לא היו ימים מועטים—It wasn’t but a few days

OVERVIEW The גמרא relates a story of a person who deposited a דינר by a woman, who in turn placed it in her flour jug, and mistakenly baked it in a loaf of bread. When the מפקיד returned to claim his דינר she swore that one of her children should be poisoned if she derived any benefit from the דינר. Shortly one of her children died. תוספות discusses why was she punished since she thought she was swearing truthfully.

תוספות asks: ואם תאמר ומאי טעמא איענש – And if you will say; and why was she punished; it was a mistaken oath – הא אמרינן בפרק ג' דשבועות (דף כו,א) האדם בשבועה¹ פרט לאנוס – For the ברייתא states in the third פרק of מסכת שבועות; the פסוק states האדם בשבועה (the person in an oath), this excludes a forced false oath; the גמרא there gives an example of אנוס – כדרב כהנא ורב אסי דמר משתבע הכי אמר רב ומר משתבע הכי אמר רב – Like רב כהנא and רב אסי, where one would swear, ‘this is what רב said’, and the other would swear, ‘this is what רב said’; they would argue what רב taught – וכי אתו לקמיה דרב ואמר כחד מינייהו אמר ליה אידך ואנא בשקרא אישתבעי² – And when they came before רב to settle their dispute and רב said like one of them, so the other said to רב, ‘and so did I swear falsely’?! ואמר ליה את לבך אנסך³ – And רב answered him, ‘you did not swear falsely, your heart forced you to swear this way, because you were certain that this is what I said.**** תוספות anticipates a possible answer, and rejects it: וליכא למימר דלא ממעט קרא התם אלא למפטר מקרבן אבל עונש איכא – And one cannot answer that the פסוק there does not exclude an אנוס completely, but merely excludes him from the obligation to bring a קרבן (since he was an אנוס), however there is still a punishment מן השמים for swearing falsely – תוספות attempts to prove his point: כדאשכחן בפרק ב' דנדרים (דף יז,א) גבי נשבע לבטל את המצוה⁴ – As we find in the second פרק of מסכת נדרים, regarding swearing to nullify a מצוה דמיבעי לן תרי קראי⁵ חד למיפטריה מקרבן וחד למיפטריה מלאו⁶ – Where the גמרא requires two פסוקים, one to exempt him from a קרבן, and the other to exempt him from transgressing a לאו – [והכא דליכא אלא חד קרא למיפטריה מקרבן⁷] אבל עונש דשבועת שוא⁸ איכא – [And here where there is only one פסוק, this will exempt him from a קרבן], but there is the punishment for transgressing the לאו of a שבועת שוא. This would seemingly explain why the woman was punished even though she was an אנוסה – תוספות rejects this answer: דהא לבך אנסך משמע ולא נשבעת לשקר⁹ – For the answer of רב to ר"כ ור"א that 'לבך אנסך' indicates that you did not swear falsely and not merely that you are not obligated to bring a קרבן. The question remains why was she punished since she was an אנוסה. תוספות strengthens his question: ועוד דבפרק ג' דנדרים (דף כה,ב) מייתי דרב כהנא ורב אסי אשבועות שגגות – And furthermore in the third פרק of מסכת נדרים, the גמרא there cites the previously mentioned incident of ר"כ ור"א regarding שבועות שגגות – דתניא בגמרא כשם שנדרי שגגות¹⁰ מותרות כך שבועות שגגות מותרות – For the גמרא there cites a ברייתא which states, ‘just as נדרי שגגות are permitted so too are שבועות שגגות permitted – ומפרש שבועות שגגות כדרב כהנא ורב אסי דמשמע דמותרות¹¹ ואפילו עונש ליכא – And the גמרא explains שבועות שגגות to mean as the incident with ר"כ ור"א, so it seems from that גמרא that it is permitted and there is even no punishment – תוספות responds to an anticipated difficulty:¹² ולא דמי לנשבע לבטל את המצוה דאיכא עונש שבועת שוא – And שבועות שגגות is not similar to נשבע לבטל את המצוה, where there could be a punishment for a שבועת שוא – דהתם מיבעי לן ב' קראי אחד למיפטר שוגג מקרבן ואחד למיפטר מזיד ממלקות¹³ – For there we need two פסוקים, one to exempt a שוגג from a קרבן and the other to exempt a מזיד from מלקות – וכשפטר שוגג לגמרי פטרו מעונש ומקרבן – And when the פסוק (of להרע או להיטיב) exempts a שוגג (regarding נשבע לבטל את המצוה), it exempted him entirely, both from עונש and from קרבן – והוא הדין גבי האדם בשבועה פרט לאנוס דפטור לגמרי – And the same rule applies regarding the מיעוט of האדם בשבועה which exempts an אנוס that he is totally exempt even from עונש. The question remains, why was this woman punished! תוספות answers: ויש לומר דהכא גבי פקדון הוה לה להזהר יותר לשמרו היטב – And one can say; that here by a deposit she should have been very careful to guard it properly – והוה¹⁴ לה לאסוקי אדעתא שתבא לידי שבועה: And she should have been aware that she may come to take an oath for this deposit. Therefore she was punished.

