אבל בחזקה לא—But not with possession

OVERVIEW The ברייתא teaches that since a gentile can acquire a ישראל as a slave, he can certainly acquire a fellow gentile as a slave. The ברייתא continues that I may think that the עכו"ם may acquire the עכו"ם only with כסף but not with חזקה, however we derive from עמון ומואב טיהרו בסיחון that they can be acquired even בחזקה. The גמרא concludes that an עכו"ם can also acquire a ישראל בחזקה (from וישב ממנו שבי).

פירש בקונטרס חזקה של עבדות כגון הלבישו הנעילו והרחיצו לרבו – רש"י explained that when the גמרא is discussing חזקה it means a חזקה of servitude, for instance the slave, either dressed, put on the shoes, or washed his future master – כדתניא בפרק קמא דקדושין (דף כב,ב) – As the ברייתא taught us in the first פרק of מסכת קדושין that an עבד כנעני can be acquired through חזקה, by doing the above mentioned tasks for his master. תוספות disagrees with פירש"י: וקשה דאפילו ישראל מישראל לא קני עבד עברי אלא בכסף ושטר – And this interpretation is difficult, for even a Jewish slave who is acquired by a Jew; the master cannot acquire the Jewish servant only with כסף or שטר – כדאמר בפרק קמא דקדושין (דף יד,ב) כל שכן עובד כוכבים¹ – As the גמרא states in the first פרק of מסכת קדושין, so certainly a gentile cannot acquire a ישראל with חזקה. תוספות asks another question on פירש"י: ועוד דאמר התם אשכחן עברי הנמכר לעובד כוכבים הואיל וכל קניינו של עובד כוכבים בכסף- And furthermore the גמרא states there,² ‘we found that an ע"ע who is sold to an עכו"ם is acquired with כסף, since the entire קנין of an עכו"ם is with כסף’ – ופירש רבינו תם³ הואיל וכל קניינו של עובד כוכבים בעבד עברי – And the ר"ת explained there that it (הואיל וכל קניינו של עכו"ם בכסף) means since the entire קנין of an עכו"ם with regard to an ע"ע is only with כסף – תוספות explains now why the ר"ת interpreted הואיל וכל קניינו של עכו"ם בכסף to mean כל קניינו של עכו"ם בע"ע בכסף, for we cannot say that an עכו"ם generally has only קנין כסף: אבל בעלמא קניינו של עובד כוכבים במשיכה לרבי יוחנן דקיימא לן כוותיה לגבי ריש לקיש – However generally (not by ע"ע) the קנין of an עכו"ם is with משיכה⁴ according to ר"י whose ruling we follow as opposed to ר"ל⁵ – וכיון דאמר רבי יוחנן דבר תורה מעות קונות אם כן לעובד כוכבים במשיכה – And since ר"י maintains that מן התורה money is קונה, therefore עכו"ם is קונה with משיכה – כדמוכח בפרק ב' דבכורות (דף יג,א) – As is evident in the second פרק of מסכת בכורות – תוספות offers his explanation as to what חזקה means in our גמרא:

Rather it is necessary to explain that here we are discussing a חזקה of a conquest by war, and also the ר"ח explained it in this manner.****

SUMMARY There is a dispute, how an עכו"ם can acquire a ישראל, between רש"י (through חזקת עבדות) and תוספות (through כבוש מלחמה)

THINKING IT OVER How does תוספות explain that an ע"ע is acquired through כבוש מלחמה when we said ע"ע אינו נקנה אלא בכסף ובשטר and כל קניינו של עכו"ם בע"ע בכסף?!⁶

