יבמין הוה גט—It was a גט regarding יבום

OVERVIEW The גמרא relates an incident where a woman who was divorced accepted upon herself with a נדר, that she did not take more than a certain amount for her כתובה. This seemingly proves that even for a גרושה we use a נדר rather than a שבועה (even though by a גרושה the argument of טרחא קמיה יתמי does not apply). The גמרא rejected this proof saying that the divorce there was not a divorce from her husband (who actually died), but rather it was a גט יבמין. There is a dispute between רש"י and תוספות as to what a גט יבמין means.

פירש בקונטרס שנתן לה גט לפוסלה על האחין¹ וכתובתה על נכסי בעלה הראשון² – רש"י explained that one of the brothers of her deceased husband gave her a גט to invalidate her to be מתייבם by the other brothers, and her כתובה is due from the estate of her first (deceased) husband.³ תוספות disagrees with רש"י: וקשה דלא היה להם להזכיר גט – And it is difficult to understand this interpretation, for the גמרא should not have mentioned גט at all – דלא ניתנה כתובה ליגבות עד שתחלוץ⁴ והיה להם לכתוב שחלצה – Since her כתובה cannot be collected (from her husband’s estate) until she preforms חליצה. The גמרא should have written that she performed חליצה! תוספות offers his explanation of the גמרא: ואמר רבינו יצחק גט יבמין הוה דלאחר שנתייבמה גרשה היבם – And the ר"י said that גט יבמין הוא means that after יבום (took place), the יבם divorced her –

And (since⁷) her כתובה is to be collected from the estate of her first (deceased) husband, [and] she is considered a מוריא היתירא (thus exempting her from a שבועה and obligating her to make a נדר), because she toiled for her husband’s brothers (and one of them was מייבם her).

SUMMARY רש"י explains a גט יבמין to mean a גט which one of her potential יבמין gave her to invalidate anyone (else) to be מייבם her. תוספות maintains that it is a גט that her יבם (who was מייבם her) gave her.

THINKING IT OVER תוספות writes that she is מורה היתר since she is טרחה קמי אחיו.⁸ [If this is a reason for מורה היתר] why do we not say even by a גרושה that she is מורה היתר because she was טרחה קמי בעלה?!⁹

footnotes: ¹ The rule is that a woman who is זקוקה ליבום and one of the brothers writes her a גט, she cannot have יבום with any of the brothers and she cannot marry ‘outside’ until she receives חליצה from one of the brothers. ² According to רש"י the sגמרא' answer is readily understood; this woman is an אלמנה and by an אלמנה we do not administer an oath, therefore here too (even though the reason of טרחא קמי יתמי does not apply, for she has no children, nevertheless not to differentiate between אלמנות), she does not swear. See footnote # 5. ³ The rule is when a woman dies childless and is up for יבום, she collects her כתובה payment from the estate of her deceased husband [even if one of the brothers is מייבם her; the responsibility is not on the estate of the יבם, but rather on the original estate of her deceased husband]. ⁴ Usually when a husband dies the widow is entitled to collect her כתובה immediately (if she so desires). However here since the laws of יבום apply when the husband died, she is still bound to the brothers. She cannot marry until חליצה is performed, and (therefore) also cannot collect her כתובה until after the חליצה. On that שטר that was sent from א"י it should have stated the she received חליצה, for otherwise she cannot collect her כתובה. ⁵ [According to רש"י it is understood why she takes a נדר and not a שבועה even though she is not מורה היתר; see footnote # 2. However] according to תוספות, she is now a ‘regular’ גרושה, why is she not required to swear. תוספות explains that nonetheless she is מורה היתר. ⁶ She feels she deserves something extra since she took care of her husband’s assets after his death. This is for the benefit of the brothers (in תוספות case for the benefit of her יבם) who will inherit the estate of the deceased (less the כתובה payment). See ‘Thinking it over’. ⁷ If the כתובה would be from the נכסי יבם then she is a regular גרושה and would be required to swear. ⁸ See footnote # 5. ⁹ See נח"מ and אמ"ה # 10.

אבל נשאת אין מדירין אותה—However if she remarried we do not administer to her a vow

OVERVIEW רב הונא qualified the rule that for an אלמנה we make her take a vow (that she did not collect (part of) her כתובה), that it applies only if she did not remarry, however if she remarried, then we do not administer a vow since her (new) husband can nullify her vows.¹ תוספות discusses various ways how to avoid this difficulty but rejects them.