SUMMARY Generally a אנוס by a שבועה is פטור from עונש; however here the woman is at fault for not protecting the פקדון properly, realizing that she make come to take an improper oath.

THINKING IT OVER

1. Initially תוספות inferred from the fact that two פסוקים are required by נשבע לבטל את המצוה (one for קרבן and one for the לאו), that by אנוס (where there is only one פסוק) he is פטור from a קרבן and חייב an עונש. Subsequently תוספות argues that it is not so. What changed in תוספות understanding of this issue?
2. Was the woman punished because she did not guard the דינר properly, or because she swore (falsely)? Appendix The מהרש"ל (and מהרש"א) are not גורס the bracketed insert:¹⁵ והכא דליכא אלא חד קרא למיפטריה מקרבן. 1.**** The question of תוספות is that there (by נשבע לבטל את המצוה) there are two פסוקים that exempt him from קרבן and מלקות, but nevertheless he is punished for a שבועת שוא (he swore in vain) since his שבועה is not effective. Similarly here too by אנוס even though he is פטור מקרבן, he should be חייב for שבועת שוא.¹⁶
3. תוספות rejects this because לבך אנסך indicates that there was no שבועת שקר.¹⁷
4. At the end תוספות explains why by נשבע לבטל there is עונש שבועת שוא and by אנוס there is no שבועת שוא, because the עונש שבועת שוא is only by מזיד and not by שוגג.¹⁸