footnotes: ¹ תוספות question is (see מהר"ם שי"ף) how can the גמרא continue and say 'עכו"ם ישראל מנלן'; meaning how do we know that just like an עכו"ם acquires an עכו"ם with (כסף and) חזקה similarly an עכו"ם can acquire a ישראל בחזקה (and the גמרא brings a פסוק to prove that it is indeed so), but (if the חזקה means [like רש"י learns] הלבישו כו') even a ישראל cannot acquire an עבד ישראל with this type of חזקה, how is it possible that an עכו"ם should acquire a ישראל with this type of חזקה. ² קדושין יד,ב. The גמרא there derives that an עכו"ם is קונה an עבד ישראל with כסף. The גמרא continues that we cannot derive from this that also a ישראל is קונה a ישראל with כסף because an עכו"ם is different הואיל וכל קניינו בכסף. ³ The ר"ת had a difficulty understanding the phrase הואיל וכל קניינו של עכו"ם בכסף when (as תוספות will shortly explain that) an עכו"ם has another קנין which is משיכה, so how can the גמרא state הואיל וכל קניינו של עכו"ם בכסף. Therefore the ר"ת insists that perforce we must say that this means הואיל וכל קניינו של עכו"ם in a ע"ע is בכסף. Therefore according to this interpretation it is clear that an עכו"ם can be קונה an ע"ע only with כסף and not with חזקה (as רש"י maintains). ⁴ רש"י in קדושין explains that the phrase הואיל וכל קניינו של עכו"ם בכסף, is regarding מטלטלין in general (but not עבד). Therefore there is no difficulty on פירש"י here (for the גמרא there is not discussing עבד). The ר"ת negates פירש"י there for קניינו של עכו"ם is with משיכה (according to ר"י). Therefore we must say that הואיל וכל קניינו של עכו"ם בכסף is referring to ע"ע exclusively, which disproves רש"י here that the עכו"ם can acquire the ישראל with קנין חזקה. ⁵ There is a dispute between ר"י [who maintains that (מן התורה) only מעות is קונה by a ישראל] and ר"ל [who maintains משיכה is קונה]. In מסכת בכורות (cited shortly here in תוספות) we derive from the פסוק (יקרא [בהר] כה,יד) of או קנה מיד עמיתך that whatever קנין there is by a ישראל the עכו"ם has the opposite קנין. Therefore according to ר"י a ישראל is קונה בכסף (מה"ת) and an עכו"ם במשיכה; however according to ר"ל a ישראל is קונה במשיכה and an עכו"ם is קונה בכסף. ⁶ See מהרש"א (הארוך) and מהר"ם שי"ף.

עמון ומואב טהרו בסיחון— עמון and מואב were purified through סיחון

OVERVIEW רב פפא explains that we derive the rule that an עכו"ם can acquire a fellow עכו"ם as a slave from the fact that עמון ומואב טיהרו בסיחון.¹ Our תוספות explains the connection between the concept of עו"מ טהרו בסיחון and קנין חזקה.

תוספות responds to an anticipated question:² וכי היכי דקנו ארצם בחזקה קנו נמי גופם בחזקה:³ And just like סיחון acquired the lands of עמון ומואב with חזקה, סיחון also acquired their bodies (as slaves) with חזקה.

SUMMARY The כיבוש that gave סיחון the lands of עמון ומואב enabled them as well to enslave the inhabitants of עמון ומואב.

THINKING IT OVER According to תוספות what is the difference between the הו"א of the גמרא (that it was not certain whether עכו"ם מעכו"ם can be acquired בחזקה) and the מסקנא (that עכו"ם מעכו"ם can be acquired בחזקה because of עמון ומואב טהרו בסיחון)? ⁴

footnotes: ¹ Initially the בני ישראל were not permitted (by הקב"ה) to conquer the lands of either עמון or מואב. Eventually however סיחון conquered certain portions of עמון and מואב. The גמרא teaches us that once these lands were conquered by סיחון they became ‘purified’ and the בנ"י were able to conquer them from סיחון. ² How does רב פפא prove that an עכו"ם is קונה another עכו"ם with חזקה from the rule that עמון ומואב טהרו בסיחון?! They are seemingly two different concepts entirely. One is discussing the permissibility of the בנ"י to conquer land that (previously) belonged to עמון ומואב while the other is discussing matters of קנין. ³ סיחון acquired the lands of עמון ומואב through כיבוש מלחמה; it follows that they also acquired the people through this same כיבוש that they became enslaved to them. ⁴ See אמ"ה # 151.