תוספות asks: ואם תאמר וידורוה שלא תאכל ככר זה אם נהנית משל בעלה ותאכל לאלתר בפנינו – And if you will say; and let us make her take a vow that she will not eat this loaf if she benefited from her husband, and she should immediately eat the loaf in our presence, so the husband will not be able to nullify the נדר!** וכן קשה בסמוך דפריך וליחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה² –** And there is a similar difficulty shortly, where the גמרא asks, ‘and let us be concerned that perhaps she will go to a חכם and he will permit her to ignore the נדר; the same question applies let us make the transgression of the נדר immediately, before she can go to the חכם, in the manner prescribed. תוספות offers a (partial) solution: ולרבי אליעזר דאמר בפרק נערה המאורסה (נדרים דף עה,א ודף עו,א) – And according to ר"א who maintains in פרק נערה המאורסה – שיכול להפר כל נדרים שעתידה לידור אתי שפיר³ – That the husband can nullify all the נדרים (even those) she will be נודר in the future, then it is well understood, that there is no way that we can be assured that there is a valid נדר, for – דאיכא למיחש שמא כבר הפר לה כל מה שעתידה לידור – For there is the concern perhaps the husband was already מיפר all her future נדרים, and therefore she is permitted to eat this ככר – אבל לשאר תנאי קשה – However, according to the rest of the תנאים who maintain that the husband cannot be מפיר future נדרים (only past נדרים) the difficulty remains. תוספות answers: ויש לומר שאינה חוששת⁴ אלא בנדר שעל ידה היא עומדת באיסור כל ימיה⁵ – And one can say; that she is not concerned if she transgresses the איסור once now; she is concerned only for a נדר which causes her to have this prohibition all her life. תוספות asks; ואם תאמר ונדירה בפני בעלה ויאמר לה קיים ליכי – And if you will say; and let us make her take a vow (which prohibits her from something forever if she benefited from the כתובה) in the presence of her husband and he should say to her, ‘you shall be bound by this נדר**’ – דאז אין יכול להפר כדאמר בפרק נערה המאורסה (שם דף עט,א) –** For then he cannot be מיפר as the גמרא states in פרק נערה המאורסה. We will then be assured that she is saying the truth – תוספות answers: ויש לומר דחיישינן שמא יפר לה בלחש קודם שיאמר קיים ליכי – And one can say; that we are concerned perhaps he will be מיפר the נדר silently before he states קיים ליכי; so again we are not assured that she is truthful. תוספות asks: ואם תאמר וידירוה על דעת רבים⁶ דאין לו הפרה כדאמר אמימר לקמן⁷ – And if you will say; and let us make her take a vow על דעת רבים which cannot be nullified as אמימר states later – תוספות answers: ויש לומר דלענין נדרי אשתו אין לחלק בין ברבים בין על דעת רבים – And one can say that regarding the נדרים of one’s wife we cannot differentiate between a נדר ברבים and a נדר על דעת רבים (whether the husband can be מיפר or not) – וכיון דלרב הונא ברבים יש לה הפרה⁸ הוא הדין על דעת רבים – And since according to רב הונא a נדר which a wife made ברבים, can have הפרה (by the husband), the same applies to a נדר על דעת רבים (that the husband can be מיפר) – דכיון שאינה תלויה בדעתה דיכול להפר אפילו בלא חרטה כך יכול להפר בלא דעת רבים⁹ – For since the הפרה by the husband is not dependent of her mindset, for the husband can be מפיר his wife’s נדרים even without her regretting that she made such a נדר, so too can he be מיפר without the consent of the רבים. תוספות responds to an anticipated difficulty: וכי פריך ודלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה הוה מצי לשנויי דמדרינן לה על דעת רבים – And when the גמרא asked (regarding an unmarried widow), ‘but perhaps she will go to a חכם and he will permit the נדר’; the גמרא could have answered that we make her take the vow על דעת רבים (where there can be no התרה of a חכם) – אלא דבלאו הכי משני שפיר¹⁰ – Nevertheless the**** גמרא answered properly without this answer of ע"ד רבים. In summation: We can accept the נדר of a woman (regarding receiving payment for her כתובה), only if there is an איסור עולם, but not if she transgresses just this once (for she is not concerned about a one-time transgression). According to רב הונא the husband can be מיפר even a נדר which was made ע"ד רבים (but a חכם cannot). רב הונא agrees with אמימר according to this answer. תוספות offers another solution why we are not מדיר her ע"ד רבים: ועוד יש לומר דרב הונא לית ליה דאמימר¹¹ – And in addition one can say; that רב הונא disagrees with אמימר. תוספות responds to an anticipated difficulty: והא דאמר אמימר אפילו למאן דאמר יש לו הפרה לא קאי ארב הונא – And that which אמימר said, ‘even according to the one who maintains that a נדר ברבים has הפרה’, he was not referring to רב הונא¹² – אלא אדרבנן דרבי יהודה דמתניתין – But rather אמימר was referring to the רבנן who argue with ר"י in the משנה – דתנן¹³ (לקמן דף מה,ב) רבי יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר– For we learnt in the משנה that ר"י says if the woman made any נדר which the public knew about, he cannot remarry her; the reason is (as explained in the גמרא) – משום פריצותא שנדרה נדר שאין לו הפרה¹⁴ – Because of פריצות, for she made a נדר which cannot be nullified. The משנה continues (according to ר"י), if she made a נדר – ושלא ידעו בו רבים יחזיר¹⁵ דלא חייש לקלקולא¹⁶ – Which the public did not know about, he may remarry her, for ר"י is not concerned for קלקולא – ורבנן¹⁷ פליגי ואמרי לא יחזיר משום קלקולא ולא מפלגי בין ידעו רבים ללא ידעו בו רבים – And the רבנן argue and say ‘he may not remarry her, because of the concern of קלקולא’,¹⁸ and the רבנן do not distinguish whether the public knew about it or the public did not know about it; in all cases he may not remarry. This concludes the citation of the משנה (וגמרא) there. אלמא יש לו הפרה¹⁹ – It is evident that the רבנן who argue with ר"י maintain that a נדר ברבים does have הפרה. It is these רבנן whom אמימר is referring to when he stated אפי' למ"ד נדר ברבים יש לו הפרה, but a נדר ע"ד רבים אין לו הפרה. תוספות offers an additional proof that the רבנן maintain that a נדר ברבים יש לו הפרה: וכן משמע התם²⁰ דקאמר לרבנן אטו התם מי חייל עלייהו שבועה כלל²¹ – And so it appears there where the גמרא explains according to the רבנן; ‘is it then so that there the שבועה was at all effective?!’ This too – משמע דלרבנן יש לו הפרה – indicates that according to the רבנן a נדר ברבים has הפרה. In summation: this answer maintains that רב הונא argues with אמימר and maintains that there is הפרה (by a נדר ברבים and) even by a נדר ע"ד רבים. The מ"ד that אמימר was referring to (who maintains that a נדר ברבים יש לו הפרה but a נדר ע"ד רבים אין לו הפרה) are the רבנן who argue with ר"י, and maintain the reason of קלקולא (regarding one who was מגרש אשתו because of a נדר). תוספות asks: ואם תאמר לאמימר והא על דעת רבים אין לו הפרה – And if you will say; but according to אמימר if it is a נדר ע"ד רבים אין לו הפרה – אם כן על כרחך לא בכל ענין אמרי רבנן דלא יחזיר דבעל דעת רבים ליכא קלקולא²² – Therefore perforce you must say that the רבנן did not rule לא יחזיר in every event, for a by a נדר על דעת רבים there is no קלקולא (since there is no הפרה) – אם כן ברבים נמי מנא ליה דסברי דיש לו הפרה²³ – If so even by a נדר ברבים how does אמימר know that the רבנן maintain that יש לו הפרה. תוספות answers; distinguishing between נדר ברבים and נדר ע"ד רבים: ויש לומר דברבים שהזכיר רבי יהודה – And one can say; that regarding a נדר ברבים which ר"י mentioned (ר"י stated that by a נדר וכו' רבים לא יחזיר) therefore it follows that – אם איתא דלרבנן אין לו הפרה הוו להו לרבנן לפרושי ולחלק ולומר איפכא מדרבי יהודה – If indeed according to the רבנן the rule by a נדר ברבים is that אין לו הפרה (and therefore יחזיר), the רבנן should have been explicit and argue saying²⁴ the opposite of ר"י²⁵ – אבל בעל דעת רבים אין לחוש דלא איירי בה רבנן דרבי יהודה נמי לא הזכיר על דעת רבים – However concerning a נדר ע"ד רבים there is no concern (why the רבנן did not mention that יחזיר), since the רבנן are not discussing a נדר ע"ד רבים,²⁶ for ר"י also did not mention anything concerning a נדר ע"ד רבים. In summation: We can derive from the fact that the רבנן did not maintain by נדר ברבים יחזיר, that they rule a נדר ברבים יש לו הפרה (since ר"י is discussing a נדר ברבים); however we cannot derive from the fact that the רבנן did not rule explicitly by a נדר ע"ד רבים יחזיר, that a נדר ע"ד רבים יש לו הפרה, since ר"י [and the רבנן] are not discussing a נדר ע"ד רבים. תוספות offers another answer why we cannot derive that the רבנן maintain that a נדר ע"ד רבים יש לו הפרה from the fact that the רבנן did not rule יחזיר, just as we derived that a נדר ברבים יש לו הפרה from the fact that the רבנן did not rule יחזיר: ועוד דבעל דעת רבים לא פסיקא להו לרבנן למתני דיחזיר – And furthermore the reason the רבנן did not rule by a נדר ע"ד רבים יחזיר (is not because they maintain that ע"ד רבים אין לו הפרה, but rather) because regarding a נדר ע"ד רבים there is no clear cut rule that we could say יחזיר (by a נדר ע"ד רבים) – דלפעמים יש היתר בעל דעת רבים כגון מדעתם של אותם רבים²⁷ או לדבר מצוה – For occasionally there can be a היתר even by a נדר ע"ד רבים, for instance with the agreement of those רבים (that the נדר should be nullified) or a נדר ע"ד רבים can be also nullified for the purpose of a מצוה, so in those cases – ואיכא קלקולא²⁸ – There will be קלקולא if we rule יחזיר, since יש לו הפרה – אבל ברבים אם איתא דאין לו הפרה הוי להו למתני דיחזיר – However regarding a נדר ברבים if indeed the רבנן maintain that אין לו הפרה, the רבנן should have stated that by a נדר ברבים the rule is יחזיר (the opposite of ר"י) – דמילתא דפסיקא היא דבשום ענין אין לו הפרה למאן דאמר אין לו הפרה²⁹ – For according to those who maintain that a נדר ברבים אין לו הפרה, it means that אין הפרה under all circumstances – לא שנא לדבר מצוה ולא שנא לדבר הרשות תדע דמעשה גבעונים לדבר מצוה היה:³⁰ It makes no difference if it is for a מצוה purpose or whether it is for a general purpose there is never הפרה. You know that this is true because the story of the גבעונים was regarding a דבר מצוה and nevertheless they could not be מתיר the שבועה.**** In summation: this answer maintains that by a נדר ע"ד רבים there is a possibility that יש לו הפרה (either ע"ד רבים or לדבר מצוה), therefore the rule cannot be יחזיר, even though generally a נדר ע"ד רבים אין לו הפרה.