footnotes: ¹ The פסוק in ויקרא ה,ד states או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבועה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה. The ברייתא derives from the words האדם בשבועה that when he takes the oath he must be an אדם, he must be aware of what he is doing and doing it with full knowledge. This excludes one who was unaware that he is swearing falsely from bringing the קרבן (עולה ויורד) for a שבועת שקר. ² Would he be required to bring a קרבן when the ביהמ"ק will be rebuilt. ³ In this story as well the woman was an אנוסה; she really thought that she derived no benefit from the דינר. ⁴ A person swore (for instance) he will not eat in a סוכה on סכות; the שבועה is ineffective and he has to eat in the סוכה. ⁵ The גמרא there (beginning on טז,ב) brings two פסוקים, one from במדבר (מטות) ל,ב which states לא יחל דברו from which we derive דברו לא יחל אבל מיחל הוא לחפצי שמים, and the previous פסוק from ויקרא ה,ד which states להרע או להיטיב, indicating מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא נשבע לבטל את המצוה וכו' שאין הרשות בידו. ⁶ רש"י there ד"ה חד explains that the פסוק of להרע exempts him from a קרבן (for that פסוק\פרשה is discussing the קרבן for a שבועת שקר) and לא יחל דברו exempts him from a לאו. ⁷ The מהרש"ל (ומהרש"א) omit the bracketed insert. See ‘Appendix’. ⁸ See נח"מ that שבועת שוא here means שבועת שקר. A שבועת שוא is a שבועה in vain, where for instance someone takes an oath regarding something which is obvious to everyone; there is no need for an oath. A שבועת שקר is where one swears falsely, like here in the case of the woman; for she did derive some benefit from the דינר as the גמרא states. The interpretation here is based on the תוספות הרא"ש here and תוספות שבועות כו,א ד"ה את (as explained by the נח"מ). The מהרש"א and מהרש"ל have a different understanding of this תוספות. See ‘Appendix’ # 1. ⁹ See ‘Appendix’ # 2. ¹⁰ נדרי שגגות means that if a person says (for instance), ‘all fruit should be forbidden to me, if I ate anything yesterday’. He thought when he made this נדר that he did not eat yesterday, but it turns out that he did eat. This is נדרי שגגות, and the נדר is not valid and he may eat fruit. ¹¹ The גמרא compares שבועות שגגות to נדרי שגגות. By נדרי שגגות the rule is מותרות meaning that the נדר is not effective and he may do that which he prohibited upon himself. Similarly by נדרי שבועות it is מותרות in the sense that there should be no consequences. ¹² תוספות is assuming now that since it says האדם בשבועה that should exempt an אנוס (not only from a קרבן but) even from עונש. However regarding נשבע לבטל את המצוה it seems that we require two מיעוטים and if there would be only one מיעוט it would exempt only from a קרבן, but not from the עונש (for transgressing the לאו). Therefore how can we say here by האדם בשבועה that it exempts both from קרבן and עונש?! תוספות responds - ¹³ The second פסוק (of לא יחל) exempts one from מלקות if he swore לבטל את המצוה במזיד; however for שוגג only one פסוק is required to exempt him from קרבן [and עונש, as תוספות concludes]. ¹⁴ The רש"ש amends this to read 'דהוה' (instead of 'והוה'). In תוה"ר it reads דהוה. ¹⁵ See footnote # 7. The following footnotes present some of the difficulties with this interpretation of תוס'. ¹⁶ The seeming difficulty with this is that by נשבע לבטל המצוה there is indeed a שבועת שוא (since he accomplished nothing with his שבועה; however by אנוס (for instance רב כהנא וכו', they swore for a purpose that רב ruled this way. This should not be considered a שבועת שוא but rather a שבועה בטעות. ¹⁷ Seemingly if תוספות question is that by אנוס he should be חייב for שבועת שוא, then תוספות should have said there is no שבועת שוא in this case (of ר"כ ור"א). ¹⁸ It is also not clear why תוספות mentions the two פסוקים, when it would be sufficient to distinguish between שוגג and מזיד.

דמוריא היתרא—She teaches herself a leniency

OVERVIEW The גמרא explained the reason why בי"ד would not administer an oath to an אלמנה (as opposed to a גרושה), is because the אלמנה is מורה היתר to take money from the יתומים for her [paid up] כתובה, for she feels she is working so hard for them she deserves something extra. תוספות discusses what בי"ד does to insure that she is truthful.

ולכך¹ נמנעו מלהשביעה שעונש שבועה מרובה אלא בהדרה² דלא חמיר כולי האי – And therefore בי"ד was unwilling to administer an oath to her, because the punishment for a false oath is severe; rather they imposed that she take a vow, which is not that severe if it is transgressed –

And nowadays in this time they instituted a חרם ban instead of a שבועה, so the punishment for transgressing the חרם will not be so severe.

SUMMARY The חכמים did not want to administer an oath to an אלמנה because since she is מורה היתר, she may be severely punished; instead they made her take a vow. Nowadays we proclaim a חרם if she is lying.

THINKING IT OVER Why cannot we say⁴ that נמנעו מלהשביעה, because since she is מורה היתר, the שבועה is of no avail, for she will swear falsely since she is מורה היתר?! [Alternately; if she is מורה היתר, what purpose is there in her making a נדר?!]⁵

footnotes: ¹ תוספות is responding to an anticipated difficulty; since she is מורה היתר we should be strict with her to verify the truth by making her swear, why were they נמנעו מלהשביעה? See ‘Thinking it over’. ² She takes a vow (נדר) that if she (is lying and) already received (part of) her כתובה then she is forbidden to do something which would greatly inconvenience her. ³ She accepts upon herself an excommunication ban (חרם) if she is collecting her כתובה illegally. One who is in a חרם situation is limited in his mingling with and joining the Jewish community. ⁴ See footnote # 1. ⁵ See נח"מ and אמ"ה # 38.

