה בתולה בדעת אחרים ה"מ כשמתנה אבל בלא תנאי אינו מועיל. See (however) נחלת משה. ⁴⁸ See (text by) footnote # 23. ⁴⁹ See (text by) footnote # 46. ⁵⁰ See מהרש"א הארוך.