SUMMARY A נדר is sufficient proof only if it will prevent הנאה for the lifetime of the נודר; not only for the immediate present. There are two views in תוספות whether רב הונא agrees with אמימר (and we will assume that (only) a husband can be מיפר a נדר ע"ד רבים), or ר"ה disagrees with אמימר (and the previous assumption is not necessary). אמימר (when he says אפי' למ"ד וכו') may be referring to the רבנן דר"י. The רבנן can either maintain that by a נדר ע"ד רבים יחזיר (since אין לו הפרה), or that since there can be a הפרה by a נדר ע"ד רבים (either through the הסכמת הרבים or לדבר מצוה), therefore לא יחזיר.

THINKING IT OVER

1. תוספות states that when the גמרא asked that we should be concerned that perhaps the woman will go to a חכם and he will nullify the נדר, the גמרא could have answered that we will have her say that if I benefited from the כתובה this loaf should be אסור to me and she is to eat it immediately.³¹ Seemingly however this solution is applicable regarding the husband, who can (only) be מיפר the נדר for the future, however a חכם can uproot the נדר retroactively as if there never was a נדר, therefore the גמרא asks rightfully, that we should be concerned that the חכם will be עוקר the נדר!³²
2. Why is it that if we maintain that a נדר ברבים יש לו הפרה, but a נדר ע"ד רבים אין לו הפרה, nevertheless if it is מדעת הרבים or לצורך מצוה then יש לו הפרה (even by ע"ד רבים); however if we maintain that a נדר ברבים אין לו הפרה,³³ then even if it is מדעת הרבים or לצורך מצוה it has no הפרה?!³⁴
3. It appears from תוספות that if we maintain that ר"ה argues with אמימר (and maintains נדר ע"ד רבים יש לו הפרה) then we will need to say that the מ"ד that אמימר was referring to (that נדר ברבים יש לו הפרה but נדר ע"ד רבים אין לו הפרה) is the רבנן דר"י.³⁵ This would seemingly indicate that if אמימר is referring to רב הונא, then there is no need to say that the רבנן maintain that a נדר ברבים יש לו הפרה and ע"ד רבים אין לו הפרה. However it would seem that regardless what ר"ה maintains the רבנן דר"י certainly maintain that נדר ברבים יש לו הפרה and ע"ד רבים אין לו הפרה. Why does תוספות say that אמימר is referring to רבנן דר"י only after he assumes that ר"ה disagrees with אמימר?!³⁶