לא שנו אלא בבית דין—This was not taught universally**; only in בי"ד**

OVERVIEW רב ושמואל both ruled that when the משנה stated that נמנעו להשביעה that is only in בי"ד, however we do administer an oath to the אלמנה outside of בי"ד. Our תוספות discusses the various differences how we administer an oath.

פירש בקונטרס דחמירא משום דהויא באנקוטי חפצא¹ ואיכא עונש טפי – רש"י explained that a שבועה in בי"ד is more strict than a שבועה שלא בבי"ד, for it is performed while holding an object of קדושה and there is a greater punishment for transgressing such a שבועה – והא דאמר בהכותב² (כתובות דף פח,א) אי פקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא³ – And that which was taught in פרק הכותב; if he is wise he will cause her to take a תורה oath; the explanation there – לא כמו שפירש בקונטרס (שם) דנפקא מינה בין דאורייתא לדרבנן⁴ לענין אנקוטי חפצא – Is not how רש"י explained it there, that the difference between a תורה oath and a רבנן oath is regarding holding an object of קדושה, that is not so – דאפילו שבועה דרבנן הויא באנקוטי חפצא כדפירש הקונטרס בעצמו כאן – For even a שבועה דרבנן requires a נקיטת חפץ as רש"י himself explained here – אלא יש לחלק בין דאורייתא לדרבנן כמו שמפרש בערוך דשבועה דאורייתא הויא בכבוי נרות- But rather we can distinguish between a תורה oath and a רבנן oath, as explains the ערוך explains that a דאורייתא oath is performed with extinguishing the candles (presumably to frighten the one who is swearing). תוספות adds that there are additional differences between a שבועה דאורייתא and a שבועה דרבנן: ועוד בריש שבועת הדיינים (שבועות דף מא,א) מפרש חילוק בין דאורייתא לדרבנן⁵ – And in addition in the beginning of פרק שבועת הדיינים the גמרא explains the difference between a תורה and רבנן oath – (⁶ובההיא פירקא מפרש מאי איכא בין שבועה דאורייתא לדרבנן – And in that פרק the גמרא explains the difference between a שבועה דאורייתא and a שבועה דרבנן – והתם⁷ לא מידכר חילוק דכבוי ולאנקוטי חפצא)⁸: And he does not mention (there) the difference of extinguishing candles and holding an object of קדושה.

SUMMARY רש"י (here) and תוספות agree that there is נקיטת חפץ both by a שבועה דאורייתא and a שבועה דרבנן (in בי"ד). The difference between a שבועה דאורייתא and דרבנן is in כיבוי נרות (and the different ramifications mentioned in מסכת שבועות).

THINKING IT OVER Seemingly the גליון is disproving the פירוש הערך (as well).⁹ How can he reject this proof and maintain the שיטת הערוך?¹⁰

footnotes: ¹ רש"י בד"ה חוץ mentions that the one who swears holds in his hands either a ספר תורה or תפילין. In addition he has to swear in the name of ה' or an appellation. However by a שבועה outside of בי"ד, the oath is administered by a curse (without invoking the name of ה') and he does not hold a חפץ שבקדושה. ² The משנה there (on פז,א) states that if an עד אחד testifies that the woman was paid the כתובה (and she claims she was not) she collects her כתובה only if she swears (that she was not paid). The גמרא explains that this is a שבועה דרבנן (because a תורה שבועה is only to exempt one from paying; not to swear and collect payment). ³ He pays her the כתובה (a second time) in the presence of witnesses and then claims from her the first payment as a loan to her, and if she denies it he has the first witness (that he paid her the כתובה/loan) and she will have to swear a שבועה דאורייתא that she was not paid, or she will have to pay (back the first payment). עיי"ש. ⁴ רש"י there explains what he will gain if he can make her swear a שבועה דאורייתא as opposed to a שבועה דרבנן. ⁵ The גמרא mentions there that by a שבועה דאורייתא the defendant cannot reverse the שבועה and tell the תובע you swear and take the money and by a שבועה דרבנן the שבועה can be reversed; or by a שבועה דאורייתא if he refuses to swear בי"ד will attach his assets, but not by a שבועה דרבנן (however בי"ד will place the defendant in חרם); or by a שבועה דאורייתא if the defendant is חשוד על השבועה we will allow the claimant to swear and collect but by a שבועה דרבנן the claimant will have to forfeit his claim. [רש"י there בד"ה שבועה interprets שבועה דרבנן (there) as the שבועה דרב נחמן which is a שבועה היסת (that is נשבע ונפטר) but not as the שבועת המשנה which is נשבע ונוטל.] ⁶ The following is a marginal addition. ⁷ The ב"ח omits the word התם and reads ולא מידכר. ⁸ The גליון seems to be disputing the ערוך as well (as רש"י). See ‘Thinking it over’. ⁹ See footnote # 8. ¹⁰ See אמ"ה # 149.