דכתיב וישב ממנו שבי—For it is written, ‘and he captured from him a captive’

OVERVIEW The גמרא states that we know that an עכו"ם can acquire a ישראל as a slave (בחזקה) from the פסוק of וישב ממנו שבי. Our תוספות explains the necessity of the various לימודים regarding חזקה (of כיבוש).

תוספות asks: ואם תאמר למה לי השתא הא דעמון ומואב טהרו בסיחון – And if you will say; now that we know that an עכו"ם can acquire a ישראל with חזקה (from וישב ממנו שבי), why is it necessary to derive from עמון ומואב טהרו בסיחון that an עכו"ם can acquire an עכו"ם through חזקה, for – השתא עובד כוכבים ישראל קני עובד כוכבים לעובד כוכבים לא כל שכן – Now since we know that an עכו"ם acquires a ישראל, is it not obvious that an עכו"ם acquires another עכו"ם (the ק"ו which the גמרא just mentioned)?! תוספות answers: ויש לומר דמוישב ממנו שבי לא הוה ילפינן מיניה שום קנין¹ אי לאו דאשכחן דטיהרו – And one can say; that from the פסוק of וישב ממנו שבי, we would not have derived from it any קנין חזקה**, unless we found that** עמון ומואב טיהרו בסיחון, indicating that קניני חזקה are possible through כיבוש,² only then can we derive from וישב ממנו שבי that an עכו"ם can acquire a ישראל through חזקת כיבוש. ולהכי³ מייתי לעיל מדריש לקיש דמוישב ממנו שבי לחודיה לא הוה ידעינן – And therefore the גמרא cited previously the teaching of ר"ל, because from וישב ממנו שבי alone we would not have known that an עכו"ם can acquire (anyone) – תוספות questions the efficacy of the last proof (from ר"ל):

However it is possible to say that it was necessary to cite ר"ל, in order to inform us that an עכו"ם cannot acquire the גוף of another עכו"ם (or ישראל). ⁴

SUMMARY Once we know that an עכו"ם can be קונה another עכו"ם with בחזקה, only then can we derive from וישב ממנו שבי that an עכו"ם can be קונה a ישראל with חזקה.

THINKING IT OVER תוספות (initially) explained that it was necessary to cite ר"ל because we cannot derive anything from וישב ממנו.⁵ However תוספות had just stated that once we derive from עמון ומואב טהרו בסיחון that עכו"ם can be קונה an עכו"ם בחזקה, then we derive from וישב ממנו שבי that an עכו"ם can be קונה a ישראל, so the question remains why was it necessary to cite ר"ל when it would have been sufficient to merely cite עמון ומואב כו' and וישב וגו'?!⁶

footnotes: ¹ We would have thought that the תורה is merely relating that they took a captive, but not to teach us קניני חזקה by עבדים since there is no precedent for it. (See רש"י ד"ה וישב who seemingly disagrees with תוספות). ² See תפא"י that regarding the כיבוש of סיחון the פסוק (במדבר [חקת] כא,כט) uses the term ובנותיו בשבית, the same word שבי which we find here, indicating that here too there was a קנין just as there was by סיחון ³ תוספות offers an additional proof that from וישב ממנו שבי alone we cannot derive that an עכו"ם can be קונה (a ישראל); for if we can derive from וישב ממנו שבי (alone) that an עכו"ם can be קונה a ישראל then there is no need for the דרשה of ר"ל regarding an עכו"ם acquiring an עכו"ם (with כסף), for if an עכו"ם can acquire a ישראל (which we derive from וישב ממנו שבי), then certainly an עכו"ם can acquire an עכו"ם. See ‘Thinking it over’. ⁴ Even if we were to assume that we can derive from וישב ממנו שבי that an עכו"ם can acquire a ישראל, it was still necessary to cite ר"ל (not to teach us that an עכו"ם is קונה an עכו"ם [for that we can derive במכ"ש from וישב ממנו], but rather) to teach us that an עכו"ם cannot acquire the גוף of his עבד. ⁵ See footnote # 3. ⁶ See מהרש"א [הארוך] and אמ"ה # 162.