footnotes: ¹ Her vow will not prove anything, since it is ineffective; she will not be transgressing any איסור, for there is no נדר. ² See ‘Thinking it over’ # 1. ³ The first question of תוספות (regarding the husband) is answered (according to ר"א). However it does not answer the second question regarding the חכם, for a חכם can certainly not be מבטל a future נדר. ⁴ See previous תוספות לה,א ד"ה ונודרת footnote # 17. ⁵ Therefore even if she eats the ככר now we are not assured that she is telling the truth, for she does not mind (so much) to transgress an איסור once, as long as she is not bound to it forever. [For the future the husband can always be מיפר.] ⁶ על דעת רבים literally mean according to the consent of many; indicating that it is not up to the person who is making the נדר to reconsider it or not, but rather the רבים decides whether it is a valid נדר and cannot be repealed. ⁷ אמימר states later on לו,א that even according to the מ"ד that there is a הפרה for a נדר שהודר ברבים, nevertheless regarding a נדר על דעת רבים there can be no הפרה.. ⁸ See the גמרא shortly on this עמוד that ר"נ disagrees with רב הונא and maintains we can be מדיר her ברבים, indicating the ר"ה maintains that even ברבים the husband can be מפיר. ⁹ The rule of אמימר that ע"ד רבים has no הפרה is discussing when the נדר is being annulled by a חכם. In that case when a חכם is מתיר נדר he requires the חרטה of the נודר in order to nullify it. (Therefore, since it was ע"ד רבים it cannot be nullified by the individual who made the נדר unless there is the agreement of the רבים to nullify it.) However (תוספות maintains) that אמימר was not discussing the הפרה of a husband (according to רב הונא) since the husband never requires the חרטה of the wife, therefore he can be מפיר even if it was ע"ד רבים. ¹⁰ The גמרא answered that one who seeks a היתר for his נדר must specify the details how he came to make this נדר. When the חכם hears that it was regarding a כתובה he will not be מתיר נדר. This answer applies even to a ‘regular’ נדר. ¹¹ רב הונא can maintain that every נדר even if it is ע"ד רבים can be nullified even by a חכם and not only by the husband, as the first answer of תוספות maintained. ¹² According to this answer רב הונא disagrees with אמימר and maintains that even a נדר ע"ד רבים יש לו הפרה (even by a חכם), so we cannot say that when אמימר said אפי' למ"ד נדר ברבים יש לו הפרה, nevertheless נדר ע"ד רבים אין לו הפרה, he meant רב הונא (who does maintain נדר ברבים יש לו הפרה), because this answer of תוספות maintains that according to רב הונא even a נדר ע"ד רבים יש לו הפרה. The question is who was אמימר referring to that distinguishes between a נדר ברבים which יש לו הפרה and a נדר ע"ד רבים which אין לו הפרה. [It cannot be רב נחמן for he maintains that even a נדר ברבים אין לו הפרה.] See ‘Thinking it over’ # 3. ¹³ The משנה there states that if a person divorced his wife because she made a נדר (and he does not want to be married to a woman who makes נדרים) the rule is that he may not remarry her after he divorced her. One reason (ר' יהודה) is because of פריצותא; we do not want that the בנות ישראל should be careless regarding נדרים. The other reason (the רבנן) is because of קלקולא; we are concerned that if she remarried and he realized that she was able to be מתיר her נדר, he might say if I had known, that we could be מתיר the נדר I never would have divorced you, casting a doubt on her גירושין, and )therefore) on her subsequent marriage including any children born in the new marriage. עיי"ש. ¹⁴ ר' יהודה is of the opinion that a נדר ברבים has no הפרה. ¹⁵ One can be מיפר a נדר שלא הודר ברבים, therefore it is not considered a פריצות. ¹⁶ ר"י is not considered that when the husband finds out that he could have been מתיר the נדר, he will recant on the גירושין; there is no such concern. ¹⁷ תוספות seems to be referring to ר"מ there in the משנה, who states: כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר ושאינו צריך חקירת חכם יחזיר. If it requires a חקירת חכם the husband may say I did not realize that we can be מתיר this נדר, etc. (the חשש of קלקולא). However if אין צריך חקירת חכם the husband knew that he could be מיפר, there is no reason to recant. ¹⁸ When the husband realizes that he could have been מפיר the נדר he will regret the גירושין. ¹⁹ If a נדר ברבים has no הפרה then there can be no קלקול, since she is always bound by the נדר. There is no reason for the husband to have any regrets regarding the גירושין. The fact that the רבנן do not distinguish between נדרים, indicates that they maintain that by all נדרים (including a נדר ברבים) there is the concern of קלקול; this proves that even by a נדר ברבים there is הפרה. ²⁰ מו,א. ²¹ ר"י proved that a נדר ברבים has no הפרה from the story of the גבעונים (who came and told יהושע and the בנ"י that they came from a faraway place [not from the ז' אומות] to make peace with the בנ"י). The פסוק in יהושע ט, יח states, וְלא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, indicating that since it was a שבועה ברבים, they could not nullify it. Therefore they did not kill them. The גמרא there says that the רבנן maintain that there is no proof from the story of the גבעונים (indicating that really a נדר ברבים יש לו הפרה), for in that case there was no שבועה at all (for it was a שבועה made on false pretenses [a שבועה בטעות]); the reason the גבעונים were not killed is because of קדושת השם (the עכו"ם should not say that the בנ"י transgressed their שבועה). ²² There is no קלקולא by a נדר ע"ד רבים, therefore the רבנן will agree that יחזיר (even though they did not differentiate, when they said לא יחזיר between a ‘regular’ נדר and a נדר ע"ד רבים). ²³ Perhaps the רבנן maintain that a נדר ברבים has no הפרה and therefore יחזיר (even though they did not differentiate, just like they did not differentiate by a נדר ע"ד רבים which certainly has no הפרה and he can be מחזיר). When the רבנן (ר"מ) said כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר he was not referring to a נדר ברבים (just as he was not referring to ע"ד רבים). ²⁴ The רבנן should have said by a ‘regular’ נדר the ruling is לא יחזיר (for since יש לו הפרה there is the concern of קלקולא), however by a נדר ברבים (since there is no חשש of קלקול for אין לו הפרה) the rule is יחזיר. ²⁵ The fact that they did not argue by a נדר ברבים proves that they agree with ר"י that לא יחזיר, because (since יש לו הפרה), there is the concern of קלקול. ²⁶ Everyone knows that a נדר ע"ד רבים אין לו הפרה (therefore it is obvious that according to ר"י לא יחזיר ]for it is certainly a פריצותא] and according to the רבנן יחזיר [there is certainly no קלקולא]). ²⁷ Those people on whom she indicated her נדר dependent on. ²⁸ It would seem that (since there is a possibility of הפרה therefore) it is never יחזיר (even) by a נדר ע"ד רבים (also). ²⁹ See ‘Thinking it over’ # 2. ³⁰ There is the מצוה of לא תחיה כל נשמה regarding the ז' אומות (which the גבענים were part of). ³¹ See footnote # 2. ³² See רמב"ן, נח"מ and אמ"ה # 128-134. ³³ See footnote # 29. ³⁴ See אמ"ה footnote # 191. ³⁵ See footnote # 12. ³⁶ See מהרש"א [הארוך].

ליחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה—Let us be concerned, perhaps she will go to a חכם and he will release her

OVERVIEW The משנה taught that ר"ג instituted that the אלמנה make a נדר to the יתומים (whatever they wish) that she received no payments for her כתובה. רב הונא qualified that this נדר is acceptable only if the אלמנה did not remarry, because if she remarried then her husband will nullify the נדר. The גמרא immediately asked but perhaps (even if she is not married) she will go to a חכם, etc. It seems from the גמרא that this is a question on ר"ה, but not on the משנה (if we disagree with ר"ה). The first part of תוספות explains why there is no difficulty on the משנה.