ונודרת ואוסרת פירות שבעולם עליה שלא קיבלה מכתובתה כולי—And she vows and prohibits herself from fruits of the world that she did not receive from her כתובה, etc.

OVERVIEW The גמרא relates an incident where a woman took a vow that the fruits of the world should be forbidden to her if she received for her כתובה more than she declared. In רש"י¹ the text reads that she forbade כל פירות שבעולם. However תוספות disagrees with this גירסא and maintains that the correct גירסא is פירות שבעולם (without כל). The discussion revolves whether a נדר which is impossible to keep is a valid נדר.

לא גרסינן כל פירות² – The text does not read כל פירות (all the fruits); meaning that she is taking a vow which is impossible to keep. The reason that we are not גורס 'כל פירות', is not because it is impossible to keep (and therefore it is not a valid נדר) – דאף על גב דנדר חייל אף על דבר שאינו יכול לקיים – For even though a vow [נדר] is effective even regarding something which he cannot fulfill, (so the נדר of כל פירות is valid); תוספות proves that a נדר is חל even if it is a דבר שאינו יכול לקיים – כדאמר בפרק שני דנדרים (דף טו,א) גבי קונם³ עיני בשינה – As the משנה states⁴ in the second פרק of מסכת נדרים regarding one who says קונם my eyes from sleeping – דפריך ואי לא יהיב שיעורא למילתיה מי שבקינן ליה עד דעבר באיסור בל יחל⁵ – Where the גמרא asks, ‘and if he does not place a limit to his vow (for how long he will not sleep) will we let him be until he transgresses the prohibition of בל יחל?! והא אמר רבי יוחנן שבועה שלא אישן ג' ימים מכין אותו וישן לאלתר⁶ – But ר' יוחנן ruled, if one took an oath that I will not sleep for three days, we administer lashes to him and he may go to sleep immediately.⁷ תוספות anticipates a difficulty with the concept that a נדר which cannot be fulfilled is nevertheless effective: והא דנדרי הבאי מותרים⁸ כדאמר בפרק ג' דנדרים⁹ (דף כד,ב) – And that which the משנה states in the third פרק of מסכת נדרים that exaggerated vows are permitted – תוספות responds: לאו משום דאסר עצמו במה שאינו יכול לקיים – It is not permitted because he forbade himself in something which he cannot fulfill – כגון דאמר יאסרו כל הפירות שבעולם עלי – For instance that he said, ‘all the fruits of the world should be forbidden to me אם לא ראיתי גמל פורח באויר¹⁰ ונחש כקורת בית הבד ¹¹ – if I did not see a camel flying in the air, or a snake similar to the beam of an olive press’ – אלא לפי שאין דעתו לומר ממש גמל ולא ממש כקורת בית הבד – But rather (the reason they are מותר is) since his intention is not to say an actual camel and not actually like an olive press beam – אלא מה שהוא טרוף בגבו מאד ומשונה משאר נחשים קורא כקורת בית הבד – But rather a snake that has many cracks in his back and is different from other snakes; he refers to this snake that it is like an olive press beam – וחיל גדול מאד שראה קורא כעולי מצרים – And when he says a very large army he refers to it as an amount equal to those that went up from מצרים (i.e. six-hundred thousand people) – ואינו אומר כן אלא להחזיק דבריו – And he is not saying these things seriously; but only to maintain what he says that he saw something unusual and he is exaggerating to impress the truth of what he saw.