ואינהו סבור לפני יאוש הוה—And they thought it was before יאוש

OVERVIEW People redeemed the maid of שמואל and sent her to him saying we agree with רשב"ג but even if you agree with the רבנן (she is still yours) for we redeemed her to remain a maid. The גמרא surmised that the redeemers assumed that the redemption took place before יאוש (therefore they could have said what they said).¹ תוספות explores the possibility that they assumed it was after יאוש.

תוספות asks: תימה דלמא ידעי שפיר דלאחר יאוש הוה וסברי כרבא דלעיל² – This is astounding! Perhaps they indeed knew that it was after יאוש, but they held like the view of רבא mentioned previously (and therefore she was still enslaved to שמואל [according to רשב"ג])³ – תוספות offers a solution: ולמאי דפרישנא⁴ דלרבא מודה רבן שמעון בן גמליאל לרבנן – However, according to what I explained previously that according to רבא, רשב"ג agrees with the רבנן – דלשם עבד ישתעבד לרבו שני ניחא – That if he was redeemed to remain an עבד, he should be enslaved לרבו שני, then all is understood – דאם כן היתה שלהם ולא מסתבר שהיו באים לתתה לו במתנה:⁵ For if indeed this is so, the redeemed maid belonged to them for they are**** רבו שני (and not to שמואל [who was רבו ראשון), and it does not seem likely that they were intending to give her to שמואל as a gift.

SUMMARY They could not have assumed that it was לאחר יאוש (even according to רבא); for everyone agrees that לשם עבד the rule is ישתעבד לרבו שני.

THINKING IT OVER תוספות asks how can we be certain that they assumed it was before יאוש.⁶ Seemingly we can answer, for if they assumed it was לאחר יאוש, then she is freed, so how can they redeem her לשם עבדות?!⁷

footnotes: ¹ According to אביי, before יאוש the רבנן maintain that if לשם עבד he continues to serve רבו ראשון and רשב"ג maintains that he always serves רבו ראשון. This explains their statement. However, if it was לאחר יאוש why should she continue to serve שמואל (according to רבנן ורשב"ג)? ² דף לז,ב. See ‘Thinking it over’. ³ It will be necessary to say (in this question of תוספות) that even according to the רבנן (לפי רבא), who rule that לאחר יאוש ישתעבד לרבו שני, that is only if the redeemer wanted the עבד for himself; however if he was פודה the עבד לשם רבו ראשון, then it belongs to רבו ראשון. They said to שמואל we agree with רשב"ג so when we were פודה her it was לרבו ראשון (as רשב"ג maintains [according to the initial פשט in תוספות previously]), so even if you שמואל agree with the רבנן, nevertheless since we were פודה לרבו ראשון even the רבנן agree that ישתעבד לרבו ראשון (see קרני ראם). See מהרש"א הארוך and אמ"ה # 168. ⁴ לעיל לז,ב תוד"ה בין [TIE footnote # 6]. ⁵ If their intent was to present him with a gift they should have said so, but instead they said we agree with רשב"ג; indicating that they maintained she belonged to him legally. ⁶ See footnote # 2. ⁷ See אמ"ה # 169.

אלא אפילו גיטא דחירותא נמי לא אצרכה—But he did not even require a writ of emancipation for her

OVERVIEW The גמרא explained that the people who redeemed sשמואל' maid did not realize that it was after שמואל was already מתייאש from here, and therefore not only did שמואל not enslave her, but he also did not require that she receive a שטר שחרור since she was already completely free. תוספות qualifies this ruling of שמואל.

שמואל agrees with אביי (that לאחר יאוש one may not be משתעבד with her, even if she was redeemed לשם עבדות); for according to רבא, since he maintains that (if the slave was redeemed לשם עבדות) the rule is ישתעבד (both according to רשב"ג and the רבנן), she requires a גט שחרור.