משמע דאדרב הונא פריך אבל אי לאו דרב הונא לא הוה קשיא ליה אמתניתין – It seems that this question (of דלמא אזלה לגבי חכם) is (only) on ר"ה, but were it not for ר"ה (who limited the משנה to a case of לא ניסת), there would be no question on the משנה (how can we trust her נדר, when a חכם may be מתיר her נדר; this question would not apply). תוספות explains – ולמאי דפרישית¹ דרב הונא פליג אאמימר אתי שפיר – So according to what I explained that ר"ה argues with אמימר it is properly understood – דאמתניתין ליכא למיפרך דהא איכא למימר דמדרינן לה על דעת רבים – That we cannot ask on the משנה (how can we rely on her נדר, she may go to a חכם; this is not difficult) for we can say that we administer to her a נדר which is ע"ד רבים (which has no הפרה, according to אמימר) – אבל לרב הונא לא מצי לשנויי הכי – However we cannot answer this (דמדרינן לה ע"ד רבים) according to ר"ה, for according to this view, ר"ה maintains that even a נדר ע"ד רבים can have התרה by a חכם – אבל למאי דפירשתי דגבי חכם מודה רב הונא דאין לו הפרה – However according to my first explanation that ר"ה admits that a חכם cannot be מפיר a נדר ע"ד רבים, the גמרא –** בלא רב הונא הוה מצי למיפרך אמתניתין² –** could have asked this question (וליחוש דלמא אזלא לגבי חכם) on the משנה, without ר"ה distinction between ניסת and לא ניסת. However, it seems from the גמרא that the question is [only] on ר"ה! תוספות answers: ויש לומר דלא מצי למיפרך אמתניתין בלא רב הונא – And one can say; that the גמרא could not ask a question on the משנה directly without the qualification of ר"ה – דאיכא למימר שנדיר אותה על זה הככר ותאכל לאלתר בפנינו³ – For we can say (according to the משנה) that we will administer to her a vow that this loaf is forbidden to her if she benefited from her כתובה and she will eat it immediately in our presence⁴ – אבל לרב הונא דקאמר ניסת אין מדירין אותה – However according to ר"ה who ruled that if she remarried she is not administered a vow (for we are concerned her husband will annul it) – ואין מועיל להדירה על הככר שאינה חוששת כיון דאינה באיסור כל ימיה – And it will be of no avail to administer a vow on this loaf (as we suggested according to the משנה) for ר"ה must maintain that she is not concerned for transgressing a vow once as long as she is not forbidden all her life – כי לא ניסת נמי ניחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה – Then even if she did not remarry let us be concerned perhaps she will go to a חכם and he will release her from her נדר. In summation: if we assume that רב הונא agrees with אמימר, we may need to assume that our משנה maintains (arguing with ר"ה) that we rely on a נדר even if it is not an איסור for the rest of her life. תוספות asks: ואם תאמר בין חכם בין בעל איך יכולין להפר שלא בפני היתומים – And if you will say; how can either the חכם or the בעל annul the נדר, not in the presence of the orphans – הא אמרינן בנדרים בפרק רבי אליעזר (דף סה,א) – For we learnt in מסכת נדרים in פרק ר"א – דהמודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו – That one who was administered a vow by his friend not to receive any benefit (from something);⁵ he cannot be released from this vow only in the presence of the one from who administered the vow – ויליף ממשה⁶ וצדקיהו⁷ במדין נדרת במדין לך⁸ והתיר נדרך – And we derive this⁹ from משה and צדקיהו, where משה was told, ‘you made your נדר in מדין; go to מדין to be מתיר your נדר’.¹⁰ תוספות answers: ויש לומר דבדיעבד אם הפר מופר¹¹ – And one can say; that if it was already done; he annulled the נדר it is annulled even if it is not בפני המדיר. תוספות will prove that בדיעבד a הפרה שלא בפני המדיר is effective: תדע מדסמיך צדקיהו¹² שהיה חסיד גמור על מה שהתירו לו סנהדרין שלא בפני נבוכדנצר – You know that this is so (being מפיר שלא בפני המדיר is מופר) for צדקיה, who was a complete חסיד, relied on the סנהדרין who were מתיר his נדר not in the presence of נבוכדנצר. If this would be questionable, צדקיהו would not have accepted this היתר. תוספות offers an alternate explanation why it is not necessary to be מפיר בפני היתומים: ועוד דטעם דאין מתירין לו אלא בפניו מפרש בירושלמי דנדרים¹³ – And in addition, the reason we are not מתיר for him the נדר only in the presence of חבירו is explained in תלמוד ירושלמי in מסכת נדרים – דאמר התם בפרק השותפין המודר הנאה מחבירו בפניו אין נשאל אלא בפניו – Where it states there in פרק השותפין one who is מודר הנאה from his friend in his presence, he cannot recant from the נדר unless it is בפניו; however if he made the נדר- שלא בפניו נשאל בין בפניו בין שלא בפניו – שלא בפניו then he can be נשאל on the נדר either בפניו or שלא בפניו, the reason, why if נדר בפניו he is required to be נשאל בפניו, is – רבי יוחנן אמר מפני הבושה¹⁴ ורבי יהושע בן לוי אמר מפני החשד¹⁵ – ר' יוחנן said it must be בפניו because of embarrassment and ריב"ל says because of suspicion. The ירושלמי continues – ואתא הדא פלוגתא כהלין פלוגתא – And this dispute is like this other dispute – דתניא¹⁶ יום הכפורים צריך לפרט את מעשיו דברי ר' יהודה בן בתירא – For we learnt in a ברייתא, ‘it is necessary for the one who is confessing to his sins on יוהכ"פ to specify in detail his wrongdoings, this is the view of ריב"ב – רבי עקיבא אומר אין צריך לפרט את מעשיו – ר"ע maintains it is not necessary to specify his deeds – פירוש¹⁷ מפני הבושה שנתבייש¹⁸ לפניו במה שנדר הנאה ממנו – The explanation of the similarity between these two disputes is that the one who maintains that if נדר בפניו he is מתיר בפניו, the reason is because of the shame, that he (was) [should be] embarrassed in his presence that he vowed not to derive benefit from him – וכן מפרט מעשיו כדי שיתבייש מחטאיו – And similarly on יוהכ"פ the מ"ד בפני הבושה will also maintain that he should specify his deeds in order that he be embarrassed from his sins – ומאן דאמר מפני החשד פירוש שלא יחשדוהו¹⁹ שעבר על נדרו – However the one who maintains that it is necessary to be מתיר נדר בפניו because of suspicion, meaning that (they) [he] should not suspect the נודר that he transgressed his vow – ולכך נמי לא יפרט מעשיו²⁰ שלא יחשדוהו בשאר עבירות – Therefore on יוהכ"פ as well, he should not specify his deeds so they should not suspect him of other transgressions as well. This concludes the citation from the ירושלמי and its explanation. תוספות now concludes his second answer why it is not necessary to be מיפר in the presence of the יתומים: והשתא ניחא הכא דלא שייך לא בושה²¹ ולא חשד דלא²² ידעי אם קבלה כלום מכתובתה²³ – And now it is fitting here that she need not be מפיר בפני היתומים for בושה is not applicable here; neither is חשד since the יתומים do not know if she received any payments at all from her כתובה. תוספות responds to an anticipated difficulty: והא דיליף ממשה וצדקיהו²⁴ – And that which we derive from משה and צדקיהו regarding הפרת הנדר בפניו –

That is (only) according to ריב"ל (and not according to ר' יוחנן), for there (by משה וצדקיהו) there is (only) the concern of חשד, but there is no concern of בושה.

SUMMARY Our משנה can maintain that a נדר שלא אוכל ככר זה וכו' is effective. The rule of המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו can either be only לכתחלה but not בדיעבד, or alternately (even בדיעבד, but) only when the issue of either בושה or חשד apply.