**** ¹² תוספות differentiates between נדרי הבאי and שבועות הבאי: ודוקא שבועות הבאי אסור מדרבנן דהחמירו משום דכתיב בה¹³ לא ינקה – And it is only specifically regarding שבועות הבאי which are אסור מדרבנן , for the רבנן were stricter by שבועה than by נדר, because by שבועה it is written לא ינקה (ה' will not cleanse the sin of שבועת שוא) – אבל נדרי הבאי ואפילו לא אמר כל הפירות אלא אסר עליה חד פירא שרי בנדר – However regarding נדרי הבאי, and even where he did not say all the פירות should be אסור for me (which is א"א לקיים) but rather he forbade upon himself one fruit (which he can be מקיים), nevertheless it will be permitted by נדרי הבאי – ואין חילוק בין כל פירות ובין חד פירא – And there is no difference between all fruits or one fruit. In summation: תוספות explains that נדרי הבאי are מותר, not because it is א"א לקיים (for a נדר even if it is א"א לקיים is a valid נדר), but rather since it is assumed that he did not mean literally what he said (he was merely exaggerating). Seemingly we can be גורס 'כל פירות', since the נדר is חל even if it was for a דבר שא"א לקיים – מכל מקום הכא לא גרסינן כל פירות – Nevertheless here we are not גורס 'כל פירות'. תוספות explains – דאף על פי שעוברת לאלתר בבל יחל אם קבלה מכתובתה – For even though she immediately transgresses the בל יחל if she did receive payment from her כתובה, so seemingly this should be a deterrent, nevertheless – כיון דמשם ואילך לא מיתסרא כדאמר¹⁴ מכין אותו וישן לאלתר – Since that from that point (when she is עובר בל יחל immediately) onward she is not forbidden in כל פירות as the גמרא stated that we administer lashes and he may go to sleep immediately, therefore – אינה חוששת¹⁵ הואיל ואינה עומדת באיסור כל ימיה כדמפרש¹⁶ בסמוך¹⁷ – She is not concerned by making this vow (untruthfully), since she will not remain with this prohibition forever as תוספות explains shortly. תוספות asks: ואם תאמר¹⁸ בפרק בתרא דנדרים (דף פט,ב) דאמר ההוא גברא דאמר – And if you will say; in the last פרק of מסכת נדרים where the גמרא states, ‘there was this person who said – תיתסר הנאות דעלמא עלי אי נסיבנא איתתא עד דלא תנינא הלכתא כולי – ‘if I marry a woman before I study the laws, etc. then all pleasures of the world should be forbidden to me’ – ואתא רב אחא ושבשיה ואנסביה איתתא¹⁹ ושרקיה טינא כדי שלא יהנה מן העולם²⁰ – And רב אחא came and fooled him and had him marry a woman and smeared lime over him in order he should not benefit from the world. This concludes the citation from the גמרא. תוספות concludes his question – מה מועיל מאי דשרקיה דכי אנסביה מיד עבר כיון שאין יכול בסוף לקיים²¹ – What did smearing his face accomplish, for as soon as he married he immediately transgressed the בל יחל, since he cannot ultimately keep his vow?! תוספות answers: ויש לומר דדוקא בשעה שנודר אם אי אפשר לו לקיים עובר לאלתר²² – And one can say; he transgresses לא יחל immediately only if at the time of the נדר, he cannot keep it – אבל התם בשעה שנדר היה יכול לקיים דאפשר לו שלא ישא – However there (by רב אחא), when he made the נדר it was possible for him to keep it, for it is possible that he should not marry a woman, therefore –

Even though once he married he cannot keep the נדר, nevertheless he does not transgress the לאו of בל יחל until he actually benefits.

SUMMARY A נדר which one cannot fulfill is a valid נדר to the extent that he receives מלקות for בל יחל. However he is immediately permitted in what he forbade himself. נדרי הבאי are permitted because he is exaggerating (however שבועות הבאי are prohibited, since the תורה writes לא ינקה, the חכמים were מחמיר). בי"ד will not accept a נדר שא"א לקיים as an assurance (since people are not that concerned of transgressing a one time איסור); they are concerned for a continuing prohibition.