SUMMARY שמואל (who did not require a שטר שחרור for his maid) agrees with אביי that לאחר יאוש there is no שעבוד and she is freed.

THINKING IT OVER

1. תוספות derives that שמואל agrees with אביי since he did not require a גט שחרור. Seemingly תוספות could have derived it from the fact that שמואל did not enslave her, which follows the ruling of אביי that לאחר יאוש there is no שעבוד, however according to רבא there is שעבוד even לאחר יאוש?²
2. תוספות states that according to רבא she would require a שטר שחרור since she is משתעבד [to רבו שני]. It would therefore seem that the רבו שני would give the שטר שחרור. However since the רבו שני has a קנין only למעשה ידיו, why is a שטר שחרור necessary,³ he could just tell her that she is free to go?!⁴

footnotes: ¹ רבא rules that even לאחר יאוש the rule is ישתעבד for we are concerned (as חזקיה taught) that the עבדים will give themselves up to גייסות in order to gain their freedom when they will be redeemed. (See לז,ב.) ² See מהר"ם שי"ף. ³ A שטר שחרור is necessary only if גופו קנוי (see קידושין טז,א). ⁴ See מלא הרועים and נח"מ.

המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שיחרור—One who frees his slave; he goes out free and does not require a writ of emancipation

OVERVIEW שמואל maintains that if one frees his עבד כנעני (by saying you are free), the slave is completely free and does not need a שטר שחרור to finalize his emancipation.

תוספות anticipates the following question: אין להקשות אם כן לשמואל למה לי שטרא בעבד כנעני¹ לימא ליה באפי תרי זיל² – One cannot ask; if indeed this is so (that המפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שיחרור), then according to שמואל why do we need a שטר שחרור to free an עבד כנעני, let the master say to the עבד כנעני in the presence of two witnesses, ‘go’! – תוספות proves that this is a valid question: כדאמרינן בפרק קמא דקידושין (דף טז,א ושם) גבי עבד עברי³ – As the גמרא states in the first פרק of מסכת קידושין regarding an עבד עברי – ומאי משני נמי התם דעבד עברי גופו קנוי אכתי יפקירנו⁴ – And even according to what the גמרא answers there in קידושין that he cannot merely say, ‘go’, because the גוף of the ע"ע belongs to the master, nevertheless (even if he cannot merely tell him, ‘go’), the master can still free him⁵ – תוספות proves his point that הפקר is efficient by an ע"ע (and ע"כ): דאפילו מאן דצריך בעבד כנעני גט שיחרור⁶ היינו כדי להתירו בבת חורין – For even the one who requires a גט שחרור by an ע"כ (and הפקר alone is insufficient), that is in order to permit the ע"כ to marry a Jewess (but not for his freedom per se) – אבל בעבד עברי בלאו הכי מותר בה – However by an ע"ע without this שחרור he is permitted to marry a בת חורין, so there is no need for a שטר שחרור for an ע"ע and according to שמואל there is also no need for a שטר שחרור by an עבד כנעני (since המפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ שטר שחרור).**** In summation: תוספות asks that since we see in מסכת קידושין that the גמרא asks, why is a שטר necessary, he can merely tell the עבד, go (or be מפקיר him); why indeed is a שטר שחרור really necessary at all by ע"ע וע"כ. תוספות responds: Indeed there is no need for a שטר שחרור by either an ע"ע or ע"כ – דהתם⁷ בקדושין (גם זה שם) לא קאמר אלא משום דסלקא דעתן דעבד עברי אין גופו קנוי – For there in מסכת קידושין the גמרא asked (that the אדון should say זיל) only because we initially thought that the גוף of the עבד עברי is not קנוי to the master – ולהכי פריך למה לי שטר – And therefore the גמרא asked why a שטר is necessary – דאותו לשון עצמו שכותב בשטר כגון הרי את בן חורין הרי את לעצמך יאמר לו בעל פה⁸ – For the exact same language that the master writes in the שטר, for instance, ‘you are a freeman’ or ‘you belong to yourself’, the master could tell the ע"ע orally – ומשני דגופו קנוי ולא מהני הרי את לעצמך שהוא לשון קנין או לשון מחילה בלא שטר⁹ – And the גמרא answered that since גופו קנוי to the master, therefore saying הרי את לעצמך which is an expression of קנין or an expression of מחילה is not effective without it being written in a שטר – ולאותן לשונות צריך שטר אבל הפקר שמסלק רשותו מעליו מהני לשמואל אפילו בלא שטר: And only for these expressions a שטר is necessary; however regarding הפקר where the owner removes his possessiveness from the עבד,¹⁰ that will be effective according to שמואל without a שטר.¹¹