THINKING IT OVER

1. תוספות asked if we assume that ר"ה agrees with אמימר why did not the מקשן ask directly on the משנה.²⁵ Seemingly on the משנה we could answer that we are מדיר her ברבים (which according to the משנה is אין לה הפרה, but according to ר"ה it is יש לו הפרה). What is תוספות question?!²⁶
2. תוספות explained that the מקשן (who asked only on ר"ה) assumed that according to the משנה a נדר על ככר זו is effective.²⁷ Why then did the מקשן ask on ר"נ (who argues with ר"ה and maintains that the נדר is effective even if ניסת), how can the נדר be effective by ניסת, since the husband will certainly be מיפר the נדר; seemingly we can answer that we will be מדיר her on ככר זה and make her eat it, since it is only ר"ה who does not accept such a נדר, but ר"נ will accept it!²⁸
3. תוספות asked how can we be מיפר the נדר שלא בפני היתומים, since המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו. In the second answer²⁹ תוספות explained that the rule of המודר וכו' אלא בפניו applies only when the reasons of either בושה or חשד apply (and they do not apply here by the אלמנה ויתומים). Why did תוספות initially think was the reason why המודר וכו' אין מתירין לו אלא בפניו, so that it does apply here?

footnotes: ¹ See previous תוספות ד"ה אבל (the ועי"ל דר"ה ל"ל דאמימר). [TIE footnote # 11.] ² If the reason we are not asking on the משנה is because we have an answer of נדר ע"ד רבים (as תוספות just mentioned according to the 'למאי דפרישית'), then there is no question on ר"ה either (according to the 'למאי דפירשתי'), for he also agrees that a נדר ע"ד רבים has no התרה. We must therefore assume that when the גמרא asked the question on ר"ה it did not entertain the possibility of נדר ע"ד רבים (for whatever reason), in that case the question applies equally to the משנה. See ‘Thinking it over’ # 1. ³ We will assume that the משנה maintains that even such a נדר (which she transgresses only once, and not for the rest of her lifetime) is a sufficient deterrent that she will not lie (not as תוספות assumed previously בד"ה אבל). See ‘Thinking it over’ # 2. ⁴ The reason the נדר is effective is (not because we will make it ע"ד רבים, because that would be effective according to ר"ה as well, but rather it is effective) because she will have to transgress it immediately if she is lying. ⁵ It seems that this is how תוספות interprets the phrase המודר הנאה מחבירו (for if we follow the simple reading, that he vowed not to derive benefit from his friend, then how can it apply here; the אלמנה did not vow not to derive benefit from the יתומים). In our case too, the אלמנה was administered a vow by the יתומים not to benefit from something. See following footnote # 9. ⁶ יתרו administered a vow to משה that he should not return to מצרים (because of the אנשים המבקשים את נפשך). ⁷ נבוכדנצר (מלך בבל) administered an oath to צדקיהו (מלך יהודה) that צדקיהו should not reveal that he saw נבוכדנצר eating a live rabbit. ⁸ The פסוק in שמות ד,יט reads: וַיּאמֶר יְהוָה אֶל משֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ. We derive from the words במדין לך, that before going to מצרים he was to return to מדין to be מתיר his נדר in the presence of יתרו. ⁹ תוספות finds it necessary to cite from where we derive this rule of המודר הנאה מחבירו כו' in order to proof that it is not (only) referring to one who vowed not to have הנאה from his friend, but rather (also) to one who was administered a vow by a friend. The cases of משה וצדקיהו proof this, for they did not vow not to have הנאה from יתרו and נבוכדנצר respectively, but rather that יתרו and נבוכדנצר administered their vows. See footnote # 5. ¹⁰ In our case it is the יתומים (or בי"ד who act for the יתומים if they are קטנים) who are מדיר the אלמנה that she did not receive any of her כתובה payments (as the משנה states ונודרת ליתומים כל מה שירצו). The הפרת הנדר should be required to take place in the presence of the יתומים. [Possibly the meaning of אין מתירין לו אלא בפניו may mean that it is necessary to have the agreement of the one who administered the vow; in this case it is the יתומים. Alternately] the presence of the יתומים (who will explain the purpose of the נדר) will prevent the חכם and (presumably even) the בעל [see however אמ"ה # 212] from being מפיר this נדר. ¹¹ We are concerned here that the בעל וחכם may be מפיר שלא בפני היתומים and it will be a proper הפרה. ¹² צדקיהו felt that it was necessary for him to reveal to the world the baseness of נבוכדנצר and had the סנהדרין be מתיר the שבועה not in the presence of נבוכדנצר. See the תוספות there (בד"ה אמרו) that the סנהדרין were מתיר the שבועה even לכתחלה because they considered it a דבר מצוה. ¹³ פ"ה ה"ד (in our ירושלמי on דף יח,ב). See ‘Thinking it over’ # 3. ¹⁴ See following footnote # 18. ¹⁵ The person, in whose presence he made the נדר, should not be suspicious of the נודר when he sees him not keeping his vow. Therefore he needs to be notified that the נדר was nullified. ¹⁶ See יומא פו,ב. ¹⁷ This is תוספות explanation of the comparison the ירושלמי makes. ¹⁸ Others amend this to read שיתבייש. If the text reads שנתבייש it may refer to the person the נודר was מדיר הנאה from (חבירו). He (חבירו) is embarrassed that someone dislikes him so much. We require that the נודר go through the same בושה process. If the text reads שיתבייש it refers to the נודר that he should be ashamed of what he did and have proper חרטה. See מהר"ם שי"ף and נח"מ. ¹⁹ See נח"מ who suggests amending this to יחשדנו (referring to חבירו). ²⁰ This would seemingly indicate that יפרט מעשיו means in public, for if he is מפרט privately, no one knows what he is מפרט that they should suspect him of other עבירות. See אמ"ה # 236-7. Others maintain that he is מפרט privately. ²¹ The אלמנה did not do anything to embarrass the יתומים; on the contrary, she was נודר for their benefit, and upon their request. ²² This reasoning דלא ידעי applies only to חשד; not to בושה. ²³ When the יתומים will see the אלמנה having הנאה from her נדר, they will simply assume that she told the truth. ²⁴ There was no בושה by משה וצדקיהו when they were נודר to יתרו and נבוכדנצר, so how does the ירושלמי derive it from them. תוספות replies that indeed the לימוד from משה וצדקיהו is only according to ריב"ל. ²⁵ See footnote # 2. ²⁶ See מהרש"א הארוך ²⁷ See footnote # 3. ²⁸ See מהוד"ב and נח"מ. ²⁹ See footnote # 13.

קסבר צריך לפרט את הנדר—He maintains it is necessary to specify the vow

OVERVIEW The גמרא explained the reason ר"ה is not concerned that the אלמנה will go to a חכם to be מתיר נדר is since it is necessary to specify the details of the נדר, therefore when the חכם will hear the circumstances of this נדר he will not be מתיר it. תוספות discusses whether this is the final ruling that צריך לפרט הנדר.