THINKING IT OVER

1. תוספות asks regarding the conduct of רב אחא that the שרקיה בטינא was of no avail since he was עובר מיד. Seemingly this question is not relevant to our discussion; תוספות should have asked that question in נדרים but not here!²³
2. Can we distinguish between the נדר of שלא אישן (where מלקין אותו וישן מיד) and the נדר of כל פירות שבעולם יהיו אסורין עלי וכו'? In the case of שלא אישן he must fall asleep (within three days), therefore מלקין אותו וישן מיד; however concerning כל פירות שבעולם it is not inevitable that he must eat, he can die of hunger and still keep the נדר!²⁴

footnotes: ¹ ד"ה ונודרת. ² The reason will be explained later in this תוספות. See footnote # 15. ³ The word קונם is understood to mean as if one said, ‘(things) should be forbidden to me as a קרבן (is forbidden) if I ... (do this thing)’. ⁴ נדרים יד,ב. ⁵ The תורה states (במדבר [מטות] ל,ג) that איש כי ידר נדר וגו' לא יחל דברו. ⁶ A person cannot go three days without sleep, therefore when he makes an oath that he will not sleep for three days it is considered a שבועת שוא (an oath in vain) since he cannot fulfill it. בי"ד administers מלקות to this person since he transgressed the prohibition of a שבועת שוא and he may go to sleep immediately. This indicates that a (שבועה or a) נדר which one cannot fulfill is effective, for we administer lashes for transgressing the לאו of לא יחל דברו. [Afterwards (once he received מלקות) however, there is no prohibition for sleeping.] ⁷ Therefore we cannot say the reason we are not גורס 'כל פירות' is because since it is impossible to fulfill, therefore it is not a נדר, for we see from the previous גמרא that even a נדר which is impossible to fulfill is considered a נדר and one is punished for transgressing it. We therefore must find another reason why we are not גורס 'כל פירות'. ⁸ The משנה in נדרים כ,ב states ארבעה נדרים התירו חכמים וכו' נדרי הבאי, and in a later משנה (כד,ב) it explains what is נדרי הבאי, stating; נדרי הבאי אמר קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. ⁹ Seemingly the reason נדרי הבאי are permitted is since it is impossible to fulfill, therefore we say that it was never חל. This seems to contradict what תוספות previously said that a נדר is חל even by something which is אי אפשר לקיים. ¹⁰ The מהרש"א states that this phrase גמל פורח באויר is not appropriate here. ¹¹ It may seem that the reason it is not חל is because since he obviously did not see what he said he did, and as a result he will be אסור בכל הפירות שבעולם, which he cannot live with, therefore it is not חל. This seemingly proves that a נדר שא"א לקיים is not effective. תוספות rejects this. ¹² In any event the reason why these נדרי הבאי are ineffective is not because he was נודר מה שא"א לקיים, but rather he did not mean what he saying to be taken literally. ¹³ The תורה (in שמות [יתרו] כ,ז) writes: לא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלקיךָ לַשָּׁוְא כִּי לא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא. ¹⁴ See footnote # 6. ¹⁵ Therefore בי"ד will not accept her vow, for she is not concerned for a one time איסור. However if she is מדיר on something which is אפשר לקיים (such as one פירי), then since she is forever forbidden to have this פירי. This is considered a sufficient deterrent. ¹⁶ The רש"ש amends this to כדאפרש. ¹⁷ See on the עמוד ב' תוס' ד"ה אבל. ¹⁸ See ‘Thinking it over’. ¹⁹ רב אחא wanted to bring this person to רב חסדא in order to repeal his vow. However it was necessary that the vow take effect before it can be repealed, עיי"ש. ²⁰ He could not even wear clothes for he is deriving benefit from the עולם. ²¹ תוספות taught us previously that if one makes a נדר which is א"א לקיים he immediately transgresses the לאו of לא יחל. ²² This would have the case here had she said כל פירות שבעולם or in the case of שלא אישן. ²³ See מהרש"א הארוך and רש"ש. ²⁴ See אמ"ה # 154.