SUMMARY According to שמואל a master can be מפקיר his ע"ע וע"כ and they do not require a שטר שחרור.

THINKING IT OVER

1. תוספות maintains that one can be מפקיר an עבד.¹² Seemingly the rules of הפקר include that it must be הפקר for everyone; however here no one can acquire him (for he acquires himself first), why should this be a proper הפקר?!¹³
2. According to תוספות¹⁴ why does not the משנה mention הפקר as one of the ways in which an עבד עברי and עבד כנעני can be emancipated?¹⁵
3. What is the change from the קשיא of תוספות to his תירוץ?¹⁶

footnotes: ¹ The משנה in קידושין (כב,ב) states that an עבד כנעני becomes free through receiving a שטר (שחרור). ² תוספות presumably means that the master should be מפקיר the ע"כ (not merely tell him ‘go’) as will be evident later in this תוספות. See ערוך לנר יבמות מח,א בתוד"ה המפקיר. ³ The גמרא there asks why is it necessary to write a שטר שחרור for an עבד עברי; the owner could merely tell him (in the presence of two עדים), ‘go’! תוספות asks that the same question applies to עבד כנעני. ⁴ When something (the עבד) belongs to someone (the master) you cannot merely send it away by saying, 'זיל' (it still belongs to you); however even if it belongs to you, you can be (actively) מפקיר it and then it is no longer yours. ⁵ This question (that the master should be מפקיר the עבד) applies both to an ע"ע and an ע"כ. ⁶ See on the עמוד ב' that רב requires a גט שחרור by המפקיר עבדו. ⁷ The gist of תוספות answer is that indeed a master can be מפקיר his ע"ע וע"כ; however when the גמרא in קידושין asked the question of ולימא ליה באפי תרי זיל, the גמרא meant to say (not that let him be מפקיר the עבד, but rather) that whatever is written in the שטר can be accomplished without the שטר by merely saying the words of the שטר. [See ‘Thinking it over’ # 3.] The גמרא there replied that these particular words which are written in the שטר (either הרי את בן חורין or הרי את לעצמך) will not be effective if stated orally; however הפקר will be effective (by both ע"ע וע"כ) even if said בע"פ. See ‘Thinking it over’ # 1. ⁸ Initially when we thought that ע"ע אין גופו קנוי, then the עבד ‘merely’ owes the master a debt, and this debt can be forgiven by the master by merely telling him הרי את בן חורין and you owe me nothing. ⁹ Once we realize the ע"ע גופו קנוי we cannot simply be מוחל him anything (since the שעבוד of the עבד to the master is more than owing him a debt; the master owns him), and saying הרי את לעצמך which is a type of קנין is not effective verbally (it is like a person saying to his friend I am granting you this item, which is ineffective, unless there is a קנין בשטר or likewise, similarly here saying הרי את בן חורין is ineffective) unless there is a שטר. ¹⁰ By הפקר the owner is not granting something to the עבד which requires a מעשה קנין (such as a שטר), but rather the owner is renouncing his ownership which requires no קנין because it is like every הפקר which is effective orally. ¹¹ See ‘Thinking it over’ # 2. ¹² See footnote # 7. ¹³ See אמ"ה # 184. ¹⁴ See footnote # 11. ¹⁵ See אמ"ה # 191-192. ¹⁶ Se footnote # 7.