בירושלמי¹ משמע דהכי קיימא לן – It appears from the תלמוד ירושלמי that this is what we maintain; צריך לפרט הנדר – דההוא דאתא קמיה דרבי בון אמר ליה התיר לי נדרי אמר ליה מאי נדרת – For there was this person who came before ר' בון and said to ר' בון, ‘release me from my vow’; ר' בון responded to him, ‘what was your vow?’ – אמר ליה נדרית דלא מרווחנא אמר ליה וכי עבדין כדין אמר ליה לצחק בקוביא קאמינא – The person said to ר' בון, ‘I vowed that I will not profit’, so ר' בון said to him, ‘is this what people do (to make such an oath which cannot be kept)?’; the man responded to ר' בון, ‘I meant not to profit from gambling (only)’ – אמר ליה ברוך שבחר בדברי חכמים שאמרו צריך לפרט את הנדר – ר' בון said to him, ‘blessed is He who chose the words of the חכמים, who said it is necessary to specify the נדר – דאי לאו דפרטת לנדר התרתיהו לך² – For if you had not specified the נדר (by telling me it was לצחק בקוביא) I would have released you from the נדר’.³ תוספות asks (on what it seems from our גמרא that ר"ה maintains צריך לפרט הנדר):⁴ ואם תאמר בפרק שום היתומין (ערכין דף כג,א) גבי מקדיש נכסיו והיה עליו כתובה (ובעל חוב⁵) – And if you will say; in פרק שום היתומין, regarding the case where one was מקדיש his estate and he had upon himself the obligation of paying for a כתובה⁶ – דקאמר רבי אליעזר כשהוא מגרשה ידור הנאה ורבי יהושע אומר אינו צריך – Where ר"א rules that when he divorces his wife he must make a נדר that everything will be אסור בהנאה to him**** if he remarries her, while ר"י maintains it is not necessary (to be מדיר הנאה) – ומפרש⁷ דפליגי בנדר שהודר ברבים⁸ – And the גמרא there explains that ר"א ור"י argue regarding a נדר which was taken in public – דרבי אליעזר סבר דאין לו הפרה ורבי יהושע סבר יש לו הפרה – Where ר"א maintains that it cannot be nullified (and therefore it is a proper נדר), while ר"י maintains that נדר שהודר ברבים can be nullified – ואינו צריך דקאמר היינו דאינו מועיל⁹ – And the words אינו צריך mean it is not effective. This concludes the citation of the גמרא. תוספות continues with his question: ואם כן תקשי כדפריך התם לעיל¹⁰ לימא רב הונא כתנאי אמר לשמעתיה – And if indeed it is so (that רב הונא maintains צריך לפרט הנדר) the גמרא should have asked as it asked previously, ‘shall we say that ר"ה said his ruling dependent on the rulings of תנאים’. The same question applies here – דכיון דרב הונא סבר צריך לפרט אמאי אינו מועיל¹¹ – For since ר"ה maintains צריך לפרט then why does ר"י maintain that a נדר is ineffective ואם כן הא דרב הונא דצריך לפרט הויא כתנאי¹² – So therefore it is apparent that the ruling of ר"ה that צריך לפרט is dependent on a dispute between תנאים (where ר"י disagrees with this ruling).**** Why did not the גמרא also ask on this אוקמיתא that לימא ר"ה כתנאי אמר לשמעתיה?! תוספות resolves this difficulty:

However the גמרא does not remain with this interpretation¹³ at the conclusion of that סוגיא and they explain the מחלוקת in a different manner.

SUMMARY According to the ירושלמי the הלכה is צריך לפרט הנדר. The גמרא does not always ask (anticipated) questions on statements that do not remain למסקנא.

THINKING IT OVER

1. Is there any connection between the beginning of תוספות (that the הלכה is צריך לפרט) and תוספות subsequent question¹⁴ (on the גמרא in ערכין regarding ר"ה)?
2. תוספות asked why did not the גמרא in ערכין ask, 'לימא ר"ה כתנאי אמר לשמעתיה', regarding צריך לפרט הנדר.¹⁵ According to that אוקימתא the מחלוקת between ר"א ור"י is whether a נדר ברבים יש לו הפרה or not. Why did not תוספות ask that the גמרא should have asked that since ר"ה maintains here that a נדר ברבים יש לו הפרה it comes out that ר"ה said this ruling כתנאי (for ר"א maintains [according to this אוקימתא] that a נדר ברבים אין לו הפרה)?¹⁶
3. Does צריך לפרט הנדר mean you have to say exactly what the נדר was, or does it mean that you also have to explain why you made the נדר?¹⁷

footnotes: ¹ נדרים פ"ה ה"ד (in our ירושלמי on דף יח,ב). ² We can derive from the fact that ר' בון inquired as to the specifics of the נדר, and also that he praised the ruling of the חכמים that צריך לפרט הנדר, that the הלכה is צריך לפרט הנדר. See ‘Thinking it over’ # 3. ³ However now that the נדר was regarding משחק בקוביא (which is forbidden [it makes one פסול לעדות]), ר' בון would not be מתיר this נדר. ⁴ See ‘Thinking it over’ # 1. ⁵ The marginal gloss omits these words. ⁶ The person who was מקדיש his נכסים was married at that time. The הקדש is חל on his entire estate except for the amount which is set aside for her כתובה; that is not his (it is indentured to his wife); therefore הקדש cannot be חל on the כתובה. The חכמים were concerned that this man may be trying to deceit הקדש by divorcing his wife so she will receive her כתובה (as mentioned that the הקדש is not חל on the כתובה) and then he will remarry her, so that he will share in the proceeds of the כתובה. See following footnote # 8. ⁷ This is one of the ways in which the גמרא attempted to establish the מחלוקת between ר"א ור"י. ⁸ The husband will be מדיר הנאה ברבים. This assures us that he is not planning to defraud הקדש, since he can never be מתיר נדר (for ר"א maintains that a נדר שהודר ברבים אין לו הפרה). ⁹ There is no purpose in the husband taking such a vow since it can be nullified. The גמרא actually uses this as a refutation why we cannot establish the מחלוקת in this manner, since ר"י should have stated אינו מועיל instead of אינו צריך. ¹⁰ The גמרא there initially wanted to establish that ר"א ור"י are arguing whether a person will attempt to swindle הקדש (the view of ר"א therefore צריך להדיר הנאה) or אין אדם עושה קנוניא על הקדש (the view of ר"י and therefore אינו צריך להדיר). The גמרא asked if indeed this is the מחלוקת then it turns out that when ר"ה ruled that אין אדם עושה קנוניא על הקדש, that is valid only according to ר"י and not ר"א (this is the meaning of לימא כתנאי אמר לשמעתיה). ¹¹ Even though ר"י maintains נדר ברבים יש לו הפרה, nevertheless if he maintains that צריך לפרט then the חכם will not be מתיר his נדר (for he will be cheating הקדש). The fact that ר"י maintains אינו מועיל indicates that he does not agree that צריך לפרט, therefore there is the concern of the חכם being מתיר the נדר. ¹² See ‘Thinking it over’ # 2’. ¹³ The גמרא rejects the explanation that ר"א ור"י argue whether נדר שהודר ברבים יש לו הפרה or not, therefore it is not (so) difficult why the גמרא did not ask לימא ר"ה כתנאי אמר לשמעתיה. Later (when the גמרא explained that their argument is whether a נדר ע"ד רבים has הפרה or not), the גמרא did ask that לימא אמימר כתנאי אמר לשמעתיה, even though that this interpretation (of נדר ע"ד רבים) was also rejected (together with נדר ברבים), nevertheless there is a difference, for regarding נדר ע"ד רבים we find אמימר ruling explicitly that נדר ע"ד רבים אין לו הפרה, therefore the גמרא asked that לימא כתנאי וכו'; however regarding צריך לפרט הנדר, we do not find that ר"ה stated this explicitly; it is only derived from his ruling regarding ניסת, etc. therefore the גמרא would have to cite our סוגיא to prove that ר"ה maintains צריך לפרט, but since this interpretation of נדר ברבים does not remain למסקנא, the גמרא did not deem it necessary to bring up this issue. עי' (עד"ז) בנח"מ [וצ"ע במ"ש אודות קנוניא כי התירוץ של קנוניא לא איתותב ודו"ק]. ¹⁴ See footnote # 4. ¹⁵ See footnote # 12. ¹⁶ See מהרש"א הארוך. ¹⁷ See נח"מ and אמ"ה # 258-266.

תנן הנושא נשים כולי—We learnt in a משנה; one who marries women, etc.

OVERVIEW The גמרא asked a question on the one who maintains אין צריך לפרט הנדר from a משנה regarding one who marries women בעבירה, etc.

תוספות comments: הוא הדין דמצי למיפרך¹ ממתניתין דהכא:² The truth is the גמרא could have asked from our משנה on the one who maintains א"צ לפרט הנדר. תוספות offers no explanation why indeed the גמרא did not ask from our משנה.³

SUMMARY Before we know the answer of מדרינן לה ברבים (or ע"ד רבים), we can derive from our משנה also that צריך לפרט הנדר.

THINKING IT OVER Why did not תוספות answer in the manner of the תוספות הרא"ש?!⁴

footnotes: ¹ In our משנה it states that the אלמנה makes a נדר to the יתומים that she did not receive any כתובה payments. How does this guarantee that it is true, for she has the option of going to a חכם who will release her from this נדר if we maintain א"צ לפרט הנדר?! At this point the גמרא did not know of מדרינן לה ברבים or ע"ד רבים; the same question there is from that משנה there is from our משנה. ² It would seem more logical that in our גמרא the question should be asked from our משנה. ³ See תוספות הרא"ש that there is no proof from our משנה that צריך לפרט because we can say that in our משנה we will give her a ככר to eat now and she will be נודר הנאה from this ככר if she was נהנה מכתובתה (see previous תוס' ד"ה וליחוש). However by the נדר there (regarding הנושא נשים) we cannot say ידירוהו על ככר ויאכלנו לאלתר for the ברייתא details the process by saying נודר ועובד ויורד ומגרש and if we are מדיר him בככר ויאכלנו מיד, the ברייתא should have said נודר ואוכל ועובד ויורד ומגרש. See מהר"ם שי"ף. See ‘Thinking it over’. ⁴ See footnote # 3 and אמ"ה # 290.

ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש—And the ברייתא explained thisמשנה; he takes a vow, serves, descends, and divorces

OVERVIEW The גמרא cites a משנה and a ברייתא in order to refute the view that א"צ לפרט הנדר. The משנה states one who marries illicit women cannot serve unless he is מודר הנאה. The ברייתא taught that נודר ועובד יורד ומגרש. Our תוספות explains why it is necessary to cite the ברייתא (as well as the משנה) in order to prove that צריך לפרט הנדר.

תוספות asks: קשה לרבינו יצחק דאמאי הוצרך לאתויי ותני עלה לפרוך ממתניתין גופיה – The ר"י has a difficulty; why was it necessary to cite the ותני עלה (of the ברייתא), the גמרא could have asked from the משנה directly – דקתני פסול עד שידור הנאה ואי אמרת אין צריך לפרט הנדר ליחוש דלמא כולי – For the משנה states he is unfit for עבודה until he makes a vow of איסור הנאה, so if you maintain א"צ לפרט הנדר, let us be concerned that perhaps, etc. (he will go to a חכם to nullify the נדר). There is no need to cite the ברייתא; there is a question based on the משנה. תוספות answers: ונראה לי דאמתניתין הוה מצי למימר דפסול מלעבוד אפילו גרשה – And it seems to me that regarding the משנה one can say that this כהן who was נושא נשים בעבירה, is פסול from doing the עבודה even if he divorced this woman – עד שידור הנאה שלא יקח לעולם נשים פסולות יותר – Until he is מדיר הנאה that he will never again take נשים פסולות – ולכך לא שייך למיפרך ליחוש דלמא כולי – And therefore it is not possible to ask, let us be concerned, etc. (that he will go to a חכם וישאל על נדרו) – כיון דכבר גירש תו ליכא למיחש דלמא ישאל על נדרו כדי ליקח נשים פסולות¹ – For since he already divorced, there is no more concern that he will annul his נדר in order to marry נשים פסולות – אבל הא דתני ועובד ומגרש פריך שפיר – However from this which the ברייתא teaches that after the נדר he serves and then divorces, there is a good question on the מ"ד that א"צ לפרט, for – כיון דעדיין לא גרשה יש לחוש דלמא אזל לגבי חכם ושרי ליה ולא יגרש:² Since he did not divorce her yet, there is concern, perhaps he will go to the חכם and be released from his vow and he will not divorce her.

SUMMARY There is greater concern that he will attempt to repeal his נדר to divorce his current פסולה wife, than to attempt to repeal a נדר not to marry פסולות in the future.

THINKING IT OVER The גמרא states (that even if we maintain א"צ לפרט הנדר, nevertheless) there is no concern of התרת הנדר for we will be מדיר him ברבים or ע"ד רבים. According to the distinction which תוספות made that if גירשה there is no concern that ישאל על נדרו,³ what would be the דין if גירשה; are we מדיר him (ע"ד) ברבים or not?⁴

footnotes: ¹ If not for the ברייתא our understanding of the משנה might have been that the person who was married to the פסולה must first divorce this wife in order for him to serve in the ביהמ"ק. In addition it is necessary for him to by מדיר הנאה that he will not marry פסולות in the future. We already accomplished that he is currently not married to a פסולה and כשר for the עבודה; there is little reason to suspect that he will be מתיר his נדר in order to marry פסולות (which is prohibited, and he will also be denied to perform the עבודה). See ‘Thinking it over’. ² According to the ברייתא we allow him to conclude his עבודה (pending the fulfillment of his vow to divorce אשתו הפסולה), there is a good chance that he will attempt to repeal this נדר because he wants to remain with this wife (and he was allowed to do the עבודה while married to her). ³ See footnote # 1. ⁴ See אמ"ה # 294.