כל המשחרר עבדו עובר בעשה—Whoever frees his slave transgresses a מצות עשה

OVERVIEW שמואל ruled that whoever frees his עבד כנעני transgresses the עשה of לעולם בהם תעבודו. Our תוספות qualifies this ruling. תוספות anticipates the following question: והא דאמר לקמן (דף מ,א) במי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה – And regarding that which the גמרא states later concerning one who said as he was dying, ‘they should not enslave that maid of mine’ – ומסקינן דאי אמר לשון שיחרור¹ כופין את היורשין לכתוב לה גט שיחרור – And the גמרא concludes that if the deceased used an expression of emancipation, בי"ד forces the heirs to write for her a גט שחרור – וכן בירושלמי² אמרינן בהדיא דאי אמר שחררו משחררין – And similarly in תלמוד ירושלמי it clearly states that if the master said, ‘free’ we force the heirs to free the slave**.** The question in these cases is how can we force the יורשין to transgress the מצות עשה of לעולם בהם תעבודו?!³ תוספות responds:** התם כיון דאין היורשין רשאין להשתעבד בה משום מצוה לקיים דברי המת –** There (in the aforementioned cases) since the heirs cannot enslave her because there is a מצוה to fulfill the words of the deceased (who prohibited them from enslaving her), in that case – לא קרינן בה לעולם בהם תעבודו – We do not apply the verse of לעולם בהם תעבודו, since they are bound by מצוה לקיים דברי המת, not to enslave her; בי"ד is only forcing them to give her a שטר שחרור – ומשום נתינת גט לחודיה ליכא איסור עשה⁴ – And on the account of giving the גט only, there is no עשה prohibition – תוספות responds to an additional difficulty: וחציו בן חורין (לקמן מא,ב) דכופין את רבו – And regarding**** the עבד who was a half freeman, ⁵ where we force his half-owner to free him and are not concerned about the איסור עשה –

There (we transgress the עשה) because there is the great מצוה of לשבת יצרה, as we interpreted here (regarding the case of ר' אליעזר who freed his slave for a מנין), because of מצוה דרבים we overlook the עשה.

SUMMARY One transgresses the עשה of לעולם בהם תעבודו, by not working the עבד, but not by merely giving him a גט שחרור (under certain circumstances). The עשה is pushed aside for a מצוה רבה or a מצוה דרבים.

THINKING IT OVER תוספות claims that the יורשין could not enslave this שפחה because of מצוה לקיים דברי המת.⁸ Seemingly this needs some explanation; how can מצוה לקיים דברי המת push aside the עשה of לעולם בהם תעבודו?!⁹

footnotes: ¹ The גמרא there states that אל ישתעבדו בה merely means that you should not make her work hard, but it does not mean to free her, however if he said יעשה לה קורת רוח then the יורשים are required to free her, עיי"ש. ² גיטין פ"א ה"ה (in our ירושלמי דף ח,א). ³ See מהר"ם שי"ף that תוספות question is not on שמואל for according to שמואל there is no need for a גט שחרור (since הפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שחרור); rather the question is on us who accept the ruling of שמואל that המשחרר עבדו עובר בעשה and also the ruling of רבינא that כופין את היורשין לכתוב לה גט שחרור. (See the ביאור on the מהר"ם שי"ף.) ⁴ The איסור עשה is only when one is משחרר a slave with whom he can work; however here the יורשים cannot work with this slave (regardless) since מצוה לקיים דברי המת. See ‘Thinking it over’. ⁵ A חצי בן חורין is when for instance one of two partners who owned an עבד in partnership freed his share of the עבד. ⁶ An עבד who is a חצי עבד וחצי בן חורין cannot marry a בת חורין (since he is חצי עבד) and not a שפחה כנענית (since he is חצי בן חורין). This will cause him to be בטל from פריה ורביה, but the world was created לשבת יצרה to inhabit it. ⁷ It seems that the text of the מהר"ם שי"ף reads 'כדשרינן' (as we permit), but not כדדרשינן. ⁸ See footnote # 4. ⁹ See אמ"ה # 195-8.